Tag Archives: המרכז לאמנות הפיתוי

להפסיק לחפש תירוצים

21 דצמ

*פוסט אורח, בעקבות אירועי השבוע החולף, והפוסט "כשאת אומרת 'לא', מי יודע(ת) למה את מתכוונת"*

|מאת שחר|


עבר בערך שבוע מאז שחילופי הדברים בפורום של המרכז לאמנות הפיתוי נחשפו ברשת, ותפסו מקום מרכזי, במהלכו עלו טיעונים שונים, לשני הכיוונים, בשיחות ובטוקבקים. אחד מהטיעונים המעניינים ששמעתי, ודווקא מאישה שהיא ידידה שלי, היה שצריך לרחם על המשתתפים בסדנאות של המרכז לאמנות הפיתוי בגלל שהם אנשים חסרי ביטחון, מסכנים, שנוצלו על ידי מנגנון תאב בצע וציני. הדברים שלה העלו אצלי שאלה מורכבת – איפה מסתיימת האחריות של האדם על המעשים שלו, והוא הופך לבובה על חוט של הנסיבות הספציפיות של חייו האישיים?

השאלה הנוגעת לאחריות של האדם על מעשיו, לעומת ההשפעה של נסיבות חיצוניות או תורשתיות על ההתנהגות היא שאלה מרכזית במדעי החברה, ובקרימינולוגיה בפרט. האם האדם נשלט על ידי דחפים, איזון כימי ודינאמיקות חברתיות, או שיש בו יכולת למצוא ריחוק מתוך הסיטואציה שבה הוא נמצא, ולהגיע להחלטה ערכית מוסרית? האם הילד האלים הוא פרט בעייתי עם אחריות למעשיו או שהוא תולדה של סביבה אלימה או מקפחת? האם הגבר המכה עושה זאת בגלל פגם מוסרי באישיות או שהוא מתיק את האגרסיביות שחווה אל מישהו חלש ממנו?
כל אלה תופעות מוכרות בפסיכולוגיה, ומתארות מצבים פתולוגיים. כאן עולה שאלה נוספת – האם מצב שבו גבר, בסיטואציה כמו שתוארה –  בה הוא לא פועל מתוך דחף מיני אלים, אלא מתוך רצון לכבוש אישה – פועל מתוך דחפים פתולוגיים, או שהוא מחזיק בדי שליטה עצמית כדי לעצור בעצמו? האם הוא סוטה או תוקף? חולה או פושע? פוגע או קורבן?

להמשיך לקרוא