Tag Archives: יחסי מרות

קצרצרים: האם אסור להתאהב?

5 מרץ

|מאת חגי|

בימים האחרונים עלתה מחדש לכותרות סוגיית הניצול המיני במסגרת יחסי מרות באוניברסיטאות. שני מחנות מרכזיים התהוו במהירות. מחד, המחנה הפמיניסטי, שהדגיש את הבעייתיות שבקיום יחסים במסגרת יחסי מרות, את האופן המעוות שבו התנהלו ההליכים במקרים האחרונים שהתגלו ועשו כותרות, ואת פוגעניותם הכה מוכרת כלפי  הנפגעות. גם מצדו השני של המתרס צפו ועלו קולות מוכרים – הטענה הרווחת כי לא היו הדברים מעולם, הטענה כי אין כזה דבר הטרדה מינית, והטענה האהובה –"מה אתן רוצות? בקרוב אי אפשר יהיה להתחיל עם בחורות" (וכן, לחדי הזכרון מבינינו, זאת גם הטענה שהפנו דן מרגלית ורונן ברגמן לעורכות את הכצעקתה).

הרבה מהשיח המבקר את עצם האיסור על הטרדות מיניות עושה זאת דרך תעלול רטורי ישן ומוכר. בוחרים את מקרה הקיצון העמום ביותר (נגיד, מישהו שאומר למישהי "בובלה"), מנתקים אותו מכל הקשר שהוא (למשל, לא מציינים שהדבר נאמר מעל הפודיום מול שלוש מאות תלמידים) וכך מגחיכים את הטענה כולה (כי זה הרי הכל או כלום – אם את מסכימה שלא צריך להכניס לכלא מישהו שאומר בובלה, המשמעות היא שאת מסכימה שאין שום התנהגות שהיא בגדר הטרדה מינית). בהקשר של האוניברסיטה, הדוגמא הבולטת הייתה שנה שעברה, כשכל המדינה סערה סביב השאלה האם מותר למרצה לשבת עם סטודנט/ית בחדר סגור. שלל דוגמאות מגחיכות צמחו סביב העניין. "אם יש רעש במסדרון אסור לסגור את הדלת?", "ומה אם מדובר במרצה הומו וסטודנטית, או מרצה הטרואית וסטודנטית?" ועוד ועוד. המהלך הזה יוצר ניגוד בין האיסור על הטרדה מינית לבין ההיגיון הבריא. אם חייבים לותר על אחד מהשניים, ברור לכולם על מה צריך לותר. להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת