Tag Archives: עוני

בשנה הבאה

7 אוק

|מאת חגי|

תקופת החגים היא תקופה המאופיינת בהרהור. כמעט מכל עבר עולה שאלת ההחלטות לשנה הקרובה. מה אנחנו רוצות לשפר? מה אנחנו רוצים להשיג? לאן החיים שלנו הולכים? כמובן, לא תמיד ההחלטות קשורות לפיתוח מקצועי. הרבה פעמים אנשים בוחרות להשקיע יותר בפנאי, בחברים, במנוחה. אבל יסוד ההשקעה, היסוד המעדיף ערך חיובי על שלילי, את הנוכח על שאינו נוכח, את הנאמר והנשמע, היסוד שדורש למסגר את הפעולה, שדורשת מהפעולה להיות פעולתית, היסוד הזה נשאר.

כמובן, בדרישה לרציפות, המשכיות ובעיקר בהירות במעשים שאחת עושה אינה רק עניין פנימי. אדם המגיע לראיון עבודה מצופה להיות מסוגל להסביר את הפערים שיש לו בקורות החיים. תשובה כמו "לקחתי פסק זמן בשביל (השלם את החסר – טיול / מנוחה / ילדים)" היא בהחלט תשובה לגיטימית כל זמן שהפעולה היא חלק מהרצף המקובל של החיים. לעומת זאת, תשובה כמו "הסתכלתי על עץ גדל", "ספרתי עלים יבשים על המדרכות בשדרות בן ציון" או סתם "לא עשיתי כלום, לא הייתה לי מטרה, לא מימשתי איזה צורך, פשוט זרמתי עם החיים" תתפש כמשונה. הניסיון להתנער ממסגרת המסבירה את ההתנהגויות שלך בצורה של מעשים בעלי משמעות המשתלבים בתוכנית העל של חייך הוא ניסיון שאינו יכול להתקיים בחברה הדורשת תשובות.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

קצרצרים: חמש מחשבות על מחאת הדיור

23 יול

|מאת חגי|

1. יש משהו מקסים ברגע שבו תיאוריה הופכת לפרקטיקה. חשוב לא לטעות, התנועה לדיור בר השגה היא תנועה שמתגבשת כבר מספר שנים, הרבה בחסות אקדמאים דוגמת פרופ' נטע זיו וד"ר ישי בנלק שלמדו, חקרו מודלים ממדינות אחרות, הצביעו על הכשל בשוק הנדל"ן בישראל, עמדו על בעיות של משפט ומרחב, ונתנו שפה שאותה מבקשים עכשיו המוחים ללמוד. זהו בדיוק המתח בין הפוליטי והאישי שדנו פה בעבר אין ספור פעמים. השילוב בין מצב מטריאלי של צורך, עם קיומה של שפה המאפשרת לתת שם כולל ו"אובייקטיבי" למצוקה, הוא השילוב שמאפשר תחילתה של עשייה חברתית.

2. כמובן שכמו בכל דבר, יש פה היבט פמיניסטי, ויותר מאחד. הדבר הראשון ושכמעט ברור מאליו הוא שמשבר הדירות פוגע יותר בנשים. זאת, לא רק בגלל שנשים בממוצע יותר עניות. סיבה נוספת (כמובן שאין לזלזל בסיבה הראשונה, היא פשוט נדמית לי כמובנת מאליה) לכך שנשים נפגעות יותר היא שמצוקת הדיור למעשה מעודדת אנשים להכנס למערכות יחסים זוגיות מטעמים כלכליים. בעולם שבו המבנה הזוגי עדיין מבנה פטריאכלי, המשמעות היא שהאשה נותרת או בחזקת אביה או בחזקת בן זוגה (על נשים, רווקות ושכר הדירה כתבה רוני בעבר פה).

להמשיך לקרוא