Tag Archives: פרסום

קצרצרים: בונד מוכר?

13 יול

*פוסט אורח*

|מאת שירה|

אצלנו בסלון פיתחנו מנהג להשחיז את יכולת העברת הביקורת שלנו בזמן צפייה בפרסומות. הרי בכל מקרה אין משהו טוב יותר לעשות בהמתנה המייגעת ששדרן החדשות המייגע יואיל בטובו לספר לנו עוד קצת על לא חדשות כן מיגעות. בכל מקרה, אחד מסולמות הדירוג הפופולאריים ביותר בקרב תושבי הסלון הוא סולם השוביניזם. אנחנו כל כך רגילים להזדעזע מפרסומת נוספת שמציגה נשים בתור יצור תלותי חסר אונים אך לעיתים שופע סקס אפיל, שכמעט פספסנו פנינה מעניינת.

לא מדובר בפרסומת מדוברת במיוחד, ועל כן אשקיע מספר מילים בתיאורה. הפרסומת נפתחת כאשר מוסיקת ג'ימס בונד מתנגנת ברקע, ברנש מסוקס ממהר להיכנס לרכבו, מביט בשעונו בדאגה,  ומאיץ ליעד לא ידוע. הרכב נעצר, והתמונה עוברת לחדר מלא בילדים לבושים בבגדי קרטה. דרך הדלת נכנס אותו בחור מסוקס שפורס את זרועותיו אל עבר ילד בלונדיני חמוד. הפרסומת מסתיימת במשפט "Every day action" על רקע המכונית המתרחקת בה יושבים האב ובנו.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שווה? להיות גאה! על שני מצעדי גאווה בעיר קטנה אחת

9 יונ

|מאת חגי|

כל מי שמחובר לקהילה ברשת הפייסבוק, נחשף בשבועות האחרונים לשני הקמפיינים הכמעט זהים של מצעד הגאווה המסורתי והמצעד הרדיקלי. הקמפיין של המצעד המסורתי סבב סביב הסיסמא "שווה להיות גאה" (וריאציה על הסיסמא המוצלחת יותר לדעתי, מהשנה שעברה "גם אני שווה"). הפרסומים כללו בעיקר מפורסמים מצולמים תחת הסיסמא הזאת. הם ביקשו להגיד בדימויים "הנה, גם הומו וגם חבר מועצת עיריית תל אביב / זמר / חבר כנסת", "גם לסבית וגם משתתפת באח הגדול / זמרת / מארגנת ליין מסיבות", "גם טרנסית וגם זמרת" (אלא אם כן אני מפספס אני חושב שאין בקמפיין הזה עוד טרנסים). ניתן לראות את הקמפיין כאן.

יניב ויצמן - שווה להיות גאה

המצעד הרדיקלי, בתגובה, הוביל קמפיין תחת הסיסמא "שווה להיות גאה?" (כן, כל ההבדל הוא בסימן השאלה). בקמפיין זה צולמו בעיקר א/נשים לא מוכרות, כאשר כל אחת ואחת מהן צירף טקסט קצר המסביר למי לא שווה להיות גאה בישראל של 2011. כך, נראה שלא שווה להיות גאה אם אתה בדס"מי (חבר בקהילת הסאדו מאזו), אם אתה פלסטינאי, אם את פעילה פוליטית, אם אתם בי סקסואלים, אם אתן לא גרות בתל אביב, אם אתם לא סלבריטי, אם את לסבית פאמית (נשית), אם את/ה בעל/ת זהות מגדר לא יציבה וברורה ועוד. ניתן לראות את כל הקמפיין כאן.

דורית אברמוביץ' - "זה לא שווה, לכן אני נאבקת"

להמשיך לקרוא

למי את קוראת יפה?

11 פבר

|מאת רוני|

יש לי חברים שצופים ב'יפה והחנון', ולא מוכנים לפספס ולו פרק אחד. סבבה. טראש שהוא טראשי במיוחד, יכול להיות מהנה במיוחד (ויסלחו לי כל אלה שכבר הכתירו באוזניי את התכנית כ"יצירת מופת"). כן, אני יודעת שזה לא "מגניב" להתעצבן מתכניות ריאליטי שכולם-כולל-כולם צופים בהן, גם מבקרי התרבות אניני הטעם והפמיניסטיות שמוחלות על העוולות בשביל חצי שעה של הנאה נטולת רגשי-אשם. אבל המייל שהגיע לתיבת הדואר של הבלוג, הביא לי את הסעיף. בחייאת גזית, קראת את הבלוג לפני שפנית אלינו?

——————————-

to me מערכת היפה והחנון 3

שלום

שמי גזית ואני מלהקת את העונה הבאה של היפה והחנון. להמשיך לקרוא

קצרצרים: הומו, הומו, הומו

22 ינו

|מאת חגי|

עיתון מפרסם תמונת אילוסטרציה בהקשר לליין מסיבות חדש שצולמה במועדון, אבל לא בערב של הליין המדובר, ושוכח לכתוב שמדובר ב"תמונה להמחשה בלבד, כל קשר בין המצולמים לכתבה מקרי בהחלט". לאחר שתשומת לב המערכת מופנית לטעות, מפרסם העיתון במקום מרכזי התנצלות והבהרה כי אין קשר בין המצולמים לאירוע. המצולמים לא אוזכרו בשמם, או באופן כלשהו שיגרום לכתבה לצוץ באירועים שונים בעתיד. על פניו, נראה שהכל בא על מקומו בשלום. כשהמצולמים מוצגים על רקע כתבה שעוסקת בהומואים (ומרמזת שאולי הם הומואים) מדובר בעוולה חמורה, פגיעה בפרטיות ובשם הטוב, שמצדיקה לא פחות מפיצוי של 45,000 שקל.

להמשיך לקרוא

מורה נבוכים לצרכנית הנבוכה

24 ספט

|מאת רוני|

אני מסיימת כמעט כל שבוע עם הלשון בחוץ. לפעמים זה בגלל עומס בעבודה ובלימודים, ולפעמים אני פשוט מבינה שקרו כל כך הרבה דברים בעולם, בעצם – עזבו עולם – בישראל בלבד, שקצרה היריעה מלתת על כולם את הדעת. הזירה המגדרית בלבד מספקת די והותר לחשוב עליו. אז על מה כותבים? טוב, הלכתי על מה שהצית אצלי רצון עז יותר לחקור מי נגד מי, ולמה. והפעם – קבלו במחיאות כפיים מזויפות את הקמפיין של אגאדיר, הלוא הוא לוח השנה הפרובוקטיבי, בו מוצגות מלצריות של רשת מסעדות ההמבורגרים כשהן מדגמנות תנוחות מפתות בחדרי השינה שלהן. בעקבותיו עלו מחשבות, ובדקתי קמפיינים נוספים מכיוונים שונים. על השולחן: אגאדיר כקטליזטור, מה בין פורנו לדוגמניות אופנה, הקמפיינים הסקסיסטיים והגזעניים של אמריקן אפארל, ורטרו-סקסיזם בפרסום.

מתוך הקמפיין של אגאדיר ("המלצריות בסביבתן הטבעית," כפי שציינו אנשי הנהלת הרשת):

מדוע לוח השנה הזה סר טעם וסקסיסטי להחריד? להמשיך לקרוא

תאהבי את עצמך, התכחשי לגופך

14 ספט

|מאת רוני|

פרסומות נועדו לעשות דבר אחד: למכור את המוצר. אפשר לצאת נגד כל עולם הפרסום בטענות על הרס העולם בלה בלה בלה. אבל אני פשוט אתמקד בפרסומת אחת שרצה עכשיו, שעשתה לי רע במיוחד. אני נזכרת בפרסומות שעשו זרמון-גולדמן לקניון ארנה לפני כמה שבועות, ויודעת למה לקמפיין ההוא לא התייחסתי: זה היה בטעם כל כך רע, שרוב עם ישראל (ראו ערך הטוקבקיסטים שמייצגים אותו) יצאו נגד הקמפיין. מעטים מצאו בו משהו מעבר למיניות האלימה שהוצגה בו. אך הפרסומת עליה אני כותבת עכשיו, פרסומת של טמפקס תחת הסלוגן "תראי לאמא טבע מה זה", היא פרסומת מתוחכמת יותר, שהדקויות הטמונות בה יכולות בקלות להיעלם מהעין.

ז'אנר הפרסומות לטמפונים ותחבושות עבר שינויים די משמעותיים בשנים האחרונות. אני עוד זוכרת פרסומות מאמצע-סוף שנות התשעים, שהיו הבון-טון עד לפני כמה שנים: נשים לבושות בגדים אווריריים וקלילים – לעתים קרובות לבנים – רצות על הים, חופשיות מכל דאגה. היו מדגימים לנו כמה התחבושות יעילות, ושופכים עליהן נוזל כחול (כי ורוד דומה מדי לצבע דם?). היה ברור שכל קשר בין מחזור לדברים הבאים – דם, גוף שעובר שינויים הורמונאליים, דם, כאב פיזי, דם, דם, דם – הוא קשר מקרי בהחלט. במיוחד אם את משתמשת בתחבושת שהפרסומת מנסה למכור לך.

להמשיך לקרוא