Tag Archives: לוס איריגראי

עברית היא סקסמניאקית

17 ספט

|מאת רוני|

"אני מתעוררת עם זקפת בוקר אימתנית וניגשת לאמבט להתאחד עם עצמי." כך מתחיל יומן הסקס של לולה קידר, שמתעד שבוע בחייה, במהלכו היא עושה דברים מיני דברים, ביניהם לעשות ביד, לשכב עם בחורה ולצפות בסרטים ארוטיים. היומן של לולה הוא אחד מבין חמישה יומנים שהתפרסמו בגיליון עכבר העיר האחרון. נשים תל אביביות בעלות נטיות מיניות שונות, שנמצאות במערכות יחסים מסוגים שונים, תיעדו שבוע מחיי המין שלהן. מחד, אפשר לחשוב שמדובר ביוזמה מעניינת – כן, כבר די ברור לכולמן שנשים עושות סקס, נהנות ממנו וכו' – בזה אין חידוש גדול, אבל לכתוב יומן מפורט על מחשבות, פנטזיות, אקטים מיניים עם פרטנרים ופרטנריות שונים/ות ואז לפרסם אותו בליווי תמונה ושם מלא – חשבתי שזה מעשה נועז למדי, וחשבתי – "חמש נשים זה מגוון לא רע". אבל המשפט הראשון שהבאתי כציטוט כאן הוא דוגמה מובהקת לטון הכללי של רוב הטקסטים, והוא הוריד לי את הזקפה שלעולם לא תהיה לי.

עלעול ביומנים השונים מגלה את המגבלה שכמעט כל הכותבות ניחנו בה – מגבלת השפה. והרי זה לא חדש לנו שמה שאין בשפה שלנו – אי אפשר לומר אותו. וזה לא חדש שעברית היא סקסמניאקית. שיש סיבה לכך שלולה קידר בחרה להגדיר את החשק המיני שלה דרך דימוי מין גברי – זקפה. כדי לבטא תשוקה סובייקטיבית, כדי להימנע מעמדת האובייקט, כדי לקחת בעלות על הרצונות שלה. לולה היא לא כלי בידיה של אף אישה ולא בידיו של אף גבר – אבל היא כלי ביד השפה. ללולה אין באמת זקפה. אז מה יש לה? להמשיך לקרוא

רגישוּת: לא ידוע

18 מאי

|מאת רוני|

אני שולחת יד לפעמון המצוקה. לוחצת, ושומעת את הצלצול שמתחיל לטרטר בדלפק הקבלה של האחיות. מישהו לוחץ על כפתור, מקבל את הקריאה שלי. האור האדום מהבהב מעליי, אני מחכה. קול צעדים, מישהי מגיעה, מסיטה את הוילון סביב המיטה שלי. זו יוליה, היא מחייכת, "היי רוני, מה נשמע?" השעה מאוחרת, אחת לפנות בוקר, כואב לי. אני מבקשת משכך כאבים נוסף על זה שקיבלתי בערב. "אין בעיה," יוליה הולכת וחוזרת עם סירופ דוחה בטעמו שעושה את העבודה. "לילה טוב", היא הולכת. "אפשר לכבות את האור?" אני קוראת אחריה. האור נכבה, אני נרדמת.

 *

בשנה שעברה למדתי בסמינר בשם "אתיקה פמיניסטית", בו סקרנו תיאוריות פילוסופיות פמיניסטיות. סקירה ולמידה זו נובעת מההנחה וההבנה שהשיח הפילוסופי עתיק היומין, מתבסס רובו ככולו על כתבים שנכתבו על ידי גברים ועבור גברים. עד לפני כמאה שנים, נשים לא הורשו לעסוק בפילוסופיה באופן פעיל, ורק לאחר שנשים החלו להשתלב במוסדות ללימודים גבוהים והחלו לרכוש השכלה בכל תחומי החיים, הן יכלו לתרום מהאינטלקט שלהן לכל תחומי הידע. ובכלל זה, פילוסופיה. כמו בכל תחום בחיים, הציפיות שלנו מנשים וגברים הם שונות, ובסמינר, ניתן ביטוי למחשבה מחדש של המושגים הפילוסופיים, דרך תיאוריות פמיניסטיות שחושפות את ההטיה הגברית שעומדת בבסיס תיאוריות פילוסופיות שנכתבו במהלך אלפי השנים האחרונות, על ידי גברים ועבור קהל קוראים גברי.

 

להמשיך לקרוא