Tag Archives: תל אביב

יצאנו אומואים

25 יונ

*פוסט אורח*

|מאת נמרוד|

בynet אמרו 500, בהארץ 1500. נסגור על 1000. אף פעם לא הייתי מרודפי המספרים המדוייקים, או המספרים בכלל. אמצעי ספירת הקהל שצברו תאוצה בקיץ אשתקד מעוררים בי דחף להפגין עם כל 40 הפלאפונים השכובים במגירתי . פתאום מצאתי את עצמי סופר. היו מעטים. מעטים, שקטים, מנומסים, עדינים, לא מפריעים, חצי שעה והביתה. כאלה אומואים.

איפה היו אתמול עשרות האלפים של המצעד מלפני שבועיים? לא נראה לי שהם ראו את ספרד נגד צרפת ברבע גמר אליפות אירופה. איפה היו החברים הסטרייטים שלי שבאו לחגוג בים, עם אלכוהול, כוסיות ומוסיקה טובה? תכל'ס במחאה יש פחות בחורות בלבוש מינימאלי. אחרי מפגן העוצמה הצבעוני ציפיתי שיהיו יותר אנשים, פתאום מפגן העוצמה מתחוור כחולשה. חולשה אידיאולוגית, פוליטית ורגשית. חולשה של מודעות. הכוח של ההמונים הוא במסיבה נטולת חולצה ומלאת חול ים רך. הבגדים, השלטים והאמירה בעלת המשמעות הם הקריפטונייט של הקהילה, משביתי שמחות. בכל מסיבה של שירזי יש יותר אנשים משהיו אתמול בהפגנה, נאמנים ל"עליזות" המתחייבת.

היה שקט, ולא שתיקה רועמת, שתיקה מביכה. הגברה שהייתה מביישת את מסיבת הסיום בגן שולמית. וזה לא שהאגודה נעדרת נסיון בהפקת אירועים עתירי משתתפים והגברתם, אם TYP לא מופיעים אז למה להגביר?! זו לא רק חולשת טון הדיבור, זו חולשת הדיבור. האם באמת עבר המסר שאין מקום לאמירות האחרונות בסביבה שלנו?! כל כך עדין, נעים, סטרילי, רק לא להזיע. המעט שהצלחתי לשמוע היה מלא קיטש וחסר חדות. מודה, ברכת קבלת השבוע (או מה שזה לא היה) כמעט וגרמה לצמרמורת נעימה אבל חסרת כל הקשר, מניפולציה זולה של נורמטיביות ושיח הגמוני. הראנו לח"כ אריאל! גם אומואים וגם מברכים! In Your Face!

להמשיך לקרוא

הביקורת היא לגיטימית ואנחנו בהחלט (לא) מקשיבים לה

5 מאי

|מאת חגי|

"'הביקורת היא לגיטימית, ואנחנו בהחלט מקשיבים לה'. גם השנה וגם בשנה שעברה בחרנו את הסלוגן של הקמפיין בשיתוף פעילים, מתנדבים ואנשים בולטים בקהילה, וכל מי שרצה להגיע ולהשמיע את קולו יכול היה לעשות זאת. כמו כן, השנה בחרנו לצלם אנשים 'אמיתיים' ולא מפורסמים, כמו שעשינו בשנה שעברה. עם זאת, צריך לזכור שהיות שהקהילה כל כך מגוונת – תמיד תהיה ביקורת. אף פעם לא נצליח לקלוע לטעמם של כולם, וזה בסדר, אבל אנחנו מנסים לגרום לקמפיין לדבר באמת לכמה שיותר אנשים". כך, מסכם אימרי קלמן בראיון ל"עכבר העיר", חבר בצוות הקמפיין של מצעד הגאווה הקרב ובא, את היחס צוות הקמפיין שהוקם לביקורת שנמתחה בשנה שעברה על קמפיין ה"שווה להיות גאה", ששם במרכזו את ההומו התל אביבי האשכנזי (את הביקורת על המצעד בשנה שעברה סקרתי בפוסט "שווה? להיות גאה! על שני מצעדי גאווה בעיר קטנה אחת")

תשובתו הקצרה של קלמן משקפת, במידה רבה, את הבעיה, ולא את פתרונה, בשלושה מישורים – מישור זהות המארגנים, מישור הזלזול בביקורת, ומישור שלישי, מטריד במיוחד, של החיבור בין הזהות הלהט"בית לסממנים לאומיים ככלי לדה-לגיטימציה של הביקורת.

להמשיך לקרוא

"אין אישה ממש בישראל" – הרהורים על פמיניזם וסולידריות

12 פבר

*פוסט אורחת*

|מאת עלמה כץ|

"חשפנות היא זנות היא סחר בבני אדם", זו הכותרת שניתנה להפגנה שנערכה בכיכר אתרים מול מועדון חשפנות חדש שנפתח. ההפגנה ביקשה להבליט את הקשר בין זנות וחשפנות ולהתנגד לדרישתם המוצהרת של בעלי המועדון, להפוך את ה"בילוי" במקומות כמו שלהם ללגיטימי.

להמשיך לקרוא