Tag Archives: תקשורת

הדור שלנו – 24/7

6 יול

|מאת רוני|

שמעתי שתכנית הריאליטי 24/7 – הדור הבא היא תכנית משעממת. שהיא חיקוי חיוור של האח הגדול, שאין אינטריגות, שהדמויות לא מעניינות ושאין סקס. אין סקס בתכנית שמיועדת כולה להיות נוטפת סקס מכל הכיוונים?! אבוי. אבל שעמום הוא האחרונה שבצרות של 24/7, שכן התכנית קבעה רף חדש של התעללות בנשים על מסך הטלוויזיה שלנו, בשם השעשוע. הפרומואים שראיתי לתכנית בשבועות האחרונים, העבירו את המסר שמדובר ב"דור הבא" של רווקות – מתוחכמות יותר, משכילות יותר, מודעות יותר; גרסה "איכותית" ו"משופרת" של הנשים שראינו בתכניות ריאליטי קודמות, כך לפי יוצרי התכנית הנוכחית. 

כאמור, עלייתה של התכנית למסכים לוותה בפרומואים מלוא החופן, ראיונות-קדם עם הבחורות והבחורים המשתתפים בתכנית, קידום באמצעות כתבות במדורי בידור ובתכניות בידור כגון גיא פינס, וכו'. לפורמט המוכר – אותו פורמט ריאליטי בו הרבה בחורות מצודדות נלחמות על לבו של מצודד אחד ויחיד במתחם סגור כלשהו – הוסיפו מספר טוויסטים, והטוויסטים האלה גרמו לחוויית הצפייה שלי להסתכם בתחושה שצעדתי במשך שעה תמימה על נחיל מדוזות ברגליים יחפות. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

כששביל הזהב מוביל מוביל לאלימות מתונה, או: למה ליברלים כל כך אוהבים את מנחם בן?

27 יונ

|מאת חגי|

השבוע, כהרגלו, שוב תרם מנחם בן לשיח הציבורי התבטאות הומופובית, הקוראת להוצאת הומואים מחוץ לחוק. כמו בעבר, הטור השבועי במעריב עורר דיון אינטרנטי סוער, בין אלו המגנים את דבריו של בן וקוראים למערכות העיתונים שלא לתת להם במה, ובין אלו המגנים את דבריו של בן אבל לוחמים על זכותו להביע אותן בשם חופש הביטוי. יתר על כן, לגישתם גם האמירה שעיתון ציבורי לא צריך לתת במה לדברים האמורים היא השתקה. שוב, כבכל פעם שהדיון הזה עולה, זוכה אותו מרכז ליבראלי ויפה נפש ביכולת להביע שאת נפש מהומופוביה גלויה, ובו בזמן להגן על זכותה וחשיבותה של קיומה של הומופוביה זו.

אבל מה שמעניין בכל הסיפור באמת אינו הדברים של מנחם בן. המעניין הוא המנגנון הפסדו מוסרי-פילוסופי שאותם אנשי מרכז (שהם כמובן gay friendly וגם "מקבלים את האחר") נעזרים בו.

שאלת הטוב המוסרי, מאז ומעולם, הייתה שאלה קשה לפתרון. אחד המנגנונים הפילוסופים הראשונים ששימשו לדיון בה הוא המנגנון האריסטוטלי של "שביל הזהב" (או דרך האמצע). התפישה המגולמת במנגנון זה היא שדרך הפעולה הנכונה מצויה בנקודת אמצע כפולה. ראשית, האמת האידיאלית מצויה בנקודת אמצע הפוליטית והחברתית בין מגוון הדעות המושמעות. שנית, האמת מצויה ביכולת להפעיל שיקול דעת ממצע במצב נתון בהתאם לנסיבות הקונטרטיות. כך לדוגמא, אין להיות אמיצים יתר על המידה (שכן זוהי פזיזות) ואין להיות אמיצים פחות מהראוי (שכן זוהי פחדנות). על אף פשטותו של מנגנון זה (ואולי בגללה), הוא שרד במרוצת השנים, אומץ בהגות היהודית על ידי הרמב"ם ומגולם בשיטת המשפט הליבראלית. בית המשפט מאזן בין ערכים מופשטים, ולאחר מכן מיישם את האמת העקרונית על המקרה הספציפי (ואכן, רבים מפסקי הדין בנויים במבנה זה ממש – חציים הראשון דיון תיאורטי וחציים השני ישום בנסיבות הקונקרטיות).

והנה, בדיון סביב זכויות להט"ב אומרים לנו הליבראלים – בואו נשמע את כל הקולות, והאמת, ב"שוק הרעיונות" תצוף ותתגלה. אין שום סיבה, כך הם טוענים, לפחד ממילים. חופש הביטוי, כתוב בחוקה האמריקאית, הוא הזכות הראשונה.

אבל אם מסתכלים ביושר על המנגנון הזה, צריך להודות שאין הוא מתחום המוסר כי אם מתחום הרטוריקה. להמשיך לקרוא

קצרצרים: "האשה שיושבת על ברז האשראי הגדול במדינה"

15 מאי

*פוסט אורח – פורסם במקביל ב"אבטלה סמויה"*

|מאת אנה|

לפני כשבועיים, גלובס פרסמו כתבת שער על רקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי ואחת המועמדות המובילות לתפקיד מנכ"לית הבנק. מסוג הכתבות שמתפרסמות לעתים קרובות על אנשי עסקים ומחזיקי תפקידים בסקטור הציבורי. אלא שבניגוד לכתבות על זוהר גושן, יוג'ין קנדל או נוחי דנקנר; בנוסף לאינפורמציה מעניינת, רלוונטית ומאוזנת במידה, שזורים בכתבה שפע של פרטים שאינם קשורים לנושא.

למשל,

"[…] רקפת הייתה המרצה שנראתה הכי טוב", נזכר יינון קרייז […] "אני גם זוכר אותה בבגד ים. נהגנו בסיום הלימודים להתחרות בשחייה בבריכה. היא שחתה חזה ואני חתירה, אבל בדרך כלל נתתי לה לנצח, כי חששתי לפתוח איתה חשבון."

"רוסק, מהנשים היפות ביותר במגזר העסקי, מעמידה מודל חדש של מנהיגות נשית. היא לא מתאמצת לאמץ את התדמית של דודה בנקאית או גבר בחליפה. היא מפתיעה בכל פעם מחדש בהופעה נשית משוחררת, לא פעם בחצאיות מיני, שמציגה הצהרה שכולה ביטחון עצמי."

"רקפת היא אדם שנותן את עצמו טוטאלית, את כל כולה. היא תישאר ערה לתוך הלילה, עד שתסתיים עסקה חשובה."

"לולא הייתה בנקאית, היא יכלה להיות פסיכולוגית מצוינת."

"במערכת הבנקאית, וגם בלאומי, היא מהווה מושא לקנאה."

"אני כבר רואה מה מצפה לה", אומר מקורב. "חבל התלייה או הצלב מחכים לה, כי היא דורכת על כרישים. להיות מנכ"לית הולך להיות תענוג קטן מאוד.[…] פעמיים היא הוצנחה למחוז חשקם של הרבה אנשים, והיא צריכה לדעת שהיא תחטוף סכינים מהצד. יתהפכו עליה."

להמשיך לקרוא

מורה נבוכים לצרכנית הנבוכה

24 ספט

|מאת רוני|

אני מסיימת כמעט כל שבוע עם הלשון בחוץ. לפעמים זה בגלל עומס בעבודה ובלימודים, ולפעמים אני פשוט מבינה שקרו כל כך הרבה דברים בעולם, בעצם – עזבו עולם – בישראל בלבד, שקצרה היריעה מלתת על כולם את הדעת. הזירה המגדרית בלבד מספקת די והותר לחשוב עליו. אז על מה כותבים? טוב, הלכתי על מה שהצית אצלי רצון עז יותר לחקור מי נגד מי, ולמה. והפעם – קבלו במחיאות כפיים מזויפות את הקמפיין של אגאדיר, הלוא הוא לוח השנה הפרובוקטיבי, בו מוצגות מלצריות של רשת מסעדות ההמבורגרים כשהן מדגמנות תנוחות מפתות בחדרי השינה שלהן. בעקבותיו עלו מחשבות, ובדקתי קמפיינים נוספים מכיוונים שונים. על השולחן: אגאדיר כקטליזטור, מה בין פורנו לדוגמניות אופנה, הקמפיינים הסקסיסטיים והגזעניים של אמריקן אפארל, ורטרו-סקסיזם בפרסום.

מתוך הקמפיין של אגאדיר ("המלצריות בסביבתן הטבעית," כפי שציינו אנשי הנהלת הרשת):

מדוע לוח השנה הזה סר טעם וסקסיסטי להחריד? להמשיך לקרוא