גם פסיבי רוצה "לזיין לו את הצורה"

9 מרץ

*פוסט אורח*

|מאת ניר|

לפני חודשיים סערה וגעשה הרשת כשב"אח הגדול" הציע אחד המתמודדים "לדפוק לבחורה את הראש בקיר כדי שתאבד את ההכרה ויהיה אפשר לצאת לדרך". כתבות בעיתונים, בלוגים וסטטוסים עסקו בהתייחסות המילולית של גברים לנשים בכלל, ובתיאורים האלימים שבהם מתוארים יחסי המין בפרט (התייחסות בבלוג זה לנושא ר' כאן).

גם הסטטוס שלי הצטרף לחגיגה. "הקדשתי" אותו לכל מי שהעמיס, שדפק, שטחן, שנקנק, שתקע, שפתח, שהביא במישהי, שנתן לה, ששם לה, שקרע את הצורה. "הקדשתי" אותו לכל הגברים הסטרייטים, לאלו שמשתמשים בשפה הזאת ולאלו שנותנים לחברים שלהם לדבר כך. את הסטטוס הזה אהבו בעיקר בחורות והומואים (לפחות לפי הלייקים), הסטרייטים הרגישו כנראה תחת התקפה: מיד אחרי שכתבתי אותו קיבלתי שני טלפונים מחברים סטרייטים זועמים שכעסו על ההכללה וההגזמה וההאשמה.

את כל הדעה שלי בנוגע לאירוע הזה גיבשתי כצופה מן הצד. האמנתי שיש לי את היכולת לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית מאחר ואני לא משחק שום תפקיד בסיפור הזה. אני בטח שלא הגבר שמדבר על האישה כאל מטרה לתקיפה, וגם לא האישה שצריכה שאיזה הומו יכתוב בשבילה פוסט. בכל מקרה, שמחתי שאני לא חלק מהדבר הזה, שאני בסדר, שלא השפלתי ושלא פגעתי באף בן/ת אדם.

עכשיו אני רוצה להכות על חטא.

לפני כמה ימים חבר טוב הכיר בחור במסיבה והמשיך איתו לביתו. בבוקר התעניינתי איך היה, וזכיתי לתשובה הבאה: "אחלה מין ובחור ממש טוב. זיינתי לו את הצורה". אחרי תחושת הבחילה הקלה נזכרתי באותו מתמודד ב"אח הגדול". הבנתי שטעיתי בגדול כשחשבתי שרק אותו סטרייט-מצ'ואיסט-תל אביבי מדבר בצורה אלימה כל-כך, רק בגלל שהוא מדבר על אישה, והבנתי שבחור הומו (חביב ועדין בדרך כלל) יכול להיות אלים וכוחני בדיוק באותה מידה.

האלימות בשפה הגברית בתחום המין והמיניות לא נובעת רק מתוך כוונה להחליש נשים ו"להחפיץ" אותן, אלא גם, ואולי בעיקר, מתוך שאיפה לכוחניות ושליטה. כך, ניתן להסביר את העובדה שבחור שבמרבית זמנו הוא נער פסיבי מתוק (ויש שיאמרו נשי) הופך ב-SMS אחד למפלצת אימתנית ורעבתנית. השאיפה "לצאת גבר", להיתפש חזק ודומיננטי, לשלוט ולהיות מאיים, מקבלת ביטוי באינטראקציה בין שני גברים כפי שהיא מופיעה אצל סטרייטים.

ובכל זאת, אצל הומואים פחות מתרגשים מביטויי כוחניות והשפלה. אני בטוח שיש הרבה הומואים שיגידו שהם רוצים "להיטחן", ואני בספק אם יש בחורות שישמחו לבטא את השאיפה הזאת באופן מילולי. השיוויון בין הגברים, האפשרות שיום אחד אתה נותן ויום אחד אתה מקבל, והעובדה שברוב המקרים יש לשני בני הזוג את היכולת להגן על עצמם פיזית מעמידים בסימן שאלה את הרלוונטיות שבדיון על אלימות מילולית בהקשר ליחסים בין שני גברים.אז הומואים לא יכולים להיות מושפלים? או שאף אחד לא צריך לדאוג שהם לא יפגעו? או שאנחנו סתם עושים לעצמנו חיים קלים ומקווים שכל מי שנפגע בדרך יסתדר איכשהו? כנראה שיש מן האמת בכל שלוש האפשרויות. אני מאמין שאם אותו בחור ש"זיינו לו את הצורה" היה קורא את ה-SMS שקיבלתי, הוא לא היה כועס או נפגע מאד. וגם אם היה נפגע, כנראה שהיה ממשיך לדרכו ולא מתרגש מכך ששכב עם חלאה מתנשאת ואגרסיבית.

מצד שני, אולי הבעיה האמיתית היא לא במי שנפגע מהדברים אלא במי שאומר אותם. אולי הבעיה היא שאותו חבר שלי יראה גם את הפרטנר הבא שלו כאובייקט הנדסי וקר, וגם איתו ינסה להוציא לפועל את ה"חיה הגברית" שמסתתרת בפנים. ואולי מתישהו היא כל-כך תרצה לצאת שהבחור שיהיה בדרכה כבר כן ירגיש מושפל, ואז היא תשמח ותירגע?

אני כן מאמין שהמחוייבות שלנו כחברה להגן על נשים רלוונטית היום יותר מהמחוייבות להגן על גברים (גם אם הם פסיביים..). ההבדלים הביולוגיים והחברתיים בין נשים וגברים בולטים יותר ומשפיעים יותר על אופי היחסים ועל הצורך בבקרה חיצונית (משפטית / חברתית וכו') עליהם. לצד זאת, הבחינה של סוגיית השפה והאלימות שבה אצל הומואים רלוונטית מאד גם לשיח הסטרייטי, בין היתר כי היא מנטרלת את כל שאר המטענים הרגשיים והחברתיים שקשורים ליחסי גברים ונשים ושמה מראה מול הבעיה עצמה.

הנטיה להחפצת הפרטנר בסקס והשאיפה להיות בעמדה של כוח כנראה "תוקפת" גברים באשר הם – סטרייטים והומואים. המודעות לנטיה הזאת, הבקרה עליה והיכולת להימנע מפגיעה בכבוד או בגופו של בן/בת הזוג – נדרשים לדעתי מכל אחד מאיתנו.

לקריאה נוספת ראו כאן וכאן. האגודה לשמירת זכויות הפרט פתחה קבוצת תמיכה לחברי הקהילה נפגעי אלימות מינית, ר' כאן.

מודעות פרסומת

8 תגובות to “גם פסיבי רוצה "לזיין לו את הצורה"”

  1. חגי מרץ 9, 2011 בשעה 11:54 am #

    הפוסט פורסם לראשונה בפייסבוק והגבתי שם. לנוחיות הדיון, העברתי את התגובה גם לכאן.

    פוסט מעניין מאוד ואמיץ, ואני די מסכים. בכל זאת, עלו לי כמה מחשבות ואי הסכמות מקומיות.

    נכון, יש הבדל בין יחסים בין גברים לנשים ויחסים בין גברים לגברים או נשים לנשים. חלק גדול מההבדל הוא בעובדה שעבור נשים רבות יחס כאוביקט הוא יחס יומיומי, בין אם הן רוצות בכך ובין אם לאו. לעומת זאת, אצל הרבה גברים זאת אינה התפישה הרווחת (אבל אצל הומואים הרבה פעמים כן, בודאי אם אתה הומו סטראוטיפי). יחד עם זאת, אני חושב שההבדל הוא בכלל לא כל כך גדול. בדיוק כמו שיש את הפסיבי שרוצה שיפתחו אותו יש את מי שתגיד שהיא שמחה שמסתכלים לה רק על החזה. נדמה לי שהשאלה היא האם זה מגיע לנקודה שהיא מתחילה להגדיר את עצמה, וכולם מתחילים להגדיר אותה, בתור חזה נייד. בהקבלה, הבעיה מעוררת כאשר מישהו מפנים כל כך את עמדת הנחדר, שהוא מתחיל לחשוב ולהרגיש את עצמו בתור אביזר מין מהלך.

    יש מספיק מחקרים שמראים שגם בקהילה משועתקות מערכות יחסים הטרואיות. כשהתנדבתי באגודה גיליתי את התופעה של אלימות בתוך המשפחה בין שתי נשים. גם אלימות מינית בין גברים היא לא ממש נדירה.

    אם חושבים על זה, עצם החלוקה לפסיבי ואקטיבי מאוד קשורה לצורך הזה להגדיר נחדר וחודר. הרבה פעמים בכלל לא יאמינו לך אם אתה גם וגם (ממש כמו שלא מאמינים לביסקסואליים). אם תחשוב על זה עוד דקה, אנחנו ממש יכולים להרכיב את הפרופיל של הזוגיות ההטרואית שבמקרה שני החברים בה הם גברים – מצד אחד יש את הגבר המבוגר יותר, המסוקס, קצת יותר רחב, מתאמן במצב סוציו אקונומי סביר וכמובן, אקטיבי. מהצד השני הבחור העדין, הנשי, השברירי, הצעיר וכמובן הפסיבי.

    מה אני מנסה להגיד? האלימות ביחסים חד מיניים אינה מנותקת בשום צורה מהאלימות ביחסים בין המגדרים – המערכת התרבותית, שכל כך הפנמנו אותה, מגלה לנו שצריך שיהיה חזק וצריך שיהיה חלש. הרבה (גם אם לא כולם) מאמצים את הדפוס הזה. כשאין את האישה או הגבר במערכת היחסים, אחד מבני הזוג תופס את המקום האמור. אמנם לא בדקתי את הנושא, אבל אני חושב שהדינמיקות הללו לא מתהפכות כל כך בקלות כמו שאתה מתאר (הלסבית המוכה לא הופכת ביום למחרת למכה). ד"א, הקשר בין הכוח הפיזי לשאלה מי מפעיל אלימות על מי בזוגיות הוא לא כל כך ישיר. נשים מוכות נשארות עם הבעלים שלהם לא בגלל הפחד מאלימות פיזית בלבד. לפעמים אנשים חלשים מאוד פיזית יכולים להיות אלימים ומשתקים רגשית.

    נדמה לי שאם תבדוק את הקהילה קצת יותר מקרוב אתה תגלה הרבה מאוד בני נוער שנפגעו, נוצלו, הוטרדו, ולא פעם חוו חוויות הרבה יותר קשות, והכל על הרקע של השתיקה, ההדחקה והבושה.

    הנקודה המעניינת בכל העניין היא שהאלימות הזאת בתוך הקהילה נותרת מושתקת הרבה אחרי שאנחנו יוצאים מהארון, בדיוק בגלל שזה נתפש כ"בסדר". זה לגמרי "לגיטימי" שגבר בן שלושים יקח ילד שיכור ממסיבה ו"יקרע" אותו בבית. זה הגיוני לחלוטין שהתגובה היחידה להצעות תמיכה (מין בתשלום) באטרף תהיה להעביר את האדם לרשימה השחורה ולא להתקשר למשטרה (למרות שזה שידול לכל דבר, בודאי כשיש פניות גם לקטינים). היבטים אחרים של אוביקטיפיקציה כבר עוברים לנו לחלוטין מתחת לרדאר (כמו הפליירים למסיבות שמחלקים לנו עם בחורים ערומים, מעוצבים בפוטושופ).

    בשורה האחרונה, אני מנסה להגיד הוא שני דברים. קודם כל- יש קשר בין סוגי האלימות המינית הזאת. בהמשך לכך, האלימות המינית בקהילה היא לא פחות חמורה, היא רק הרבה יותר מקובלת. גם אלימות נגד נשים הייתה פעם יותר מקובלת. זאת לא הצדקה להמשך קיומה ולא נימוק לכך שהיא חמורה פחות.

    • ג'ינה מרץ 9, 2011 בשעה 7:51 pm #

      הדיון על יחסים חד מיניים (הומואים או לסביות) מעניין מאוד מבחינה זאת שיש בו פירוק של המרכיבים ההכרחיים המצויים בהנחה של מערכת יחסים הטרוסקסואלית, בה יש חפיפה בין פרקטיקה מינית לתפקיד מגדרי למין ביולוגי. ובמילותיו של ניר "הבחינה של סוגיית השפה והאלימות שבה אצל הומואים רלוונטית מאד גם לשיח הסטרייטי, בין היתר כי היא מנטרלת את כל שאר המטענים הרגשיים והחברתיים שקשורים ליחסי גברים ונשים ושמה מראה מול הבעיה עצמה". השאלה היא מהי למעשה הבעיה כאן. האם היא קשורה- כמו אצל סטרייטים- לתפקיד שממלאים בפרקטיקה המינית, או שאולי זהו מרכיב אינהרנטי למערכות יחסים באשר הן, שתמיד אין בהן שוויון והאיזון בהן מתפזר על תכונות שונות לכל אחד מהצדדים שמשלימות זו את זו.
      הבעייתיות שהשתקפה לי מהדברים שלך היא, שבניגוד ליתרונות שחשבתי שימצאו בפירוק הקשר בין המרכיבים הללו, מדבריך עולה שבקשר ההומוסקסואלי קיימת זהות לפחות בין שניים מהם- תפקיד מיני (פאסיבי), זיהו מגדרי (יותר נשי), ותכונות אופי/מיקום במערכת היחסים (תלותי יותר).
      אני לא יודעת מה להבין מזה. המסתמן הוא שהתפקיד במיטה מגדיר את מערכת היחסים, ואני לא בטוחה שזהו ההיקש שנוח לי ביותר לעשות למערכות היחסים שלי (כסטרייטית). דבר ראשון יש את האכזבה (הלא מאוד מוצדקת) מקהילת הלהט"ב, שלא באמת מצליחה לפרק את המבנים הנורמטיביים הדכאניים (לא מוצדקת כי זכותה של כל קבוצת מיעוט לעשות טעויות לא נופלת מזו של ההגמוניה. דקדוק היתר עם קבוצות מופלות הוא בדרך כלל מסווה לגזענות ודכאנות). אבל במחשבה שנייה, יש לי גם כמה תהיות על התיאורים שהצגת:
      כאשר אתה מדבר על ניצול ואלימות, באופן עקבי הצד הפגוע הוא הפאסיבי, ואת זה אני לא לחלוטין מבינה. הצימוד של גבר שרירי, מבוסס, מבוגר וכמובן אקטיבי- לא ברור לי איך זה פועל במציאות. למה שמאפיין הגיל ועמדת הכוח שנלווית לו בהיותו המבוגר יותר מבוסס כלכלית וכו' יהיה מלווה באקטיביות? בהנחה שיש אקטיבים ופסיביים, אם ההעדפה לכאן או לכאן לא משתנה עם השנים אני לא רואה סיבה שבקשרים בין מבוגרים לצעירים תהיה חפיפה בין הגיל לתפקיד במיטה- תקן אותי אם אני מפספסת משהו. מילא לגבי הבחור העדין והנשי והשברירי שהוא פאסיבי- אולי תכונות אופי מסויימות מתואמות עם העדפות במיטה, אני באמת לא יודעת- אבל למה שזה ישתנה עם הגיל? למה אתה לא מציג את האפשרות של גבר מבוגר בעל כוח כלכלי, שהוא פאסיבי וחלש פיזית לעומת בן זוגו הצעיר. שאמנם תלוי בו כלכלית, אבל בכל זאת, בכל הפרמטרים האחרים דווקא הוא נמצא בצד ה"גברי" ובעל הכוח של המשוואה. ומה עם הדיכוי שהפנמת ההחפצה של גבר אקטיבי שתופס את עצמו כויברטור אנושי, למה הדוגמאות האלה לא נמצאות אצלך? רק פאסיביים מועדים להיות פגיעים, מופצים, תלותיים, נתונים להתעללות וכל האיפיונים הנשיים המוכרים לנו לזרא מהחברה הכללית? בכל הדוגמאות שהבאת יש חפיפה בין ההעדפה במיטה לבין שאר תכונות ונתונים, למרות שמבחינתי לא ברור למה הקשר הזה צריך להיות הכרחי.
      כשאני חושבת על זה קצת יותר לעומק, מה שבעצם מפריע לי בכל ההצגה הזאת של הצד הפאסיבי כפגיע ומועד יותר להחפצה ופגיעה, זה שלמעשה היא מכילה בתוכה איזושהי הנחה לגבי המהות המתלווה לפרקטיקה המינית של היחדרות- וכאישה, שבמובן הצר והטכני רק נחדרת, קשה לי מאוד עם ההנחה הזאת.
      דווקא בגלל ייחודיות ה"קייס סטדי" של יחסים חד מיניים, שכפי שציינתי בהתחלה מעלה את התקווה לזיקוק מרכיבי מערכות היחסים, הפרקטיקות המיניות ותכונות אופי, בהיותו משוחרר לכאורה מתבניות הידועות והדיכוטומיות של גבר-אישה; בקריסה חזרה של כל היבטי האופי והכוח לתוך הפרקטיקה המינית יש משהו הרבה יותר מאכזב ומקבע עבורי. לכן אני באמת מעוניינת לדעת מה מקור ההטיה של התיאורים שהבאת- האם מדובר על חוסר תשומת לב, מיקריות, משהו אחר, או שאכן יש קשר בין נחדרות לכל הנ"ל. היות ואני לא מכירה לעומק את ההוויה ההומו-לסבית, אשמח אם תוכל להסביר ולהרחיב מעט על המקור לתמונת המצב שתיארת, ואולי גם על הגורמים שאתה חושב שמעצבים אותה.

      • חגי מרץ 9, 2011 בשעה 9:17 pm #

        ג'ינה,

        כמובן שאני לא משיב בשם ניר, שיוכל להשיב בכוחות עצמו.

        לגבי השאלה שלך איך זה שבדרך כלל הצד הפסיבי הוא הנפגע- זאת שאלה מעניינת. אני חושב שיש פה כמה רמות. ראשית, יש הרבה מאוד הפנמה של הקשר בין גיל לתפקיד במידה. כמובן שיש הרבה מאוד הומואים ורסטילים, אבל בדרך כלל הציפיה תהיה שהצעיר יותר יהיה הפסיבי, לפעמים אותו אדם יהיה אקטיבי כשהוא עם צעירים ממנו ופסיבי כשהוא עם מבוגרים ממנו. הרבה פעמים פסיבים "מובהקים" ימשכו לגברים מבוגרים מהם ולהיפך.

        מעבר לכך, אני חושב שהפוסט של ניר ממחיש טוב מאוד שאין קשר אמיתי בין הפוזיציה המינית בפועל לבין התכונות שמיוחסות לך. הרי כשיוצאים למועדון אין דרך לדעת שההומו ה"אוחצ'ה" הוא פסיבי או שהשרירן הוא אקטיבי. בכל זאת, יש איזשהו יחוס אוטומטי של ההעדפות במיטה לפי מראה חיצוני סטראוטיפי.

        לגבי השאלה האם יש גם אקטיבים שנפגעים- זאת שאלה קשה. אני בטוח שיש כאלו. יחד עם זאת, הרבה מהפגיעה במקרים האלו קשורה לאיך שהפרט תופש את האירוע. בדרך כלל, הצד החוזר, הדופק, הפותח, הטוחן, לא מרגיש שהוא בצד הנפגע כי החברה מייחסת לו הצלחה "גברית". כתבנו פה בבלוג על הנושא הזה בהקשר של מין הטרואי (https://meandiscourse.wordpress.com/2011/01/11/q-a_sexual-conquering/).

        אני מניח שיש עוד הרבה הסברים ופיתוחים, ואולי בהמשך אנסה להוסיף על האמור. בכל מקרה, לסיום רק תחושה קטנה שעלתה אצלי כשקראתי את התגובה שלך. אני מודה שלא היה לי כל כך נעים להיות "סטאדי קייס". אני חושב שזה נושא שיש לו קיום עצמאי משל עצמו ולא רק כדרך ללמוד על יחסים בין גברים ונשים. ברור לי שלא התכוונת לזה, אבל בכל זאת, זה ביטוי לא נעים.

  2. ג'ינה מרץ 10, 2011 בשעה 10:09 pm #

    ראשית אני מתנצלת על הביטוי "קייס סטדי", הוא אכן לא היה במקום. זה רק מעיד על כך שגם אני לא חסינה בפני ההטיה ההטרונורמטיבית, ואולי גם ההומופובית.
    אבל במחשבה שנייה, נראה לי שכאן המונח הלא מוצלח הזה משקף פשוט- בלי קשר להטיות תרבותיות אלו ואחרות- הטיה פסיכולוגית קוגניטיבית בסיסית של ראיית העולם מנקודת המבט האישית. וזה לא משהו כל כך חריג או פוגעני. במידה מסויימת אני חושבת שההצגה שלי את העניין שלי במין הומואי כנובעת משאלות עקרוניות שקשורות למגדר, מבנים תרבותיים ופרשנויות לפרקטיקות מיניות, דווקא העניקה יותר לגיטימציה להתעניינות הזאת, שאחרת בקלות היתה יכולה ליפול לקטגוריות החטטניות שאני כל כך מתעבת (ראה ערך ההתעסקות הלא נגמרת של גברים סטרייטים במיניות לסבית, והחטטנות כלפי מיניות הומואית), ומיקמה את הדיון במסגרת עניינית יותר. כי בינינו, זה נשמע יותר מכבד ומעריך שאני מנהלת את הדיון הזה מתוך רצון להבין משהו עקרוני על מיניות (נכון, בעיקר מהפרספקטיבה ההטרואית שלי, אבל זה נוגע גם למיניות ההומואית) מאשר אם סתם הייתי עושה זאת ממציצנות צהובה.
    אז זה היה רק כדי להסביר את הקונטקסט של הדיון הזה. אך כאמור, בחירת המילים היתה לא מוצלחת, ועל כך התנצלותי.

    ולענייננו-
    אני לא יודעת להגיד אם לא ענית לי על השאלות שלי, או שאני פשוט לא מרוצה מהתשובה… בכל מקרה זה גרם לי להרבה מחשבות, רובן לא חיוביות ומשמחות במיוחד. כי הקישור שנעשה בין גיל לתפקיד במיטה, רק ממחיש את הקשר בין נחדרות לעמדת חולשה. אם פאסיבים נמשכים למבוגרים, או שמצופה מהצד הצעיר להיות הפאסיבי- מה זה בעצם אומר על התפיסה החברתית של נחדרות והאיפיונים שצריכים להילוות לה?, או, וזה יותר מטריד, מה זה אומר בעצם על מהות הנחדרות עצמה? האם קיים קשר מהותי בין תפקיד במיטה לתכונות אופי. דווקא היות ומדובר בהומואים, שלכאורה משוחררים מהקונבנציות המקובלות, העובדה שהם נוטים לשחזר אותם יכולה להצביע על כך שייתכן ויש קשר "אמיתי" בין נחדרות לבין סט התכונות ה"נשי". וזאת מחשבה שמאוד קשה לי איתה, כי גישה מהותנית זה דבר שבאופן כללי קשה לי לקבל. היא מאוד חוסמת.
    תיתכן גם מסקנה שונה והיא שהומואים פשוט משחזרים את התבניות התרבותיות המוכרות, ולא מדובר כאן על קשר הכרחי. אך גם אם זה נכון, עצם זה שאפילו סקטור שפחות כבול לנורמות האלה בוחר לשחזר אותם מכוונת לכך שכנראה כן יש כאן איזה קשר מהותי בין השניים.
    אופציה נוספת שעלתה בדעתי- תקנו אותי אם אני טועה, אין לי הרבה ידע בנושא- היא שמדובר בתכונה גברית של הצורך לעשות הפרדות. יצא לי לשמוע לא מעט שאצל לסביות החלוקה האקטיבית-פאסיבית יותר גמישה, ובהתאם מערכות היחסים יותר שוויוניות במובן של שיחזור תפקיד ה"גבר" וה"אישה". אם יש שמץ של אמת בשמועות האלה, זה מחזיר לסוגייה מהותנית אחרת- הפעם של השוני בין גברים לנשים, והטענה שגברים נוטים יותר לחלוקות והפרדות ואי שוויוניות. וגם כאן, קשה לי עם זה מאותן הסיבות. כי בעיניי, אחד הדברים הכי חשובים הוא החופש לנוע בין התפקידים והתכונות, והמחשבה שהמגדר- או הפרקטיקה המינית- מגביל אותנו לכיוון כלשהו לא פשוטה לי. בעיקר שכסטרייטית אני מוגבלת (ואוהוו כמה שעל זה ניתן לדון ולהתווכח, כן אני יודעת שאני פותחת כאן תיבת פנדורה אחרת) לפוזיציה הנחדרת בלבד במיטה, ובתנאים האלה זה מאוד מבאס לחשוב שהפרקטיקה המיני שלי מכוונת אותי לסט תכונות והתנהגויות "נשי" שלא עם כולו אני מזדהה ושמשחק תפקיד מרכזי ביצירת אי שוויון מגדרי.

    בקיצור, פוסט מעניין ומעלה מחשבה.
    תודה.

  3. יותם מרץ 12, 2011 בשעה 11:25 pm #

    פוסט מוצלח, שלכל הפחות מדבר על נושאים שממעטים לדבר בהם.
    נדמה לי שכמעט כל הומו שהספיק לצאת לפני שמלאו לו שלושים עבר חוויות שנעות בין בעילה אסורה בהסכמה לבין אונס ומעשה סדום (שלא לדבר על הטרדה מינית). לא מוכרחים לצאת, לפעמים זה קורה ממש ברחוב.

    גם אם זה לא תמיד נעים, קשה להתייחס לכך באותה מידה של חומרה כמו שמייחסים למעשים אלה כשהם מופנים נגד נשים. דרך אגב כלל לא בטוח שהסיבות לכך קשורות רק לכוחם הפיסי של גברים, או לאפשרות שהיוצרות יתהפכו ביום מין הימים, או ממש בקרוב – אלא לקונבנציות ומערכות מוסר שונות.

    יחד עם זאת, אולי רגע לפני שמחייגים 100 לאחר הצביטה הבאה בישבן, אפשר לחשוב על כמה קבין של צביעות בהגדרות המקובלות שהקודים ההומואיים חושפים. כולם אוהבים ביטחון ועצמה, אך אף אחד לא תומך באלימות; גם כשעושים מין על מצע רך של שושנים יהיה חודר ונחדר, אבל אף אחד לא ירצה לדבר על כח, יחס מפלה או חוסר מוחלט בשוויון הזדמנויות הן לכל היותר עניין לנעמ"ת, אבל הערה שאינה במקומה כבר תעסיק את אולם המעצרים.

    מבלי לעשות אידאליזציה, אולי אפשר לחשוב על אותן האפשרויות שביחסי פסיביים/אקטיביים או קוקיצות/ויאז'ות, כדרך להבין כמה מהסתירות ומנקודות הצביעות ששוכנות באתרים אחרים של החברה.

    בעוד שאפלייה שיטתית וחוסר משווע בשוויון הזדמנויות הן לכל היותר עניין לנעמ"ת, קריצה שאינה במקום היא עניין לאולם המעצרים.

Trackbacks/Pingbacks

  1. לא מוכן לטחון | איגי - אפריל 13, 2011

    […] https://meandiscourse.wordpress.com/2011/03/09/sexual-assault-in-the-lgbt-community/#more-1322 […]

  2. שווה? להיות גאה! על שני מצעדי גאווה בעיר קטנה אחת « - יוני 9, 2011

    […] כמה זמן, כשפרסמנו פה פוסט אורח על אלימות מינית בתוך הקהילה, גיליתי על בשרי עד כמה הקהילה עדין בעמדת התגוננות מכל […]

  3. מי זאת "הקהילה", ולמה אני שייכת אליה (ובמיוחד עכשיו)? | - יוני 11, 2013

    […] ואלימות מינית בתוך הקהילה. כבר כתבנו על הנושא הזה פה בבלוג בעבר, וכמו תמיד, צריך להזכיר וצריך להתמודד עם התופעה (ויצוין […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: