Tag Archives: בג"צ

קצרצרים: בין כשרות להומוסקסואליות

9 ינו

|מאת חגי|

בפרשת פנינה קומפורטי נ' הרבנות הראשית, עתרה קומפורטי נגד החלטת הרבנות להעניק לה תעודת כשרות בתנאים מחמירים בשל היותה יהודייה משיחית. קומפורטי טענה שמדובר באפליה על רקע דת ובפגיעה בחופש העיסוק. שיקול דעתה של הרבנות מוגבל לעקרונות המשפט הכלליים הללו, טענה קומפורטי, מאחר שסמכותה הבלעדית של הרבנות להעניק תעודות כשרות נובעת מחוק איסור הונאה במוצרי כשרות שהוא חוק מדינתי. הרבנות מנגד טענה שההלכה קובעת מפורשות ש"דיני הנאמנות" ההלכתיים קשורים בדיני הכשרות, וכי על פי ההלכה חובה להחמיר במי שנאמנותו מוטלת בספק, בין היתר מי שאינו יהודי. בית המשפט קיבל את טענותיה של קומפורטי. הש' ריבלין קבע כי חוק הכשרות מצמצם את שיקול דעת הרבנות לשיקולים שהם "בליבת הלכות הכשרות" בלבד. ממילא, קבע הש' ריבלין, הפגיעה בזכויות היסוד של העותרת היא כה חמורה עד שלא ניתן לקיים אותה.

את פסק הדין הזה נתתי לסטודנטים שלי לתואר ראשון לקרוא ולנתח. באופן גורף, הרב המוחלט אימץ את החלטת בית המשפט. בודדים קראו את פסק הדין באופן ביקורתי. שלוש ביקורות שעלו היו הביקורות הבאות: מה על כל אותם אנשים שנפגעים מהחלטות הרבנות ואינם עותרים לבג"צ? מדוע בכלל יש לתת לרבנות מונופול בענייני כשרות? ומה על חופש המצפון והדת של הרבנים (שיוכרחו לתת תעודת כשרות) ואנשי הקהילה הדתית (שיוטעו לחשוב שהאוכל כשר על פי ההלכה)?

בשבוע שעבר פורסם שהרבנות הצבאית הדיחה חייל מקורס גיור בשל היותו הומו. סביר להניח שבית המשפט, אם התיק יגיע אליו, ילך באותו המסלול המשפטי. אפליה כל כך בוטה תתקשה לעבור את אדניו של בית המשפט. יחד עם זאת, אותן ביקורות ממש יכולות להיות מושמעות שוב. אין ספק שכמו החייל האמיץ הזה ישנם רבים ורבות העוברים את תהליך הגיור ונדרשים לדרישות לא סבירות הפוגעות באופן חמור בצנעת הפרט שלהם.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שנת 2010, תקדימים מרגשים סטייל

31 דצמ

|מאת רוני|

הבלוג הזה הוקם לפני חודשים מספר, אך התחיל להתגבש זמן מה לפני. חגי, שירה ואני דנים, עוסקים והופכים בסוגיות חברתיות ומגדריות כבר זמן רב, כל אחת ואחד בתחומיו השונים, שבחלקם אנו משיקים.

לא חסר לנו על מה לכתוב. כמויות הטקסטים שחגי מפיק, למשל, יכולים למלא עוד כמה בלוגים. ופעמים רבות אנחנו תוהות אם לכתוב על משהו שקרה והיה בחדשות, משהו שמטריד אותנו והשפיע על חיינו, משהו שהיה לנו חשוב לפני שנה ושכחנו ממנו. פעמים רבות נושאים לפוסטים נגנזים עוד בטרם הפוסט נכתב – יש הרבה מה לומר, וצריך לברור בין המוץ והתבן לבין הבר, או לכל הפחות – בין החשוב לנו יותר והחשוב לנו פחות; בין מה שכבר אמרו עליו הרבה, לבין מה שטרם קיבל במה.

שנת 2010 היתה, כמו כל שנה בהיסטוריה האנושית, מלאה בהכל מהכל. תקדימים לצד נסיגות, שמחות לצד רגעי אבל כבדים, הצלחות לצד כשלונות צורבים. מבחינה חברתית-פוליטית, רבים ורבות ראו בשנת 2010 בישראל, שנה קשה בהרבה מקודמותיה: המפה הפוליטית שברה ימינה חזק מאי פעם, הגזענות נמצאת במגמת עלייה מפחידה, האלימות נגד נשים ומיעוטים מגדריים ואתניים המשיכה לעשות הדים, אך לא לקבל מענה הולם.

ואף על פי כן, אתמול היה יום מרגש עבורי. כשבאמצע יום העבודה הבוס שלי שאל אותי "מה עובר עלייך? את מלאת אנרגיה," לא ידעתי מה לענות לו. "אני מרגישה טוב," היתה התשובה הסתמית שלי, ורק אחר כך הבנתי – משה קצב הורשע בשני מעשי אונס, וזה מרגש. כפי שהיטיבה מרב מיכאלי לנסח זאת, "פסק הדין של אתמול אינו משמח. אין שמחה לאידו של משה קצב או של אף גבר אחר שמנצל מינית נשים או ילדים. אבל זהו פסק דין מרגש. הוא מרגש כי הוא נותן הכרה לנשים, למציאות החיים שלנו, למה שעובר עלינו." כן, התרגשתי אתמול. התרגשתי.

להמשיך לקרוא

איך מתמודדים עם הפחד הזה

23 נוב

|מאת חגי|

העולם שאנחנו חיים בו הוא עולם של כמויות ושל הסברים. אנחנו רגילים לבקש שיוכיחו לנו טענות. בשביל לטעון שמישהו סובל מאפליה, הוא צריך להראות מספרים התומכים בכך. ניסיון להצדיק מספרים לא שוויוניים יכול להתבסס על הנמקות רציונאליות, כמו הוכחת היעדר קשר בין הנתונים למסקנות המוסקות מהן, תקיפת אופן איסוף הנתונים וכיוצא בזה. הדרישה, בסופו של יום, היא אחת – תנו לנו מספרים, תנו לנו הוכחות.

חוויות שאיננו יודעים לקרוא להן בשם, שאנו מתקשים למלל אותן, מוגבלות למרחב האישי. הן עניינו של הפרט, ואין להן מקום במרחב הציבורי. אנחנו יודעים לכמת את אבדן ההכנסה העתידית הנובעת מאבדן יד או רגל בתאונה. איננו יודעים לתת ערך לאבדן תחושת הגוף, או הביטחון העצמי הנלווים לפגיעה. אנחנו יודעים למדוד את העלויות של טיפול רפואי במשקל, אבל לא יודעים להעריך את העלויות של דימוי גוף מעוות הנוצר מפרסומות אין סופיות לדיאטה, הסרת שיער וחדרי כושר. אנחנו יודעים לתמחר את הקוקטייל לטיפול באיידס, אבל מתקשים לכמת את הנזק הנגרם מדמוניזציה של החולים. אנחנו יודעים לתמחר את העלות של ניתוחים לשינוי מין, אבל איננו יכולים להצמיד מספר לכאב הנלווה בחיים בגוף שאינו הולם את מגדרו של האדם.

להמשיך לקרוא