"ניצוד": התעללות מינית ושימור סדר חברתי

11 דצמ

|מאת רוני|

הסרט "ניצוד" עלה לאקרנים ומוצג בימים אלה בקולנוע. הסרט, שמעמיד במרכזו פרשת התעללות מינית בילדה שבדתה את הסיפור מלבה בכפר נידח בדנמרק, עורר את סקרנותי. פרשיות התעללות מינית בילדים הן מוקד לעניין חברתי רב, ולרוב מקרים כאלה מטופלים בצורה בעייתית, בלשון המעטה. מידע שעובר אלינו בתקשורת אודות פרשיות כאלה, אם הן מתגלות בכלל, הוא לרוב סנסציוני וחלקי. עם זאת, לעומת ביקורות קולנוע חיוביות (אני מניחה שיצוצו עוד בהמשך) ששמעתי וקראתי על הסרט, צפייה בו העלתה תפיסות חברתיות פטריארכליות ושמרניות, עם עלילה שנסובה סביב הצורך הגברי לשמר סדר חברתי קיים.

עלילת הסרט מציגה דמות ראשית בשם לוקאס, גבר גרוש שעובד בגן ילדים מקומי, ואהוד על שאר חברי הקהילה. לוקאס הוא חברו הטוב ביותר של תיאו, אשר לו בת צעירה בשם קלארה, שהולכת לגן הילדים בו לוקאס עובד. בין לוקאס לקלארה יש קשר קרוב, וקלארה מפתחת התאהבות ילדותית בלוקאס. כשלוקאס מנסה להסביר לקלארה שה"חיזורים" שלה אינם במקום ולא מתאימים לקשר שלהם, קלארה נפגעת, באופן מובן. באותו יום ממש, ממציאה קלארה סיפור על לוקאס, ומספרת לגננת דברים שמתפרשים כהתעללות מינית מצד לוקאס. 

מכאן, מתחילה להתפתח העלילה המרכזית של הסרט: הדברים שקלארה מספרת מתחילים לעבור בירור באמצעות הגננת ופסיכולוג מקומי (שמכוון את השאלות כך שקלארה תודה בהתעללות שלא היתה ולא נבראה), ולאחר שקלארה מספרת דברים קשים על ההתעללות-לכאורה, המידע עובר להוריה, הגננת פונה למשטרה, ושאר ההורים מיודעים במצב. ההורים, שמצדם מתחילים לפחד שילדיהם נפלו קורבן גם כן להתעללות, מתחילים לחקור את ילדיהם וכנראה מכוונים אותם להודאה בהתעללות, שכן הילדים מודים בזה אחר זה בהתעללות שלא היתה. לוקאס מצידו מנודה מהקהילה, והופך קורבן לעלילת השווא, עובר מעצר וחקירות משטרה, והופך למוקד להתעללות חברתית קשה בו.

בסרט דמויות מרכזיות נוספות, אשר פועלות לצד לוקאס: תיאו, אביו של קלארה וחברו הטוב ביותר של לוקאס, אשר נקרע לאורך הסרט בין נאמנותו לחברו ובין נאמנותו לבתו ואשתו; אמה של קלארה, אגנס, שנחרדת כשהיא שומעת שבתה עברה התעללות מינית; הגננת, גרטה, שפונה ראשית לפסיכולוג ורק לאחר ששומעת מפיה של קלארה עדות קשה, פונה למשטרה, מיידעת את ההורים בדבר ההתעללות, ומגרשת את לוקאס מהגן; ובת הזוג החדשה של לוקאס, נאדיה, אשר עובדת גם היא בגן, ומסרבת להאמין לשמועות, אבל מתחילה גם היא לפקפק באמינותו של לוקאס בשלב מסוים, ולכן נזרקת מביתו של לוקאס, באופן מילולי; ברון, חברו הטוב של לוקאס, איש משפיע ואהוד בקהילה המקומית, שעומד לצדו של לוקאס לאורך כל הסרט; ומרקוס, בנו המתבגר של לוקאס שגר עם אמו, ומגן גם הוא בחירוף נפש על שמו הטוב של אביו.

Image

ניצוד: גברים נלחמים

השקר המדובר בסרט הוא לב-לבה של העלילה, אך הוא הסיבות להופעתו אינן מבוססות באופן אמין: מדובר בשקר מתוחכם ביותר ביחס ליכולות של ילדה צעירה כל כך כקלארה. כמו כן, השקר מעמיד את לוקאס בסיכון כה גבוה, ונראה כי קלארה מבינה זאת, גם באופן שאינו תואם את גילה ואת הבנתה אודות מושגים של מיניות. לבסוף, למרות שייתכן מאוד שדחייתו של לוקאס את קלארה היה בהחלט מעורר אצלה את הצורך לשקר, מדובר בשקר כה קשה, שדורש מילדה לפעול באופן כה מניפולטיבי, שצריכה להיות סיבה רצינית לכך שקלארה בדתה אותו. שוב ושוב נאמר בסרט, על ידי דמויות רבות, ש"ילדים לא משקרים," כהצדקה לסיפורה של קלארה. ובכן, זה ידוע שילדים דווקא כן משקרים, אבל כשמדובר בהתעללות מינית – נדיר מאוד למצוא שקר שכזה, אלא אם כן קורה משהו קשה אחר ברקע. השקר של קלארה אינו אמין, אלמלא יש לו הסבר אחר – בעיה קשה בבית, בעיה חברתית משמעותית, מחסור עז בתשומת לב, למשל, כמו גם חשיפה לעולם של מושגים מיניים באופן מתמשך. אף אחד מהמצבים האלה לא קיים בסרט, ולכן השקר נותר בלתי מוסבר עד הסוף. ההסברים השונים המצויים בתסריט, הם חלשים ובלתי מספקים: למשל, סצינה קצרה בה אחיה הגדול של קלארה מראה לה לכמה שניות איבר מין גברי זקוף, רחוק מלהסביר את היכולת של קלארה לקשר את הדימוי הזה עם הרצון שלה לנקום בלוקאס.

הדמויות הנשיות בסרט מטופלות באופן שטחי, וגורמות לחוסר הזדהות מוחלט של הצופה עמן. לצופה ברור מתחילת הפרשה, שמדובר בשקר שיצא מכל פרופורציה, ולכן כל ניסיון להוקיע את לוקאס ו"להגן" על קלארה ושאר הילדים, נתפס כאקט שלילי וחסר אחריות. גם קלארה, הילדה שהתחילה את כדור השלג והמציאה את הסיפור, לא מקבלת טיפול כדמות מורכבת. מדוע המציאה קלארה סיפור כל כך נקמני ומסוכן עבור לוקאס, אותו היא אוהבת מאוד? כיצד הצליחה לעשות קישורים מיניים מרומזים מתוחכמים כל כך, כאשר מעולם לא עברה התעללות מינית והיכרותה עם מושגים מיניים הוא שטחי ביותר וילדותי? השאלות הללו נותרות פתוחות לגמרי. 

במקום הזה, חשוב לעמוד על המציאות החברתית של התעללות מינית בילדים וגילוי עריות, בשינויים קלים בלבד ברחבי העולם המערבי: ילדים רבים עוברים התעללות מינית בילדותם, לרוב על ידי בן משפחה, או קרוב למשפחה. רוב הילדים לא מספרים עליה כלל. ילדים שאוזרים אומץ וכן מספרים על התעללות שכזו, לרוב "זוכים" להשתקה כללית, אפילו מצד הוריהם, והם מואשמים בשקר. אנשים בוגרים שעברו התעללות מינית בילדותם, לעתים עוברים חיים שלמים של הדחקה של זכרונות אלה, בעידוד פעיל של סביבתם, שמעוניינת להתעלם מפרשות שכאלה, וכך מעלה כקורבן את הילד/ה דווקא – החוליה החלשה ביותר במערכה. לעולם לא אשכח פרק בתכניתה המרתקת של גל גבאי, "ואקום", אשר עסק באמהות שבנותיהן עברו התעללות מינית, לרוב על ידי בני משפחה. האמהות, רובן ככולן, לא האמינו לבנותיהן זמן רב או ניסו להתעלם מסימני המצוקה, אבל לבסוף כשהבינו מה מתרחש והתעמתו עם בני משפחה נוספים, נודו על ידי חלקים רחבים של המשפחה. אחת מהמרואיינות היתה דווקא אישה שבעצמה נאנסה בילדותה על ידי אביה. היא תיארה כיצד בגיל 11 היא אזרה אומץ וניגשה לאמא שלה כדי לספר לה את אשר אביה מעולל לה. בתגובה, האמא סטרה לה, ואמרה לה לא לשקר כך שוב לעולם.

Image

ניצוד: גברים חפים מפשע בוכים

לעומת דמויות נשים שמעוררות סלידה בסרט בשל חוסר האמון המתמשך שהן מביעות בלוקאס, מצבן של דמויות הגברים בסרט שונה מאוד. נכון כי הם אלה שמפעילים את האלימות הקשה ביותר כלפי לוקאס מחד, אך גם מראים לו הכי הרבה חמלה וקבלה, מאידך. תיאו הוא בבירור הדמות המורכבת ביותר. כאביה של קלארה, וחברו הטוב ביותר של לוקאס, הוא נקרע בין הנראטיבים השונים – של ההתעללות מול החפות, ונע בין שניהם לאורך כל הסרט. ברון ומרקוס עומדים לצד לוקאס לאורך כל הדרך, ואינם מפקפקים באמינותו לרגע. בעיני הצופה, הן דמויות מעוררות הזדהות, שכן ברור לנו כי לוקאס חף מפשע. אף תיאו מצליח לעורר הזדהות עמוקה, על נאמנותו הן לבתו האהובה, והן לחברו הטוב מילדות.

הדמויות הנשיות בסרט, כאמור, כולן נתפסות כשליליות וכפּתיות ההולכות שולל אחר שקר של ילדה נקמנית, ואף מעודדות את הילדה להחזיק בשקר, גם לאחר שהיא אומרת שהיא המציאה הכל. עכשיו, נסו לרגע לחשוב על עמדתה של אם, אשר שומעת כי בתה עברה התעללות מינית, ומוכנה להאמין לגרסת בתה. נסו לחשוב על נקודת המוצא של הגננת, אשר תחת אחריותה מצויים ילדים רבים, כאשר נראה על פניו כי הם מצויים בסכנה גדולה. נסו לחשוב על אישה, שנמצאת בתחילת הקשר הזוגי שלה עם גבר, ואינה יודעת אם גבר זה הוא פדופיל או לא. כל אחד ממצבים אלה הם מורכבים, והתנהגותן של הדמויות אף עשויים בכל מצב אחר לעורר את ההזדהות הגדולה מכולן: במציאות חברתית בה לא מאמינים לילדים שמספרים על התעללות מינית;  במציאות חברתית בה אישה, שמתריעה על התעללות בבתה, נמצאת דווקא בסכנת נידוי; במציאות בה ילדים לא ממציאים שקרים כאלה ללא סיבה פסיכולוגית מורכבת – נשים אלה, ובעיקר אמה של קלארה, עושות מעשה בלתי מתפשר ואמיץ, ועומדות לצד החוליה החלשה ביותר, שאין לה יכולת להגן על עצמה. 

ההזדהות שלנו היא עם הדמויות הגבריות שמציגות את הראייה ה"מפוכחת", ה"נכונה". הסרט עושה מהלך מניפולטיבי של ממש, במסגרתו כל דמויות הנשים, שבראש מעייניהן עומדת טובתה של קלארה, וטובתם של הילדים, נתפסות כדמויות שליליות ביותר, כאלה שאין להן יכולת לראות "אמת", כאלה שרגשותיהן והדחף שלהן לנקום ולחרוץ גורלות, חזקים מהצורך שלהן לברר דברים לאשורם.

עם זאת, בחינה מעמיקה יותר מציגה תמונה אחרת לגמרי: גרטה הגננת נוהגת באחריות, ואינה פונה למשטרה אלא לאחר שהיא מביאה את קלארה לשיחה עם פסיכולוג מקומי. דווקא הפסיכולוג הגבר, הוא זה שמעודד את קלארה לתאר דברים שלא היו. במהלך השיחה עם הפסיכולוג יושבת גרטה בצד ורק מבקשת מקלארה לספר לפסיכולוג את אשר סיפרה לה. כאשר הפסיכולוג מוציא מקלארה הודאה בדברים שלא היו, ואומר לגננת כי עליה לפנות למשטרה, הגננת מכנסת את צוות הגן ובלב כבד מחליטה להוציא את הפרשה לאור הציבורי. אגנס, אמה של קלארה, בוחרת להאמין לבת שלה. כשקלארה מספרת לה שהיא המציאה הכל, אגנס חוששת שקלארה חשה אשמה, שגורמת לה להדחיק את המקרה הקשה. הצופה רואה באותו רגע עוול גדול, אך לאגנס אין דרך לדעת שבתה באמת שיקרה. התסריט מצדו לא מבסס שום סיבה לשקר הזה של קלארה, וקשר האם-בת האמיץ, מואר באור שלילי ומוצג כזירה מסוכנת עבור גברים: אם אחזור לרגע למציאות המוכרת, בה נשים מעטות מצדדות בבנותיהן העוברות התעללות שכזו, הצגה זו של הקשר מלא האמון שבין האם ובתה כקשר הרסני, הוא מניפולטיבי ביותר. נאדיה, זוגתו של לוקאס, מכירה אותו זמן קצר בלבד. רק כשהיא רואה אינטראקציה בין לוקאס לקלארה, במהלכה קלארה נרתעת כאשר לוקאס מנסה לחבק אותה, היא מתחילה לחשוד שמא ההאשמות נכונות. וכי מי לא היתה חושדת במקרה כזה?

Image

ניצוד: שושלות גברים

לא רק שהסרט מותיר אותנו מחוץ לעולמן הרגשי של הנשים לגמרי, ומאיר את עמדותיהן כהרסניות, אלא שהסרט גם לא נותן לנו להביט אף לרגע גם לעולמם הרגשי של קלארה או של הילדים הנוספים: מהו מצבם הרגשי של הילדים, לאחר שלמדו להאמין שהם עברו התעללות מינית? כיצד, ברגע שמתגלה השקר, מסייעת הקהילה לילדים הללו להתגבר על הטראומה? מהו מצבה הרגשי של קלארה במהלך כל הסרט, ומדוע היא אינה זוכה לטיפול מקצועי שעוזר לה להגיע למקום בריא יותר? ועל אף שהובן שרוב הילדים המציאו את סיפור ההתעללות, ככל הנראה בעקבות לחץ ההורים והילדים האחרים, כיצד זה שלוקאס משוחרר כל כך מהר ובקלות ממעצר, כאשר סיפורה של קלארה בבירור נבדל מיתר הסיפורים הבדויים? את מרקוס ויתר הדמויות הגבריות אנו זוכות ללוות לאורך כל הסרט, בתהליכים השונים שהן עוברות, ואילו קורבנות נוספים של הסיטואציה נשארים במיקום חלקי לגמרי, ואין לנו אפשרות לראות מה עלה בגורלן. בסיום הסרט, בו מופיעות דמויות רבות שהופיעו בו, שתי דמויות נשים מרכזיות, אגנס וגרטה, לא מופיעות כלל, ואין לנו דרך לדעת מה עלה בגורלן מבחינה עלילתית ומה עבר עליהן רגשית.

 במהלך הסרט שזור באופן חזק מוטיב של ציד, אשר מתכתב באופן ישיר עם כותרת הסרט. התרבות המקומית של הגברים מתבססת על מסעות ציד משותפים, שבסופם הם סועדים את לבם בחיות שנצודו, ושותים עד שכרון חושים. בסוף הסרט, מרקוס, בנו של לוקאס, נכנס גם הוא לסדר החברתי הגברי, כאשר חובר למסע ציד שכזה. הנשים הן כמובן לא חלק מתרבות זו: הגברים הם אלה שצדים ואלה שניצודים. הם אלה שמעבירים מאב לבן את רובה הציד, והם אלה שקובעים מי יהיה חלק מהחברה, ומי ייוותר בחוץ, מנודה. הטבע מיוצג על ידי הנשים, כמיטב התפיסות הדיכוטומיות המיושנות. כמו אסון טבע שאין לצפות את בואו, הן באופן שרירותי מאשימות בפשע, ובאופן בלתי-רציונלי מחזיקות בעמדות ש"נוחות" להן. 

הטריילר של "ניצוד" – "שקר אקראי" (+ חפשו את הנשים):

נדמה כי בסרט הזה התהפכו היוצרות: במציאות בה ילדים בודים מלבם באופן אקראי לחלוטין שקרים קשים ומתוחכמים ללא כל סיבה, נשים מאמינות לילדים שמספרים על התעללות מינית מחזיקות בראייה מסולפת של המציאות ומאשימות גברים על לא עוול בכפם, ואילו גברים שמצדדים במי שהואשם בהתעללות מינית, רואים את המציאות נכוחה. גם בפרשה במרכזה עומדת לכאורה ילדה, הגברים הם מרכז העלילה: האלימות ביניהם (שמוצתת בגלל נשים), הסולידריות והחברות, השושלת הגברית לדורותיה, והשבת הסדר החברתי הראוי על כנו, במסגרתו לנשים אין מקום או עמדת השפעה.

הסרט רותם את העלילה של פרשת התעללות מומצאת, כדי לספר לנו סיפור אשר מצדיק סדרים חברתיים קיימים, במקום להעביר עליהם ביקורת. הצופים נותרים עם סיפור על ילדה שקרנית, הפכפכה ונקמנית, נשים חסרות אחריות והגיון, וגברים בעלי תפיסת עולם מורכבת, שמבינים את דרכי העולם לאשורם והם בעלי הכוח להרוס ולבנות מחדש. פתחון הפה וזמן המסך מוקדשים לגברים באופן כמעט אבסולוטי, ולצופה יש נגישות לעולמם הרגשי של הגברים בלבד, כאשר ילדות ונשים נותרות בשולי העלילה, ואיננו רשאים לבחון את המקומות מעוררי ההזדהות עמן לעומק. 

 

עוד פוסטים בנושאים דומים:

בדרכים – על מסעות התבגרות גבריים ונשיים בקולנוע

מודעות פרסומת

15 תגובות to “"ניצוד": התעללות מינית ושימור סדר חברתי”

  1. אמירה דצמבר 11, 2012 בשעה 4:37 pm #

    ביקורת מדהימה ומרתקת. אני גם ראיתי את הסרט כנוצרי מאוד. קלארה היא מריה מגדלנה, תיאו הוא יהודה איש קריות ולוקאס הוא כמובן ישו. הוא סולח וחומל ומושיט את הלחי השנייה… אכילת הבשר היא מטאפורה לקורבן, לחם הקודש שמקבל משמעות פיזית. בעולם כזה אין מורכבות, יש אמת אחת, יש אדם אחד שסובל וחברה שלמה שהם אינם בני אדם בעלי מורכבויות, אלא חוטאים המתכחשים למשיח האמיתי.

    • רוני דצמבר 11, 2012 בשעה 9:13 pm #

      תודה אמירה, שהוספת לי עוד רובד משמעותי בסרט!

  2. Dehed דצמבר 11, 2012 בשעה 4:39 pm #

    הייתי אומר מהניתוח שלך שבעצם יש בסרט שיקוף מדויק של המציאות החברתית. המסרים המרכזיים הם שאין גילוי עריות בילדים, מי שמאמין להם ראוי להיות מנודה, וצריך להיזהר לא להטיל דופי באנשים טובים שהינם מעמודי התווך של הקהילה. יושב בול על האידיאולגיה הפוריטנית מקדשת המשפחה של תרבות האונס.

    • רוני דצמבר 11, 2012 בשעה 5:39 pm #

      נכון. הסרט עצמו מאוד מתוחכם עם המסר הזה, דווקא בגלל שמדובר בנושא כה רגיש: הצופה יודע/ת בדיוק מה יקרה ללוקאס אם אכן יואשם בהתעללות מינית. מדובר בגזר דין מוות במובנים רבים. בגלל ההזדהות שנוצרת עם הדמות, לאור העובדה שאנו יודעות לאורך כל הדרך שהוא חף מפשע, אנו ממש נרתעים מהשקר הזה, ולומדים להתכחש לסיפור ההתעללות אף יותר.

  3. מרית בן ישראל דצמבר 12, 2012 בשעה 9:13 am #

    אוי ואבוי. נשמע איום ונורא. תודה על האזהרה.

  4. franny דצמבר 22, 2012 בשעה 7:59 pm #

    אני דווקא לא הרגשתי שקלרה מוצגת כילדה מניפולטיבית ונקמנית, אלא כילדה שיצרה איזושהי תסבוכת שגדולה פי כמה ממידותיה, ועכשיו בחוסר האונים שלה להתיר אותה גם היא בעצם קורבן של כדור השלג שהחל להתגלגל.

    הרגשתי גם שחלק גדול מהאימה שיוצר הסרט טמונה בכך שכל הגיבורות שבו (הגננת שמעבירה את הנושא לטיפול הפסיכולוג והמשטרה, אמא של קלרה, בת הזוג של לוקאס) פועלות "כמו שצריך" (כלומר שהדיסוננס בין הפעולה הנכונה שלהן ולהשלכות ההרסניות לגיבור יוצר את התחושה האיומה הזאת שדינו נגזר). לא הרגשתי שהסרט מבקר אותן בנושא הזה.

    אם מחפשים על מה להתעצבן, אולי אפשר לומר שבכך שהביקורת העיקרית בסרט מופנית לקהל ה"ציידים" הגברי יש משהו שובניסטי שמוציא מהמעגל את כל הדמויות הנשיות, אבל בכל אופן הרגשתי צורך להסתייג מההאשמות האחרות שעולות בפוסט.

    • רוני דצמבר 23, 2012 בשעה 10:55 am #

      פראני, ביקורת – נגם אם חריפה ולא תואמת את עמדתך – אינה "האשמה" ו"התעצבנות", אלא פשוט ביקורת שאינה תואמת את עמדתך. נפלא לראות ביקורות שונות על אותה יצירה.

  5. ריקי1 דצמבר 23, 2012 בשעה 3:56 pm #

    מאד מסכימה עם franny בהקשר הזה. לא הרגשתי שהנשים מוצגות כדמויות שליליות, אלא כדמויות שעושות בדיוק כל מה שאני הייתי עושה, או בדיוק כמו שהיינו מצפות שגננת או אם תתנהג. הגננת נהגה בזהירות ובשיקול דעת, אך בתנאים שנוצרו לא הייתה יכולה שלא להמשיך את ההליך בו החלה. נוצרת מעין עלילה של טרגדיה יוונית, מצב בו דווקא כשאתה עושה הכל נכון – אתה גורם לעוול איום ונורא….

    • רוני דצמבר 24, 2012 בשעה 9:08 am #

      כשלמעשה בחיים האמיתיים (אותם הסרט מנסה לייצג, שכן מדובר בסרט ריאליסטי שאינו הולך לכיוון של פנטזיה ומד"ב), כמעט אף אחד לא "עושה הכל נכון" במקרים כגון אלה, ואף להיפך. ובחיים האמיתיים, נשים שיוצאות נגד אנסי ילדיהן (בד"כ קרובי משפחה), "נענשות" על ידי הסביבה שכן הן יוצאות נגד החזקים, שלרוב אכן עשו את מה שהם מואשמים בו. הסרט הפך את היוצרות, באופן שאינו יכול להיות מובן באופן אחר מאשר ניצול הסיפור של התעללות מינית בילדים כדי להיראות כמו טרגדיה יוונית בלתי נמנעת.

  6. ארנב דצמבר 23, 2012 בשעה 9:20 pm #

    מעניין מה שכתבת. אכן יש פה עמדה מאוד בעייתית של הסרט לגבי פדופיליה. בנוגע לנשים אין ספק שהסרט שונא אותן, ובאופן מאוד בוטה. הסצנה של כל הנשים מול לוקאס היא השיא של התהליך הזה. עוד דבר שהסרט שונא הוא ציד. כל ציד. הסוף בו נורה כדור ליד הראש של לוקאס אמור להראות לו ולנו שהוא לא למד כלום. הוא הכניס את בנו למעגל הציידים וזה הסדר הפטריאכלי הזה, האלים, הצייד שיביא בסופו של דבר למותו של לוקאס. או של מישהו אחר. האם יש הבדל בין הריגת הצבי "הרצויה" להריגת הכלבה? לתקיפתו של לוקאס והפיכתו לניצוד? זה חלק מאותו מעגל. לוקאס, למרות שהוא יוצא כנגד הסדר הזה ועובד בגן עדיין חלק מאותה מורשת. הנשים, גם הן ציידות ומשתתפות בחניכה של הבן של לוקאס. הפדופיליה נבחרה אולי, כי היא הדבר היחיד אותו החברה לא מוכנה לקבל – בשום צורה. וכשהדבר קורה, יוצא הדבר הציידי הזה (אפילו אצלנו – "תחקיר" ערוץ 10 לדוגמא בו מתחזה לילדה הביאה למעצר מול המצלמות של לכאורה פדופילים וקבעה תקדים מסוכן).

    • רוני דצמבר 24, 2012 בשעה 8:21 am #

      אתה בעצם עומד היטב על האופן בו הפדופיליה "מנוצלת" כדי להעביר את המסר שבני אדם הם ציידים משולחי רסן שאינם לומדים דבר וחצי דבר על טוב ורע. אתה אומר שזה נושא שהחברה שלנו "לא מוכנה לקבל – בשום צורה". זה מצד אחד נכון, במובן הזה שמדובר בעבירה שאם מישהו מואשם בה ואף מורשע בה, הוא יעבור נידוי חברתי. אך למעשה, החברה מקבלת פדופיליה ואף "מחבקת" אותה בצורה חד משמעית: כמו שכתבתי, ילדים שעברו התעללות מינית עדיין מושתקים דרך קבע, כדי להימנע מעימות חברתי עם האנס, אנסים רבים לא מובאים למשפט כלל וממשיכים לחיות את חייהם כרגיל למרות שיש מי שיודע על מעשיהם, ובגדול, אלמנטים תרבותיים רבים מעודדים מיניות של ילדים ועושים ארוטיזציה לילדות וילדים, כחלק מתרבות מיינסטרים. כך שכמו שכתבתי בפוסט, מצד אחד משתמשים במקרה לכאורה של פדופיליה כדי להראות מה החברה אינה מוכנה לקבל בשום אופן, ומצד שני – המרחק בין המציאות לבין הייצוג גדול עד כדי פלצות, ולכן המהלך המדובר בסרט יוצר את העמדה הבעייתית הזו כלפי ניצול ילדים.

  7. צח דצמבר 31, 2012 בשעה 1:13 pm #

    היי רוני,
    אחרי הצפייה בסרט, נותרתי בפרספקטיבה שונה לחלוטין מזו שאת מתארת, והייתי רוצה להעלות כמה נקודות בעניין.
    באופן כללי אני חושב שהצורך לשמר סדר חברתי קיים אכן בא לידי ביטוי בהתנהלות הדמויות בסרט (להבדיל – אגב – מהשקפתו של יוצר הסרט, אבל על זה בהמשך), אלא שהצורך הזה מיוצג על ידי כלל הדמויות בסרט, כולל לוקאס עצמו, ובמהותו הוא צורך קהילתי או קבוצתי יותר מצורך של קבוצה מגדרית מסויימת.

    *(מכאן ואילך, אגב – אזהרת ספויילר)*

    מעניין שאת רואה את השקר של קלרה בלתי אמין בגלל התחכום שבו. לדעתי הצורה שבה קלרה מספרת את השקר היא דווקא ילדותית/נאיבית ולא מתוחכמת בכלל. הסיבה שקלרה מספקת לגננת לזה שהיא 'שונאת את לוקאס' היא פשוט ציטוט של ההתבטאות הגראפית שהיא שמעה מאחיה וחברו. היא לא מעגנת את הסיפור בהתרחשות מסויימת או טווה שום עלילה מפלילה ומתוחכמת סביבו. דווקא הגננת ששומעת את השקר יוצאת מנקודת הנחה, מובנת למדי, שתיאור גרפי של איבר מינו של לוקאס ע"י ילדה קטנה נובע מאינטרקציה שכביכול הייתה ביניהם. משלב זה ואילך – כל תפיחתו של השקר וכדור השלג שהוא מגלגל נובעים מפרשנות של ציבור המבוגרים, השפעתה על הילדים האחרים וחוזר חלילה.

    כתבת ש"השקר של קלארה אינו אמין, אלמלא יש לו הסבר אחר – בעיה קשה בבית, בעיה חברתית משמעותית, מחסור עז בתשומת לב, למשל, כמו גם חשיפה לעולם של מושגים מיניים באופן מתמשך."
    ולטעמי רוב הגורמים שהצגת אכן קיימים בדמותה של קלרה בסרט. כבר מההתחלה היא מוצגת כילדה בעלת קשיים רגשיים והתנהגותיים (משחקי אי-דריכה על הקווים, הצגתה בצד אל מול הילדים המשחקים, הכחשתה של דברים שאמרה או עשתה), מחסור בתשומת לב (אבא שתיין ומעט מעורער, אמא שתמיד מאחרת לאסוף אותה מהגן וכו') וייתכן גם כזו שנחשפת לתכנים והתנהגויות מיניות ללא מיסוך או הנחיה בוגרת, כדוגמת ההערות והתמונות שאחיה וחברו מראים לה, או ההתנהלות של אביה מול אמה כשהוא חוזר שתוי הביתה. אני מזכיר את הסצינה שלוקאס מוצא את קלרה משוטטת בחוץ בטענה שהיא לא יודעת איפה היא ושהיא איבדה את הדרך, ואפילו *אחרי* שהיא האשימה את לוקאס, והוריה מודעים להתעללות שהיא אולי עברה, היא עדיין מגיעה למצב שבו היא הולכת, לבדה וביוזמתה לבית של לוקאס ומבקשת לקחת את פאני לטיול.
    הנסיונות לטעון כאילו אף אחד מהמצבים האלו אינו מתקיים בסרט, או לומר שאין די בהערה מינית אחת ששמעה מאחיה כדי להסביר את הסיפור שלה על לוקאס, הם די תמוהים, בהתחשב במגבלות המדיום הקולנועי בסרט באורך כשעתיים, שמין הסתם אינו יכול להציג היסטוריה מגוונת של הערות ואינטרקציות מיניות להן נחשפה קלרה במהלך חייה שיסבירו את התנהגותה.

    אני סבור שדמותה של קלרה והצגתה המובהקת כילדה במצוקה רגשית נובעים מאופיו של הסרט ומהאלמנטים שהוא בוחר להתמקד בהם. כאמור – בניגוד לסרטים אחרים בז'אנר לא מדובר בסרט שמוליך את הצופים דרך סיטואציה בה האשמה עומדת על הפרק, כשהם אינם מודעים למידת נכונותה ונדרשים להניח בעצמם 'היה או לא היה?' לאור ההיכרות עם הדמויות וחשיפת הרמזים, עד לפתרון התעלומה. 'ניצוד' נוקט בגישה ישירה ומראש מיידע את הצופים באופן ההתרחשות ובכך שלוקאס איננו אשם במעשים שמיוחסים לו ע"י הקהילה מסיפורה של קלרה. במקרה זה, במקום לנסות ולפענח את מידת אשמתו של לוקאס, הצופה מתבונן בהתנהלות שלו ושל שאר הדמויות בסרט אל מול הידיעה על חפותו של האחרון, מעמיד אותם ל'משפט מוסרי סובייקטיבי' ומתבקש לשים את עצמו בנעליהן.

    אם עד עכשיו התייחסתי לטענות 'אובייקטיביות' שלך שלדעתי אינן נכונות (היותה של קלרה ילדה הסובלת מהזנחה וממצוקה רגשית), מכאן הדיון הופך לסובייקטיבי יותר כאשר כל צופה שופט/ת את הדמויות ע"פ אמות המידה הפרטיות שלהם. גם במקרה זה אנחנו חלוקים למדי.
    אני מרגיש את עושה עוול לדמויות הנשיות בסרט בהצגתך אותן כזוכות לטיפול שטחי וככאלו שמעוררות סלידה. לטעמי אף אחת מהדמויות בסרט, כולל לוקאס עצמו, אינה מוצגת כצדיקה וככזו שמאזנה עומד על זכות בלבד ולא על חובה, ואף על פי כן, ברמה התחושתית חילקתי את הדמויות לשתי קבוצות – אלו שהחיובי בהן בעיני גדול מהשלילי ולכן נותרות דמויות חיובית ואלו שמאותה הסיבה מוגדרות כדמויות שליליות או 'רעות'.

    נתחיל מדמותו של לוקאס עצמו, שהינו דמות חיובית באופן מובהק. כבר מתחילת הסרט ברור לצופה שלוקאס לא אשם במעשים המיוחסים לו, ומעבר לכך הוא עדיין מתנהג כלפי קלרה ברגישות ובחיבה למרות הסבל שנגרם לו כתוצאה מהסיפור שלה. כמעט ישועי, כמו שציינה אמירה בתגובתה, במידה ובה הוא מושיט את הלחי השניה. מאידך – לוקאס איננו דמות מושלמת, ואני מעמיד לגנותו את הצורה האגרסיבית שבה התייחס לנדיה וגירש אותה מביתו על כך שהביעה בו ספק סביר למדי. את אותו הספק שלוקאס מאפשר לאנשים כמו תיאו ושאר אנשי העירייה, הוא לא מאפשר לנדיה, והדבר חורה לא רק על רקע היותה אישה עמה הוא מנהל מערכת יחסים, אלא גם על רקע היותה ייצוג ה'זר' והאאוטסיידר בעירייה הדנית השורשית.
    נקודה נוספת לגנותו של לוקאס היא בסוף הסרט כאשר שנה לאחר מכן הוא חוזר למקומו האהוד והמקובל בעיירה, ועדיין חונך את בנו באותו מועדן ציד 'לגברים בלבד' מבלי להשכיל ולהבין את העוול שבקונספט הציד כולו אל מול החוויה האישית שהוא עצמו עבר.

    דמותן של גרטה הגננת, ואגנס אימה של קלרה, בניגוד להאשמה שלך אותן, הן דמויות חיוביות לגמרי לטעמי. גרטה פועלת בצורה מאופקת ומחושבת, אינה ממהרת לשפוט או לנקוט במעשים קיצוניים, כאשר הפעולה הראשונה של השעייתו של לוקאס והרחקתו מילדי הגן היא פעולה הגיונית ומתבקשת לחלוטין, לאור המעשים המיוחסים לו. כמעט כל 'עוול' שהיא גורמת ללוקאס, כמו העובדה שהיא מיידעת את ההורים האחרים וחושדת בו בעצמה מתרחשות לאחר המשוב וההנחייה שהיא מקבלת מהדמות המקצועית (הפסיכולוג, שמצטייר בעצמו כדמות מניפולטיבית ושלילית) המזומנת. הדבר היחיד שניתן לזקוף לגנותה של גרטה, לדעתי, הוא השיחה שלה עם גרושתו של לוקאס ועירובה בפרשיה שאינה רלוונטית לה, וכל זאת מבלי להודיע לו על כך מראש.
    אגנס, שע"פ הסרט מידת אשמתה בהזנחה של קלרה היא הפחותה ביותר במשפחה, לעומת זאת של תיאו או של אחיה קלרה, גם היא דמות חיובית. היא מאמינה לביתה, לא מאשימה אותה בדבר (בניגוד לדוגמאות רבות מהמציאות של קורבנות הטרדה מינית בילדות), מגוננת עליה וקוראת להרחקתו של 'חבר המשפחה שסרח', וזאת מבלי להוביל ללינץ' או פעולה מתלהמת אחרת נגדו. הצופה השקול לא יוכל לבסס כתב אישום מולה על סמך 'ידיעת האמת' שיש לו ולה אין. הנקודה היחידה לגנותה של אגנס היא בשלב שבו קלרה מתוודית בפניה שלוקאס לא עשה כלום, ואגנס, מתוך דאגה ופחד מבטלת את ההודעה כצורך של קלרה לשכוח ולהתרחק מהארוע. פעולה שכידוע לצופה, חוטאת למציאות, אבל מובנת ולגיטימית מצד הורה שמאמינה שילדתה הקטנה נפלה קורבן להטרדה מינית.
    כמובן שגם נדיה היא דמות חיובית, היות והיא עומדת לצידו של לוקאס ומאמינה שהמעשים המיוחסים לו אינם נכונים, אך לא עושה זאת באופן עיוור, וכשהיא נתקלת באלמנט שמעורר חשד מבחינתה (במיוחד לאור היכרותה הקצרה והלא מבוססת עם לוקאס) היא מעלה אותו בפניו. אין הרבה שניתן לזקוף לגנותה כלל, אולי מלבד העובדה שהיא עשתה זאת באופן בלתי רגיש או בתזמון לא מוצלח, אבל זה די קלוש.

    תיאו הוא דמות נייטראלית למדי ע"פ הפרספקטיבה הזו, היות והוא מלכתחילה בתפקיד הדמות המעורערת, מפגין חולשה, חוסר יציבות וחוסר אחריות, ומבין כל הדמויות בסרט הוא כנראה הקפריזי והאמוציונלי ביותר. הוא אכן נקרע בין הדאגה לביתו והקרבה לחברו הטוב, אך כל נטייה שלו לצד זה או אחר אינן מבוססות על מחשבה או שיקול מעמיק. רגע אחד הוא מזמין את לוקאס להכנס לביתו ולשוחח עמו, ובמשנהו הוא דוחף אותו החוצה, צועק ומאיים להרוג אותו אם פגע בביתו. גם הנטייה שלו להאמין ללוקאס נובעת מתחושת הבטן שלו והיכולת שלו לקרוא את המבט בעיניו של לוקאס. תיאו אינו דמות שלילית, ואינו גורם לעוול מכוון, אבל הוא גם לא דמות חיובית או אמינה במיוחד.

    מרקוס, בנו של לוקאס, וברון חברו גם הם אינם דמויות 'חיוביות' לגמרי. התמיכה של שניהם בלוקאס היא אוטומטית ומבוססת בעיקר על קירבתם אליו. הם אולי בוחרים בצד הנכון לתמוך בו, כפי שידוע לצופה, אבל לא עושים זאת מתוך ידיעה ברורה של חפותו. ניכר שמרקוס יתמוך באביו ויתייצב לצידו בכל מקרה, בין אם הוא אשם או לא, והתנהגותו האגרסיבית כלפי קלרה והוריה לא מוסיפה לו הרבה נקודות. הוא עדיין אינו דמות שלילית, לטעמי, משום שהוא פועל אל מול הלינץ' הנעשה באביו (ובו) ללא הרשעה ופועל מתוך הקירבה אליו.

    הדמויות שכן ניתן להגדיר כשליליות, לדעתי כולן גבריות. הראשון בהם הוא הפסיכולוג שמתשאל את קלרה ומוליך אותה לעבר נתיב ברור ומובהק שהוא מעוניין לשמוע. דמויות שליליות נוספות הן העובדים בסופרמרקט שלוקאס קונה בו, שמשחקים את ההמון המשולהב, המצטרף ללינץ' בעקבות מקרה שאינו קשור אליהם ואין להם אינפורמציה מספקת בנוגע לנכונות האשמה בו.

    אני לא מרגיש שנדרשת "בחינה מעמיקה יותר" כדברייך על מנת להגיע למסקנות בנוגע לנכונות פעולתן של אגנס או גרטה, לדעתי זו ברורה מייד והיחידים שיכשלו להבחין בה הם אלו שאינם מסוגלים ליצור הפרדה בין המידע הנמצא בידיהם לדמויות שאינן חשופות לאותו המידע. וכך הסרט אינו מותיר אותנו מחוץ לעולמן הרגשי של הנשים, ואינו מאיר את התנהגויותיהן כהרסניות, לפחות לא באופן מכוון או שונה מהתנהגותם של הדמויות הגבריות בסרט.

    אני כן מסכים, אגב – שהדימוי המרכזי בסרט, דימוי הציד, נובע ומוצג כדימוי שלקוח בעיקר מהעולם הגברי, האחווה הגברית וכן הלאה. אלא שההתייחסות אליו היא התייחסות ביקורתית ומושכלת, ולא נסיון ליצור אידאליזציה שלו ושל הסדר הגברי הקיים. החזרה של לוקאס לסדר הישן, וחניכתו את מרקוס בצעדיו הראשונים בעולם הציד, מהווים ביקורת די מובהקת כלפי לוקאס עצמו (שאינו מסוגל להבחין בדמיון בין גופת הצבי שירה בו לגופת כלבתו האהובה שהוא קובר) וכלפי האחווה והחברה הגברית מהסוג הנ"ל באופן כללי. המאמר שלך מותיר אותי בתחושה שקודם ירית את החץ ורק לאחרמכן סימנת את המטרה.
    סיומו של הסרט מותיר מקום לשאלה האם באמת נותר הניצוד לנצח בתפקידו, או שמא הטראומה שחווה לוקאס ולא חילחלה למודעות שלו הצליחה בכלזאת ליצור הזדהות תת-מודעת עם עם כל דמות ניצוד, תהיה היא גבר, אישה או חיה.

    נ.ב: אפרופו ציידים, ניצודים והשפעתן של שמועות בסרט – שימי לב לתגובה של מרית ואחרות על ההשפעה של ביקורת כלפי משהו שהם לא ראו ואינם מכירים.

    • רוני דצמבר 31, 2012 בשעה 2:08 pm #

      צח, אני לא אגיב לכל נקודה שהעלית, שכן בעצם הכל כתוב בפוסט – האופן בו אני ראיתי את הדברים. אגב, מה שכתבת בנוגע לטענות ה"אובייקטיביות" שלי בנוגע לפסיכולוגיה של ילדים – אכן, לא כולם הסכימו איתי באשר לניתוח שלי, אבל בניגוד לטענות הנגד שלך, שנראה שאינן מבוססות על דבר מלבד תחושותיך האישיות בנוגע לאפשרות של ילד לבדות שקר כזה, אני עשיתי מחקר רקע על פסיכולוגיה של ילדים בגילאים הללו ובהתעללות מינית. אתה מוזמן לעשות כמוני, ותראה מה מצאתי. עדיין, יכול להיות שלא תסכים איתי.
      לצד זאת, הייתי מציעה לך לנהוג קצת יותר בענווה במקום לכתוב משפטים כמו "קודם ירית את החץ ורק לאחר מכן סימנת את המטרה". צפיתי בסרט, חשבתי עליו, וביקרתי אותו כראות עיניי (ועיני אחרים ואחרות גם). הביקורת שלך נופלת על הביקורת המוכרת של "פמיניסטיות מסמנות הכל כמטרה, בעיוורון מוחלט." אז זהו, שלא.

      • צח דצמבר 31, 2012 בשעה 4:30 pm #

        תודה על התגובה.
        חבל לי שבחרת לא להגיב על רוב הנקודות, כי הן עונות למה שכתבת בפוסט ולא להפך, כך שהייתי שמח לשמוע את דעתך בנוגע אליהן.
        אני מקבל את הצעתך בנוגע לענווה, ומציע לך את אותה ההצעה לאור דברים כמו "אבל בניגוד לטענות הנגד שלך, שנראה שאינן מבוססות על דבר מלבד תחושותיך האישיות בנוגע לאפשרות של ילד לבדות שקר כזה, אני עשיתי מחקר רקע על פסיכולוגיה של ילדים בגילאים הללו ובהתעללות מינית". אינך יודעת אילו מחקרים עשיתי ובאילו נושאים, וההתהדרות במחקרים שעשית מבלי להציגם ולהתייחס לתוצאות שקיבלת בהם לא מוסיפה לדברייך כל תוקף.
        צר לי אם דבריי נשמעו לך כמו "הביקורת המוכרת של "פמיניסטיות מסמנות הכל כמטרה, בעיוורון מוחלט"", אני התייחסתי לדברים הספציפיים של רוני, שלמיטב ידיעתי אינה אוחזת במונופול על פמיניזם או על כלל הפמיניסטיות. גם ה'מוחלט' הזה מוגזם משהו – שכן כפי שכתבת במאמר תחת "בבחינה מעמיקה" הגעת למסקנות דומות לשלי, אלא שאני חשבתי שהן המסקנות המובנות מאליהן במקרה הנ"ל.

      • רוני דצמבר 31, 2012 בשעה 4:38 pm #

        צודק, שנינו לא כתבנו מה חקרנו ומה לא. בכל מקרה, עכשיו אני מציינת זאת, ואני לא חושבת שאם אציג את המחקרים המדוברים אוסיף לעניין. יש סיבה שלא נכנסתי להפניות למאמרים ומחקרים פסיכולוגים, לא חשבתי שזה יוסיף אלא רק יסרבל. אבל נשענתי (גם) על חומר מחקרי.
        על כל פנים, קראתי את הנקודות השונות שניתחת, ובאמת שאני עדיין חושבת שהפוסט שלי מביע את דעתי על כל נושא שכתבת עליו. יש לי תשובות ללמה אני לא מסכימה עם הניתוח שלך, אבל הן לא יוסיפו הרבה מעבר למה שכתבתי מלכתחילה. בכל מקרה תודה על הניתוח שלך שהבאת פה, ואני עדיין חושבת שהיה מיותר לכתוב על החץ והמטרה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: