קצרצרים: אבירי הצדק

27 מרץ

|מאת חגי|

"עורך הדין משמש, בין היתר, כקצין של בית המשפט (Officer of the Court). מוטלת עליו החובה לעזור לבית המשפט "לעשות משפט" (ראו: סעיף 54 לחוק. עיינו: עניין פלוני, בעמוד 734; קלינג, 372-360). "מעמד זה," כך נפסק, "מחייב את עורך הדין להתנהגות ללא רבב בכשירותו כאדם פרטי, שכן גם התנהגות פסולה מחוץ למסגרת תפקידו עלולה להכתים את מעמדו המקצועי, ויחד עמו, את המערכת המקצועית כולה" (על"ע 8536/07 הועד המרכזי של לשכת עו"ד ת"א-יפו נ' הלברשטט, ניתן ב-24.3.2011).

לשכת עורכי הדין, בגיבוי מלא של בתי המשפט, אמורה לשמר את אמון הציבור במערכת ובעורכי הדין, וזאת באמצעות מנגנוני אכיפת משמעת פנימיים. השופט מלצר, בפרשת הלברשטט שצוטתה לעיל, מצייר לנו תמונה ורודה ורומנטית של עורך הדין כאביר הלבן של הצדק. כל זאת, על מנת לאשרר את השעייתו מלשכת עורכי הדין של עורך דין שגידל מריחואנה לשימוש עצמי. אכן, אם אביר הצדק, אחרי שהציל את העלמה במצוקה (הציבור) בחר לשבת איתה ולעשן ג'וינט עליו לפשוט את שריונו.

והנה, עוד זה מדבר וזה בא, עו"ד אביגדור פלדמן מלמד אותנו מזה שבוע כיצד צריך שליח בית משפט אמיתי לפעול. בימים האחרונים, למן מתן גזר הדין בפרשת קצב, הוריד פלדמן את הכפפות (ר' למשל כאן וכאן). אם עד לאותו הרגע הוא עסק רק בהשמצת המתלוננות, הרי שכעת פלדמן החליט לתקוף באופן ישיר את בית המשפט עצמו. פלדמן לא בוחל באמצעים. הוא לא רק תוקף את אופן הפעלת שיקול דעת בית המשפט, הוא טוען קבל עם ועדה שבית המשפט כל כך לא מקצועי, כל כך לא ראוי, עד שאינו מסוגל להתנתק ולא במעט מהדימוי התקשורתי של קצב. בעוד שהוא, עו"ד פלדמן המכובד, מסוגל להתייחסות אובייקטיבית (וכך גם אותם גורמי תביעה שרצו לקדם את הסדר הטיעון) הרי שבית המשפט חסר כל כשירות להתמודדות עם הנושא. פלדמן לא עצר כאן, ובפני באי כנס עורכי הדין הצעירים באילת אף הקריא מכתב של אחת המתלוננות שנאסר לפרסום על ידי בית המשפט. אם אופן התנהלותו של פלדמן קודם לכן הייתה מוטלת בספק אתי, נדמה שבמעשה זה פלדמן מפר (לכאורה) את החוק ואת כללי האתיקה במפורש. מעבר לביזוי בית המשפט, מדובר בפגיעה בפרטיות, שלא על מנת לקדם כל מטרה ראויה כלשהי (כזכור, באי כנס עורכי הדין אינם חבר מושבעים רחב השופט את המתלוננות).

באחרונה זכיתי להשתתף בכנס "עריכת דין ציבורית-חברתית בישראל" המתקיים מידי שנה באונ' תל אביב, עם השקת הגיליון החדש של "מעשי משפט". אחד המושבים בכנס הוקדש ל"הליכה נגד הזרם". במסגרת המושב, שני דוברים ודוברת היו בולטים ביותר. עו"ד איתי הרמלין מהקליניקה לזכויות בהליך הפלילי באונ' תל אביב הציג מקרה בו יצג את מוחמד סרור, פעיל חזבאללה שנתפס במלחמת לבנון השניה. לטענת הרמלין, ההליך הפלילי במיטבו הוא הליך בו עורך הדין מקדם את האינטרס של לקוחו בתוך בית המשפט ככל הניתן, אך אינו מזדהה עימו אידיאולוגית בהכרח. לעומתו, עו"ד שרי בשי מעמותת "גישה" (תנועת שמאל), ועו"ד יצחק בם מה"פורום המשפטי למען א"י" (תנועת ימין) הציגו שניהם עמדה הפוכה לעו"ד הרמלין. לגישתם, הפעולה המשפטית קשורה קשר הדוק לפעולה הפוליטית ולעמדה האידיאולוגית האישית. שניהם הציגו את המשפט כזירה של מלחמת בני האור בבני החושך, כאשר בית המשפט עצמו שייך, כמובן, לבני החושך. מבין מילותיה של בשי נרקמה דמותו של בית משפט שמרני, ימני וכמעט גזעני העוצם את עינייו לעוולות של המדיניות הישראלית. עו"ד בם הציג בית משפט יפה נפש, מנותק מעם, השייך לאליטה מוגבלת וצרה של אנשי שמאל ("ישראל היפה" כפי שחזר וטען בלגלוג). על רקע זה, דומה עו"ד פלדמן לשניים האחרונים – הוא מבקש להשתמש במערכת המשפט, אבל אינו מכבד אותה.

כמובן, אין לזלזל בזכות הצעקה ובחופש הביטוי. לא פעם, רק קולות ביקורתיים וחשדניים יכולים לחשוף את חולשתה של מערכת המשפט. יכול להיות שעצם התפישה של המשפט כמייצג מכנה משותף ציבורי שראוי להגן עליו היא מופרכת. יחד עם זאת, כשהצעקה הופכת לאחד מכלי העבודה, כשהיא מתאפיינת בפופוליזם, הכללות גסות ורמיסת כבוד האדם של הצדדים למשפט, עולה החשש שהיא הפכה מכלי להגנה על הצדק, לכלי להעלמתו. כשעו"ד פלדמן מקיים תחרות צעקות עם בית המשפט ועם הפרקליטות הוא מצליח בדיוק במה שהוא מנסה לעשות – הוא משתיק את קולן של הנפגעות, תוך ערעור על עצם ההליך המשפטי.

לדעתי האישית, זוהי פגיעה חמורה בהרבה באמון הציבור בשיטה מאשר עישון ג'וינט. חברי לשכת עורכי הדין, שלפחות חלקם ישבו בקהל המרותק לפלדמן, לא מצאו לנכון לנקוט בשום צעד משמעתי בעקבות אירוע זה או להביע התנגדות במהלך הכנס עצמו (על התבטאויותיו הקודמות של פלדמן כן הוגשה תלונה משמעתית, וכולי תקווה שהיא תטופל במלוא הרצינות, ר' כאן). בסופו של יום, עבירת גידול סמים לשימוש אישי היא עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים, ותיק קצב? זהו "סתם" תיק אונס סטנדרטי.

מודעות פרסומת

17 תגובות to “קצרצרים: אבירי הצדק”

  1. תומסו מרץ 27, 2011 בשעה 8:58 am #

    קראתי את המאמר של פלדמן בYNET ולא האמנתי שאין עדיין תביעה כלשהי נגדו.
    אני לא מבין במשפט, אבל זו נראת לי לכל הפחות חוצפה נוראית והתנהלות בלתי ראויה של מי שנחשב משפטן בכיר בארץ.

    הפיסקה שלך לגבי הכנס והתפיסות שהוצגו בה מעניינת והייתי שמח לקרוא עוד בנושא. בין אם כאן או דרך לינקים.

    תודה

  2. רוני מרץ 27, 2011 בשעה 9:54 am #

    גורם נוסף שלדעתי חובה להפנות אליו אצבע מאשימה, הינו גוף התקשורת ynet. אכן, תחת עקרון "חופש הביטוי", מותר לפרסם את דבריו של פלדמן בריש גלי. אך מדובר במאמר שלוקה לחלוטין עמוד שדרה אתי, ושנועד – כך לפי דעתי – להביא עוד כותרת "צהובה" לקוראים, עוד רייטינג, עוד התלהמות מחד והסכמה מאידך מצד טוקבקיסטים (מתכון ידוע לתנועה רבה לאתר), וכו'. נראה שלנגד עיני העורכים לא עמדה שאלת האתיות של הטקסט, ומבחינתי זה מעיד גם על איכות גוף התקשורת שמפרסם מאמר כזה בלי סייג או לכל הפחות – לצד מאמר-תגובה שמציג דעה מנוגדת.

  3. למדן מרץ 27, 2011 בשעה 1:29 pm #

    לאחרונה יש לי תחושה שקיימת מידה לא מעטה של שרירותיות במערכת המשפט. השרירותיות הזו, הפוכה בהרבה מאוד בחינות מעיקרון ה"צדק" שאנחנו שואפים לקדם (לי אישית צרם הסדר הטיעון בעניין הדורס של שחר גרינשפן).
    הסכמתי והתחברתי למה שכתבת, אבל לא הבנתי לגמרי אם אתה יוצא נגד ההתנהלות של עו"ד פלדמן, בשי ובם; או שיותר מפריעה לך ההתמודדות של "המערכת" עם הפרקטיקות שלהם.

    • חגי מרץ 29, 2011 בשעה 10:28 am #

      אני לא יודע אם אני ממש יוצא נגד שרי ובם. שניהם ללא ספק פועלים במסגרת אידיאולוגית חשובה. הביקורת שלי היא כפולה – אני חושב שההתנהגות של פלדמן לא מייצגת שום מאבק אידיאולוגי משמעותי. כמו כן, אני חושב שההתנהלות של לשכת עורכי הדין, והאופן בו היא מענישה בחומרה על עבירות משמעת זניחות אבל עבירות משמעת קיצוניות כמו הכפשת עדים והכפשת בית המשפט לא מטופלות, מעוררת תהייה.

  4. תומסו מרץ 28, 2011 בשעה 6:40 am #

    אחרי קריאה של הדברים שלו לינק ששמת, אני יכול להגיד את הדברים הבאים.
    הוא צודק שהוא בא לבית משפט עם תוית של אנס. אשמה של מי זה אני לא בטוח. התקשורת דאגה לפמפם את המשפט ובצדק. קצב עשה קמפיין מסיבי מצידו ובצדק. מה לעשות שהתקשורת, הרבה אנשים בעם והכי חשוב, השופטים, האמינו למתלוננות ולא לו ? לפי הבנתי במשפטים של עבירות מיניות יש מיעוט של מקרים בהם יש ראיות מוצקות ולרוב זה עניין של אמינות הגרסאות.

    מילא פלדמן אומר דברים נוראיים על התקשורת, אבל על בית המשפט והשופטים ? להגיד "השופטים בחרו לא לבדוק את הראיות" , נשמע לי כמו ביזוי בית המשפט. תקנו אותי אם אני טועה.

  5. יונה בגלימת צדק מרץ 28, 2011 בשעה 6:43 am #

    פוסט מעניין.
    אני לא זוכר תקופה שבה מערכת המשפט זכתה לכל כך הרבה ביקורת ישירה מצד הציבור והתקשורת סביב כל כך הרבה פרשיות.

    בית המשפט, יהלום הצדק והאמת, אבן היסוד של הדמוקרטיה מתערער לנו מול העיניים. שופטים טועים ויטעו והביקורת לפעמים נשמעת הגיונית, אבל אם נגיע למצב שהציבור יפקפק בבתי המשפט (וזה הולך לשם) עוד נתגעגע לימים האלה.

    נ.ב.
    גידול מריחואנה לגידול עצמי זה בסדר בדיוק כמו העונש שקשור לנושא, חוק זה משחק עם חוקים. אם העו"ד היה מספיק טיפש לגדל ולהתפס כנראה שלא יגיע רחוק כל כך.

  6. יואל מרץ 28, 2011 בשעה 8:42 pm #

    בהחלט הסכמתי עם חלק מהדברים ואני חושב שפלדמן אכן חצה קווים אדומים במעשיו האחרונים. עם זאת, אני חושב שאי-אפשר לכתוב פוסט על האיש בלי להזכיר גם את פעילותו מעבר למשפט המתוקשר של הנשיא האנס.

    פלדמן אינו עוד פרקליט של זכויות אדם, מעבר לייצוג בבג"צים החשובים ביותר בתחום (למשל: הוועד נגד עינויים נ' ממשלת ישראל, בג"ץ החיסולים או העתירה בעניין הבטחת הכנסה) אין עוד הרבה פרקליטים עם יכולות השתכרות של $300 לשעה שבחורים להעביר ימים שלמים בייצוג פלשתינאים בהתנדבות בבתי המשפט (או יותר נכון בתי המשפח) הצבאיים. דרך אגב, בעיני מספיק לבלות חצי שעה בבית הדין הצבאי בעופר או לקרוא פס"ד בעתירה שהגיש חקלאי פלשתינאי לבג"ץ בשביל להבין שבתי המשפט נמצאים עמוק עמוק בצד של בני החושך.

    חשיפת המכתב של המתלוננת הוא אכן מעשה חמור מאד אך לא ניתן להתעלם מכך שהתביעה במשפט גם לא טמנה את ידה בצלחת: "כל אדם הוא זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו" העיקרון המקודש הזה זכה להתעלמות מוחלטת מצידה. זה לגיטימי לחלוטין לצעוק בהפגנה "אנס אנס" אבל כאשר ראש-התביעה קורא כך לנאשם שעודנו זכאי (ולא משנה עם זה בני סלע או משה קצב) אז אי-אפשר להגיד שלא נעשה עוול גדול בהליך.

    לסיכום זה נכון שפלדמן עשה טעויות חמורות, אך לדעתי לא נכון לדון בהם בלי להזכיר צדדים אחרים של האיש ולהתייחס לחלק מהטיעונים הלא מופרכים בכלל שהוא מעלה.

    • חגי מרץ 29, 2011 בשעה 10:32 am #

      לגבי הטענות הענייניות שניתן להעלות ביחס להתנהלות התביעה בפרשת קצב אני מסכים שיש מקום לדון בהם. הטענות שמעלה פלדמן, לצערי, הן טענות מקוממות, ובכלל לא ברור שיש בהן אפילו ממש לכאורי.

      לגבי העובדה שפלדמן מייצג בתיקים רבים של זכויות אדם, עם כל הכבוד, אני לא חושב שהדבר מזכה אותו בזכויות יתר. למעשה, זהו בדיוק אותו ההיגיון שהוביל אנשי ציבור שונים לבקש לא להעניש את קצב (כי הוא היה נשיא בכל זאת). התנהגות אלימה ופוגענית לא ניתנת להצדקה על ידי רזומה חברתי.

      • יואל מרץ 29, 2011 בשעה 11:08 am #

        הטענה כלפי התביעה שהזכרתי (הקביעה של מזוז כי קצב הוא עבריין מין סידרתי עוד לפני שקצב הורשע) היא טענה שפלדמן העלה. העירור על האמינות של המתלוננות הוא גם לגיטימי כול עוד הוא נעשה תוך שמירה על כללי אתיקה שמהם פלדמן אכן חרג בצורה חמורה ביותר.

        לגבי ההשוואה בין הזכויות העומדות לקצב ולפלדמן. הפרקטיקה של בדיקה בעברו של אדם במהלך טיעונים לעונש במשפט (או בדיון כמו זה שמתקיים פה) היא מאד מקובלת. אני חשבתי שעם קצב יש דווקא להחמיר בגלל רום מעמדו וזאת בין השאר משום שלא זכורה לי שום פעולה חיובית שהוא עשה בקרירה שלו. עצם ההגעה לתפקיד הנשיא אינה מעשה טוב בעוד שהפעולות של פלדמן שהזכרתי היינן, בעיני לפחות, יוצאות דופן בתרומה שלהם לחברה. זאת ועוד, לא ניתן להשוות בין אנס מורשע שנשא בתפקיד ציבורי רם לבין אדם פרטי שבמסגרת עבודתו חרג מן הכללים. אני רוצה להדגיש שאני לא תומך במעשיו של פלדמן ואני סבור שאם הוא ימצא אשם יש מקום להעניש אותו בכלים המשמעתיים של הלשכה. אך עם זאת אני חושב שבמעידה החמורה הזאת אין בכדי למחוק עשייה חיובית של שנים. חושב להקפיד שהתיעוב שכולנו חשים בצדק כלפי קצב ומעשיו לא ישפיע על היחס שלנו לבא כוחו.

      • רוני מרץ 29, 2011 בשעה 5:15 pm #

        מסכימה איתך, יואל, שבמעידה החמורה הזאת של פלדמן אין בכדי למחוק עשייה חיובית של שנים. עם זאת, אני לא חושבת שזה מה שחגי ביקש לעשות בפוסט הזה. מדובר בטענה עניינית כלפי ההתנהלות הנוכחית של פלדמן – שגם אתה מסכים שאין להצדיקה. לכן, אני לא רואה את הרלוונטיות של הזכרת עברו של פלדמן כעורך דין שמטפל בזכויות אדם. לא ביקשנו להחרים ולהוקיע את פלדמן, אלא לקדם דין וחשבון במקום בו הוא שגה. ביקורת מאין זו היא חשובה מעין כמותה בעיניי, ואני חושבת שרתימת עברו של פלדמן איננה לעניין במקרה זה. הדברים צריכים לעמוד כמות שהם, ואין בעברו פן שמעמיד את הדברים באור אחר.

        הייתי שמחה לראות עורך דין במעמדו של פלדמן נותן דין וחשבון על מעשים שאינם ראויים (בלשון המעטה), וממשיך לעבוד כעורך דין, אך במסגרת הכללים האתיים של מערכת המשפט, כמו גם הכללים הרשמיים והחוקים במדינת ישראל. זאת ותו לא.

    • שיר-דמע מרץ 29, 2011 בשעה 6:07 pm #

      יואל, אני מבינה אם כך שבעיניך גם לזכות יצחק לאור עומדת העשייה החשובה שלו בתחום זכויות הפלסטינים, אז בוא נחליק כמה עבירות מין שעבר אדם בעל זכויות כאלה, לא?

      • יואל מרץ 30, 2011 בשעה 7:29 am #

        מסכים איתך בכמעט כל מילה רוני. אין ספק שהעבר של פלדמן לא רלוונטי למעשים האחרונים שלו. הטיעון שניסיתי להעלות הוא יותר מורכב מאיך ששיר-דמע הבינה אותו וגם לא מקביל להגנות המגוחכות על קצב כפי שחגי אולי חשב בטעות. כל מה שניסיתי להגיד שכמו שקובעים עונש של עבריין אז בודקים בעברו (אם יש לו עבר פלילי וכו') אז גם שאנחנו עושים משפט ציבורי לפלדמן ההגינות מחייבת להזכיר (ולו רק בשתי מילים) את המעשים האחרים שהוא עשה במסגרת עבודתו ששוב לא מפחיתים מחומרת המעידות אבל כן מזכירים לנו שלא מדובר בעבריין סידרתי.

      • רוני מרץ 30, 2011 בשעה 7:49 am #

        שיר-דמע, אני חושבת שהסקת מסקנות מעט נמהרות שאינן עושות צדק עם טענותיו של יואל. אני לא ראיתי כל צידוק לעברייני מין בדבריו.

        יואל, אני מכירה את הפרקטיקה הזו של בדיקת עברם של אנשים המואשמים בעבירות, כמו גם חיפוש בעברם/ן של המתלוננות/ים נגדם. לצערי – וחגי כתב על זה פוסט יפה וחשוב בהקשר פרשת אורלי אינס ואורי בר לב – לרוב, גברים המואשמים בעבירות זוכים לרתימת עברם באופן חיובי, כדי להקל בעונשם, בעוד נשים מתלוננות "זוכות" לפשפוש פולשני בעברן – האישי והמיני (כמעשי פלדמן בתיק קצב) – כדי להציגן באור שלילי, להפכן לבלתי אמינות, ולהטיל דופי בדבריהן.

        במקרה של פלדמן, אין מדובר באדם העומד למשפט כנגד מתלוננות (עדיין לא, אך ייתכן ותוגש נגדו תלונה, שכן הוא עבר עבירה). אך הנטייה להמשיך בקו זה של הסתכלות רחבה, עדיין נפוץ. אני מבינה את הרצון שלך לראייה מורכבת, ואני מזדהה איתו. אנחנו לרוב מנסים בבלוג הזה להפוך בסוגיה מסוימת משלל היבטים החשובים להבנתה. עם זאת, אני עדיין עומדת איתנה בדעתי, שבמקרה זה – עברו של פלדמן, יהיה מרשים ומעורר הערכה ככל שיהיה, לא היה רלוונטי לציון בהקשר פרשייה זו. אך אני מבינה ומכבדת את רצונך להעלות את הנושא לדיון.

  7. יואל מרץ 30, 2011 בשעה 7:16 am #

    לא שיר אני לא חושב שצריך ל"החליק" לעבריניים בגלל מעשיהם הטובים בעבר. להזכירך פלדמן לא עבריין מין אלא עו"ד שעבר על כללי אתיקה. אל תעש/י ממני תומך של עבריני מין. חוץ מזה, עד כמה שידוע לי יצחק לאור עוד לא הורשע בשום דבר. נראה לי שההזדהות וההמפתיה המוצדקת שכולנו חשים כלפי קורבנות של עבירות מין לא צריכה לגרום לנו להפסיק להאמין בזה שאדם אשם במשהו רק שבית משפט קבע כך.

  8. חגי אפריל 17, 2011 בשעה 7:38 am #

    והנה, גם כששופט אומר לעובדת בבית המשפט "אל תעני לי, אני לא אוהב שנשים מדברות בחזרה" בוחרת הנהלת בתי המשפט להתייחס לאירוע בסלחנות, כ"בדיחות הדעת".

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3514889,00.html?dcRef=ynet

Trackbacks/Pingbacks

  1. קציני בית המשפט, עלק « קרוא וכתוב - יוני 8, 2011

    […] עורכי-דין רבים מדי. כפי שכתב חגי קלעי בפוסט המצוין שלו אבירי הצדק: "[עו"ד פלדמן] מבקש להשתמש במערכת המשפט אך איננו […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: