האני המיני – מיניות גברית בצל הפורנוגרפיה

2 ינו

*פוסט אורח*

|מאת מתן|

בזמן האחרון אני מבצע רפלקציה  כדי לחשוב מחדש על מה שמעסיק אותי בשנה וחצי האחרונות, המיניות שלי. לצערי זה לא עיסוק שנובע מתוך עונג או הנאה. מדובר בעיסוק שנובע מתוך הרצון לקיים את המיניות שלי בלי שזו תהיה מקושרת בפגיעה וניצול. לכאורה מטלה פשוטה, אבל בעצם כזו שהתבררה כמסובכת. בפוסט הזה אני מנסה להבין קצת יותר את ההתפתחות שלי בנושא כדי להבין מדוע אני נמצא עדיין במבוי סתום במובנים רבים.

מה שהנחה אותי מההתחלה במסע שלי להבין ולשפר את המיניות שלי, היו הנחות היסוד של הפמיניזם הרדיקלי, בעיקר אלו של קת'רין מקינון ואנדריאה דבורקין, שגורסות שמיניות הטרוסקסואלית כיום מבוססת על פטישיזציה של כוח: נשים נתפסות כאובייקטים מיניים שעליהן מופעל כוח וגברים מגורים מינית מאותה הפעלה של כוח. לפני יותר משנה כתבתי את המילים הבאות כדי לתאר את המיניות הגברית: "הגבר זקוק לתחושת שליטה מוחלטת המבססת את כוחו כדי להגיע למצב של שפיכה. עליו לבצע ניתוק רגשי בין הנפש של אהובתו שנתפס כדבר זך, טהור ולא מיני בעליל לבין גופה המפתה ככלי פיזי כדי שיוכל להגיע לאורגזמה. המשגל מבחינתו הוא מופע סולו שלו בו הוא מפעיל ומתמרן את גופה של האישה כדי לבטא את כוחו עליה וכך להגיע לשפיכה". מעניין שכתבתי אז בגוף שלישי, לא היה לי האומץ להנכיח את עצמי בטקסט אבל ללא ספק המילים מופנות כלפיי. כבר מההתחלה היה לי ברור שאני מבצע בנשים שאני שוכב איתן תהליך דה-הומנזיציה כדי שאני אוכל לגמור: אני מפריד בין הקיום שלהן בעולם לבין הקיום שלהן בזמן המשגל. בזמן המשגל הן אך ורק גוף, ובשאר הזמן הן בנות אדם שלמות – גוף, נפש, רגשות.

אז מדוע בעצם קשה לי להמשיך מעבר לזה? מדוע מאז שהגעתי לתובנות הללו, לא הייתה לי חוויה מינית אחת שאני יכול להגדיר כטובה, בריאה, אפילו אעיז ואומר – מתקנת? אני חושב שיש דבר אחד מהותי שפספסתי מכיוון שעדיין לא הסתכלתי פנימה מספיק. אז מה פספסתי?

בתקופה האחרונה נולד אצלי תסכול עמוק מכך שאני לא מצליח להשתחרר מהחרדות שהתפתחו אצלי בקשר למיניות. הבנתי שאני חרד, חרד מכך שכעת משאני מודע לכך שהמיניות שלי מושתתת באופן ניכר על הצורך באלימות, אני מפחד להפעיל אותה. אבל הרי אם אני מודע לאלימות, נדמה כי אני אמור להיות מסוגל להתנתק ממנה. עם זאת, המאמצים שלי להתחבר ברמה אנושית, אינטימית למי שמולי תמיד נתקעו בשלב מסוים. מראש קשה להגיע למצב בו מתקיימת סיטואציה מינית תוך קיום דיאלוג. זה נשמע פשוט, אבל זה לא. ולמרות הקשיים הללו, היה לי ברור שלא שם הבעיה. משהו אצלי עדיין לא בסדר, משהו לא עובד שם. החלטתי לחזור אחורה, אל השורש.

אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמה שאני חווה היא לא חוויה אישית שלי, אלא שמדובר במשהו כללי שמשותף לגברים בני אותו מעמד, מוצא ותקופת התבגרות כמו שלי. כולנו התחנכנו על פורנוגרפיה אחרי הכל. אנחנו לא זהים, אבל מעניין אותי לדעת אם הניתוק הזה שהבנתי על עצמי חל גם עליכם. את זה אשמח לשמוע מכם.

כתבתי הרבה ודברתי הרבה על פורנוגרפיה. על ההשפעה השלילית שלה, הפצעים שהיא הותירה בי. למעשה אני חושב שדיברתי יותר על פורנוגרפיה בשנתיים האחרונות, בהן התנתקתי ממנה, מאשר בכל התקופה שצרכתי אותה. הפורנוגרפיה הייתה סוכנת החברוּת העיקרית שלי בכל מה שקשור למיניות. ממנה למדתי, אותה שאפתי לחקות. היא כל מה שהיה לי בכל מה שקשור למין, לעונג, מיניות, הנאה.

 לאחרונה התגברה אצלי ההרגשה שאני צריך לחזור לרגע ולצפות בעצמי ובתגובה שלי לפורנוגרפיה בעיניים מפוכחות, אחרי נטישה שנמשכת כבר שנתיים. רציתי לחזור אל השורש ולהבין מה בדיוק קורה שם. להביט שוב במקור של הזהות המינית שלי כפי שאני מכיר אותה היום. אז זה מה שעשיתי. תקראו לזה ניסוי אם תרצו.

פתחתי את המחשב שלי, שכל כך התפארתי והתגאיתי בכך שהוא נקי מפורנוגרפיה, והתחברתי שוב אל אותם תכנים. החלטתי שאני הולך עם זה עד הסוף. צפיתי בסרטים, וכל אותו זמן שמרתי על מבט חיצוני על עצמי מהצד. הייתי מופתע איך אני מסוגל כאילו להביט על כל המתרחש מהצד בניתוק מוחלט ועדיין לחוות זקפה, לחוות התרגשות וגם לגמור. אני חושב שזה מה שהכי הפתיע אותי בכל הסיפור. מיד אחרי, הגיע האימפקט הרגשי – בכיתי, כעסתי, התאכזבתי ואחר כך כשנרגעתי, התחלתי לחשוב על מה שקרה שם בעצם.

ואז גם התחילו לחזור אליי זיכרונות יותר חדים של ההתחלה שלי עם פורנוגרפיה, של שפיכה ראשונה, של רגשות אשם. אז הבנתי גם שהדיסוציאציה שלי לא מתחילה מבנות הזוג שלי, היא מתחילה ביני לבין עצמי. אני לא חווה את עצמי כאדם אלים, אלא כאדם רגיש, אדם אוהב. ככה אני תמיד מנסה להיות. ובכל זאת הפנטזיות המיניות שלי מבוססת על אלימות, על רצון להכניע, על הנאה מהשפלה, התמקדות חולנית בעצמי. הבנתי שזה מתקיים ביחד כי אני מנותק מעצמי ברמות שונות: כשאני נכנס לסיטואציה מינית, אני נכנס למצב דיסוציאציאטיבי, מנותק, וחלק אחר בי מנהל את ההצגה, במנותק מחלק נכבד מהרגשות שלי כלפי עצמי וכלפי נשים. כשהבנתי את עומק הניתוק, הצלחתי פתאום ליישב כל מיני סצינות מהעבר שלי שלא יכלתי לפרש עד עכשיו. הבנתי כשלונות שהיו לי להגיע לזקפה, הבנתי פעמים שלא הצלחתי לגמור. משהו השתבש באותם רגעים, החוטים התקצרו והיה מפגש בין שני חלקים נפש שקיימים בי בו זמנית, אבל לעתים רחוקות נפגשים בזמן סקס: החלק המיני שלי, שלא יודע לעבוד עם חלק אחר, אנושי, שהם בגדר רגשות מנוגדים.

כך הבנתי שהשאיפות השאפתניות שלי לכונן תקשורת ישירה בסיטואציות מיניות, התרסקו תמיד כי כשלתי להבין שיש דיאלוג שבור בתוך עצמי. הדה הומניזציה מתחילה בתוכי. הבנתי שבשביל להנות ממין, אני צריך קודם כל לראות את עצמי כאובייקט פיזי נטול רגשות רבים, קרובים ללבי, ובמקביל להשליך רגשות של כעס, אלימות ושליטה על גוף האישה שנמצא מולי. ייתכן שזה בגלל שכבר מההתחלה כשאתה רואה פורנוגרפיה הגוף הגברי המבצע על המסך הוא לא שלך ומראש אתה לומד לחוות משגל כסוג של תאטרון בובות. בנוסף, כנראה שכשאני משליך כעס ואלימות החוצה, אני נמצא תחת האשליה שאני יכולה להרחיק ממני את כל אותו "לכלוך" של אלימות והכנעה.

בגדול למדתי שהדיסוציאציה מתחיל בתוכי ושם היא צריכה להיפתר, הרבה לפני שאוכל להגיע לפתרון ברמה הבין אישית. אני עוד לא יודע איך אעשה זאת. אני שמח שהצלחתי להתעמת עם העבר הפורנוגרפי שלי ולא רק לברוח ממנו. זה בהחלט נתן לי חווית סגירה ושמחתי לגלות כמה ריקה ולא מספקת החוויה הייתה בשבילי. אני באמת ובתמים שואף למשהו אחר. עכשיו רק צריך לצקת תוכן מהותי לאותו משהו אליו אני שואף. צריך לאחד חזרה את המיניות שלי שתהיה שלי, ולא איזה חלק נפרד וחשוך.

 

עוד פוסטים בנושאים דומים:

הבנאליות של הפורנו

הסיפור הלא כל כך פשוט של הירשל – המלנכוליה המגדרית של כולנו

מודעות פרסומת

43 תגובות to “האני המיני – מיניות גברית בצל הפורנוגרפיה”

  1. א_85 ינואר 2, 2013 בשעה 8:12 pm #

    מעניין. תודה על האומץ.
    שאלה אחת – מה אתה חושב על פורנו בדסמי, או על בדסם בכלל?

  2. epk ינואר 2, 2013 בשעה 8:16 pm #

    הלקאה עצמית, תרתי משמע…
    http://en.wikipedia.org/wiki/Mortification_of_the_flesh
    ומק'קינון ודבורקין – זהו פמיניזם פוריטני, לא רדיקלי. אולי לא שטחי אבל לרדיקס הוא בהחלט לא מגיע.

  3. דני ינואר 3, 2013 בשעה 7:58 am #

    אני לא בטוחה שמה שכתבת נכון רק לגברים ואני לא חושבת שזה הפורנו בהכרח. אני חושבת שהפורונו הוא כזה כי הוא עונה על צורך בסיסי אצלנו – צורך חייתי, אלים ובעיקר ייצרי, שלא קשור לרגשות, מוסכמות, או ניתוחים שנעשים מחוץ לעולם המין. אולי אתה צריך דווקא לקבל את העובדה שיש בך גם מזה וגם מזה ולא להלחם במי שהינך. כמה כיף שהנפש של אהובתך נתפסת כדבר זך וטהור וגופה מפתה אותך…. נראה לי שזה שילוב מושלם 🙂 מי אמר ש"הפעלת הכוח" (במידה) במהלך סקס היא דבר שלילי ואם מישהו אמר, אז הוא צודק?!?!

  4. Elizabeth Tsurkov (@Elizrael) ינואר 3, 2013 בשעה 8:28 am #

    פוסט מאוד מעניין, אמיץ ומטריד. תודה שכתבת אותו והענקת לנו הצצה נדירה לראשו של צרכן הפורנו.

  5. carmelv ינואר 3, 2013 בשעה 8:29 am #

    זו תופעה של דור שלם, אני מתבוננת בה כבר המון זמן והיא גרמה לי להתנזרות ארוכה מאד בעבר. המלצה אחת: תקרא את "מעשה האהבה" של בארי לונג. יש לו הצעה לתרגול שהיא לא פשוטה אך היא הפתרון.

    • nivzonis1 ינואר 3, 2013 בשעה 8:47 am #

      איזה פוסט חשוב, תודה

  6. מתן סנדלר ינואר 3, 2013 בשעה 9:14 am #

    א_85
    אין לי דעה מוצקה בנושא כי לא צפיתי בפורנוגרפיה כזו מעולם וגם לא התנסיתי ביחסים כאלו. כצופה מרחוק אני חושב שיש הבדל גדול כי בBDSM מראש המסגרת מובנה, מקובלת וישנן מילות ביטחון. כך שיש מרחק גדול בין ה"לא מדובר" שקיים ביחסי מין הטרוסקסואליים רגילים לבין החוקים המוסכמים עליהם גם יכול להתנהל מו"מ בBDSM.
    לגבי הטענות על הלקאה עצמית. אני לא רואה בכך הלקאה עצמית מן הסתם אחרת לא הייתי עוסק בכך ומסכים לחשוף את זה. אני כן מאמין שיש דרך ליישם עקרונות פמיניסטיים כפי שאלו נוסחו ע"י מקינון ודבורקין. מובנות לי ההאשמות לגביהן שהן "פוריטניות". אני לא חש כך. מה שכן תודה על ההפנייה לטקסט אני תמיד שמח להיחשף וללמוד דברים חדשים

  7. עומר ינואר 3, 2013 בשעה 9:40 am #

    מתן, רק בגלל שחוקרות שאתה מעריך גורסות כי "מיניות הטרוסקסואלית כיום מבוססת על פטישיזציה של כוח", זה לא בהכרח עושה את זה נכון לגבי המין הגברי בכללו ולגביך בפרט – בייחוד כשאתה מעיד על עצמך כעל מי שלא חווה את עצמו כ"אדם אלים, אלא כאדם רגיש, אדם אוהב".

    נכון, פורנו נוטה לעוות תפיסות מסוימות לגבי מיניות ומין – ודימויים מסוימים מעולם זה זלגו וזולגים אל עולמות אחרים: מתחום הבידור והפרסום בעיקר.

    אבל אם אתה מכיר בעצמך כבעל אופי מסוים ומגובש השונה באופן מהותי מהמראה שהפורנוגרפיה (באשר היא) מציבה מולך כביכול, וכך אכן עולה ממה שכתבת, אין סיבה שתרגיש דיסוננס או דיסוסיאציה.

    אנחנו לא מה שאנחנו קוראים שהמחקר (מגדרי או אחר) אומר עלינו – אלא מה שאנחנו יודעים ומגלים על עצמנו תוך כדי. ואם אתה מרגיש שהכוחות הפועלים בקרבך קוראים תיגר על מוסכמות מחקריות מעין אלו זה לא אומר שאתה לא בסדר – אלא שיכול להיות שאותן מוסכמות פשוט אינן נכונות.

    • רוני ינואר 3, 2013 בשעה 9:48 am #

      עומר, אני משערת שמתן יגיב לדבריך, אבל בין אם כן ובין אם לא, זוהי דעתי:
      תגובתך נגועה בהתנשאות על החוויה האישית שמתן הביא בטקסט הזה. אתה, עומר, לא יכול להכריע, אם הוא, מתן, חש או לא חש דיסוציאציה. להגיד דברים כמו "אין סיבה שתרגיש דיסוננס או דיסוציאציה," זה ביטול העמדה האישית-לגיטימית שמתן ביטא בפוסט.

      נשים וגברים רבות שנחשפו למחקרים מגדריים, חווים את החיים שלהם אחרת, לאור מה שקראו ולמדו. כמו בכל תחום לימוד, גם היכרות מעמיקה יותר עם תיאוריות פמיניסטיות, מוביל לתפיסות עולם חדשות ושונות, ברמה האישית ביותר. לעומת תחומי מחקר רבים, מגדר ולימודי פמיניזם נוגעים לכולנו בחיי היומיום, ולכן מדובר בהשפעה ישירה על מי שקורא את החומרים האלה. "מה שאנחנו יודעים ומגלים על עצמנו תוך כדי," זה בדיוק מה שמוצג בפוסט – התגלות חדשה על העצמי ביחד עם תיאוריות חזקות ומטלטלות.

      אשריך אם אתה מרגיש לגמרי אחרת (לא ציינת כלום על החוויה שלך), אבל הרבה גברים מרגישים כמו מתן, ואני עצמי מרגישה כך לגבי פורנו, ואני אישה.

      המוסכמות ה"לא נכונות" שאתה כותב עליהן אינן נכונות או לא נכונות. לא מדובר פה במחקר מדעי, כי אם ביקורת תרבות וחברה שיש לה תוקף, אך גם יכולה לשאת בעצמה ביקורת נוספת עליה. יש מי שתתחבר ויש מי שלא, אבל לא נראה לי שאתה יכול להגיד שהן לא נכונות, אם כ"כ הרבה א/נשים מוצאים בהן אמת.

  8. מתן סנדלר ינואר 3, 2013 בשעה 11:08 am #

    בקשר למשפט הבא:"אם אתה מרגיש שהכוחות הפועלים בקרבך קוראים תיגר על מוסכמות מחקריות מעין אלו זה לא אומר שאתה לא בסדר – אלא שיכול להיות שאותן מוסכמות פשוט אינן נכונות."
    דווקא מכל החוויה שלי עולה שאני מאוד מסכים עם ההבחנות הללו. כמובן אי אפשר לקבל אף פעם כל אבחנה כאמת לאמיתה אבל בחוויה הסובייקטיבית שלי אני מוצא הרבה מהאבחנות וההבחנות של המחקר המגדרי בתוכי.
    יש לי כמובן גם את הדעה שלי לגבי שאר הגברים אבל אני לא יכול לפסוק בצורה גורפת על כולם. שיתפתי את החוויה שלי בין השאר כדי לעודד אחרים להסתכל פנימה גם כן ולשתף את החוויות האישיות שלהם

  9. אילון ינואר 3, 2013 בשעה 1:09 pm #

    אני מצטער, אבל אני ממש לא חושב שאתה מייצג את כל הגברים. אני באופן אישי מעולם לא חוויתי את תחושותיך וגישתך.
    אני הייתי ועודני צרכן של פורנו (כמו 90% לפחות מהגברים). ומצד שני, אני מעולם לא הרגשתי שום צורך בכוחנות והשפלה של בת הזוג שלי. אם כבר להיפך. באופן אישי, תמיד השתדלתי לספק את הצרכים המיניים של בת הזוג שלי לפני שלי, וזה העשיר את הנאתי.
    לגבי הפורנו- אני חושב שתחום זה זכה לדמוניזציה על ידי גופים אינטרסנטים, וכתוצאה מכך, לרגשות אשמה לא מוצדקים אצל גברים.

  10. ilana berger ינואר 3, 2013 בשעה 1:32 pm #

    מיניות באופייה היא טראנסגרסיבית ומאד לא רצוי להכניס לתוכה אספקטים של " פוליטיקלי קורקט". ד"ר
    אילנה ברגר

    • א_85 ינואר 3, 2013 בשעה 2:36 pm #

      מה זה טראנסאגרסיבית? מעבר לתוקפנות?

    • א_85 ינואר 3, 2013 בשעה 2:41 pm #

      ע"פ התפיסה הפרויידיאנית הקלאסית אלימות היא גילגול של דחף מיני. אולי יש מקום לשאול מחדש מה הקשר בין מין ואלימות…

  11. רוני ינואר 3, 2013 בשעה 1:38 pm #

    לאילון, מעניין אותי לדעת על אילו "גופים אינטרסנטים" אתה מדבר, ומהם האינטרסים המדוברים?

    לד"ר אילנה ברגר – מה הכוונה ש"רצוי לא להכניס לתוכה (מיניות) אספקטים של פוליטיקלי קורקט?" כיצד המחשבה על האלימות שגלומה בפורנו והשפעותיה על המיניות הגברית יכולה להיות מנותקת מחוויות אישיות מחד, ומסוגיות חברתיות-פוליטיות מאידך? ומה לגבי העובדה שבחלק ניכר של תעשיית הפורנו, נשים רבות כ"כ מנוצלות מינית, נאנסות, מושפלות ואף נרצחות? האם גם על כך לא צריך לתת את הדעת כשצורכים פורנו?
    אני מסכימה שמיניות היא עניין מורכב, ושיש אספקטים במיניות שלנו שמושפעים מאוד מתפיסות חברתיות, וזה בסדר שבסביבה בטוחה ויחסים טובים נוכל לממש כל מיני פנטזיות של כוח ושליטה. לעקר את הגורמים האלה לחלוטין, ישאיר אותנו כנראה בלי הרבה אפשרויות לממש פנטזיות שונות. עם זאת, לא לכולן/ם יש פנטזיות על אלימות וכוחניות, וגם לאלה שכן יש – זה באמת מושפע ממשהו, כמו פורנו. לא לכולם מתאים להתנהל ככה, ויש גם מי שמרגיש/ה שזה משפיע עליו לרעה. בנוסף לכך, זו תעשייה שלא רק מושתתת על כינון פנטזיות של כוח, אלא גם כזו שמזיקה להרבה א/נשים, תעשייה שהיא גם נצלנית ברובה. לנתק את ההקשר הזה מהרצון שלנו לחקור לעומק את המיניות שלנו, זה מהלך בעייתי ביותר.

  12. אנונימי ינואר 3, 2013 בשעה 2:08 pm #

    תודה רבה לך על הדברים. מרגיש הזדהות גדולה עם חלק ניכר מהם. שמח על ההפנייה שניתנה כאן לספר של בארי לונג. האם מישהו מחזיק אותו בגרסא אלקטרונית ורוצה לשתף? ובכלל, אשמח להפניות לספרות שעוסקת בתכנים שהועלו כאן – פחות פורנוגרפיה, אלא יותר מיניות, גבריות וכדומה. שוב, תודה על האומץ לשתף.

    • נלי פברואר 27, 2013 בשעה 10:42 am #

  13. תומאס ינואר 3, 2013 בשעה 2:33 pm #

    – ל"כח", כצידו השני של ה"מין" ועל ביטויו השונים, יש מקום בחדר המיטות. שני אלו, כח ומין הינם מטבעות עוברים לסוחר ביחסי המינים וקיימים יחסי חליפין ויחסי גומלין ביניהם. לכן לא מופרך לחשוב שבזירה בה מתרחש מפגש מיני בין גברים ונשים יהיו גם גילויים של כח. כמו ריאקציה כימית בה נוצר חומר מסויים עם שאריות של חומר אחר, נגזרת שלו. תהיה זו טהרנות מוגזמת לצפות לנקות כל גילוי של כח משדה יחסי המין.

    – אני מניח שהארכיטיפ הגברי, הממומש בכל אחד מאיתנו ברמה זו או אחרת (גם בנשים, כמובן), נוטה יותר להפעיל כח ואולי להתענג עליו ואילו הארכיטיפ הנשי נוטה יותר שהכח יהיה מופעל עליו. לא בטוח כלל שהארכיטיפ הנשי מתענג על הכח פחות, על אף היותו בצד עליו הכח מופעל ( ושוב – בגברים ובנשים יש משני הארכיטיפים. עקב חינוך והתניה חברתית כל מין מפנים את הארכיטיפים ברמה שונה של לגיטימציה וגם נותן להם ביטוי שונה).

    – אני, לעומתך, עובר למיטב הבחנתי תהליך הפוך. ממצב שלא מכיר במקומו של הכח ביחסי מין (הייתי מכנה זאת מצב לטנטי, אבל המונח "וונילי" מתאר נכונה את המין המנסה לעקר את אלמנט הכח מתוכו) למצב בו אני מודע לו, לצורך וליכולת שלי להפעיל אותו (או לספוג אותו) תוך שימת לב מקסימלית לבת הזוג ותחושותיה.

    – הפורנו לא שיחק תפקיד משמעותי בשנים בהן עוצבה תפישת המיניות שלי. יתכן ולכן אנו עושים את הדרך ההפוכה, אך לדעתי העניין אינדיווידואלי מאד. ובהתייחס לנקודה זו, מעולם (על אף שאני לא נמנע מפורנו) לא היתה לי בעיה – כזו שאתה מעיד על עצמך שקיימת אצלך – לראות באישה שמולי סובייקט מורכב ואנושי. באף שלב של יחסי המין ובלי קשר לאופי המפגש הספציפי. הרגשות מילאו וממלאים תפקיד מרכזי ביחסי המין שלי על אף היותי גבר שצופה בפורנו.

    – אני חושד שאתה עושה לעצמך חיים קלים כשאתה משליך את חוסר היכולת שלך לראות את האישה שמולך כסובייקט על הפורנו אותו צרכת בעבר ולפיכך, אני לא בטוח שהטיפול שלך בזה צריך להיות בדגש על הפריזמה של הפורנו . ויפה שהודית שהציטוט שלך את עצמך מופנה כלפייך אתה, כיוון שהוא נגוע בהכללה גורפת ומוטעית שאני כמעט בטוח שרוב הגברים יסכימו איתי שאינה מייצגת אותם (היא רחוקה מלייצג אותי).

  14. מאנפיש ינואר 3, 2013 בשעה 3:35 pm #

    נראה שהעיסוק במיניות הגברית הולכת ונהיה עניין טרנדי. הנה מאמר (רלוונטי לדעתי) שכתבה תהל פרוש ועוסק בטסטריה http://haemori.wordpress.com/2012/12/26/%D7%98%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%92%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%AA%D7%A2%D7%A9%D7%99/

  15. avivitmishmari ינואר 3, 2013 בשעה 4:21 pm #

    לפני המון שנים הלכתי לשמוע הרצאה, אני לא זוכרת איזה חוקר הם ציטטו, אבל נאמר שם שבמעשה המיני, כל פרטנר חווה את עצמו כסובייקט (שפועל במניפולציות שונות לעוררות הצד השני) וכאובייקט (שמופעלים עליו מעשים בידי הצד השני) גם יחד, בו זמנית, וזה חלק מהקסם של החוויה המינית. זה היה מין הסתם הסבר פסיכואנליטי כלשהו. נזכרתי בהרצאה הזו כעת.

    בעיניי, התנערות מהחלק ה"סובייקטיבי" של הסקס מביאה איתה פאסיביות ומעשה סנטימנטלי על גבול הקיטש. נניח שאפשר להיפטר מנטלית מהפורנו ומהייצוגים שהוא נושא, אבל עד איזה גבול נפטרים מהיצריות? אם נשארים רק עם החלקים ה"תקינים" של המעשה המיני, מקבלים גרסה חיוורת וחסרת חיים שלו. שווה לזכור, שגם לפני שהיו *סרטי* פורנו (פורנו קיים מדורי דורות, אבל לא תמיד בסרטים שמראים ממש איך העסק מתנהל), גברים ונשים עשו סקס ויטאלי, גם אם הוא מתוך אהבה עמוקה.

    בכלל, יש קו דק של הניסיון הבלתי אפשרי להתמזג עם אדם אחר, של התסכול מחוסר היכולת, ובו בזמן העונג מעצם הכמיהה. השיניים החשוקות והפנים המתעוותות לא מעידות על כעס או אלימות כפי שתיארת, גם לא על ניסיון להכאיב לצד השני, אלא הם חלק ממעשה נואש של ביטוי עצמי. שני הצדדים מביאים את עצמם ביתר שאת ובו זמנית נמחקים אישיותית, מתוקף היותם בסך הכל שני גופי אדם בעלי יצרים. זה, כמובן, בסדר גמור…

    (ומלבד זאת מצטרפת בחום להמלצה של כרמל על הספר של בארי לונג, שמתאר חוויה מינית שונה בתכלית, שאולי תתאים בול(!) להלך הרוח הגברי שאתה מתאר).

  16. Uri Baruchin ינואר 3, 2013 בשעה 8:17 pm #

    זה טקסט כואב ואמיץ ואני באמת מברך אותך על התעוזה ועל זה שירדת אל עומק שורשי הדיסוציאציה שלך והעבודה שעשית.

    אבל מכאן ועד להשלכה על דור שלם או גברים באשר הם גברים המרחק רב.
    זה שככה הנפש שלך הגיבה לפורנו בתנאים הנפשיים והסביבתיים שלך לא אומר שככה מגיבה כל נפש לפורנו.
    זה שהעמדות (המאוד שנויות במחלקות גם בקרב תיאוריה פמינסטית, קל וחומר קווירית) של מקינון ודבורקין זרקו אותך לסחרור מסוים בגלל האופן בו הן שקפו את הנוף הפנימי שלך, עוד לא הופך את הנוף הזה לגיאולוגיה.

    הרושם שנוצר אצלי מהטקסט הוא שאת הפיצול שזיהית בעצמך אתה ממשיך ומפצל.
    כי מיניות היא חלק מהנפש, גם הגברית וגם הנשית. ושני המינים מתמודדים עם האור והחושך שבמיניות. למשל, בין השאר, גם עם האיסורים החברתיים והדיאלקטיקה איתם במיניות, ובמתחים הפוליטיים-מגדריים שצפים, אבל גם מההגמשה שלהם (והמשחק, והעיבוד, והצמיחה…) שמין מאפשר.
    מין הוא לא רק סימפתום, לא רק משהו שדברים מתועלים אליו. הוא גם מקום שדברים מתחילים ממנו. והוא עצום וסובסטנטיבי מדי כדי רק להיות משועבד לכל מיני תבניות מטאפוריות תרבותיות מוגבלות.

    ולכן גם – הנרטיב האישי והכאוב שלך, עוד לא הופך את כל צרכני וצרכניות הפורנוגרפיה אוטומטית לסכיזואידים, כמו שיכול להשתמע מקריאה מסוימת של הפוסט הזה.
    (ובכלל, נראה שמובלעת אצלך ובחלק מהתגובות ראייה מאוד חד ממדית ומגמתית של הפורנוגרפיה, תופעה אנושית מורכבת ורבגונית. אני קורא את הבלוג הזה מזה זמן ומתרשם שזה בדרך כלל הטון השולט, והוא קצת, אמ, ריאקציונרי, לא?)

    וחוץ מזה – מה שאביבה אמרה.

  17. אילון ינואר 3, 2013 בשעה 8:45 pm #

    רוני שלום,
    את שאלת על הגופים האינטרסנטים שציינתי, ומדרייך ניתן לראות שיש לך זיקה אל חלקם. ברשותך, אכתוב משהו אחר, ולא תשובה ישירה לשאלתך.
    הנקודה הראשונה שאני רוצה לציין היא זיקתם המוחלטת של הגברים לצפיה במראה מוחשי של סקס. זיקה זו לא מגיעה ממקום של פגיעה(ופגיעה בנשים בפרט), אלא ממקום של ויזואליזציה. לראייה, גברים הומוסקסואלים צופים בפורנו באותה אדיקות שגברים הטרוסקסואלים צופים בפורנו.
    הנקודה השניה מתייחסת ל"ניצול" בתעשיית הפורנו. ובכן, באופן פרדוקסלי, תעשיית הפורנו היא התעשיה היחידה שבה נשים מרוויחות הרבה יותר מגברים באופן מובהק. לגבי ניצול, אני משאיר את השאלה הזו לדיונים אחרים. רק אציין שאני חולק על מסקנותייך.
    ונקודה אחרונה- קיימת היום תופעה נרחבת ביותר של "פורנו חובבים", ששם אנשים (גברים, נשים וזוגות) בוחרים לעלות את תמונותיהם לאינטרנט באופן וולונטרי. הייתי שמח לשמוע מה דעתך על צפיה בכזה סוג של פורנו.

    • רוני ינואר 4, 2013 בשעה 5:37 am #

      1. אתה מדבר על ארגוני נשים? אקטיביסטיות פמיניסטיות? אם באלו מדובר, אז באמת יש לי "זיקה" אליהם, אבל עדיין לא ברור לי על אילו "אינטרסים" אתה מנסה לרמוז, מעבר הרצון לדבר על הצדדים האפלים של תעשיית הפורנו וכיצד היא משפיעה על נשים. לקרוא לגופים האלה "אינטרסנטים" זו דמגוגיה לשמה. אשמח בכל זאת לקבל את תשובתך.
      2. אין לי שומדבר נגד גירוי ויזואלי, שאגב, הוא לא רק צורך ורצון של גברים.
      3. תודה שהבאת לנו נתונים על שכר של נשים בפורנו וכו'. מה דעתך לדבר על הנתונים של כמות כוכבות הפורנו שעברו התעללות מינית בילדותן (כ-70%)? מה לגבי האחוזים הגבוהים של אונס על סטים של סרטי פורנו, על רצח? להציג צד אחד של המטבע זה גם כן דמגוגי, בלשון המעטה. כמו כן, נתון זה רלוונטי רק לשכבת האליטה של כוכבות הפורנו (כלומר, אחוז מזערי מהעוסקות במלאכה). אמנם אני לא משווה אחד לאחד בין זנות ופורנוגרפיה, אבל גם בזנות נשים יכולות להרוויח לא רע (בכלל). אבל מה מוביל אותן למצב בו הן מוכרות את גופן? תמיד זועקים "זונות מרוויחות המון ואז מנסים להגן עליהן!" וואלה, כשמציגים את זה ככה, גם אני רוצה לעסוק בזנות! אבל אני לא. למה? אפשר לפרק את מושג ה"בחירה החופשית" מכל הכיוונים בהקשר הזה.
      4. אין לי בעיה עם פורנו חובבים מסוגים שונים, כל עוד הוא לא משעתק תבניות של אלימות מינית כלפי נשים.

  18. רוני ינואר 4, 2013 בשעה 5:42 am #

    אביבה ואורי ומגיבים נוספים שמדברים על הפיצול של מתן (ורק של מתן) – מניסיוני והיכרותי, הרבה א/נשים שיצא לי להכיר, נשים וגברים כאחד, חווים תחושות דיסוציאטיביות בדרגות שונות בזמן סקס. בגלל שאני אישה, ומדברת בפתיחות גדולה ורבה יותר עם נשים, אני יכולה לספר שחלק ניכר מנשים בנות גילי מספרות על חוויות שנעות בין דיסוציאציה מאוד גדולה לבין שברי דיסוציאציה בסיטואציות מיניות רבות. זה לא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, אלא ממש-ממש הכלל. באותה מידה, שמעתי גם מלא מעט גברים חוויות דומות, מזוויות אחרות (ואין המדובר בחוויות חיוביות).
    האם התשובה לכך היא רק פורנו? כמובן שלא. אפשר לנתח את התקופה והחוויות התרבותיות-חברתיות בלה בלה בלה שמשפיעות עלינו כמכלול. עם זאת, דימויים של פורנו ושל כוח המופעל על נשים במיטה, עולים לא פעם כדיון וכשורש לתחושות כאלה של ניתוק ("מה הוא מצפה ממני", "היא רוצה שאהיה גבר-גבר ואני לא", "הוא בטח רוצה שאעשה כך וכך" וכו').
    נדמה שהתגובות שלכם מובילות למקום של התחברות מחדש למיניות. זה אמנם תהליך מבורך, אבל אני מרגישה שאתם מתעלמים מתופעה כוללת (כן, כוללת, זה לא רק מתן), שמשפיעה על הרבה מאוד אנשים סביבנו. סקס זה עניין אישי ובין-אישי, אבל הוא גם עניין מאוד-מאוד חברתי. והטקסט הזה נוגע לאישי ולחברתי גם יחד. מעניין לראות את התגובות פה, שמאבחנות במונחים פסיכולוגיים מאוד אישיים (סכיזואיד, חוויות אישיות שמאבחנים שיש למתן, שלא קשורות לגברים אחרים וכו'), ובשיחות שלי עם גברים מחוץ לתגובות פה, שמעתי הזדהות מאוד גבוהה עם החוויות המוצגות בטקסט.
    אורי, מעניין אותי באילו חוגים פמיניסטיים אתה מסתובב, שהבלוג שלנו עושה עליך רושם ריאקציונרי. שמעתי ביקורות כאלה מגדולי השובניסטים ומגיני החופש לגברים לנהוג כאוות נפשם, ולא מעבר לכך…

    • Uri Baruchin ינואר 4, 2013 בשעה 7:40 pm #

      רוני,
      לא טענתי שפורנו הוא ה-תשובה. וודאי שלא.
      לא אבחנתי את מתן, חס וחלילה. התייחסתי לקריאה אפשרית של דבריו. בגדול – השתדלתי לבטא את דברי הביקורת שלי בעדינות ובכבוד המתבקשים.
      ובקשר לעניין שבסיום – בכל מקרה נראה לי מיותר לתת דין וחשבון על החוגים הפמינסטיים שאני מסתובב בהם, מה גם שזה לא מה שאמרתי. ציינתי רק בקשר לפורנוגרפיה. ייתכן שזכרוני מטעה אותי. אבל, לדוגמא, אני כן אניח שאת יודעת שחלק הדברים שאת מציגה כעובדות (וגם הכותב) הם מאוד שנויים במחלוקת גם בקרב התיאוריה וגם מבחינת הממצאים המחקריים (טיעון ה"דמג'ד גודז", למשל).

      • רוני ינואר 4, 2013 בשעה 7:48 pm #

        מהו טיעון ה"דמג'ד גודז"? לא שמעתי את הביטוי הזה.
        לגבי חוגים פמיניסטיים וכו', באמת שזו לא הפואנטה פה. כן, אני מכירה את הביקורת הפמיניסטית המורכבת על פורנו, ומכירה את הביקורות על מקינון ודבורקין. לדעתי זה דר בכפיפה אחת, ואין אמת אבסולוטית פה או שם. לצד התקפות של ביקורות אוהדות כלפי פורנו, אני עדיין מוצאת בביקורת של מקינון המון אמת שאוהבים לטאטא מתחת לשטיח. הביקורת שלה לא נעימה ומצביעה על נתונים כואבים, שאם נביט להם בעיניים, נתחיל להסתחרר ולאבד במובנים רבים איזשהו כיוון שנוח לנו להחזיק בו כחברה. כפי שאתה וודאי יודע, מקינון היא משפטנית שרוב עיסוקה מסתמך על עובדות ונתונים, בעיקר של סחר בינלאומי בנשים.
        הביקורת שלהן אינה ריאקציונרית כלל ועיקר, ועדיין נלמדת באופן נרחב בכל העולם בחוגים למגדר. גם מרצות שלא מסכימות עם עמדותיהן, מציגות אותן ומלמדות אותן. אי אפשר להתעלם מהניצול שקיים במסגרת התעשייה הזו, וההשפעה של הדימויים האלה על המיניות שלנו. אני לא מציגה נתונים שהם סובייקטיביים כאמת, אלא רק מה שאני יודעת באופן עובדתי, אני מציגה כעובדה. כל השאר זה פרשנות, שבעיניי היא פועל יוצא הכרחי של תעשיית-ענק של פורנו.

      • תומאס ינואר 5, 2013 בשעה 9:39 am #

        רוני,
        זה מאמר על תאורית ה"דמג'ד גודס" שהתפרסם לא מזמן :
        http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/23167939

      • רוני ינואר 5, 2013 בשעה 11:36 am #

        תודה על ההפנייה (אני עדיין בשוק שאשכרה הטביעו את המושג damaged goods על נשים שעברו לכאורה התעללות מינית, כמה דוחה), קראתי את התקציר ומעט מהמחקר, הלכתי לחפש ביקורות על המחקר, כמובן שמצאתי מלא כאלה (שמצביעות על בעיות לא מעטות, בלשון המעטה, במחקר הזה).
        זה מעניין שמנסים לעשות "מחקר אובייקטיבי" בתגובה לטקסטים ומחקרים כמו של דבורקין (שאינם כמותיים), כדי להוכיח כמה היא טועה (היא ואחרות). כמו שבלוגרית אחת כתבה,
        "ah yes, self-report measures by self-selected porn stars in a study done by someone associated with the adult film industry constitutes 'completely objective measures'".

        כאמור, אני חוזרת ומדגישה שהעמדה שלי היא שאין אמת אחת לגבי התעשייה הזו, שמורכבת ממיליוני אינדבידואלים, נשים וגברים שונים כל כך, ממקומות רבים כל כך, עם חוויות חיים מגוונות ומורכבות. להגיד שכולם הם ככה או ככה, זו בעיה. ההכללות הן בעיה, אך אני עדיין נוטה להכללות מסוימות על פני אחרות. ומעבר לנבכי התעשייה עצמה, אני עומדת חזק מאחורי התיאוריה שהייצוגים עצמם של הפורנו, משפיעים עלינו באופנים שליליים ביותר, מעוותים את התפיסות המיניות שלנו.

      • Uri Baruchin ינואר 5, 2013 בשעה 12:17 pm #

        מלמדים אותן באופן נרחב, וחשוב שעושים ככה, אבל אפילו כשאני למדתי שיעורים במגדר בשנות התשעים זה כבר היה עם הרבה מאוד ביקורת. ולא מהשוליים, אלא מחוקרות רציניות ומעולות כמו אורלי לובין ומירי רוזמרין. ובאוניברסיטאות האמריקאיות יש הרבה יותר ביקורת וקולות אחרים (כך אני מתרשם מהבלוגוספירה).


        לגבי הביטול שלך של המחקר –
        זה שתמיד יש ביקורות לכאן ולכאן על דברים כל כך טעונים אידיאולוגית ופוליטית זה ממש לא מפתיע. הינה עוד קצת http://sexademic.wordpress.com/2011/05/08/explaining-porn-watching-with-science/
        והינה נשים שחושבות אחרת http://ourpornourselves.org/

        אחד הדברים שמאוד מקוממים אותי זה שהנתון על אחוז העובדות בפורנוגרפיה או במקומות אחרים שעברו אביוז בילדות מופרח לאוויר שוב ושוב למרות שאין לו הוכחות עובדתיות חותכות. ואז תמיד יש קולות "פמיניסטיים" שאומרים שהן פשוט הדחיקו וצריכות שנשים אחרות יקחו אחריות עליהן. זה מקומם כי הפעם האחרונה ששמעתי טיעונים על הדחקה/זיכרונות מומצאים זה היה בבית המשפט בישראל כדי להוכיח שתלונה על התעללות מינית בילדות שהתרחשה בעבר היא למעשה מומצאת. הם אפילו ציטטו את אותם מחקרים. נפלא.
        (ואגב, מי שעברו התעללות מינית בילדותן משום מה לא מבינות למה הן אמורות לוותר על האוטונומיה שלהן כבוגרות.)

        נראה לי שאני מעדיף לפרוש מהוויכוח בשלב הזה. בשורה התחתונה – גם בתיאוריה הפמינסטית וגם במחקר יש כל מיני צדדים לשיח על פורנוגרפיה, ומה בדיוק ההשפעה שלה על גברים ונשים. גם בלי להביא בחשבון אפולוגטיקה של "התעשייה" (שרב הזמן לא אכפת לה ומתעלמת מהוויכוח לגמרי). וגם בלי לנסוק למרומי השיח על מושגים כמו "אובייקטיפיקציה" ו"דיסוציאציה" והאם הם באמת פתולוגיים בלבד (בעיקר כשנכנסים לתמונה אלמנטים של הסכמה או של ייצוג).

        אני מקווה שזה שאני מצטט בהקשר בעיקר נשים קצת יפחית מרפלקס ה"ברור שאתה אומר ככה כי אתה גבר.".
        צריכת פורנו היא כל כך נפוצה אצל גברים (ונשים, אגב) שממדי ה"אסון" היו אמורים להיות הרבה יותר נרחבים ועמוקים. הם לא. אין מתאם בין תרבויות האונס הכי חמורות וצריכה של פורנו, למשל. הרבה מהביקורת על צרכני פורנו היא אחד לאחד הביקורת הותיקה על אוננות, למשל. אותי, אישית, זה מצמרר.

        נ.ב. מתן, בהקשר לתגובה שלך… אני אישית עוד שייך לדור שקיבל גישה חופשית לפורנוגרפיה בשלב יותר מאוחר של חייו. בכל מקרה – אני מכיר הרבה נשים וגברים שגם אם צפו בפורנו כצעירים עושים יותר בקלות את ההפרדה בין ייצוג של פנטזיות ומציאות. הבעיה היחידה שלי עם הטקסט שלך (היפה, חכם, רגיש, כואב) זה שהוא מטשטש מאוד את הגבול בין עדות אישית ובין הכללות גורפות.

      • Uri Baruchin ינואר 5, 2013 בשעה 12:19 pm #

        אה. וגם – אוקיי. אולי ריאקציונרית זאת לא המילה הנכונה. אבל להתעלם מהשמרנות של דבורקין ומקינון זאת כבר ממש היתממות.

      • רוני ינואר 5, 2013 בשעה 12:24 pm #

        אורי, תודה שהשתתפת בדיון פה, נראה שאנחנו יוצאים מאותה נקודת הנחה, אבל המסקנות שלנו שונות לגמרי. ציינתי לכל אורך התגובות שלי שהמורכבות היא גדולה אבל שתוצאות הפורנו לדעתי הן הרסניות, ואילו אתה פשוט מנסה למזער את הנזק. בסדר, הרבה אנשים עושים את זה מהרבה מאוד סיבות. אגב, למדתי אצל מירי רוזמרין ואורלי לובין, ולא ראיתי שם את הביקורת בצורה בה אתה מתאר אותה.

        לדעתי מימדי האסון שנובעים (גם) מצפייה בהיקפים רחבים בפורנו, הם גדולים מאוד. אונס והטרדות מיניות הם כל כך נפוצים, שזה פשוט בלתי נתפס שיש אנשים שעדיין אומרים שמימדי האסון אינם גדולים. אם כבר מדברים על היתממות.
        http://blog.telhai.ac.il/news/5626
        http://israel.ihollaback.org/

  19. נועה ינואר 4, 2013 בשעה 8:19 pm #

    מתן, טקסט מרגש , חשוב ומרתק.

    תודה על השיתוף.

    נועה

    • מתן סנדלר ינואר 4, 2013 בשעה 11:41 pm #

      טוב יש כאן הרבה תגובות שזה טוב אני מניח.
      אני אשתדל לענות כאן לחלק מהדברים. אני מבין את הצורך של רבים כאן לקום ולהגן על עצמם בטענה שהם לא כאלו שופורנוגרפיה זה בסדר. אני לא באתי להכליל מהחוויה שלי עליכם. מה שכן, נראה לי תמוה שצריכה כ"כ גדולה של פורנוגרפיה מגיל מאוד צעיר, הרבה לפני שפעילים בכלל מינית, לא הותירה בכם שום חותם.
      עוד הרבה לפני כתיבת הפוסט הזה היו לי שיחות רבות עם גברים ותחושות כמו אלו שהעליתי כאן היו מאוד מאוד נפוצות. הפער בין סקס כמו שהוא נתפס אחרי שנים של צריכה פורנוגרפית והסקס שהם בסופו של דבר מקיימים בחיים כאשר ניצבת מולם אישה בשר ודם תמיד הנכיח את עצמו.
      הואשמתי כאן שאני "נכנסתי לסחרור". אני לא חושב שאני בסחרור. אני במקום מודע, כואב, קשה. כל זה נכון אבל זה לא אומר שאני "בסחרור". אני בתהליך, ותהליך הוא דבר בריא. את האנליזות על עצמי אני לא צריך לשמוע, יש לי את עצמי וא-נשים עליהם אני סומך בשביל זה. אני אשמח אם תרצו לשתף חוויות שלכם, אבל חוויות באמת, לא דברים בסגנון:"אני רואה פורנו מגיל 14 ואצלי הכל בסדר" כי זה לא סיפור.
      מוזמנים כמובן לספר לי את זה באופו אישי אם תרצו

      • תומאס ינואר 5, 2013 בשעה 7:53 pm #

        וכאן אתה כבר עושה מה שרוני בפרט והבלוג הזה בכלל יוצאים פעמים רבות נגדו כאשר הדברים נאמרים מהצד ה"שני". כלומר, אתה ממעיט ומטיל ספק באותנטיות של חוויות של אחרים בעודך מאשר ומתקבע בעמדתך אתה. אתה "מבין את הצורך לטעון שפורנוגרפיה זה בסדר" (במשתמע, מבין את הצורך לתרץ לעצמנו), "נראה לך תמוה" ואתה מחפש "חוויות באמת" לא חוויות של שקר והונאה עצמית, כפי שבהכרח הן חוויות של מי שלא מודע או מכיר בנזק שבפורנוגרפיה, כמובן. מצד שני, אתה במקום מודע ו"אנליזות על עצמך אתה לא צריך לשמוע ".

  20. עינת ינואר 5, 2013 בשעה 3:00 pm #

    אתן לאחרים להמשיך לנהל את השיח האקדמי (המרתק מאד) ורק אגיב תגובה מהבטן: שמחתי והתעצבתי לקרוא את הפוסט הזה. מעריכה את הכנות ומשתוקקת לאזור אומץ ולשלוח את הלינק לדבריך לכמה בחורים שאני מכירה.

    • Albert ינואר 5, 2013 בשעה 9:20 pm #

      ברמה החברתית, קשה לפרוש רשת רחבה מדי – האלימות שבעומק כל היחסים החברתיים היא הגורם העמוק לאלימות במיניות.

      האלימות נוחה למין כי היא מחדדת את התפקידים החברתיים שלנו (אקטיבי ופסיבית), היא נותנת לנו תסריט ברור ומוכר להתנהלות מינית שבלעדיו אנו נותרות עם גישושים ועמימות וקשיים (כמו שציין יפה מתן בפוסט המקורי, הקושי לתקשר בזמן מין. זה לא רק קושי כי זה לא מסתדר באותו זמן עם לזיין, זה קושי כללי שלנו לדברר רגשות מיניים עמוקות, זה הכמיהה שדברים יזרמו, וירגישו טבעיים, ולדבר על זה ותוך כדי כביכול מנפץ את זה).

      פורנו כמו כל ייצוג תרבותי, גם משקף וגם מעצב תפיסות, אבל כמו כל ייצוג תרבותי בעיקר משקף. התרומה של כל ייצוג תרבותי לעיצוב מאוד קטנה והאפקט הוא מצטבר, לא ישיר, וממילא מתחוור לעומת מה שאנחנו לומדות ישירות מהסביבה שלנו בתהליך החיברות. בעיניי ההתמקדות בייצוגי המיניות של פורנו היא פספוס עצום – התחושה הדומיננטית שעולה מקריאת טענות ששמות את הפורנו במרכז הטיעון, כמו מתן ורוני, היא שהבעיה מתחילה מצפיית פורנו, כאילו הפורנו הופך יצורים תמימים לאלימים. בעיניי, במקרה הרע, הפורנו מאשר לנו את מה שאנחנו לומדות מגיל אפס על חברה בכלל ומיניות בפרט – כוחניות, תחרותיות, השגיות, אנוכיות.

      • הלל ינואר 12, 2013 בשעה 5:18 pm #

        מתן, תודה על הטקסט האמיץ.
        אני חושב שמהות הדברים שלך היא לא בפוליטיקה או בתיאוריות הפמיניסטיות אלא בחוויה האישית שממנה יצאת, שחושפת דבר מדהים – שיש בך, ולמעשה בכולנו, אינספור "אני"ים שונים. "אני" אחד הוא מה שאתה רוצה להיות – רגיש ואוהב. "אני" אחר הוא יותר אגרסיבי, חייתי ומיני, והוא לא תואם לאידיאלים שלך. ג.א גורדייף דיבר הרבה על ה"אני"ים השונים וטען שניתן, באמצעות התבוננות ועבודה, להגיע לאיחוד שלהם – ממליץ לך לקרוא את הספר "הדרך הרביעית" בנושא זה.
        מעבר לכך, אני חושב שדימוי – למשל, להגיד על עצמך שאתה רגיש ואוהב – הוא דבר הרסני שיוצר הרחקה הצידה של חלקים בנו – למשל, החלקים החייתיים-מיניים שאני מאמין שקיימים בנו מעבר לכל הבניה וחברות – ויוצר במקרה הזה דיסוציאציה כפולה – זו שאתה מפעיל על בת הזוג שלך, וזו שאתה מפעיל על עצמך. חשוב לדעתי לנסות לתפוס את עצמנו במלואנו ולהשהות לשם כך את השיפוט. מבחינה זו הטקסט שלך הוא בכיוון הנכון. אבל אם ברצונך להמשיך ולהתקרב ולהבין את הבעיה הקשה שעליה אתה מדבר, כדאי להמשיך לגשת אליה מהכיוון שמבוסס על חוויות אישיות ולהמנע מלנתח אותה על פי תיאוריה אקדמית זו או אחרת, שמדרגת אותך כגבר "טוב" על פי אמות מידה מסויימות.

  21. grrlfag ינואר 13, 2013 בשעה 5:29 pm #

    תודה על הסיפור האישי, המעניין, ועל האומץ בחשיפה הזו.
    אם יתאים לך אי פעם, אני אשמח לדבר איתך על זה קצת יותר, פשוט כי מעניין אותי ללמוד עוד על החוויה שלך.
    כך או כך, תודה רבה שכתבת. מעריכ את זה.

  22. רוני ינואר 24, 2013 בשעה 1:39 pm #

    שווה לקרוא את התייחסותה של עמליה זיו לפורנו ולהתייחסות פמיניסטית לפורנו בראיון המצורף. הנה דוגמה לחוקרת פמיניסטית שחוקרת פורנו שנים רבות, מצאה בו הרבה נקודות אור חיוביות, אך מסתייגת מאוד מהאופן בו פורנו מופץ ומשפיע על א/נשים כיום, רק מעצם היותו נגיש בצורה בלתי רגילה לקהלים רחבים:
    http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1914201

  23. אלכסנדר חיפושאי פברואר 19, 2013 בשעה 9:47 pm #

    למתן: כל הכבוד על האכפתיות והאומץ הגדולים. גם בכתיבה ובחשיפה ששיתפת אותנו, וגם בתהליך שעברת לגבי הפורנוגרפיה וההתנהגות המינית שלך. מאוד מרשים ומעורר השראה.
    גם אני נגמלתי מפורנוגרפיה לפני כמה שנים, לאחר מאמצים רבים. בניגוד אליך, אני חושש להיכנס כדי להסתכל שוב ולנסות ללמוד מזה – כי אני מרגיש כמו אלכוהוליסט לשעבר. אני חושש שאם אציץ שוב אח"כ יהיה לי קשה להפסיק. וגם אם אצליח להפסיק, יחזרו לי לראש תמונות שאני מנסה לשכוח.
    והגמילה עשתה לי מאוד טוב.

  24. רוני אוקטובר 28, 2013 בשעה 7:00 pm #

    הרצאה של רן גבריאלי הנקראת "Why I Stopped Watching Porn". שווה צפייה

  25. יותם ינואר 21, 2014 בשעה 7:53 pm #

    תודה לך מתן.
    אני אשמח לפוסט המשך שנותן אור לאיך אניחנו נוכל להשתחרר מההבנות שלנו.

Trackbacks/Pingbacks

  1. חשיפה לדרום « האחות הגדולה - ינואר 7, 2013

    […] האני המיני – מיניות גברית בצל הפורנוגרפיה (מתן, פוסט אורח, יחסי מין) […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: