Tag Archives: מרחב וירטואלי

קצרצרים: הבנאליות של הפורנו

23 דצמ

|מאת רוני|

"השבוע בטיים אאוט: גיליון הסקס השנתי שיהפוך אתכם למאהבים הכי טובים בתל אביב. במרכזו: "דור הפורנו" – דור שלם של צעירים שגדלו באינטרנט עושים את זה בכל תנוחה אפשרית וחיים כמו כוכבי פורנו. ברוכים הבאים למהפכה המינית החדשה…" זה הטקסט שקידם את פניי בעמוד הרשמי של מגזין טיים אאוט בפייסבוק. זה, לצד תמונת השער של גיליון הסקס המדובר, המציג גוף של אישה בלונדינית, עטויה בגדים תחתונים סליזיים ונעלי עקב בומבסטיות, ורוקדת על עמוד ברזל. חשפנית, כמובן.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

כשאת אומרת "לא", מי יודע(ת) למה את מתכוונת

18 דצמ

|מאת רוני|

1.

לא כולם מסכימים על ההגדרה של "אונס", וכמה כמעט תמיד קשה לקום וללכת

לפני כמה ימים קראתי את הפוסט המרכז לאמנות האונס בבלוג משהו לנשנש כשאורחים יגיעו. בפוסט, הכותבת מביאה עדויות של גברים המשתתפים בסדנאות במה שמכונה "המרכז לאמנות הפיתוי". אם ברצונכם להבין במה מדובר – היכנסו לפוסט הנ"ל וקראו. על קצה המזלג – מדובר בסדנאות המיועדות לגברים שלא הולך להם עם המין הנשי. הגברים עוברים "אימונים" שמלמדים אותם להשיג נשים. אך מדובר באימונים שבעצם מביאים את הגבר לראות מולו לא אישה שהיא גם בנאדם, אלא חפץ בדמות אישה, חפץ שיש להשיגו בכל דרך אפשרית. כל האמצעים כשרים, גם העלבות והשפלות, וגם הטרדות ונגיעות. מה שהתחיל לכאורה כיוזמה לעזור לגברים חסרי ביטחון ליצור קשרים רומנטיים עם נשים, התגלה עד מהרה כשד סקסיסטי, כאשר המטרות שמציבים לגברים בסדנאות הן לא מטרות ליצור קשרים אנושיים עמוקים ומעניינים – שגם כוללים סקס – עם נשים, אלא ליצור קשרים שמבוססים אך ורק על "הצלחה מינית", עם כמה שיותר נשים במקביל, בכמה שפחות זמן.

מעבר לכך שמדובר בשיטות "חיזור" פוגעניות בבסיסן ומשפילות עבור נשים שנקלעות לסיטואציות הללו עם הגברים שקיבלו את ההדרכה הקלוקלת, מדובר במדרון חלקלק; כפי שמראות עדויות שהביאה הבלוגרית בפוסט שלה, גברים שעברו את הסדנאות הללו, רואים פעמים רבות שוויון ערכים בין הטרדות מיניות ואף אונס, לבין חיזור קביל ולגיטימי. מלמדים אותם "להשיג את מה שהם רוצים" – אך מה כרוך בכך?

להמשיך לקרוא

שיערך הארוך, נערה

16 נוב

|מאת רוני|

לפני ארבעה חודשים הקיץ התחיל. טוב, הוא התחיל לפני כן (וגם ממשיך הרבה אחרי שהיה צריך להיעלם!), אבל לפני ארבעה חודשים הגיע הרגע בו מדי שנה אני מבינה שכל מלבוש שמכסה את גופי מברכיי ומטה, אינו לביש או שמיש יותר. ובאמת כל שנה מגיע היום הזה: אני יוצאת מהבית לעוד יום תל אביבי, לבושה בג'ינס מצוי. בצהרי היום אני כבר צועקת על כל מי שנקרה בדרכי, יש לי וריד בצוואר שמאיים להתפוצף, והכל באשמת הבד החם-מדי שעוטף את רגליי המשוועות לאוויר המלוחלח של תל אביב. אך אליה וקוץ בה – באותו רגע של התגלות, אני בדרך כלל גם נזכרת שרגליי פשוט לא ראויות להיחשף בציבור במצבן החיוור וה… מה לעשות, די שעיר. בכל זאת, בתור רווקה מצויה אני מזמינה את עצמי להתעצל בחודשים הקרירים יותר, ומצבי חירום בלבד – נניח, מערכת יחסים עם בחור – הם המצבים היחידים המדרבנים אותי לעשות משהו בנדון (אך בחור שנשאר בחיי יותר מחודש מתחיל להיווכח שלא נבראתי בצלם בובת בארבי). אמנם כבר נתקלתי בעבר – ואני עדיין נתקלת – בבנות שמביעות שאט נפש משיער גופן גם כשהן בגפן, אבל לי הוא לא מפריע. הקיץ, כאמור, הוא זה הקורא לי לבחון את המציאות מחדש, ואני מוצאת את עצמי גוררת את רגליי אל הקוסמטיקאית.

להמשיך לקרוא

Some f***ing straight talk on gay marriage

17 אוק

|מאת רוני|

כשנושא השיחה הוא "חתונות" – מי עם מי, מתי, איפה ואיך, לרוב אני אומרת שכנראה, לא אתחתן לעולם. עכשיו, אני לא יודעת אם באמת לא אתחתן. יכול להיות שיום יבוא ואראה את האור, כלומר – את כל העולם המופלא שמאחורי ההתחייבות המוסדית, קבל עם, עדה ורבנות יהודית (או שלטונות קפריסין), לגבר שאני אוהבת. אך יש לי סיבות טובות לחשוב שזה לא בדיוק יקרה; אני אמנם מאמינה בהתחייבות מונוגמית ארוכת-שנים. אני מאמינה באהבה רומנטית. אני רוצה ילדים. ואני אשמח מאוד שכל זה יקרה עם בן זוג שירצה להיות שם איתי, לאורך כל הדרך. אבל – חתונה? הטקס המיותר הזה? המוסד? אפילו אם נניח בצד את הכפייה הדתית השוררת בישראל, המחייבת נישואין דרך מוסד הרבנות, ממנו לא ניתן לברוח – שכן, גם אם מתחתנים חתונה אזרחית, תהליך הגירושין יעבור דרך הרבנות – הטקס עצמו נראה לי ארכאי, לא מאפשר, ובלתי רלוונטי לאורח החיים שלי.

אני מכירה נשים נוספות שמרגישות כמוני, וגם גברים. מדובר באנשים שרואים בסירוב להתחתן, סירוב לעמוד בסטטוס-קוו חברתי, שנראה בעיניהם מיותר. כאמור, מימוש האהבה הזוגית לא חייב להגיע באמצעות עריכת טקס ספציפי זה, טקס אשר מקבל בעיני אנשים מסוימים יחס בלתי פרופורציונלי, בחברה הישראלית במיוחד. מדובר בעיקר סטרייטים וסטרייטיות, שיכולים לבחור – כן, או לא. להמשיך לקרוא

מורה נבוכים לצרכנית הנבוכה

24 ספט

|מאת רוני|

אני מסיימת כמעט כל שבוע עם הלשון בחוץ. לפעמים זה בגלל עומס בעבודה ובלימודים, ולפעמים אני פשוט מבינה שקרו כל כך הרבה דברים בעולם, בעצם – עזבו עולם – בישראל בלבד, שקצרה היריעה מלתת על כולם את הדעת. הזירה המגדרית בלבד מספקת די והותר לחשוב עליו. אז על מה כותבים? טוב, הלכתי על מה שהצית אצלי רצון עז יותר לחקור מי נגד מי, ולמה. והפעם – קבלו במחיאות כפיים מזויפות את הקמפיין של אגאדיר, הלוא הוא לוח השנה הפרובוקטיבי, בו מוצגות מלצריות של רשת מסעדות ההמבורגרים כשהן מדגמנות תנוחות מפתות בחדרי השינה שלהן. בעקבותיו עלו מחשבות, ובדקתי קמפיינים נוספים מכיוונים שונים. על השולחן: אגאדיר כקטליזטור, מה בין פורנו לדוגמניות אופנה, הקמפיינים הסקסיסטיים והגזעניים של אמריקן אפארל, ורטרו-סקסיזם בפרסום.

מתוך הקמפיין של אגאדיר ("המלצריות בסביבתן הטבעית," כפי שציינו אנשי הנהלת הרשת):

מדוע לוח השנה הזה סר טעם וסקסיסטי להחריד? להמשיך לקרוא

פואטיוב

22 ספט

|מאת רוני|

פואטיקה של שירה עברית ביוטיוב: אפשרי? אפשרי, וכל כך הרבה יותר מזה! נעם פרתום, עוד חביבת כותבי הבלוג, יצאה ביוזמה חדשה, של צילום הקראת שיריה והעלת הקליפים ליוטיוב. הבלוג ממליץ פה אחד להתרשם ולהמשיך לעקוב אחר ההתפתחות, ובקרוב גם נפרסם פה פוסט עם שיריה.

בינתיים, קבלו את הביצוע לשירה "מישמישים", ותיהנו משו-משו:

להמשיך לקרוא

Feminists Don't Have a Sense of Humor

12 ספט

|מאת רוני|


פעמים רבות פמיניזם נתפס כאגרסיבי. "שורפות חזיות!" מזדעקים הקיצוניים יותר, ואילו ה"מתונים" מפטירים לעומתנו שאנחנו 'כבדות', 'לא זורמות' (לא עלינו!) ו'חסרות חוש הומור'. וכן, זו שיטה מאוד יעילה לדכא חשיבה ביקורתית – פשוט למתג את האוחזים בדעות ביקורתיות כאנשים שאבדה להם השמחה. פמיניסטיות? סתם חבורה של נשים מתוסכלות שצריכות איזה גבר שיבוא ויתקן את המצב המביך בו הן שרויות (אישה שמדברת את דעותיה ונלחמת על זכויותיה – לא סקסי…).


ע', חביבת הבלוג, שולחת לי לינקים מקסימים לרוב. ואתמול היא שלחה לי את הלינק הבא, בו Nellie McKay שרה את דעתה על פמיניזם ומחסור לכאורה בחוש הומור, בשיר הראשון מבין השניים בקליפ. סתם, כדי לפתוח את השבוע עם חיוך (ביקורתי) על הפנים.