ושוב שכחנו את הלסביות? – על הצעת החוק לשיוויון בהטבות מס לזוגות בני אותו המין

4 דצמ

|מאת חגי|

הדיון הציבורי הנוכחי על הצעת החוק של חברת הכנסת עדי קול שתכליתה לתקן את פקודת מס הכנסה כך שבני זוג בני אותו המין שהם הורים יהיו זכאים לנקודות זיכוי זהות לזוגות הטרוסקסואליים נוטה לא פעם לעבור לפסים לא ענייניים. הויכוח, האם מדובר בהכרה בזוגיות של בני זוג בני אותו המין, ואם כן, מה משמעותה של ההכרה הזו, העלים לחלוטין את הדיון בשאלה האם מדובר מלכתחילה באפליה, ואם כן, באיזה אופן, והאם התיקון פותר אותה.

בניתוח מבריק, זיהה גל אמיר שהצעת החוק החדשה מבוססת על שימור וביסוס המודל ההטרונורמטיבי, ודורשת מבני הזוג ההומואים או בנות הזוג הלסביות להצהיר מי ה"גבר" ומי ה"אישה" במערכת היחסים. רובד נוסף של דיון, שכמעט אינו קיים, הוא שהתיקון בפועל פוגע בזוגות לסביות, שעד כה נהנו מהטבה לשתי בני הזוג, ומעתה יקבלו הטבה ככל זוג אחר (ואמנם, אף שרוב הדיון בסוגיה מתמקד בבני זוג הומואים בלבד, דברי ההסבר להצעת החוק מתייחסית מפורשות לכך ש" בתא משפחתי בו אישה נשואה לבת אותו המין, הזכאות לנקודות זיכוי גדולה יותר מתא משפחתי הטרוסקסואלי").

על הרקע הזה, השאלה היא האם באמת מדובר במאבק לשיוויון של הקהילה הלהט"בית, או במאבק של הומואים לקבלת זכויות על חשבון זכויותיהן של נשים, ובפרט, של בנות זוג לסביות.

השאלות הללו, עבור רבות מהעוסקים בתחום דיני המס, הן שאלות שנדמות זרות. לרוב נוהגים המומחים בתחום לנסות ולהציג מצג מקצועי של קבלת החלטות, מבלי לקשור אותן לשאלות של שיוויון ואי שיוויון חברתיים.

המקרה המפורסם ביותר בהקשר זה (שזכה לתהודה עולמית מסויימת) הוא המקרה של ורד פרי. בתמצית, העיקרון הבסיסי של מס הכנסה הוא שיש לשלם מס רק על ההכנסה האמיתית, משמע, רק על ההכנסה אחרי שהורדת ממנה את כל ההוצאות שהיו כרוכות ביצורה (למשל, רכישת מוצרי גלם, שכר עבודה של עובדיך וכדומה). במסגרת זאת, ורד פרי ביקשה לנכות ממס הוצאות בגין מטפלת, בטענה שעל מנת להרוויח את שכרה היא צריכה לשלם למטפלת שתדאג לילדים. בקשה זו חייבה את העוסקים בנושא לזהות את ההיבט המגדרי המובהק של הוצאות טיפול בילדים. ההנחה שהייתה גלומה בדיני מס הכנסה עד לאותה הפרשה היא שהוצאות טיפול בילדים הן אינן הוצאות לשם ייצור הכנסה. במשתמע, על בסיס מודל של גבר עובד, ההנחה הייתה שגברים יכולים לצאת לעבודה ומישהי אחרת תטפל בילדים. לכן, המודל שאומץ, שהוא כביכול עיוור למגדר, לא אפשר הכרה בהוצאות אלו, אפילו שבחברה שדורשת מנשים להיות המגדלות העיקריות של הילדים, המשמעות הייתה שעלויות התעסוקה גבוהות הרבה יותר (או במילים אחרות, שהמשכורת דה-פקטו נמוכה הרבה יותר). בית המשפט העליון, באותה פרשה, הכריח את כל העוסקים בתחום המס להכיר בהשפעה המגדרית הרגרסיבית של מדיניות זו, ואיפשר הכרה בהוצאות טיפול בילדים (לאחר מכן שינו המחוקקים את מודל ההכרה בהוצאות הטיפול בילדים, וכמעט והחזירו את המצב לקדמותו).

אלא שהשאלות של שיוויון ושל מבנה חברתי אינן יחודיות רק למקרים בהם עוסק החוק בנושאים שהם במובהק קשורי מגדר. כל הסדרה של המשק, ובכלל זאת של מערכת המס, היא במהותה בעלת השלכות מגדריות. זאת, מאחר שהיא נעשית על רקע שוק עבודה שהם מראש לא שיוויוניים. התייחסות שווה על רקע של אי שיוויון יוצרת אולי שיוויון פורמאלי, אבל לא שיוויון מהותי.

בהקשר זה, ראוי להתבונן גם על השלכות המגדריות, לצד ההשלכות על ציבור ההורים הגברים, בפרשה הנוכחית. נדמה לי, שעל מנת לנתח את הצעת החוק יש לענות על השאלה הבסיסית – מה המודל שעומד בבסיס ההטבה לאמהות במס הכנסה, אותו אנחנו רוצים להרחיב או לצמצם. בהקשר זה, שני ניתוחים אפשריים, המובילים לתוצאות שונות.

האפשרות האחת היא שתכלית ההטבה היא לעודד בני זוג שהם מפרנסות משניות לצאת לשוק העבודה, ללא תלות במגדרן. ההנחה המקובלת בתחום היא שהגמישות של מפרנסות משניים בהחלטה האם לצאת לעבודה או להשאר לעבוד במשק הבית היא רבה הרבה יותר מהגמישות של המפרנסים העיקריות. במילים אחרות, המפרנסת העיקרי תצא לעבוד גם ללא הטבת מס, בעוד שעבור המפרנס המשנית ההטבה יכולה להכריע את הכף האם לצאת לעבודה או לא. ההנחה הזאת, עבור כל מי שאינה בעשירון העליון, היא כמעט אינטואיטיבית – מישהי צריכה להביא את הלחם הביתה, והיא תעשה את זה גם אם שיעורי המס הם גבוהים. ההכנסה הנוספת היא הכנסה שיותר קל לותר עליה. זאת, לא רק בגלל שהיא מוקצאת למותרות, אלא גם בגלל שהיא הכנסה שיש לה מראש הרבה יותר עלויות. אם המפרנס המשני אינה יוצאת לעבודה, היא חוסכת הרבה מאוד מעלויות ניהול משק הבית (בשפה המקצועית, יש לה "הכנסה זקופה" שהולכת לאיבוד כשהיא יוצאת לשוק העבודה).

אם זאת הפרשנות הראויה של תכלית הטבת המס, אין שום הצדקה להבחין בין זוגות הטרוסקסואלים, זוגות של לסביות וזוגות של הומואים. בכל המקרים, התמריץ למפרנסת המשני לצאת לשוק העבודה קטן הרבה יותר, ובהתאמה, בכל המקרים ישנה הצדקה לתמרץ את המפרנס המשנית לצאת לשוק העבודה (תחת ההנחה, הבעייתית בפני עצמה, שאנחנו דוגלות בחברה בה המודל האידיאלי הוא שני הורים עובדים, אני אשמור את הדיון בבעייתיות הזאת לפעם אחרת).

שווה לציין, במאמר מוסגר, שאם זאת תכלית ההטבה, הרי שספק אם מדובר בהטבה של ממש. "הכנסה זקופה", משמע, החיסכון הנובע מעבודה במשק הבית, אינה ממוסה ככלל. לעומת זאת, אם שני בני הזוג עובדות, והם שוכרות סיוע במשק הבית, היקף ההכנסה הכפופה למס במשק עולה, שכן גם הכנסת המפרנס המשנית ממוסה, וגם ההכנסה של העובדים בסיוע במשק הבית (ואם הן לא מגיעות למדרגת המס, ממילא הטבת המס לא מסייעת להן). דוגמא פשוטה יכולה להיות זו – אם אני מנקה את הבית שלי, ואת מנקה את הבית שלך, אז אף אחד מאיתנו לא "עובד" ואף אחת מאיתנו לא משלמת מס הכנסה. לעומת זאת, אם אני אנקה את הבית שלך, ואת תנקי את הבית שלי, שנינו "עובדים" ושנינו נצטרך לשלם מס הכנסה.   

על רקע זה, נדמה שהפגם היחיד בהצעת החוק של חברת הכנסת עדי קול הוא בשימור המבנה ההטרונורמטיבי, והתשובה הכמעט מתבקשת היא לשנות את לשון החוק עצמו, כך שכל בני או בנות זוג, לרבות הטרוסקסואלים, יוכלו להגדיר בעצמם מי הוא או היא המפרנסת הראשית, ומי המפרנס המשני. בהתאם, ההטבה תינתן רק למי שמוגדר כמפרנס המשני (באופן אירוני, זה שינוי שהוצא דווקא על ידי מפלגת הבית היהודי, על מנת להימנע מהכרה בבני זוג בני אותו המין).

האפשרות השניה היא שמדובר בהטבת מס שנועדה לתקן את האפליה המובנית בשוק העבודה נגד נשים בכלל, ובפרט, נגד נשים שהן אימהות. נשים מרוויחות הרבה פחות מגברים בכל שוק העבודה. אמהות סובלות מאפליה שיטתית וייחודית – לצד האפליה הכללית של נשים, מבנה שוק העבודה לרב אינו מותאם להעסקת אימהות שהן גם המטפלות העיקרון בילדים. זאת, בזמן שהחברה דורשת מנשים להיות המטפלות העיקריות, ומטילה סנקציות על נשים שמסרבות ליטול עמדה זו (וגם על גברים שמבקשים להקדיש זמן לטיפול בילדים), בשוק עבודה זה אימהות נדרשות להתפשר על אפשרויות השכר וההתקדמות במקום העבודה. יתר על כן, אם נתחשב בכך שהתועלת ממפרנסת משנית עבור משק הבית קטנה יותר, ושלרוב נשים הן המפרנסות המשניות, המשמעות היא שהטבת המס נועדה לצמצם את האפליה המובנית בשוק העבודה נגד נשים. במילים אחרות, ניתן לראות את הטבת המס כאימוץ של עיקרון ההעדפה המשווה (או עקרון ההעדפה המתקנת) בדיני המס – היא נועדה לשפר את מעמדן של נשים בשוק עבודה שמפלה אותן פעמיים – בשל היותן נשים ובשל היותן אימהות (וחשוב להזכיר שנשים מקבלות הטבת מס נוספת בגין היותן נשים, ללא תלות בסטטוס ההורי שלהן).

התבוננות זו על ההטבה תראה אחד כחלק ממערך משפטי שלם שנועד להגן על נשים בשוק העבודה דוגמת חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, חוקי איסור אפליה בעבודה, חוקי איסור הטרדה מינית בעבודה וכדומה. הטבת המס משקפת את ההכרה שחרף חוקים אלו, בפועל נשים מרוויחות פחות, ולפיכך ראוי שהמדינה תסייע להן להפיק יותר מהמשכורת שלהן.

אם זוהי תכלית ההטבה, הרי שיש היגיון רב בכך שנשים הטרוסקסואליות יקבלו את ההטבה, ושנשים לסביות יקבלו את ההטבה עבור כל אחת מבנות הזוג. בהקשר זה, הרבה פעמים במאבקים של הקהילה הלהט"בית יש נטייה להתעלם מהמציאות הכלכלית השונה של בני זוג בני אותו המין. זוג גברים נוטה להרוויח הרבה יותר מזוג נשים (וסביר שלפחות בתחומי עיסוק מסויימים בהם האפליה פחותה נגד הומואים, גם מזוג הטרוסקסואלי). עוני הוא מציאות החיים של נשים, ושל נשים לסביות, הרבה יותר משל גברים. משכך, הוא חייב להיות נושא המצוי על סדר היום של קהילת הלהט"ב כסוגיה להט"בית, ולא ניתן להתעלם ממנו במסגרת מאבקים של הקהילה לשיוויון זכויות.

בהמשך לכך, מתעוררת השאלה האם הצעת החוק תשפר את המצב הקיים או תרע אותו בהתבוננות רחבה, הכוללת בחינת של היבטי המגדר של ההצעה.

עבור זוגות הומואים, מדובר בשיפור משמעותי, שיפור שיכול אולי להוות פיצוי מה על דרך התלאות שהם עוברים על מנת להפוך להורים, במדינה שמפלה אותם בכל מישור אפשרי, החל באימוץ בארץ, דרך אימוץ מחו"ל, עבור בפונדקאות בחו"ל וכלה בפונדקאות בארץ.

עבור זוגות הטרוסקסואלים, ההצעה של חברת הכנסת קול לא תרע את המצב, ונשים יזכו לאותה ההטבה כפי שהן זוכות לה היום. יתר על כן, אם תשונה לשון החוק, ויאומוץ מודל המבוסס על "מפרנס ראשי" ו-"מפרנס משני" יהיה בדבר כדי לאפשר לזוגות הטרוסקסואליים שכן הצליחו לאמץ מודל לא הטרונורמטיבי, ובהם האב הוא המפרנס המשני, להינות מההטבה בצורה אפקטיבית. במילים אחרות, תיקון מסוג זה ימנע את קיבוע המשפחה ההטרונורמטיבית כמודל עליו מבוססת מדיניות המס (וחשוב לציין שפקודת מס הכנסה מאפשרת, בנסיבות מסויימות, לגבר לקבל את הטבת המס של האישה, למשל אם היא נפטרה).

ומה על הלסביות? אמהות לסביות אחרי התיקון לחוק יזכו לפחות הטבות מס. מצבן יהיה גרוע יותר ממצבן כיום. בעוד שההומואים יהפכו לעשירים יותר, וההטרואים לא יושפעו,  הלסביות יהפכו לעניות יותר. לא מדובר בעוני יחסי, שנובע מהשיפור במצבן של ההומואים, אלא בעוני מוחלט, שנובע מהרעה ישירה וברורה של מצבן של הלסביות.

כיצד, אם כן, צריך להראות התיקון לחוק? בוודאי שאין מקום להניח שרק אחת מהתכליות נכונה, וסביר שהחוק הקיים נועד לשרת את שתי התכליות גם יחד. התיקון לחוק, על רקע זה, צריך לשרת את שתיהן. תיקון החוק, כפי שמציעה חברת הכנסת קול, באופן שיפגע דווקא בזוגות החלשות ביותר הוא תיקון שיצור שיוויון פורמאלי, אבל יגלם בתוכו אי שיוויון מהותי. דרך אפשרית אחת לתיקון החוק היא להפריד בין הטבה לאימהות ובין הטבה למפרנסים משניים. הפרדה זו תאפשר למנוע את אפלייתם של בני זוג הומואים, תוך שימור ההטבה הנתונה לנשים עובדות, לרבות נשים שהן מפרנסות עיקריות. מבנה החוק, במתכונת זו, יתן לצד הטבת המס הכללית לנשים, הטבת מס לאימהות, שתגלם את התכלית של צמצום האפליה בשוק העבודה (או במילים אחרות, תייצר סבסוד מסויים של המדינה לשכרן של אמהות עובדות, על בסיס האחריות שיש למדינה לקיומו של שוק עבודה מפלה). לצד זאת, ככל שיש רצון במתן תמריץ לעבודת שני בני הזוג, ניתן לתת הטבת מס נוספת ונפרדת למפרנס המשני במשק הבית. הטבת מס זו תגלם את העלויות המשמעותיות יותר של עבודת המעסיק השני, ואת האינטרס הציבורי, ככל שישנו, בעידוד משקי בית בהם שני ההורים עובדים.

מודעות פרסומת

תגובה אחת to “ושוב שכחנו את הלסביות? – על הצעת החוק לשיוויון בהטבות מס לזוגות בני אותו המין”

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: