קצרצרים: תשכחו מאחמדינג'אד, הרווקה הלא נואשת היא האויב האמיתי

22 מרץ

|מאת חגי|

רווקוּת, מסתבר, זה עניין מסוכן, עניין שמעורר את השדים העמוקים, ממש כמו מזרחים, ערבים-ישראלים וביסקסואלים. הפוסט האחרון של רוני, שנגע בהיבט מסוים של הרווקוּת, עורר מיני-סערה ואפילו הוביל למתקפה אישית אלימה ולא קוהרנטית, כנגד מי שהעזה להעלות נושא כל כך טעון. מסתבר שכל מי שמעז לדבר על רווקוּת הוא סוג של יהודה שנהב (מחר "היהודים-הערבים: לאומיות, דת ואתניות" ומחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית) – נחשב לבור, בוגד, לא רציונאלי, לא אבולוציוני, לא אנושי, לא יפה, לא חכם ועוד שלל תיאורים לא מחמיאים.

ברמה הדיונית, אין ספק שניתן להוכיח את היתרון הכלכלי של זוגיות באופן מובהק, וישנם אין ספור מחקרים סטטיסטיים שיכולים לתמך יתרון זה. כך, לדוגמא, תחת משטר של דיווח נפרד למס הכנסה, נותן המס "תמריץ זוגיות" – אם יש אם חד הורית עם שלושה ילדים שמרוויחה 10,000 שקלים לחודש היא תשלם מס. לעומת זאת, זוג עם שלושה ילדים בו כל בן זוג מרוויח 5,000 ש"ח יהיה פטור ממס הכנסה. המשמעות היא שההכנסה הזמינה להם (הנחלקת על חמישה) תהיה גבוהה באופן משמעותי מההכנסה הזמינה לאם החד הורית (תחת החישוב של חלוקה לארבעה). כל זה, ועוד לא דיברנו בכלל על יתרון לגודל, שיש לזוג, המצדיק מיסוי מוגבר של זוגות (ממש כפי שהבטחת ההכנסה גדלה באופן קטן יותר ויותר ככל שישנם יותר בני בית). גם לא הוספנו לחישוב את הערך של העבודה הזקופה (העבודה העצמית של בני הבית בבית, שאינה ממוסה) שכנראה גדול אף הוא עבור הזוג.

אבל אפילו אם אתם חושבים שאפשר להתווכח על מיסוי בני זוג (הרבה נכתב בנושא), לא קשה למצוא דוגמאות  יותר מובהקות לאפליה קבועה בחוק. למשל, אדם שמקבל דירה במתנה מהורה  וגר בה צריך לחכות שנתיים  עד שיוכל למכור אותה ללא מס שבח (הטבת מס משמעותית ביותר). אם מדובר בזוג נשוי (לא זוג הומואים או לסביות כמובן) תקופת ההמתנה היא רק שנה (את ההטבה הזאת גם חד הוריות מקבלות). גם אם ההיגיון של תקופת הצינון ברור (למנוע העלמת מס), אין שום הצדקה לאבחנה בין נשואים ולא נשואים. אין הצדקה, אבל היא קיימת (וניתן למנות עוד עשרות ומאות אתרים בחוק המפלים במובהק בין נשואים ורווקים, דוגמת הפטור לנשים נשואות משירות צבאי, מניעת הסכמי פונדקאות ממי שאינם נשואים ועוד ועוד).

אם רווקים היו מצליחים יותר כלכלית – ואולי ניתן היה לחשוב כך מאחר ואין להם מחוייבויות של משפחה – היה אפשר לטעון שיש איזון בין רווקים ונשואים. אבל, למרבה ההפתעה אפילו גברים רווקים מרוויחים פחות מגברים נשואים (ועל אחת כמה וכמה אצל נשים שעובדות ב"מסלול אמהות") . גם במקרה הזה, האפליה היא כל כך אינטואיטיבית ופשוטה להסבר עד שאפשר לחשוב שלא תהיה מחלוקת – השוק מעדיף נשואים כי נישואין עדיין נתפשים כמעידים משהו טוב על אישיותו של האדם. האדם הרווק נתפש כפגום, לא מסודר, לא מיושב ומסוכן (מה יקרה אם פתאום הוא יחליט לטוס לחו"ל? לעשות סמים? יצטרף לכת או יחזור בתשובה ויהפוך לרב?).

אבל השאלה המעניינת באמת היא למה הנושאים האלה מעוררים כל כך הרבה מחלוקת, מחלוקת שגוברת אפילו על הנכונות להסתכל על עובדות, שמוביל להכללות ואלימות מילולית?  במובן מסויים, כבר התחלנו לענות על השאלה הזאת פה בבלוג – ככל שהזהות המדוברת היא פחות יציבה ופחות מובחנת ומזוהה כ"האחר", כך הסיכון שהיא מייצרת אינו רק שהאחר יפגע בי, אלא שאני עצמי אהפוך לאותו ה"אחר" בעקבותיה. אולי אפילו יותר חמור, הזהויות האלו מעלות את האפשרות שאותו ה"אחר" נהנה יותר, שאולי יש משהו שאני מפסיד או מפסידה מבחירות נשלטות שלי. לכן, כל זמן שנשים או הומואים מובחנים מהאוכלוסייה הגברית-הטרואית רק על בסיס איבר המין או הפרקטיקה המינית הם עוד איכשהו נסבלים. לעומת זאת, כשמתחילים לדבר על "מגדר" ומזהים שהגבולות בין המינים ובין האורינטציות המיניות אינם כה ברורים, הופכת הפמיניסטית לשד מאיים.

במובן זה, ביסקסואלים, ערבים-ישראלים, מזרחיים ורווקים ורווקות, משמשים באופן אינהרנטי סוכן כפול. הגבר ההטרו "יודע" שהוא לא הומו  כי הוא שוכב עם נשים, אבל לעולם לא יכול לדעת שהוא לא בי סקסואל. האשכנזי יודע שהוא לא ערבי, אבל הוא עדיין חושב שהוא דומה לאותם ערבים יהודים שדומים מצידם לערבים הישראלים שדומים אפילו לערבים הלא ישראלים, אז אולי הוא בעצם אשכנזי-ערבי? אבוי. לתוך הקטגוריה הזאת, רווקות נכנסות כאיום פנימי וחיצוני כאחד. ברמה החיצונית ישנו החשש הקלאסי ש"הן" תלמדנה את ילדנו ערכים "מקולקלים". אבל הפחד האמיתי הוא פנימי. אף אחד ואף אחת לא יכול להיות בטוח שהוא לא יהיה רווק או רווקה מרבית חייו, ואף אחד או אחת לא יכולים לדעת שהם לא מפספסים משהו שאולי היה יכול להיות טוב יותר. זה נכון לא רק למי שלא התחתן, גם הזוג הנשוי חי בחשש מתמיד מגירושין (ואכן, בעולם העתיק בו לא ניתן היה להתגרש, רווקות היו פחות מאיימות, והאוכלוסייה חיה בשלום עם החלוקה ל"נשואות" ו"זונות").

ג'ון סטוארט מיל, אליו התייחסנו פה בעבר, הסביר שעם החשש מנשים לא ניתן להתמודד בעזרת טיעונים לוגיים, כי הוא חשש רגשי. גם החשש מרווקות הוא חשש שכזה, זוחל, מאיים ומפחיד. וכמוהו, הדרך היחידה להתמודד איתו היא לסרב לקבל את קיומו כ"עובדת חיים" ולא לפחד להתעמת איתו, בין אם באקדמיה, ברשת או בחיי היומיום.

הרווקה ה"נכונה": רזה, ערומה, ובעיקר – נואשת לטבעת:

מודעות פרסומת

26 תגובות to “קצרצרים: תשכחו מאחמדינג'אד, הרווקה הלא נואשת היא האויב האמיתי”

  1. א' מרץ 22, 2011 בשעה 12:37 pm #

    לא בטוחה שאני מסכימה עם החישוב לגבי 10,000 השקלים. במצב בו שני אנשים חיים מהסכום הזה, מן הסתם יש יותר נפשות בבית לכלכל ולכן הפטור ממס הגיוני.

    מעבר לזה, אהבתי והזדהיתי מאוד עם הפוסט ההוא של רוני.

    • חגי מרץ 22, 2011 בשעה 12:50 pm #

      שימי לב שהנחתי לשם הדוגמא ששני בני הזוג מרוויחים יחד את אותה המשכורת שהרווק/ה מרוויח/ה לבד, משמע שהם עובדים חצי משרה (בהנחה שמדובר באותה עבודה כמו הרווקה).

      באותה מידה היה אפשר להראות את התוצאה של היווצרות תמריץ לזוגיות אם שני בני הזוג מרוויחים משכורת מלאה. אם כל אחד מהם מרוויח 10,000 לחוד המס האפקטיבי עליהם נמוך יותר מאשר אם היינו בוחנים התעשרות משותפת של משק הבית. כמובן, ככל שיש יותר ילדים במשק הבית החישוב נהיה מורכב יותר (יש גם לא מעט הטבות כלכליות בגין ילדים, כמו קצבת ילדים ונקודות זיכוי ממס). וכמובן, זה נכון שאם החישוב הוא משותף נוצר סוג של תמריץ שלילי לזוגיות. על המצב המורכב הזה במס הכנסה נכתבו עשרות רבות של מאמרים, לרבות מפרספקטיבה פמיניסטית. מכל מקום, זו רק דוגמא להמחשה, וכמו שמצוין בפוסט, אפשר לתת עוד הרבה מאוד דוגמאות אחרות.

    • דני מרץ 22, 2011 בשעה 12:59 pm #

      ואם יש אם חד הורית עם 3 ילדים לעומת זוג עם שני ילדים?
      היא עדיין תשלם יותר מס מהם, ומדובר פה על אותו מספר נפשות ואפילו בסיטואציה יותר דחוקה מבחינה חברתית (זוג עם שני ילדים לעומת אשה אחת עם 3 – מה יותר מסובך?).

      ובכל מקרה העניין הוא ההיגיון שעומד מאחורי זה, לאו דווקא החישובים עצמם.

  2. Gil מרץ 22, 2011 בשעה 12:45 pm #

    מה זה ערבי-יהודי?

    • חגי מרץ 22, 2011 בשעה 12:53 pm #

      ערבי יהודי זה מונח שמשתמש בו פרופ' יהודה שנהב. הטענה היא שהניסיון ליצור הפרדה בין ערבים לא יהודים (נוצרים ומוסלמים) לבין יהודים ממדינות ערב ("מזרחים") היא מכבסת מילים. המזרחי, שנולד במדינה ערבית, דובר ערבית ותרבותו היא התרבות הערבית הוא ערבי, פשוט ערבי – יהודי.

  3. Gil מרץ 22, 2011 בשעה 12:52 pm #

    ועוד שאלה – מדוע יש הצדקה למיסוי מוגבר של זוגות? ניקח למשל את הדוגמה שהבאתם כאן, של הזוג לעומת החד-הורית. כפי שזה נראה החד-הורית היא בעלת כושר השתכרות גבוה יותר משל אותו זוג. הדרך היחידה עבור האישה באותו הזוג לגדל מספר ילדים היא בחבירה לאדם אחר (גבר במקרה הזה; אבל אפשר אולי גם להניח שהיא חברה לאישה והן קיבלו תרומת זרע). מכאן שמיסוי האישה הזו במס גבוה יותר מרגע שחברה לבן או בת זוג הוא בעצם מיסוי שמגביל את מי שחלש יותר בחברה.

    • חגי מרץ 22, 2011 בשעה 1:01 pm #

      המורכבות בשאלת מיסוי זוגות נובעת מהעובדה שהרצון הוא למסות התעשרות של הפרט. הקושי נובע מהעובדה שממסים הכנסה ולא התעשרות של הפרטים. לכן, מס הכנסה מתקשה להתמודד למשל עם שאלת מספר הילדים כפקטור בחישוב המס (נקודות הזיכוי נותנות מענה חלקי בלבד) כמו גם עם שאלות אחרות כמו תמיכה בהורים. ההנחה בכל מערכת של חישוב מס (ובכל ניתוח כלכלי שאני מכיר) היא שיש יתרונות לגודל, זאת אומרת שההוצאות (למשל על שכר דירה, חשמל, מים וכדומה) קטנות באופן יחסי ככל שיש יותר נפשות (מכאן המונח "נפש סטנדרטית" המשמשת לחישובים שונים).

      כאמור לעיל, מדובר בסוגיה מורכבת, מאחר וחישוב מאוחד יהווה תמריץ שלילי לזוגיות, בעוד שהחישוב הנפרד מהווה תמריץ לזוגיות. המעניין הוא שבהקשרים אחרים (כמו הבטחת הכנסה) כן מתחשבים ביתרונות לגודל, והמענק הינו לפי מספר ה"נפשות הסטנדרטיות". באופן תיאורטי היה ניתן לעשות את אותו החישוב ביחס למס הכנסה ולמסות ביחס למספר הנפשות הסטנדרטיות. מכל מקום, אני עוד לא מכיר חוקר מס שניסה לקדם את הרעיון הזה ברצינות, וצריך לחשוב על ההשלכות שלו.

      • Gil מרץ 22, 2011 בשעה 9:06 pm #

        אני לא מבין מדוע המטרה היא מיסוי התעשרות של הפרט (האם מטרת המיסוי אינה השגת כסף למימון פעילויות המדינה?), אבל זה כבר קצת מעבר לנושא הפוסט. ברשותך רק עוד עניין קטן – אתה מדבר על כך שבעולם העתיק אסור היה להתגרש. על אילו תקופות ומקומות מדובר בדיוק?

      • חגי מרץ 23, 2011 בשעה 1:09 am #

        למרות שמדיניות מיסים זה אחד הנושאים החביבים עלי, זה באמת קצת חורג. רק בשביל לספק את הסקרנות, ברור שמיסים נועדו לממן את פעילות המדינה- צרכי המדינה הם שקובעים את גובה המס. יחד עם זאת, השאלה היא על מה מוטל המס. כמובן שיש גישות שונות לנושא, אבל התפישה המקובלת היא שמס צודק ויעיל מוטל רק על התעשרות של הפרט (ולא, למשל, מס גולגולת, שאינו תלוי ביכולתו של הפרט לשלם כלל).

        לגבי גירושין, אין ספק שזאת תופעה מודרנית, לפחות בהיקפיה הנוכחיים. הדת הקתולית אינה מאפשרת גירושין כלל. גם ביהדות האפשרות הזאת דלה ביותר. עד לפני לא כל כך הרבה זמן בשביל להתגרש היה צריך להוכיח "אשם" של אחד מבני הזוג (אלימות קשה, בגידה וכדומה). אפילו במצבים בהם ניתן להתגרש, גירושין הופכים לבלתי אפשריים למשל אם נקבע שתמיד הילדים והרכוש ישארו ברשות הגבר (כמו במקרה של אנה קרנינה). דוגמא מהעבר הלא רחוק היא מצב בו האשה עובדת בבית והגבר עובד במקום עבודה עבור משכורת. במצב כזה, אם החוק קובע שכל בן זוג יצא מהנישואין עם מה שהוא הרוויח, העבודה של האשה תחשב לכלום והיא תצא ערומה וענייה מהקשר. הדוגמא הזאת ממחישה לא רע שגם בעולם בו נשים יכולות להתגרש תיאורטית, האפשרות הזאת לא בהכרח קיימת עבורן בפועל. דרך אגב, גם כיום גירושין משמעותם עבור נשים היא לרב פגיעה קשה במעמד הסוציו-אקונומי, כמו גם נשיאה בסנקציות חברתיות לא מעטות.

      • Gil מרץ 26, 2011 בשעה 8:09 pm #

        חגי, ומה לגבי רומא העתיקה או יוון? שם דווקא אפשר היה להתגרש בקלות רבה מאוד. דווקא בחלק ניכר ממה שקרוי בדר"כ "העולם העתיק" אפשר היה להתגרש ללא כל קושי….

      • רוני מרץ 26, 2011 בשעה 9:22 pm #

        גיל, אולי ביוון העתיקה היה אפשר להתגרש בקלות, אבל לנשים היו בעיות אחרות לגמרי. למשל, לא היתה להן זכות בחירה. הן לא יכלו לעסוק בשום עיסוק בתחום הציבורי, בטח שלא להיות פוליטיקאיות או לייצג את עצמן או אחרים. נשים נתפסו כאובייקט, הן לא היו אזרחיות במובן הדמוקרטי שאנו רואים כיום. אני לא מיודעת באופן בו היו מתגרשים, אך אני מוכנה לקבל את הטענה שלך (שככל הנראה מבוססת על ידע הסטורי) שזו היתה פרקטיקה שהתנהלה. אך לבוא ולומר בשל כך שמעמדן של נשים היה שוויוני והן היו עצמאיות לעשות כרצונן – הוא סילוף עובדתי. אני גם לא מבינה מה מועילה העובדה הזו לטענה הכוללת של הפוסט. אני לא חושבת שניתן להטיל ספק בכך שכבר הרבה מאוד שנים, החברה המערבית מבוססת על תא משפחתי גרעיני שנובע מיחסי נישואים בין גבר לאישה. כמו כן, עד ממש לא מזמן, נשים לא הורשו ללמוד, לעבוד, לפרנס את עצמן או מישהו אחר, או לעשות משהו מלבד להיות עקרת בית ואם במשרה מלאה. אישה שנותרה רווקה והיתה חסרת מעמד, יכלה להתפרנס מ"מגוון" של שתיים-שלוש אופציות. אחת מהן היא זנות. וכמובן שהדימוי של אישה שנותרה ללא בעל היה במקרה הטוב של "רווקה זקנה" ובמקרה הרע (והלעתים מבוסס על עובדות בשטח), "זונה". כנ"ל לגבי נשים שהתגרשו. אפילו כיום מצבן הכלכלי של נשים שמתגרשות מורע בהרבה מאוד מקרים, לא כל שכן בזמנים בהם נאסר על אישה להשתלב בספירה הציבורית בדרך כלשהי.

        לאור כל זאת, ייתכן שטענתו של חגי לא הכילה את כל ההסבר שהוצג לעיל, אך הנה הוא פה עכשיו – לא מותיר הרבה מקום לספק. דיכוי נשים היא עובדה שהיתה קיימת גם ביוון העתיקה, גם לפני מאתיים שנים וגם לפני חמישים. הפלא ופלא, זה נמשך במובנים רבים גם כיום.

        ולסיום – ביקשת לפרסם פה תגובה שמפנה לדיון אחר שהזכיר את הפוסט הקודם שלי. לא הפנינו לדיון הזה מכיוון שלא הרגשנו שמדובר בדיון, כי אם כמו שאתה הצגת את זה – "ויכוח", ובויכוח אלים ולא ענייני. אתה מוזמן להפנות אחרים לקרוא בו, אך לא נפנה אליו כאן.

      • Gil מרץ 26, 2011 בשעה 9:39 pm #

        רוני, אני לא מבין מה פשר התגובה הזו. חגי טען שבעולם העתיק לא יכלו להתגרש (הוא לא טען דבר לגבי נשים, אגב). אני טוען (ואם את רוצה רפרנס יש ודי הרבה) שבחלקים גדולים של העולם העתיק אפשר היה להתגרש בקלות רבה. אני לא מתייחס כאן לשום עניין אחר שכן חגי לא העלה שום עניין אחר בקשר לעולם העתיק(יהיה זה אשר יהיה). משל למה דומה תגובתך? לכך שפלוני טוען "לסמרקודרון יש תמיד 5 פאות" ואילו אלמוני מראה לו סמרקודרון שלו יש 6 פאות. לאחר מכן באה פלמונית ואומרת "כן נכון, אבל הסמרקודרון עם 6 הפאות הוא מה זה מכוער וסגול"….

      • חגי מרץ 27, 2011 בשעה 6:28 am #

        היי גיל,

        אני חושב שרוני ענתה בצורה מדויקת. באשר לשאלה ההיסטורית האם בפועל היו גירושים ביוון העתיקה וברומא העתיקה, אני באמת לא יודע (גם אם היה מותר להתגרש בחוק, אין משמעות הדבר שגירושין היו פרקטיקה נהוגה). אפשר כמובן להעלות שאלות משנה כמו האם לרב נשים התגרשו או שגברים התגרשו, מה היו ההשפעות של הגירושין על המעמד האזרחי והכלכלי של הצדדים וכו'. אשמח להפניות בנושא אם יש לך.

        בכל מקרה, לצורך ענייננו, נדמה שה-2000 שנה האחרונות מספיקות בשביל לטעון שהתא המשפחתי הפך למסגרת מגדירה עבור נשים (וגם גברים). למעשה, כל זמן שהאשה אינה בעלים של רכוש (לרבות אם אי הבעלות נובעת ממאפיינים חברתיים ולא בחוק, כמו למשל הויתור על הירושה הנדרש מנשים מוסלמיות בבתי דין שרעיים גם כיום, או רישום הרכוש רק על שם הבעל שמקובל במדינות רבות דוגמת הודו) קשה לדבר על אפשרות ממשית לגירושין.

  4. ארז מרץ 23, 2011 בשעה 8:01 am #

    חגי שלום,
    ככל שאני יודע אין אף ייתרון מיסויי לבני זוג נשואים על פני לא נשואים או על פני רווקים. ככל שאני יודע יש רק חסרונות מיסויים לנשואים.
    כמו שנאמר למעלה הדוגמא של אדם בודד שמרוויח 10,000 ש"ח מול שני בני זוג שמרוויחים כל אחד 5,000 ש"ח אינה רלוונטית כי באותה מידה גם שני יחידים שמרוויחים כ"א 5,000 ש"ח ישלמו פחות מס מאדם אחד שמרוויח 10,000 ש"ח. השאלה של מיסוי לפי הכנסה כללית או לפי הכנסה לנפש אינה קשורה כלל לנישואין. למעשה האם הלא נשואה מקבלת הטבות מס שנשואים לא מקבלים.
    למעשה מס ההכנסה של בני זוג מחושב באופן פרטי לכל אחד מבני הזוג בנפרד ואז הסך הכל מצורף.
    לעומת זאת יש חסרונות: מדוע מס הכנסה מניח שאם אנו נשואים אנו רוצים להגיש דוח מס יחד? מדוע הוא מניח שיש לנו חשבון בנק משותף ולכן אם אחד מאיתנו חייב מס ולשני יש זכאות הוא מקזז את הסכומים זה מזה? כמו כן אם שני בני הזוג עובדים בעסק משותף יש להם חסרונות מס לעומת שני שותפים סתם.
    כך שבהקשר של מיסוי המדינה דווקא מעודדת לא להנשא.

    • חגי מרץ 23, 2011 בשעה 9:15 am #

      כפי שנאמר פה בתגובות, אכן מדיניות של חישוב משותף יוצרת סוג של תמריץ שלילי לזוגיות.

      עם זאת, כיום בישראל מרבית הזוגות אינם מגישים דו"ח משותף. שים לב, אמנם ס' 65 לפקודת מס הכנסה קובע חישוב מאוחד, אך ס' 66 (חישוב נפרד) מחריג כמעט את כל ההכנסות מהסדר זה, למעט אם ברצונם של בני זוג להגיש דו"ח משותף. למעשה, עצם העובדה שלבני הזוג יש אפשרות לתכנון מס (הם יכולים לבחור להגיש בנפרד או במשותף) נותנת להם יתרון במס (הפרט לא יכול לחלק את הכנסתו בין שניים).

      לגבי המקרה ששני בני הזוג עובדים יחד, בו באמת ישנה נטייה לחייב בחישוב משותף, הראציונאל הוא מעט שונה. המטרה היא למנוע תכנון מס אגרסיבי על ידי חלוקת משכורת פיקטיבית לבן/בת הזוג. גם במקרה זה, אם בני הזוג מסוגלים להוכיח שהשכר שלהם באמת נפרד ניתן לבקש חישוב נפרד (ס' 66(ה)(2) לפקודה).

      יתר על כן, בתי משפט בישראל באופן שיטתי הנחו שיש לראות את החישוב הנפרד ככלל ואת החישוב המאוחד כחריג של החריג (ר' למשל עמ"ה 28/93 שבי מיכאל נ' פקיד שומה ת"א 1עמ' ה-90, בו קבע בית המשפט כי היה צריך לראות את החישוב הנפרד ככלל, ואת החישוב המאוחד כחריג לכלל זה; עמ"ה 14/95 פרומן דב נ' פקיד שומה ירושלים, בו קבע בית המשפט כי בכל מקום בו הדבר אפשרי יש לקיים את פקודת מס הכנסה בצורה המקיימת את הזכות לשוויון, ולפיכך יש להרחיב את כלל החישוב הנפרד).

      לגבי הדוגמא, ההנחה (שאולי הייתי צריך לציין בטקסט) היא שבני הזוג הינם בעלי כושר השתכרות זהה לזה של היחיד (או במילים אחרות, שכל אחד מהם עובד בחצי משרה). במצב זה הם מרוויחים הרבה מאוד ממבנה המס, מאחר והם מרוויחים פנאי רב או זמן להכנסה זקופה (הכנסה מעבודות בית). תסתכל גם על הדוגמא של דני והתגובות שלי לעיל.

      • ארז מרץ 27, 2011 בשעה 7:06 am #

        מה שאתה אומר מעניין כי מנסיוני ומשיחות שלי עם אנשי מס ההכנסה הם טוענים שגם אם בני זוג נשואים יגישו דו"ח נפרד, אנשי מס הכנסה יאחדו את הדוחות האלו אצלם לדוח אחד כבררת מחדל. אך בכל מקרה חישוב חבות המס כולל נקודות הזיכוי מחושב לכל אחד בנפרד ורק הסכומים הסופיים מאוחדים (כך שאן הפסד לזוג למעשה) וזה אכן קורה מנסיוני האישי.
        כך גם לגבי הדוגמא שהבאת של זוג נשוי שיש לו תקופה קצרה יותר עד שיכול למכור דירת ירושה בלי מס. לא הזכרת כי שני רווקים יכולים להנות מפטור ממס שבח לכל אחד מהם אך אם בני זוג נשואים ימכרו שתי דירות (גם אם כל אחת מהן שייכת לאחד מהם) הם יהנו מפטור ממס רק על אחת הדירות ועל השניה ישלמו מס, ואולי זו הסיבה לקיצור התקופה הנ"ל.
        בכל מקרה, אי אפשר לטעון שיש מבחינת מס הכנסה תמריף לנישואין, זה לא טיעון תקף.
        (אני לא מאמין שאני מהווה כאן מי שמגן על פעילות המדינה…)

      • חגי מרץ 27, 2011 בשעה 7:46 am #

        תודה על התגובה

        כפי שכבר נאמר, אכן עבור זוגות עצמאיים (לא שכירים) הדו"ח המאוחד הוא ברירת אבל הם רשאים לא לאחד כרצונם. אם פקידי השומה מאחדים באופן כפוי את הדו"חות בניגוד לרצון בני הזוג וללא סיבה מוצדקת הם פשוט פועלים בצורה לא תקינה, ואני ממליץ לאותם זוגות להתייעץ עם עו"ד.

        אכן נקודות הזיכוי מחושבות בנפרד, אבל היתרון במס לא נובע מנקודות הזיכוי, אלא מהמבנה הפרוגרסיבי של מס ההכנסה. אם ההכנסה מחושבת במאוחד, יותר ממנה חשוף למדרגות המס הגבוהות (או במילים אחרות, נהנים ממדרגות המס הנמוכות רק פעם אחת ולא פעמיים). בכל מקרה, הכרתי כבר לא מעט מומחים למיסים, ומעולם עוד לא שמעתי מישהו שהתנגד באופן רציני לקביעה שחישוב נפרד הוא הטבת מס לזוגות. אם אתה מכיר אשמח שתפנה אותי לכתביו או לכתביה ואוכל להתייחס.

        באשר לפטור ממס שבח, שים לב שהתייחסותי הייתה רק לתקופת הצינון הקבועה בחוק ביחס למתנה מהורה, וזו אינה מושפעת מהשאלה של התדירות המותרת לשימוש בסעיפי הפטור. באשר לפטור לדירת מגורים יחידה, אני בהחלט מבין את ההיגיון שבהענקו לזוג רק פעם אחת. אני מסכים שנוצרת תוצאה מעניינת כאשר בוחנים את הפטור הארבעה שנתי. בהקשר של פטור זה באמת התפישה המגולמת בחקיקה היא שהזוג הוא יחידה כלכלית אחד, ולכן נוצר סוג של תמריץ שלילי לזוגיות (זה בדיוק אותו המצב כמו בשאלת הדוח הנפרד או המאוחד במס הכנסה).

      • חגי מאי 1, 2011 בשעה 8:05 pm #

        היום פרסם רו"ח אייל מוליאן את אותו ההסבר בערך, קצת יותר בפירוט, על החסרונות של חישוב מאוחד פה:
        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4062931,00.html
        כמובן שתמונת הראי שאליה לא מתייחס מוליאן היא היתרונות של החישוב הנפרד לזוגות שנדון לעיל.

  5. עלמה מרץ 25, 2011 בשעה 3:30 pm #

    האמת היא שקראתי את הפוסט של רוני וגם את התגובות אליו, ולא ממש נתקלתי שם בפיצוץ של תגובות עוינות או אלימות.
    יכול להיות שאתה מתכוון לדיונים אחרים או תגובות במקומות אחרים?
    בכל אופן, נזכרתי כשקראתי את הפוסט שלך בתוכנית שנקראת "בקרוב אהבה", ומציגה חמש נשים רווקות במסעי הדייטים שלהן בדרך לזוגיות. המסר של התוכנית, שוב ושוב, הוא שאישה ללא זוגיות נמצאת בסוג של מצוקה וצריך להושיע אותה (בנוסף לכל, יש מנחה, גבר שמדריך את הרווקות איך לצאת לדייטים ונותן להן "משימות" בין דייט לדייט).

    • רוני מרץ 26, 2011 בשעה 9:11 pm #

      עלמה, אכן מדובר בתגובה עוינת שלא הגיעה דרך התגובות לבלוג, ושאין לנו שמץ של רצון להפנות אליה מטעמי שפל ההתבטאות.
      וד"א – מעבר לכך שהתכנית הזו נשמעת מזעזעת ברמות שקשה לתאר, מה בד"כ קורה בסוף לאותה רווקה..? מסקרן.

      • Gil מרץ 26, 2011 בשעה 9:40 pm #

        רוני, אני דווקא תחת הרושם שיש שם אמנם חילופי מהלומות, אך בסך הכל אפשר להחכים מחלק מהויכוח הזה. מדוע אתם לא נותנים לקוראים להכריע כאן?

      • רוני מרץ 26, 2011 בשעה 10:04 pm #

        גיל, מהסיבה הפשוטה שאנו מפנים למה שנראה לנו נכון וטוב להפנות אליו. במקרה הזה – לא נראה לנו לא נכון, וגם לא טוב. בבלוג שלך, באם יש כזה, תוכל לנהוג כרצונך ולהפעיל שיקול דעת אחר.

      • חגי מרץ 27, 2011 בשעה 6:18 am #

        היי עלמה

        לגבי התגובות העוינות, כמו שרוני ציינה, הן במקומות אחרים ברשת, הן פשוט ברמה כל כך נמוכה ולא מכבדת שהחלטנו שלא לתת להן במה פה.

        לגבי "בקרוב אהבה", זאת שאלה מעניינת. זה נכון שאין שם שום רווקה ש"מרוצה" מהרווקות שלה, אבל הייתה לי התחושה שהתוכנית מנסה לפחות לצמצם את התפישה של אהבה כפתרון לכל הבעיות. יחד עם זאת, ראיתי רק פרק אחד, אז אני ממש לא יודע. בכל מקרה, אולי שווה בעונה השנייה לעשות מודל של "בקרוב רווקה – 5 נשים בזוגיות מעיקה בדרך אל החירות".

      • עלמה מרץ 27, 2011 בשעה 4:54 pm #

        לא יודעת איך זה נגמר, הייתי מהמרת על או חתונה או אבדון (מישהו מכיר אופציה אחרת?!).
        האמת היא שאין לי ממש חשק לבדוק איך זה ממשיך, ראיתי כמה דקות באינטרנט ואז החלטתי שאפילו כתירוץ להתחמק מלימודים זה לא תופס 🙂
        הגעתי לתוכנית הזו בעקבות כתבה בטיים אאוט של השבוע שכוללת ראיון עם היוצרת. המראיינת בעיתון שאלה אותה בין היתר על האכזריות של התוכנית הזו ועל האופן המשפיל שבו מוצגת שם הנשיות בכלל והרווקות בפרט

Trackbacks/Pingbacks

  1. סטטוס: רווקה | העוקץ - מרץ 23, 2011

    […] בבלוג "יחסי מין" 0 תגובות למאמר // תגיות: ביסקסואליות, זהות, […]

  2. בזכות החברות « - אפריל 2, 2012

    […] רווקה מתקשה לקבל הכרה חברתית במצבה "נטול הגבר", וגם מתקשה להרוויח סכומי כסף שיאפשרו לה חיים מכובדים. ואם לחזור לבורדייה, האפשרות לחיים שיתופיים שאינם […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: