Tag Archives: קשת

כששביל הזהב מוביל מוביל לאלימות מתונה, או: למה ליברלים כל כך אוהבים את מנחם בן?

27 יונ

|מאת חגי|

השבוע, כהרגלו, שוב תרם מנחם בן לשיח הציבורי התבטאות הומופובית, הקוראת להוצאת הומואים מחוץ לחוק. כמו בעבר, הטור השבועי במעריב עורר דיון אינטרנטי סוער, בין אלו המגנים את דבריו של בן וקוראים למערכות העיתונים שלא לתת להם במה, ובין אלו המגנים את דבריו של בן אבל לוחמים על זכותו להביע אותן בשם חופש הביטוי. יתר על כן, לגישתם גם האמירה שעיתון ציבורי לא צריך לתת במה לדברים האמורים היא השתקה. שוב, כבכל פעם שהדיון הזה עולה, זוכה אותו מרכז ליבראלי ויפה נפש ביכולת להביע שאת נפש מהומופוביה גלויה, ובו בזמן להגן על זכותה וחשיבותה של קיומה של הומופוביה זו.

אבל מה שמעניין בכל הסיפור באמת אינו הדברים של מנחם בן. המעניין הוא המנגנון הפסדו מוסרי-פילוסופי שאותם אנשי מרכז (שהם כמובן gay friendly וגם "מקבלים את האחר") נעזרים בו.

שאלת הטוב המוסרי, מאז ומעולם, הייתה שאלה קשה לפתרון. אחד המנגנונים הפילוסופים הראשונים ששימשו לדיון בה הוא המנגנון האריסטוטלי של "שביל הזהב" (או דרך האמצע). התפישה המגולמת במנגנון זה היא שדרך הפעולה הנכונה מצויה בנקודת אמצע כפולה. ראשית, האמת האידיאלית מצויה בנקודת אמצע הפוליטית והחברתית בין מגוון הדעות המושמעות. שנית, האמת מצויה ביכולת להפעיל שיקול דעת ממצע במצב נתון בהתאם לנסיבות הקונטרטיות. כך לדוגמא, אין להיות אמיצים יתר על המידה (שכן זוהי פזיזות) ואין להיות אמיצים פחות מהראוי (שכן זוהי פחדנות). על אף פשטותו של מנגנון זה (ואולי בגללה), הוא שרד במרוצת השנים, אומץ בהגות היהודית על ידי הרמב"ם ומגולם בשיטת המשפט הליבראלית. בית המשפט מאזן בין ערכים מופשטים, ולאחר מכן מיישם את האמת העקרונית על המקרה הספציפי (ואכן, רבים מפסקי הדין בנויים במבנה זה ממש – חציים הראשון דיון תיאורטי וחציים השני ישום בנסיבות הקונקרטיות).

והנה, בדיון סביב זכויות להט"ב אומרים לנו הליבראלים – בואו נשמע את כל הקולות, והאמת, ב"שוק הרעיונות" תצוף ותתגלה. אין שום סיבה, כך הם טוענים, לפחד ממילים. חופש הביטוי, כתוב בחוקה האמריקאית, הוא הזכות הראשונה.

אבל אם מסתכלים ביושר על המנגנון הזה, צריך להודות שאין הוא מתחום המוסר כי אם מתחום הרטוריקה. להמשיך לקרוא

קצרצרים: ערב טוב, האח הגדול, יש לך חצי דקה לפנות אל הצופים בבית ולהסביר למה אתה שונא נשים

14 פבר

|מאת חגי|

כשחברות ארגונים פמיניסטים פנו למועצת הרשות השניה בדרישה שלא להגדיל את היקף שעות הריאליטי המותר לזכייניות, הן נדחו כלאחר יד. טענותיהן כי תוכניות אלו משעתקות ומעצבות שיח סקסיסטי, רדוד ואלים נשמעו כמו עוד מהלך מוכר וישן של פמיניסטיות זועמות שכולם כל כך אוהבים לשנוא.

והנה, לא עבר יותר מידי זמן, וזכינו להכיר בתוכנית "האח הגדול" את אסטרטגיית הפיתוי המופלאה של עמיר (אחרי המלצה מבודחת ולא מצחיקה כלל ל"סתם" אונס אלים רגיל- לדפוק לבחורה את הראש בקיר ואז לנצל אותה כשהיא בלי הכרה), שכללה ציד בחורות שיכורות במועדונים (אחר כך גיליתי שיש למצבעי האסטרטגיה הזו שם בקרב יודעי דבר – "אוכלי נבלות"). הרעש התקשורתי סביב הפרשה, המתנגדים והתומכים, חיצי הביקורת העמומה שהפנתה המערכת לעבר עמיר, כל אלו עשו רק טוב לאח הגדול. עכשיו, גם פמיניסטיות התחילו להצביע, בשביל לחזק את פרידה הכט, היחידה שהעזה להתנגד לעמיר.

להמשיך לקרוא