Tag Archives: אן סקסטון

שלג, זכוכית, תפוחים

29 יונ

|מאת שירה|

נדמה ששלגיה נמצאת בכל מקום בזמן האחרון, על המסך הגדול, בתוכניות טלוויזיה חדשות ובתת מודע התרבותי שלנו באופן כללי. הנסיכה שחורת השיער עברה גלגולים קולנועיים רבים לאורך השנים, החל מן הגיבורה השקטה והביתית שהקים לתחיה וולט דיסני ועד לשלגיות החדשות של 2012. בגרסתה החדשה, שלגיה היא כזאת שמנופפת בחרבות ולוחמות בעצמה במי שמנסה לפגוע בה. אבל עוד לפני המצאת הריאנוע התקיימו עשרות – אם לא מאות – גרסאות בווריאציות שונות שמקבילות לסיפור. ביניהן גם שיר של פושקין בשם "האגדה על הנסיכה המתה ועל שבעת הגיבורים”, הסיפור "ברבורי הבר" של אנדרסון שדומה להפתיע לאגדה המקורית, מאמר של א.ס בייט בשם "קרח, שלג, זכוכית", סיפור של ניל גיימן בשם "שלג, זכוכית, תפוחים" ועוד ועוד.

כל התכונה החדשה סביב האגדה הקלאסית גרמה לי לחשוב על הנרטיב האפל הזה של רעל ויופי, על יחסי אמהות ובנות, פנטזיות של אהבה ובעיקר על שלגיות אחרות, מוכרות פחות ומעניינות יותר.

 השלגיה האהובה עלי היא ברברה סטנוויק. עובדה לא מאד ידועה היא שב-1941 ביים האוורד הוקס סרט קומי עלילתי בשם Ball of Fire. עלילת הסרט היתה מבוססת באופן רופף על הסיפור המקורי של שלגיה, רק שבמקום גמדים היו בסרט פרופסורים חמודים ומפוזרים שמתגוררים בבית אחד גדול בעודם מנסים לכתוב יחד אנציקלופדיה חדשה. במקום נסיך היה פרופסור שמיני, צעיר, יפה ולגמרי מנותק מהעולם שבחוץ (גארי קופר בשבילכם). ולמרות שאין בגרסה של הוקס אמא מכשפה, יש חבורת גנגסטרים שרודפים אחרי הדמות של סטנוויק – שנקראה בסרט שוגרפוס אושיי- וגם מנהלת משק בית אחת חמוצה שלא בדיוק יוצאת מגדרה בכדי לעזור לגיבורת הסיפור.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

קצרצרים: מה שזה במילים

26 פבר

|מאת שירה|

זה נכון מה שאומרים, כריכה של ספר באמת יכולה להטעות. מזל שהתעלמתי מהבורדו העמוק וזוג הצרפתים המתנשק בשחור לבן על הכריכה של האוסף "שיר אהבה" שליקט ותרגם שמעון זנדבנק. הפורמט הזה של לקט שלא מדבר אלי בדרך כלל, התברר בספר הזה כאוסף רחב ומיוחד של שירים שלא בהכרח דבקים במסורת של מה שאנחנו בדרך כלל חושבים עליו כשאנחנו חושבים על שירי אהבה. לצד סונטות של שייקספיר ושיר האהבה של ג'. אלפרד פרופרוק, בחר זנדבנק, יחד עם רחלה זנדבנק שערכה איתו את האוסף, לכלול גם שירים מסוג שונה: שירים בהירים של עזרא פאונד שנפרשים כמו מניפות יפניות, תרגום נהדר של בוקובסקי לשיר בשם "אל תגשי אלי אבל אם תגשי", שכמו שאפשר לנחש הוא לא בדיוק שיר אהבה טיפוסי, שירי מחזמר נוסטלגיים של קול פורטר ועוד עשרות יצירות יפות במיוחד. אף אחד מן השירים בספר לא דומה למשנהו, חלקם מהולים בכאב ופחד, בחלקם שזורים סקס או בלבול, שמחה ועדינות, אבל בכולם משתקפת איזו מורכבות אמיתית ששוכנת בבסיס של ההתרחשות הזאת שאנחנו קוראים לה אהבה. להמשיך לקרוא