Tag Archives: חירות

לשבור את הקרטל

21 אפר

|מאת חגי|

עו"ד אלדד יניב בחר אתמול, קבל עם ועדה, להכות על חטא. הוא מבקש לתקן את דרכיו אחרי שנים ארוכות של פעילות בתחום האפור של חוק ובתחום השחור של הלגיטימציה והאתיקה. בראיון פוקח עיניים פורס יניב שורה ארוכה מאוד של פעולות שביצע, חלקם למטרות פוליטיות, ורובן, בכדי לשמר את קשר ההון-שלטון. הדברים, כפי שהם מתוארים על ידי יניב, מצביעים לא רק על העדר טוהר מידות מצד רגולטורים, אלא אף על העדר קיומו של אותו "שוק חופשי" מיתולוגי. כאשר בעלי הון משנים את כללי המשחק תוך כדי תנועה על ידי יצירת קשר עם רגולטורים, אין תחרות חופשית, וודאי שאין תחרות שווה. כמובן שיש משהו קיצוני בדבריו של יניב, שמציג באור שחור את כל שירות המדינה. כמובן שיש באגף התקציבים עובדים שלא מכוונים את עבודתם למשרות עתידיות בקרב בעלי ההון (אם כי, ניתן היה לחשוב על דרישת צינון, ולו אתית, בין תפקיד כעובד של הרגולטור לבין תפקיד כעובד של המפוקח על ידי הרגולטור). אבל ברמה מסויימת, יניב מגלה משהו שהוא בבחינת ידיעה רווחת – בין אם את מחזיקה בעמדה קפיטליסטית ומאמינה ב"שוק חופשי", ובין אם בעמדה סוציאלית ומאמינה ברגולציה (או בכל עמדה באמצע), המצב הקיים אינו משקף את העקרונות של אף אחת מהעמדות.

פרופ' זאב נוימן, ראש המכללה למנהל, פרסם את עמדתו ביחס לשינוי הרכב המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה). לצד שינויים חיוביים, כמינוי אקדמאית ערבייה ואקדמאית אתיופית למועצה, כלל השינוי גם את העלאת משקלן של המכללות במועצה. לדעת נוימן, מדובר בשבירת ה"קרטל" של האוניברסיטאות, אשר דורשות קדימות לא רק בתקציב אלא אף בהשפעה על מערכת ההשכלה הגבוהה, תוך קיפוח אלפי סטודנטיות וסטודנטים (החשדנים יותר עלולים לחשוב שיש קשר בין שינוי הרכב המל"ג לניסיון להפוך את מכללת אריאל לאוניברסיטה מן המניין). לדברים אלו מצטרף גם נציג הסטודנטים במל"ג, יובל אדמון, שטוען כי איכות ההוראה במכללות גבוהה יותר, ולכן נוהרים לשם סטודנטים, ומספרם עולה על מספרם של אלו שלומדים באוניברסיטאות. זוהי למעשה וריאציה על הטיעון הקלאסי שבמכללות מכשירים לעבודה מעשית, בעוד שהאוניברסיטאות מעדיפות להכשיר אקדמאים ומקום ללמד לעבוד מלמדים, רחמנא לצלן, לבקר (כמובן שהטיעון בעייתי הן מאחר שהוא מפספס את חשיבותה של הביקורת, הן בשל העובדה שבמקרים רבים מדובר על אותו סגל הוראה באוניברסיטאות ובמכללות).

שתי הכתבות, הנדמות כמנותקות זו מזו, מספרות את אותו הסיפור, הוא סיפור ה"בנאליות של ההדרה". כפי שציינה באחרונה אווה אילוז, בפולמוס אודות מזרחים בישראל, חלק ממנגנון ההדרה מבוסס לא על כוונת אפליה, אלא על נטיית המערך החברתי לשמר את עצמו, במגוון דרכים, דוגמת שיטת "חבר מביא חבר" או "התרשמות אישית" (אף שאיני מסכים עם רבים מטיעוניה של אילוז בפולמוס, ובראשם, ההתעלמות מקיומן של גזענות, הומופביה ומיזוגיניה בצורתן האלימה והקיצונית ביותר גם בימינו, הטיעון של הדרה מוסדית מבוסס על אין ספור הוכחות מכל תחומי החיים). הסיפור אותו מספר נוימן נדמה, לכאורה, הפוך מסיפורו של יניב. הוא מספר על שוק חופשי למול האוניברסיטאות, שהן, במסגרת הזאת, בעלי ההון והשלטון. לכן, המאבק באוניברסיטאות הוא בעצם שחרור השוק, שישפר את נגישותה של החברה האזרחית כולה להשכלה גבוה. מהלך זה דומה בצורה מטרידה לסוג המהלכים שיניב תיאר בראיון עימו, ומהווה, במידה רבה, מניפולציה.

להמשיך לקרוא

אין דרכן של נשים למזוג יין

9 אפר

*פוסט אורחת*

|מאת נעמה|

חג החירות הוא הנותן את הטון לחודש ניסן, חודש החירות. רעיון החירות מבוטא בשלל הלכות הפסח ובייחוד בהלכות ליל הסדר. במסכת פסחים, פרק י' משנה א נכתב: "ערב פסחים… אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי" – אחת ההלכות המבטאות באופן המובהק ביותר את רעיון החירות בליל הסדר היא ההסבה. כך מפרש הרמב"ם – "וחייבנו לאכול בהסבה כדי שיאכל כדרך המלכים והגדולים אוכלים עד שיהיה דרך חרות" וכך גם מובהר בירושלמי (מסכת פסחים פ"י, ה"א): "אמר רבי לוי – ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין, להודיע שיצאו מעבדות לחירות". בגמרא (בבלי, מסכת פסחים דף ק"ח ע"א) קיים דיון לגבי חובת ההסבה בעת שתיית ארבע כוסות, ממנו ניתן ללמוד כי החובה חלה רק על אלו המסוגלים לחוש בחירות באופן מלא, ועל כן פטורים ממנה, למשל, נשים בנוכחות בעליהן ותלמידים אצל רבותיהם (אך לא מתלמדים אצל מוריהם המקצועיים, או בנים אצל אבותיהם).

"אשה אצל בעלה לא בעיא [=צריכה (נ.ג.)] הסיבה, ואם אשה חשובה היא – צריכה הסיבה", כך נכתב בתלמוד, ורבות נכתב על הלכה זו. מפרש שם רשב"ם כי אשה אצל בעלה איננה מחוייבת בהסבה "מפני אימת בעלה וכפופה לו…". מכאן ניתן ללמוד מדוע אשה חשובה מחוייבת בהסבה, שכן אשה חשובה לא נתונה תחת אימה גדולה מבעלה, והיא איננה כפופה לו. ברור מחלוקה זו כי הסיבה הבלעדית לפטור הניתן לנשים מהסבה נובע ממערכת היחסים החברתית בין האשה והחברה הסובבת אותה – ובאופן ספציפי, בעלה. כן ברור כי יחס זה אל האשה איננו גזירת גורל ואיננו אינהרנטי למהותה, אלא פועל יוצא ממקומה החברתי. בספרות הראשונים מובעים טעמים נוספים לכך שנשים אינן חייבות בהסבה, על אף שחייבות במצוות שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, כגון העובדה שאין דרכן של נשים למזוג יין (מובא בשם רב אחא גאון), או האמירה כי נשים טרודות באותה העת בהכנת המאכלים (רבנו מנוח בפירוש על הרמב"ם). פירושים אלו כולם נטועים בתפקיד החברתי בפועל של האשה, כמי שאינה שותה יין, וכמי שאחראית לטרוח על הצדדים האדמיניסטרטיביים של סעודת ליל הסדר. מכך נובע, כמעט בהכרח, שהמסקנה כי נשים פטורות מהסבה עשוייה להשתנות עם שינוי בתפקידיהן. הרמ"א מחזק תזה זו בפסיקתו בהגהותיו על השלחן ערוך (סימן תעב, סעיף ד) כי כיום (הרמ"א חי בין השנים 1520-1572), "כל הנשים שלנו מיקרו חשובות" (בשולי הדברים אעיר כי קיים דיון הלכתי, אליו מפנה אף הרמ"א, לגבי עצם חובת ההסבה בימינו כאשר אף אנשים חשובים אינם מסבים לארוחותיהם, אולם דיון זה רלוונטי במידה שווה, לפי פרשנות הרמ"א, לגברים ולנשים היום).

להמשיך לקרוא

גברים והלויתנים שלהם

18 אוג

|מאת חגי|

לויתן, מאז ומעולם, הוא אחד מבעלי החיים המרתקים ביותר עבור רבים, ובכללם לא מעט סופרים. סיפורו של הלויתן כפי שהוא מוכר בתרבות המערבית, הוא סיפורו של הגבר האידיאלי – הוא הבודד, החזק, המופנם והפרוע, חסר גבולות מלבד גבולותיו שלו. וכבר מימי התנ"ך סיפורו של הלווייתן נגמר תמיד באותו המקום – במותו. מותו הפיזי (בגן עדן מובטח בשר לווייתנים לארוחות הצדיקים), ומותו הסימבולי. למעשה, המוות הסימבולי הוא המעניין במיוחד בסיפורו של לויתן. הלויתן מוכפף, עם בריאתו במילים בספר איוב, לסדר הבריאה האלוהי, המעניק קדימות לאל על פני כל הבריאה, פרועה ככל שתהיה. אבל סדר הבריאה אינו מכפיף את לויתן רק לאל, אלא הופך אותו, הגדול והנורא שביצורים החיים, לכפוף לאדם, אותו אדם שנתן לו אי אז את שמו, כפי שנתן לכל בעלי החיים (ומי נתן שם לאדם? רק אלוהים יודע).

להמשיך לקרוא

דור המדבר

18 אפר

|מאת חגי|

העיסוק במגדר והעיסוק הביקורתי בזהות לא נולד אצלי בקלות. וודאי, הגעתי מבית מאוד ליברלי, אחותי כתבה את עבודת הבגרות שלה בהיסטוריה על התנועה לשיווי מעמד האשה ואני כתבתי על מרטין לותר קינג, אמא שלי היא אשה משכילה שמעולם לא ביטלה את עצמה, ואפילו יצא לי להפגש כילד עם הומואים, חברים של ההורים, ולא, אף אחד לא אמר עליהם שום דבר רע.

למרות זאת, בתיכון הליבראלי שבו למדתי, לא דיברו אף לא במילה אחת על מיניות הומוסקסואלית (אבל כולנו זכינו לראות תמונות של חזה של אישה בשלבי התפתחותו השונים, ואי אילו סרטים על חצ'קונים). מבין בערך 200 איש בשכבה, היה רק אחד מחוץ לארון. בטלביזיה, הליברלית אף היא, השיא שהיה ניתן לראות היה סצנת הנשיקה המפורסמת ב"פלורנטין". זה היה עולם שבאמת האמין שאין שום דבר פסול בהומואים, אבל עדיין הסתכל "עליהם" כעל האחר, הרחוק, השונה.

להמשיך לקרוא