One is not born a woman, one becomes a woman

5 אפר

|מאת חגי|

הניסיון החשוב כך כך ליצור קהילות של אוכלוסיות מוחלשות, נשים, להט"ב, מזרחיים וכדומה, כולל בתוכו את סכנת ההעלמה. בשביל ליצור קהילה אנחנו, וביחוד אותם "אנחנו" שעומדים בראש, בעלי זכויות היתר היחסיות, מוכנים להתעלם מה"הבדלים המינוריים". כך למשל, בשביל לא לפגוע במאבק לשיווי זכויות לעדות המזרח אנו מוחקים את הגזענות הפנימית שיש בין עדות המזרח. בשביל לא לפגוע במאבק לזכויות נשים אנחנו מתעלמים מהבעיות הספציפיות של נשים שחורות, עניות, חד הוריות, מזרחיות וכו.

מצבי הצומת הללו, בהם אותו הפרט שייך לקבוצה אחת או יותר (או במילים אחרות, אינו מתאים למודל ההגמוני של חבר הקבוצה הסטנדרטי) תמיד מציבים אתגר לפעילי זכויות האדם. ברמה העקרונית זהו האתגר שבין פעולה כללית ופעולה מפוצלת, ביחוד כשלפעמים המקרה הספציפי מערער על הפתרון הכללי. ברמה האנושית, הרבה פעמים נדרשים פעילי ופעילות זכויות האדם, במפגשם עם אותה אוכלוסיה מוחלשת במיוחד, להסתכל לצד האפל של נפשם.

לפני שלושה חודשים נאנסה אישה על ידי גבר באכזריות. אתמול נעצר החשוד במעשה. עד לכאן זהו מקרה מזעזע ומוכר מידי, שכנראה היה זוכה לכותרת משנית בחדשות (אם בכלל) ומתפוגג. אם היה מדובר באונס מזעזע במיוחד, או באונס שבוצע על ידי איש ציבור בכיר, כנראה שהיינו זוכים גם לתיאור פולשני ומעליב של התנהגות הנפגעת, בגדיה, הפרקטיקות המיניות שלה, גודל החזיה שלה, ועוד פרטים "רלבנטיים" אחרים. כששי אלבלינג, כתב Ynet, הגיע לסקר את מקרה האונס הזה הוא הבין פתאום שנפלה לידיו פנינה. בשביל להסביר לנו שהקרבן האמיתי הוא האנס, החליט אלבלינג למקד את כתבתו בהיותה של הגברת בעבר זכר, או במילים במילים אחרות, בהיותה טרנסג'נדרית. כותרת הכתבה המלבבת "אחרי שאנס גילה- זאת לא גברת זה אדון" מבהירה את הנקודה היטב. האונס הוא תיאור זמן. הנושא של המשפט זה הגילוי.

שנאת טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות, טרנסופוביה, היא תופעה חמורה ונפוצה. לרב, שנאה זאת נשארת בשוליים של השיח, כלוואי להומופוביה. יתר על כן, בקרב לא מעט מחברי הקהילה השנאה לטרנסג'דרים חיה ובועטת. כשנורה גרינברג נבחרה ליו"ר האגודה לשמירת זכויות הפרט, מספר חברי ועד מנהל התפטרו. גילה גולדשטיין נתפסת אצל רבים בתור "המעשה הטוב", "תראו איך אנחנו נחמדים ומרשים לה להופיע במקומות שלנו". בו בזמן, שמנהל לנדוור במרכז הגאה בגן מאיר אסר עליה לשבת בבית הקפה, לא השמיעה הקהילה קולות מחאה (אני מקווה שהאיסור הזה בוטל בסוף, הוא לא חוקי בעליל). למותר לציין שכיום מספר הטרנסים והטרנסיות שמעורבים בניהול ארגוני הקהילה הוא זניח. ומה עם דנה ועם סתיו? כן, אנחנו, הקהילה של כלל המוחלשים על רקע נטייתם המינית או זהותם המגדרית, מאמצים בחדווה את הטרנסיות למופת. אנחנו מוכנים לקפוץ למזרקה בכיכר רבין אחרי שדנה זוכה באירוויזיון, ולסמס לסתיו ועוד לשמוח שהיא מציגה את הפנים ה"נכונות", הרגועות והקונפורמיות.

והופ, כמעט שכחנו, אותה גברת היא לא רק טרנסג'נדרית. היא קודם כל אשה. ממש ככה, כמו כל אישה אחרת. ובכל זאת, אותם ארגוני נשים שאצו רצו להגן על אורלי אינס, א', ק', וכל נפגעת אחרת (ובצדק) שכחו את הנפגעת הזאת בצד הדרך. מדוע הפגיעה בפרטיותה ובכבודה חשובה פחות מהפגיעה בכל מישהי אחרת, שבמקרה נולדה מראש במין נקבה?

למען הסר ספק, אין לי שום כוונה לטעון שהארגונים הפמיניסטיים לא יתמכו בשיוויון זכויות לטרנסג'נדריות. אבל אני בהחלט טוען שרב הפעילות הפמיניסטיות, וארגוני הנשים, לא רואים בטרנסג'נדריות חלק מהקבוצה אליה הם מחויבים ומחויבות להגן באופן אינהרנטי. רק לשם ההמחשה, שנה שעברה במסגרת עבודתי באגודה לזכויות להט"ב, הגיעה אישה טרנסג'נדרית שסבלה מאלימות קשה של משפחתה. אם היה מדובר בכל אישה אחרת, המקלטים לנפגעות אלימות במשפחה היו קולטים אותה מבלי לשאול שאלות. עבור האשה הטרנסג'נדרית המצב שונה. היא צריכה להוכיח שהיא "באמת" אישה. שאלות כמו כמות ההורמונים שהיא לקחה, מספר הניתוחים שהיא עברה והאם כבר חתכו לה שם למטה, הופכות להיות שאלות כביכול לגיטימיות. אבל בדיוק כמו שאין שום זכות לדחות אשה ממקלט לנשים מוכות בגלל שהיא גברית מידי בכל אופן אחר (למשל, לא מורידה שערות, גבוהה או שרירית) אין שום הצדקה לא קבל טרנסג'נדריות או לפשפש בתחתוניהן לפני הקבלה.

מתוך אמונה בשיוויון מגדרי ובשיוויון על בסיס זהות מינית ומגדרית גם יחד, אני קורא ל-Ynet להוריד את הכתבה האמורה לאלתר, ולבחון את תפקודו של שי אלבלינג, על רקע סיקור רשלני, המבזה את כבוד האדם, אינו אתי ואף אפשר ומהווה עבירה על החוק. לצד זאת, אני קורא למערכת לפרסם התנצלות בפני הקוראים ובפני הנפגעת ולגבש מדיניות שתמנע הישנות מקרים שכאלו.

אני מקווה שכל ארגון שחרת על דגלו שיוויון זכויות לנשים ושיוויון זכויות ללהט"ב יצטרף לפנייה זו. יתר על כן, אני מקווה שהאירוע הנוכחי יגרום לבחינה מחודשת של האופן שבו אנו פועלים למיגור טרנסופוביה בתוך ומחוץ לקהילה הגאה ולקהילת הנשים.

לבסוף, אני חושב שהמקרה הזה יכול לפתור תהיה שעלתה פה בבלוג לפני כמה זמן, אם המתלוננת רק תרצה. לפני כמה זמן התנהל פה ויכוח על השאלה האם לקרוא למישהו "הומו" זה לשון הרע ופגיעה בפרטיות (ר' כאן). כשהיה מדובר באלעד רוט, בית המשפט פסק לחיוב, וזאת בטענה שההגנה תחול באופן שווה על הומואים והטרואים כאחד.

פרסום היות הנפגעת טרנסג'דרית (בהנחה שהיא לא אישרה זאת לכותב) הוא פגיעה חמורה בפרטיות שלה, ועומדת בניגוד לס' 2(10) לחוק הגנת הפרטיות. זאת, הן על ידי הכתב, והן על ידי מי שמסר את המידע (ככה"נ המשטרה). ראשית, זוהי הוצאה כפויה מהארון. שנית, זהו פרסום מידע רפואי אישי של הנפגעת (ממש כמו לפרסם שהנאנסת עברה ניתוח להגדלת חזה). לבסוף, אף שבעיני התואר "טרנסג'נדר" אינו ביזוי, דווקא במבחן שקבע בית המשפט, של האדם ה"סביר", האובייקטיבי, אין ספק שמדובר בביזוי אסור מכוח דיני לשון הרע.

לצערי, הסיכוי שהנפגעת תגיש תביעה אזרחית, או תלונה פלילית, הוא נמוך (אם את, הנפגעת, קוראת את זה, אני מזמין אותך ליצור קשר וננסה לקדם את העניין). השאלה המעניינת היא האם בית המשפט יפסוק לטובתה של הנפגעת בהנחה שהיא תגיש תביעה (משום מה קשה לי לדמיין את המשטרה מקדמת את התיק במישור הפלילי). אף שיש סיכוי שבית משפט יפסוק לטובתה, אני חושב שכל מי שעוסק במשפט יכיר בכך שזהו תיק חלש בהרבה מתיק בו קראו להטרו, בנסיבות לא מבזות וללא קשר לעבירות נוספות, הומו. במילים אחרות, על הפגיעה הזניחה שביחוס נטייה מינית שגויה להטרויים, הסבירות לקבלת פיצוי משמעותי (ובוודאי התנצלות רשמית) הוא גבוה ביותר. לעומת זאת, במקרה של פגיעה באשה המשתייכת ממילא לאוכלוסיה מוחלשת, עבורה ההוצאה הכפויה מהארון יכולה לגרום לנזק משמעותי, וכל זאת בהקשר של זלזול באונס שעברה ותמיכה מרומזת באנס, הסבירות לקבלת פיצוי כלשהו (או להתנצלות) היא לכל היותר בינונית. באופן אישי, זה נראה לי מצב לא צודק.

"כך ברא אותך הטבע" בביצועו של שוקי הרזה, הורד מיוטיוב לכאורה בגין פגיעה בזכויות יוצרים. מומלץ.

מודעות פרסומת

14 תגובות to “One is not born a woman, one becomes a woman”

  1. אריק אפריל 5, 2011 בשעה 2:52 pm #

    תודה על הדברים שכתבת. אני כבר לא מצפה לכלום מידיעות אחרונות, וגם לא מארגוני הקהילה הלהט"בית.
    מעניין באמת אם הארגונים הפמיניסטיים יפעלו בנושא.

    ולגבי פרסום המידע על זהותה המגדרית של הנאנסת, המשטרה היא זו שפרסמה את הידיעה באתר שלה וקראה לה טרנסג'נדרית (אפילו לא אשה טרנסג'נדרית, פשוט טרנסג'נדרית, כי נורא חשוב לעשות את ההבחנה, כידוע).

    • חגי אפריל 5, 2011 בשעה 4:09 pm #

      תודה על התגובה

      אני ממליץ לא לאבד תקווה מהארגונים של הקהילה. מדובר במעט מאוד אנשים, רובם בהתנדבות, שעושים ימים ולילות למען הקהילה בשלל תחומים – חינוך, משפט, עבודה סוציאלית, יעוץ. העובדה שעדיין אין מספיק מענה לאוכלוסיה הטרנס היא בעייתית וראויה לטיפול, אבל בסך הכל מדובר באנשים מאוד טובים.

  2. רוני אפריל 6, 2011 בשעה 7:44 am #

    חגי, תודה על הפוסט הזה.
    בדיוק לפני כמה ימים מרצה בסמינר באוניברסיטה, הביאה לכיתה כתבה מ-ynet, שנכתבה על רצח ענבל חן על ידי בעלה. הכתבה שמה דגש על סרטי חתונתם של הזוג מלפני שנה, בהם נראו החתן והכלה "מאושרים ככל זוג אחר", כך לדברי ynet. הכתבה לא רק שהציגה אפס ביקורת כלפי אותם סרטי חתונה – שאינם יכולים לייצג "אושר" בשום אופן – אלא גם הדגישה כמה הזוג הנ"ל היה "כמו כולם", ולכן הרצח ממש הובן כהפתעה בלתי צפויה. האמנם הפתעה בלתי צפויה? כמובן שלא. איננו יודעים דבר על חייה של ענבל חן ועל האלימות שככל הנראה חוותה לאורך השנים מבן זוגה שלבסוף רצח אותה. הכתבה הסנסציונית ניסתה ליצור אשליה של בועה שהתנפצה, בעוד כולנו יכולים להניח שלא כך היה.

    לכן, למרות שאני מסכימה שעבודתו העיתונאית של שי אלבגלי היא רשלנית בלשון המעטה, ופוגעת בכבוד האדם, הוא פועל בחסות Ynet ולא כנגד גוף החדשות הזה. הקריאה ל-ynet לבדוק את עבודתו של אלבגלי היא כמעט כמו לבקש להאשים את הש"ג בבעיה מערכתית נרחבת. כבר כתבתי פה בתגובה לפוסט הקודם שלך, בו כתבת על מאמר הדעה של אביגדור פלדמן שהתפרסם ב-ynet, שלדעתי גוף החדשות הזה לוקה בעריכה ירודה וסנסציונית אשר פוגעת בכבוד האדם באופן שיטתי. ואני חוזרת על דבריי פה.

  3. יואב אפריל 6, 2011 בשעה 7:56 am #

    אני לא בטוח שהבנתי מהי הפגיעה בפרטיות. לפי הפסיקה, על מנת שתהיה פגיעה בפרטיות, יש צורך שיהיה ניתן לזהות כי אכן מדובר באדם ספציפי, לשייך אליו את המידע. במקרה הזה אי אפשר לדעת מיהי אותה טרנס.

    הדבר דומה לפרסום המידע "טרנס הלכה ברחוב" או שאני אכתוב "הומו הרגיז אותי". האם גם אז מדובר בהוצאה כפויה מהארון? הוצאה כפויה של מי? איך אפשר להוציא אנשים מהארון בלי שאף אחד ידע שבהם מדובר?
    זאת בהנחה שאותה טרנס אינה מחוץ לארון מלכתחילה…

    האם הכותרות הבאות מהוות פגיעה בפרטיות לדעתך: "פנסיונרית נאנסה", "ערביה נאנסה", "חולת איידס נאנסה"? כל הכותרות האלו מוסרות מידע שבתנאים מסויימים הם פרטיים של האדם.

    דומה שלשיטתך אי אפשר לפרסם כל מידע על נפגעת אונס (אולי אף לרבות מינה), אלא צריך לפרסם רק כי "התבצע אונס".

    • חגי אפריל 6, 2011 בשעה 8:07 am #

      נדמה לי שאתה מדבר על שני דברים שונים.

      השאלה מה ראוי לפרסם לאחר מקרה אלימות היא שאלה של אתיקה עיתונאית ולא קשורה כלל לשאלת הפרטיות. לשיטתי, יש לפרסם רק פרטים שקשורים למקרה האלימות. פרסום של הלבוש של הנפגעת, למשל, לא תורם דבר למידע שיש לציבור, משפיל את הנפגעת ואת אלו הקרובים לה ומודעים למקרה, ומחזק סטראוטיפים שוביניסטיים. למיטב ידיעתי בטלביזיה אכן יש מדיניות של לא לציין גזע ועדה במקרים של אלימות בשביל לא לעודד סטראוטיפים.

      באשר לפרטיות, אני מסכים שכל זמן שזהות הנפגעת אסורה לפרסום על ידי בית המשפט זה מעורר שאלה לגבי הפגיעה בפרטיות. מצד אחד, סביר שכל מי שמקורב למקרה, וכנראה גם לא מעט אחרים עם קצת עניין, יוכל לאתר את הנפגעת ולזהות אותה כאותה טרנסג'נדרית. במובן זה, החיסיון המשפטי לא עוזר לנפגעת יותר מידי. מצד שני, באמת מדובר במצב שונה מאשר אם היה מפורסם השם של הנפגעת.

      דרך אגב, בפרשת רוט לא פורסם שמו של אלעד רוט ליד התמונה. כל מה שהיה שם זאת תמונת אילוסטרציה שהוא במקרה הופיע בה. לכאורה, היית יכול להגיד שגם במקרה ההוא לא היה כל כך קל לזהות מי בתמונה, ורק מי שמכיר ממילא את רוט (ויודע שהוא לא הומו) יכול לזהות אותו.

      • יואב אפריל 6, 2011 בשעה 8:38 am #

        אנחנו לא מדברים על הראוי ועל אתיקה עיתונאית, אלא על פגיעה בפרטיות. אם הפוסט היה עוסק רק בשאלת מה ראוי והמשמעות החברתית של פרסום הנתון הזה, סביר להניח שלא הייתי מעיר. אני מניח שבנושא הזה דיעותנו קרובות.

        באשר לפרטיות, ההבדל בין המקרה הזה לבין רוט הוא שגם "מי שמכיר" (כנראה) לא יכול לזהות. ז"א, נניח ומישהו מכיר מישהי שנאנסה והיא מספרת לו על כך, מנין הוא יודע שהיא אותה טרנס?

        אני לא חושב שאפשר לאתר את הנפגעת על פי הפרטים שמופיעים בכתבה – גיל ועיר המגורים. אבל אני מוכן להודות שיתכן ומדובר בפרטים מספיקים.

        והכל שוב תחת ההנחה שאין מדובר בטרנס מחוץ לארון. במקרה זה אולי דווקא אפשר לטעון לפגיעה בחסיון ע"י המשטרה, כמה טרנס יש בבת ים? אני חושף כאן את בורותי, האם יש בכלל נתונים לגבי כמה טרנס יש בארץ?

      • חגי אפריל 6, 2011 בשעה 8:55 am #

        רוב הפוסט כן עוסק בשאלה של אופן הדיווח הראוי, ולמה אף אחד לא מוחה על הדיווח הטרנסופובי הזה.

        שאלת הפרטיות עלתה רק בשוליים, על רקע דיונים קודמים שהיו פה בבלוג. אני מסכים שהמקרה הזה הוא מסובך. האפשרות שמדובר בטרנסית מחוץ לארון ואז הפרסום מקל על הזיהוי שלה מעניינת. בכל מקרה, המצב הזה דומה למשל למצב שמטשטשים את הפנים של נפגעת בטלביזיה אבל כל מי שמכיר אותה יכול לזהות אותה. האם המקרה הזה הוא פגיעה בפרטיות?
        מכל מקום, אני בהחלט מסכים איתך שמדובר במקרה מורכב.

        דרך אגב, נתונים רשמיים אין, אבל נהוג לדבר על שלושה אחוזים שנמצאים על הספקטרום של חוסר מתאם בין מינם וזהותם המגדרית. כמובן שלא כולם עוברים שינוי מין מלא. בארץ ממילא הניתוחים מפוקחים ומוגבלים על ידי משרד הבריאות ולכן, גם אם תל השומר היה מוכן לפרסם את הנתונים, היה קשה להסיק מהם לגבי מספר האנשים שרוצים לעבור את ההליך.

      • יואב אפריל 6, 2011 בשעה 9:48 am #

        התעניינתי לגבי המקרים בהם עברו ניתוח לשינוי מין, מכיוון והדיווח הוא על נאנסת שעברה ניתוח. אני מניח (בבורותי) שמדובר יחסית במקרים נדירים, ולכן אם היא מחוץ לארון אולי קל לזהות מיהי בת ה–23 מבת ים שנאנסה.

  4. תומסו אפריל 7, 2011 בשעה 10:22 am #

    בלינק שחבר שם בפייסבוק לכתבה התפתח דיון מקביל לשאלה של היות הכתבה נגד טרנסים. גם שם לא הבנתי את הטיעונים לחיוב. ציון היות אדם טרנס, לא מהווה משהו נגדו. גם אם הסיטואציה בו צוינה העובדה היא שלילית.

  5. שירה אפריל 7, 2011 בשעה 12:58 pm #

    הי תומסו,
    נראה לי ברור בהקשר של הבלוג שלא חגי ולא רוני ואני חושבים/ חושבות שיש משהו שלילי בציון העובדה שמישהו או מישהי מגדירים את עצמם כטרנסים, להיפך, אני יכולה להגיד שבעיני זה מעשה אמיץ ומעורר הערכה שלא רחוק בכלל מהאומץ שאני מאמינה שכולנו צריכים בשביל לא לוותר על מי שאנחנו באמת. הבעיה היא שהתגובות החברתיות כלפי הצעד הזה עדיין מדירות מאד ואפילו אלימות.

    רק הכותרת של הכתבה המדוברת שמרפררת לשיר של שלום חנוך ולעוד סיטואציות קומיות- תרבותיות שבהם מישהו מתבלבל בזיהוי המגדר של מושא התשוקה שלו. מטשטש לחלוטין את האלימות הנוראית של המקרה הזה. אונס זו אחת החוויות הנוראיות ביותר שמישהו או מישהי יכולים לעבור. הבדיחה שטמונה בכותרת כמו גם הציון שהתוקף היה נראה נבוך – לא אשם אלא נבוך – ממש כאילו זאת איזה פאדיחה, מסיטה את המבט שלנו מן העובדה שהתבצע פה פשע אלים ונורא. בעיני, הסאבטקסט של הכתבה הוא שלא כל אונס הוא נוראי באותה המידה. רק מהתגובות לכתבה אפשר לראות שהרבה אנשים עדיין מזדהים עם התפיסה הזאת, תפיסה שבכל הקשר אחר לא היתה נראית לנו הגיונית אפילו קצת.

  6. אלונה אפריל 7, 2011 בשעה 11:55 pm #

    כמה תפיסות בעתיות לגבי אנשים ובעיקר נשים טרנסיות בתגובות כאן.

    היה נחמד לנפנף בסטיסטיקה לגבי כמה נשים טרנסיות יש מתוך כמה אנשים טרנסג'נדרים בארץ וכל פילוח נוסף, אבל זה בדיוק הנושא של שמירה על הפרטיות.
    אף אחד לא יכול להכריח אנשים טרנסג'נדרים להתפקד ואף אחד לא יכול לאסוף מידע רפואי או אחר בשביל סטיסטיקה מדויקת.

    לא כל אדם העובר לחיות במגדר שלו מגדיר עצמו כטרנס/טרנסג'נדר/טרנסקסואל/טרנסית/טרנסג'נדרית/טרנסקסואלית וכו'.
    זכותנו כבני אדם להגדרה אישית שלנו ולא של אחרים עלינו.

    אדם טרנסג'נדר או אדם שהמגדר שלו לא תואם את המין בו נולד במידה מועטה או יותר הוא קודם כל אדם – גבר אישה – אדם.

    ויואב – שכתבת והנחת הרבה הנחות ללא ביסוס שים לב להבא – כשבשום מקום לא נאמר או נכתב משהו כזה אתה טוען שהאישה הטרנסג'נדרית שנאנסה עברה ניתוח, איזה ניתוח? ואיך בכלל אתה אמור לדעת מידע רפואי עליה אין לי מושג…

    אני מקווה שאותה בחורה מקבלת את התמיכה לה היא זקוקה ושיש לה על מי להישען בסביבתה הקרובה, מקווה שנגיע ליום בו טרנסג'נדריות לא תהיה סנסציה לכותרות מבזות ובכלל לא תהיה ללעג בכל מקום ושהדין ימוצא עם אותו אנס.

    • יואב אפריל 8, 2011 בשעה 4:36 pm #

      היי אלונה,
      א. כתוב בכתבה עצמה שהאישה עברה ניתוח לשינוי מין.
      ב. אינני מתכוון להכריח אף אחד להתפקד. כל מי שעובר ניתוח לשינוי מין בארץ עושה זאת בפיקוח המתאים, והסטטיסטיקה נאספת והיא מדויקת למדי. שאלתי האם ידוע כמה ניתוחים כאלו היו בארץ. זהו מידע שלא פוגע בפרטיות של אף אחד.

      • אלונה אפריל 9, 2011 בשעה 1:11 am #

        הבעיה היא שאף אחד לא יודע ולא יכול לדעת אם אדם עבר ניתוח כלשהו או לא אם האדם לא מספר בעצמו.
        במקרה של נשים טרנסיות בעיקר בדיווחים וכתבות כאלו הרעיון של תהליך שינוי שיכול בכלל לא לכלול שום ניתוח מבוטא בשפת העם "ניתוח לשינוי מין" כאילו הניתוח הוא נקודה בזמן שלפניה ואחריה יש שוני קיצוני כשבפועל לרוב נשים טרנסיות עוברות תהליך שאורך זמן והשינויים לא קורים בין לילה או בין ניתוח.

        ממליצה לקרוא את "הנחיות וכללים לכתיבה על אנשים טרנסג'נדרים" בקישור הזה
        http://www.tapuz.co.il/Forums2008/Articles/Article.aspx?ForumId=496&aId=98353
        בכדי להבין את הטעויות הנפוצות שחוזרות על עצמן בכתיבה העיתונאית על אנשים טרנסג'נדרים.

        חזרה לנושא המידע הרפואי – לגבי הבחורה בכתבה אין שום סיבה שמידע רפואי, גם אם שיתפה בו את השוטרים כשהתלוננה על האונס, יגיע לתקשורת.
        לגבי הניתוחים בפיקוח, מסתבר שמישהו שכח שם לספור כמה נעשו, כולל המנתח היחיד כיום… המצב הקיים הוא אבסורדי וחסר הגיון כי אין אפשרות להשיג סטיסטיקה בנושא.

  7. איציק אפריל 15, 2011 בשעה 4:58 pm #

    למרבה הצער או השמחה, לא ניתן להגיש שום תביעה מטעם המתלוננת כיוון שכל הפרטים המזהים נותרו חסויים. צער ברור למה, אבל על שום מה שמחה – לא רואה שום סיבה לגרור את המתלוננת לבתי משפט מעבר למה שכבר צפוי לה.
    האם יש הליך משמעתי או משפטי כנגד עיתון ועיתונאי ללא צורך במתלונן ספציפי – אם כן אז זו הדרך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: