אפוריזם

29 מרץ

*פוסט אורח*

|מאת שני|

*ספויילרים לפרק 9 עונה 2 של "גירלז" מסומנים בבולד

 "נדמה שאף אחת/ד לא רוצה לקרוא לאונס אפור פשוט "אונס" בגלל שאז הופך לרציני. אז נצטרך לדבר על למה לעזאזל זה כל כך נפוץ עבור נשים להגיע לסיטואציות מיניות שהן לא ממש רוצות לקחת חלק בהן אבל לא מסוגלות לסרב. עדיף פשוט לקרוא לזה סקס גרוע ולהמשיך הלאה"  מתוך: XOJane

 זה היה הדייט השני שלנו. בראשון הוא ישן אצלי, הפעם ישנתי אצלו. הדירה שלו היתה נקיה בטירוף. הוא השמיע לי מוזיקה בשאפל, ואני כבר ידעתי 20 דקות לתוך הדייט הזה ששום דבר לא יצא מזה חוץ מאולי סיפור די מצחיק על הטעם שלו במוזיקה. אבל, אני אצלו בדירה, מאוחר, ואשמח לאיזו לינה משותפת. נרדמתי בשלב די מוקדם של הלילה על הספה. עברנו למיטה. מכיוון שידעתי מה "מצופה" ממני, וגם ככה הייתי די ישנונית, לא רציתי להתמזמז איתו יותר מדי. האמת, רק רציתי לישון. בבוקר העניינים התחילו להתחמם יותר, אבל הגוף שלי הגיב באדישות מנומנמת. בשלב שבו כבר הבנו שצריך לקום מהמיטה, הוא פשוט קם, שם קונדום וזהו, זה קרה. לא הספקתי להגיד כלום או לחשוב על שום דבר. למיטב זיכרוני היו לי מחשבות באיזור המדחיק של  "נו טוב, רק שזה יגמר כבר". אולי אפילו ניסיתי להנות. לקח לו בערך 10 דקות. קמנו, התלבשנו, הייתי די קרה ויצאתי די מהר מהדירה שלו. אחרי שעה התקשרתי להגיד לו שזה נגמר.

 אני מניחה שאיפשהו בראש שלי ידעתי שמדובר בסוג אפור של אונס, גם אם לא הרגשתי מחוללת או מושפלת או שום דבר מהחוויות שנצמדות לאונס בדר"כ. פשוט לא רציתי לעשות מזה סיפור, ולא חשבתי על זה יותר מדי. זה עניין שבשגרה, מין כזה מכני, בלי יותר מדי תקשורת, מין שבו לא טורחים לברר או לדבר או לענג או להתענג, מין כזה שהוא כמו אי הבנה לא נעימה, משהו מביך כזה, איזו תקלה. לא רציתי, ממרומי שלושים שנות הפמיניזם המפואר שלי, להתעכב על זה. חוץ מזה, זו לא פעם ראשונה שמשהו כזה קורה. ואז פתאום הגיעה הסצנה הזו בפרק 9 בעונה השניה של "גירלז".

 "גירלז" היא סדרה מהפכנית. לא רק מכיוון שאפשר לראות שם לעיתים קרובות מאוד גוף עירום של אישה צעירה ולא הוליוודית בעליל. היא מהפכנית כי היא חושפת את כל מה שמביך, כואב עלוב ועצוב בהוויה של בנות צעירות בשכונה הכי מגניבה בעיר הכי קולית בעולם. עיר שבה אנשים יעדיפו למות מלהיות מובכים, שבה תחכום ומצליחנות הם האס והג'וקר. יותר מסקס אפיל. יותר מכשרון, ובטח שיותר מאהבה. מה שמפתיע הוא שהסדרה הזו שארוזה בעטיפת דרמת קומית צעירה וזורמת, היא הדבר הכי הארדקור ריאליסטי וכבד רגשית שיש כרגע על המסך, ונדמה שגם היוצרת שלה לא ממש מבינה על מה המהומה. לנה דנהאם יודעת מה זה "סקס גרוע", אחרת היא לא היתה כותבת אותו כל כך מדויק, היא רק לא מעזה לכתוב סקס גרוע מפורשות כאונס. כאשר דנהאם מצייצת יום לאחר ששודר הפרק המדובר "הפרק הזה הוא האהוב עלי ביותר של "גירלז", וחלק חשוב מזה הוא התספורת בצורת דונאט של שושנה", לא ברור אם היא עצמה קולטת את את עומק טבען הפוליטי האפל של הדמויות פרי עטה ומערכות היחסים שלהן. לכן לא מפתיע שהיא ואנשיה נמנעו לחלוטין לקחת חלק בדיון שנוצר לאחר ששודר הפרק, בו לפתע העולם והאינטרנט התחלקו כמו בקריעת ים סוף לשני נרטיבים:

 נרטיב 1: הסצנה מתארת מין בהסכמה שהלך רחוק מדי. אדם היה שיכור, והתנהג בגסות לנטליה. היא היתה סקרנית למדי ואפילו אמרה "אוקיי" להצעתו למין אנאלי, היא השתתפה בענין לא ביותר מדי התלהבות ורק הסתייגה בסוף. אין ספק שאדם התהנג בחזירות כלפיה, ואין ספק שזה היה סקס מביך ורע, אבל אונס לא היה כאן (היו שהגדילו ואמרו שלקרוא לסצנה הזו אונס זה עלבון כלפי מי ש"באמת נאנסו", כלומר, נאנסו באלימות ברורה, כזו עם צרחות, מכות, סימנים, ותלונה במשטרה).

 נרטיב 2: נטליה אמנם היתה בענין של אדם, ואולי אפילו בענין של מין באותו הערב, אבל היא ממש לא רצתה שזה יקרה כמו שאכן קרה. היא הביעה התנגדות חריפה, גם אם בתחילה לא במילים ברורות לכל מה שהתרחש שם. אדם פשוט לא ראה אותה. לא ראה את המבוכה שלה, את הבלבול שלה, את הצורך שלה להאט או לעשות דברים בדרך שלה, או אולי הוא ראה והתעלם. באותו רגע הוא היה לגמרי בתוך עצמו (והעיד על כך בסוף הסצנה "אני לא יודע מה נכנס בי"). הוא השתמש בגוף שלה בלי לקבל רשות. בלי לראות את מי שנמצאת בתוכו. זה היה אונס.

המילה "אונס" היא מילה משתקת ומשתיקה. זו מילה גדולה וסינמטית. אנחנו יודעות איך אונס נראה ונשמע. איך בסיוטים תמיד יש שם איזו סמטה חשוכה, גבר זר עם כלי נשק, צרחות או קפאון, שתיקה ובושה. האמת היא שאונס היא לא דבר חד משמעי וברור. אונס הוא מונח שמתפצל ומתפרק לאינספור גוונים, לאינספור חלקיקי זמנים. אונס הוא מחשבה, תחושה, זרם תודעה. אנחנו כבר יודעות שרוב מעשי האונס מתבצעים ע"י אדם המוכר לנאנסת, אבל אנחנו לא מסוגלות להכיל את האונס היומיומי, הקטן, האפור. זה שמתרחש בתוך מערכות היחסים שלנו, בדייטים שלנו, במין המזדמן שלנו. זה שנופל בין הכיסאות של יחסי הכוח, שאנחנו עושות כדי למצוא חן, כי אין לנו ממש כוח להתנגד עכשיו, כי אנחנו לא מוצאות מילים, כי זה אנחנו לא רוצות לעשות דרמה, כי עדיף לגמור עם זה וזהו. זה מה שמתרחש כשמי ששוכב איתנו לא רואה אותנו. ולא שצריך להיות גאון גדול כדי להבחין, כמו שכותבת מריאנה במאמר המצוטט למעלה – כל כך הרבה מהתקשורת הבין אישית שלנו היא בלתי מילולית, למה דווקא במרחב המיני אנחנו זקוקות לשלטי נאון וזיקוקים כדי להבהיר שמשהו לא מקובל עלינו? האם לא מספיק שאנחנו לא נלהבות? שהגוף שלנו מכובה? שכל כולנו אומרות "לא עכשיו, לא כך"? ומה קורה לגברים שאיתנו? איפה הם? מה הוא המקום הזה שהם הולכים אליו, רחוק מהעין, רחוק מהלב ומכל רגישות אנושית סבירה, זו שהכרחית לקיומה של כל מערכת יחסים ופי כמה וכמה בזמן יחסים אינטימיים?

 זו הנקודה, זה הרגע – אחד מאותם רגעים שבהם הנרטיבים המגדריים שלנו, הגברים והנשים, מתפצלים. זה הרגע שבו תרבות האונס והסקסיזם המובנה במה שאנחנו תופסים חברתית כאינטימיות, נחשפים במלוא הדרם העגום. אנחנו אמורות ואמורים להתקרב, להתאהב, ליצור ביחד מערכות יחסים ובתים וילדות וילדים, אבל לא תמיד מבינים שאנחנו ואתם חיות וחיים במרחבים שונים. מרחב שבו קיימים לחצים תת קרקעיים, תוך תודעתיים, לנו "לתת" לכם משהו, לכם "לקחת" מאיתנו משהו, הקושי הגדול שנכנס אל תוך המיטה הכי רכה – להבין שהמין שלנו שוחה בין זרמים בלתי נגמרים של רצונות, מאוויים ופחדים, שהגבולות שלנו שאותם לא לימדו אותנו מעולם לראות או להגדיר מטשטשים עוד יותר במפגש אתכם. שהדרך היחידה לצאת מזה היא להיות נוכחת, להיות נוכח, לראות, להרגיש, להאט, לתקשר, להיות רגישים. שאין דרך אחרת מלבד זו, אין, כי בין גווני האפור של ההסכמה ואי-ההסכמה נותרים רק רמות שונות של אונסים.

 עד שהחברה שלנו תהיה מסוגלת להתמיר מין ומיניות למשהו שמחובר לחיים ולא שרוי במרחב מנותק כסיפור שמבטא יחסי כוח, אנחנו נמשיך לפרש סיטואציות מיניות כנרטיבים מפוצלים (וגרוע מכך, לחוות מין בדיסוציאציה). במידה מסויימת צריכה להיעשות פה פעולה דו כיוונית – מצד אחד להפקיע את מושג האונס מהגדרת המופע התרבותי הברור שלו. לנתח אותו בהקשר של הסיטואציות היומיומיות האלו שאנחנו מכירות. לבדוק איפה ומתי ועד כמה אנחנו אונסות ונאנסות. ומצד שני ובאותה הנשימה – לשרטט את הגבולות שלנו. השיח המתירני המיני הותיר אותנו בתור מלכודות איי אשמה ו"פריג'ידיות" איומים באם אנחנו מעזות לא לחבב פרקטיקה מינית כלשהי (ועוד יותר אם אנחנו לא מעוניינות להתנסות בה). גם בעיני עצמנו אנחנו רוצות להיות מגניבות ו"משוחררות". אבל לפני שנשתחרר, בואו נדבר על איך מרגיש הכלא. בואו נדבר עליו עם בני ובנות זוגנו, עם חברות, ידידים, אפילו עם פרטנרים למין מזדמן. לאחרונה יצא לי להגיד באסרטיביות לעובר אורח במיטתי: "אתה מלחיץ אותי. אני אסלק אותך אם לא תפסיק". הוא הגיב בהפתעה והתנצלות, אבל גם עם חוסר הבנה בסיסי למה שעובר עלי. לפעמים טוב בשלב הזה להבחין בין ידיד לאויב, ועם מי מהם אפשר גם לעשות שלום. ורק דמיינו, איזה מן שלום מפואר הוא יהיה.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “אפוריזם”

  1. תום מרץ 29, 2013 בשעה 11:42 am #

    לפני כמה חודשים פגשתי בחורה באינטרנט. אמרתי לה די בהתחלה שאני לא בעניין של קשר רציני כרגע וזה התאים לה לגמרי. נפגשנו פעם ראשונה. פעם שניה, הזמנתי אותה אלי. היו לה פנים נאות. סנטר תקיף כזה אבל סוג של פגיעות בעיניים. ארוחת ערב, מוסיקה, אור מעומעם. אחר כך לקחתי אותה לחדר השינה. אני לקחתי אותה. התפשטנו. מבט אחד בגוף שלה וידעתי שסקס טוב לא יהיה פה. האמת, ידעתי שמבחינתי, מה שלא יהיה, זה לא יענה על ההגדרה של סקס. וכשגבר נכבה – רואים את זה טוב הרבה יותר מאשר אישה. והיא אמרה שזה כל כך מצער אותה שהיא לא מדליקה אותי כמו שאני אותה. היא ידעה. אבל היא ואני במיטה, ערומים. היא על סף עלבון נורא ואני – כדי שלא תיפגע כל כך, שיקרתי. עשיתי עצמי נהנה. אמרתי שהבעיה אינה אצלה. ירדתי לה, אוננתי לה, ליטפתי אותה ואחר כך חיבקתי אותה. וכל אותו זמן, בראש שלי, אני אומר, מתי זה יגמר והיא תלך. אבל כבר נהיה מאד מאוחר ושנינו שתינו לא מעט ואי אפשר לשלוח אותה הביתה במכונית לבד. כך יצא שהיא ישנה אצלי, במיטה, כשהיא מלטפת אותי כל הלילה ואני ער ומחכה לרגע שיגיע בוקר והיא תלך. בבוקר הייתי מנומס ועשיתי לנו קפה. הגעתי לעבודה אחרי לילה בלי שינה. הרבה קפה. ואחרי שעה, כן, שיחת הטלפון שאומרת שזה לא זה מבחינתי. אני מודה שההרגשה היתה קשה. זה היה סקס רע והלכתי עם ההרגשה כמה ימים. אני לא מאשים אותה – קשה, בשעת סקס, להיות רגיש כל כך לניואנסים של הפרטנר שלך. בעיקר כשענייני אגו ופגיעות כל כך גדולה מעורבים. ואני , חוץ מאותם רגעים בהתחלה, לא הראיתי שאני לא בעניין. ובטח שלא אמרתי לא. ולכן, מבחינתי, זה מה שזה – סקס רע. ללמוד להמשך איך לא להיקלע לסיטואציה הזו ולהמשיך הלאה. אני הייתי אחראי למה שקרה שם, האחריות אינה עליה. והייתי יכול לומר "די, לא בא לי, בואי רק נשכב ונישן, בבקשה" בכל שלב.

  2. shosh hazan grinberg מרץ 29, 2013 בשעה 2:50 pm #

    התפיסה הזו שאונס היא רק בסימטה אפלולית באמצע הלילה על ידי אדם זר באלימות צורמת כל כך .

  3. מ.ג מרץ 31, 2013 בשעה 10:27 pm #

    הצגת המורכבות של אותו שטח אפור ועוד בסדרה פופולרית ופופוליסטית זה באמת מעניין. אבל לא להיות ביקורתיים כלפי הנושא בשום דרך- פחות.
    ההיפך אפילו. (כתבתי גם פה)-
    http://youpromisedtowriteback.wordpress.com/

    מרגיש שמנסים לומר לנו משהו על התפקיד של אדם ועל הצורך הנשי בתפקיד הזה- משהו שמתחיל בפרק תשע (בו מתבצע האונס) וממשיך בפרק עשר.
    הכוח הליבידינאלי שלא מאפשר לו לשלוט בעצמו בסיטואציה המינית עם נטליה הוא אותו אחד שנמתח לאורך ורוחב שריריו כשהוא רץ להציל את האנה בפרק הסיום. מה שמובלע בשתי הפעולות האלה שמופיעות כה סמוך זו לזו, הוא המסר שאין איך לפצל את השניים. האונות הגברית (שההיפך ממנה הוא אימפונטציה והרי, מי תרצה בזה?) היא כזאת שאם את כמהה אליה, את צריכה להסכים לקבל אותה בכל התגלמויותיה ורבדיה. אם תגידי שאת לא רוצה או לא זקוקה לה- אולי את לא כל כך יודעת מה את רוצה.
    אם לא תהיי מסוגלת "לקבל אותה כפי שהיא" (כפי שהיא בטבע שלו, כמובן) – את עלולה לסרס אותו. (כמו שנרמז שנטליה עושה לאדם).
    בקיצור סכנת האין – אונות נשקפת פה לכל הנוגעים בדבר.
    זה כבר לא מסר מורכב ורב מימדי אלא בעייתי ובעיקר מאכזב.

    ולגבי דאנהם- אין לי ספק שהיא יודעת מה היא מציפה בתכנים של הסדרה ובוחרת למלא אחר הוראות היחצ"ן בהתייחסות שלה אליהם בהצהרותיה הפומביות.
    או לפחות כך אני מקווה לחשוב, כדי לא להאמין שהיא באמת חבבה את הדונאט בשיער של שושנה 🙂

  4. אייל אפריל 9, 2013 בשעה 2:09 pm #

    ניתוח מעניין. שלוש מחשבות:

    א-
    חסרה לי טיפה ההפרדה בין אונס (מושג ליבראלי, עם אחריות פרטית) ותרבות האונס (מושג חברתי). מעניין אותי יותר לחשוב ביחד מהו המקום שבין הפרט והקונטקסט-החברתי.

    כלומר, אונס הוא האשמה ספציפית, לאדם מסוים. אם יש 'אונס' יש תוקף וקרבן, שהם אנשים פרטיים שאחראיים למעשיהם. אם היה אונס, אז האנס הוא האחראי לו, ולא מוסכמות חברתיות שכולנו פועלים במסגרתן (הוא מתעקש/לוקח והיא נותנת), ובוודאי שלא אי-הבנה תקשורתית בין השניים. להבנתי, כשאנחנו משתמשים במושג "אונס", אנחנו מדברים על חדירה בכפייה לגופו של מישהו אחר. כפיה כזאת היא או במודע (הקרבן אומר/מסמן "לא" והאנס ממשיך בכ"ז), או כלפי מי שלא מסוגל לומר "לא" (קטין, תחת השפעת סם, כפיף, כפות, חולה בנפשו וכד').

    במקרה הזה מתואר גבר שנלהב להמשיך, כשמישהי או לא יודעת מה היא רוצה (ומשערת לעצמה שיקולים משיקולים שונים; כולם לגיטימיים), ו/או לא מתקשרת בצורה ברורה שהוא מבין את כוונתה (או, לצורך העניין, יש ספק אם הוא הבין או לא מה היא אומרת/מסמנת). במצב כזה, קשה לי לקבל שמדובר כאן באחריות האישית שלו (כלומר אונס), ולא באחריות הקולקטיבית של כולנו לתפקידי גברים ונשים (לוקח/נותנת) ולתרבות האונס (גם אם ברור שנשים אחראיות לכך פחות).

    אולי בעצם מה שאני רוצה לשאול כאן זה מה לדעתך עושה אינטראקציה מסוימת לאונס? זה שהנחדר/ת לא מסכים לאקט, גם אם הם לא מבהירים את רצונם? אולי חובת השגת ההסמה היא על החודר? האם תקשורת כזאת חייבת להיות מילולית ומפורשת? או אולי כל חדירה עם כאב נפשי או פיסי היא אונס? האם מין מאכזב (הוא חודר בהסכמה, גומר ברגע, ומבקש שהיא תעזוב) נחשב אונס? ומה אם זה בהסכמה, אבל בעצם הנחדר/ת עושה את זה כדי להעניש את עצמו/ה?

    אני חושב כרגע שכדי לכנות משהו בתור אונס, צריך לראות באנס מישהו שפעל באופן מובהק מתוך כוונה לכפות חדירה מינית, באופן שהוא פועל במודע בניגוד לרצון הנאנס/ת.

    כמובן שזה כמעט בלתי אפשרי להוכיח דבר כזה, ולכן הרבה יותר טוב לתקוף ולחסל את תרבות האונס, ואיתה ממילא את האפוריזם הזה, מאשר לחפש אנסים ואונסים.

    ב-
    אולי כיוון נוסף הוא לחסל את ההיררכיה השקרית בין תקיפה מינית וניצול מיני – לבין אונס. זה קצת כמו רצח ותקיפה בנסיבות מחמירות. האם תקיפה שבה שוברים לאדם את כל עצמות הגוף לנגד עיניי יקיריו, גורמים לו לנזק מוחי, פוגמים לו בעין ובגב, ממלאים אותו בכביות, פוגעים לו במראה החיצוני, ומכניסים אותו לבי"ח לתקופה ארוכה עם טיפולים פיזיים ונפשייים לכל החיים – בלי יכולת לתקשר שוב – היא בהכרח חמורה מרצח? מבחינת החוק – רצח הוא החמור מכול פשע אחר – אבל אני לא בטוח שאם היו דופקים לקרבן כזה כדור בראש הוא היה פשע חמור יותר.

    בדומה לכך, גם תקיפה מתוכננת, שהיא מינית, משפילה וכואבת, ועם נזק לכל החיים, גם אם ללא חדירה – היא לדעתי קשה הרבה יותר מאשר כל מיני דברים שלפי ההגדרה הם "אונס", כגון מין אוהב ובהסכמה עם קטין שהוא על סף הבגירות.

    דוגמה נוספת היא של אישה יקרה לי מאוד, שסיפרה לי שכשהיא הייתה בגיל 13 גבר בן שלושים פלוס, הציע לה לבוא איתו למועדון. היא נראתה גדולה יותר אז, והיא הסכימה בהתלהבות (היא הייתה נערה מרדנית, ומועדון של גדולים, עם אלכוהולו וכו', הוא הרפתקאה שהיא יכלה רק לחלום עליה). במועדון הוא (כנראה) הכניס לה משהו למשקה שטישטש אותה. היא נותרה בהכרה, אבל לא ממש יכלה לעשות הרבה. אחרי המועדון הוא לקח אותה אליו במכונית שלו, למרות שהיא ביקשה ממנו שיקח אותה הביתה. בביתו הוא הפשיט אותה ו"אנס אותה בעדינות", אחרי שהיא אמרה לו בפירוש שהיא מעדיפה שלא. היא לא הייתה בתולה כבר אז, ולדבריה היא אמנם לא נהנתה מזה, אבל היא גם לא זוכרת את זה כסבל, או טראומה, והיא שכחה מזה די מהר. היא רק זוכרת שהיא הרגישה אז קצת אשמה על כך שהיא המרתה את פי הוריה. כששמעתי את הסיפור אמרתי לה שהיא נאנסה, גם כי היא הייתה קטינה, גם כי היא סוממה, וגם כי היא אמרה שהיא לא רוצה. היא איכשהו סירבה לקבל את המושג, ואמרה שלדעתה זה היה רגע קצר, ולא נורא בכלל, בעיקר בגלל שזה היה תחת סם. בעיניה האונס שלה חמור הרבה פחות מדברים אחרים שהיא עברה בחייה (כגון זרים שנגעו בה בדיסקוטק, וצעקו עליה שהיא זונה, וכל אנשי המועדון שלעגו לתלונתה; או חבר שהיא מצצה לו בהסכמה, והוא החדיר את הזין בעוצמה לגרונה; או מישהו שהשתמש בצילומים אינטימיים שלו איתה וכו').

    כמובן שזה ברור שהיה כאן אונס. אבל אולי צריך לאתגר את ההירכיה בין אונס ותקיפות מיניות אחרות.

    ג-
    למרות שהנימוק הביולוגי הוא לא מהחביבים עליי, לדעתי לא יהיה נכון להתעלם מזה שאדם אומר "לא יודע מה נכנס בי". בשנים האחרונות יש הרבה מחקר על רציונאליות וקבלת החלטות, ובהן גם מחקרים על קבלת החלטות תחת עוררות מינית. הנתונים לא מפתיעים מדי, גברים "חושבים עם הזין" יותר ברגעים של גירוי מיני מקסימאלי. זה מתבטא בשיקול דעת נמוך יותר בכול השאלות האפורות. (ר' פרק 5 אצל דן אריאלי, בספר "לא רציונאלי ולא במקרה").

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: