צריך שזה יהיה יפה

ארבעה שירים. גוף, הריון, הפלה.

כמה רצון יש בנו לשמור על חיים שנוצרים בתוכנו לעתים בלי כוונה, כמה רצון יש בנו להישמר מהם, לשמור על עצמנו מפניהם.

המחשבה שמשהו יכול לגדול בתוכנו.

האם מה שצומח בפנים מסמל התחלה, או סוף.  האם יש התחלה ללא סוף או סוף ללא התחלה. 

מהו מחול השדים שמתחולל בנו כשצריך לזקק רגע אחד של החלטה – להנציח את הרגע וליצור מתוך אבדן, ליצור מתוך כוח, ויתור על כוח.

לקשור כתרים לאותיות, לוותר על תשובה.

—

רגישוּת: לא ידוע

|מאת רוני|

אני שולחת יד לפעמון המצוקה. לוחצת, ושומעת את הצלצול שמתחיל לטרטר בדלפק הקבלה של האחיות. מישהו לוחץ על כפתור, מקבל את הקריאה שלי. האור האדום מהבהב מעליי, אני מחכה. קול צעדים, מישהי מגיעה, מסיטה את הוילון סביב המיטה שלי. זו יוליה, היא מחייכת, "היי רוני, מה נשמע?" השעה מאוחרת, אחת לפנות בוקר, כואב לי. אני מבקשת משכך כאבים נוסף על זה שקיבלתי בערב. "אין בעיה," יוליה הולכת וחוזרת עם סירופ דוחה בטעמו שעושה את העבודה. "לילה טוב", היא הולכת. "אפשר לכבות את האור?" אני קוראת אחריה. האור נכבה, אני נרדמת.

 *

בשנה שעברה למדתי בסמינר בשם "אתיקה פמיניסטית", בו סקרנו תיאוריות פילוסופיות פמיניסטיות. סקירה ולמידה זו נובעת מההנחה וההבנה שהשיח הפילוסופי עתיק היומין, מתבסס רובו ככולו על כתבים שנכתבו על ידי גברים ועבור גברים. עד לפני כמאה שנים, נשים לא הורשו לעסוק בפילוסופיה באופן פעיל, ורק לאחר שנשים החלו להשתלב במוסדות ללימודים גבוהים והחלו לרכוש השכלה בכל תחומי החיים, הן יכלו לתרום מהאינטלקט שלהן לכל תחומי הידע. ובכלל זה, פילוסופיה. כמו בכל תחום בחיים, הציפיות שלנו מנשים וגברים הם שונות, ובסמינר, ניתן ביטוי למחשבה מחדש של המושגים הפילוסופיים, דרך תיאוריות פמיניסטיות שחושפות את ההטיה הגברית שעומדת בבסיס תיאוריות פילוסופיות שנכתבו במהלך אלפי השנים האחרונות, על ידי גברים ועבור קהל קוראים גברי.

 

קצרצרים: "האשה שיושבת על ברז האשראי הגדול במדינה"

*פוסט אורח – פורסם במקביל ב"אבטלה סמויה"*

|מאת אנה|

לפני כשבועיים, גלובס פרסמו כתבת שער על רקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי ואחת המועמדות המובילות לתפקיד מנכ"לית הבנק. מסוג הכתבות שמתפרסמות לעתים קרובות על אנשי עסקים ומחזיקי תפקידים בסקטור הציבורי. אלא שבניגוד לכתבות על זוהר גושן, יוג'ין קנדל או נוחי דנקנר; בנוסף לאינפורמציה מעניינת, רלוונטית ומאוזנת במידה, שזורים בכתבה שפע של פרטים שאינם קשורים לנושא.

למשל,

"[…] רקפת הייתה המרצה שנראתה הכי טוב", נזכר יינון קרייז […] "אני גם זוכר אותה בבגד ים. נהגנו בסיום הלימודים להתחרות בשחייה בבריכה. היא שחתה חזה ואני חתירה, אבל בדרך כלל נתתי לה לנצח, כי חששתי לפתוח איתה חשבון."

"רוסק, מהנשים היפות ביותר במגזר העסקי, מעמידה מודל חדש של מנהיגות נשית. היא לא מתאמצת לאמץ את התדמית של דודה בנקאית או גבר בחליפה. היא מפתיעה בכל פעם מחדש בהופעה נשית משוחררת, לא פעם בחצאיות מיני, שמציגה הצהרה שכולה ביטחון עצמי."

"רקפת היא אדם שנותן את עצמו טוטאלית, את כל כולה. היא תישאר ערה לתוך הלילה, עד שתסתיים עסקה חשובה."

"לולא הייתה בנקאית, היא יכלה להיות פסיכולוגית מצוינת."

"במערכת הבנקאית, וגם בלאומי, היא מהווה מושא לקנאה."

"אני כבר רואה מה מצפה לה", אומר מקורב. "חבל התלייה או הצלב מחכים לה, כי היא דורכת על כרישים. להיות מנכ"לית הולך להיות תענוג קטן מאוד.[…] פעמיים היא הוצנחה למחוז חשקם של הרבה אנשים, והיא צריכה לדעת שהיא תחטוף סכינים מהצד. יתהפכו עליה."