ואצלנו, אין כל חדש (או: על היררכיה במאבקים חברתיים)

25 אוק

|מאת חגי|

התעוררתי הבוקר כששני סטטוסים הפוכים מככבים לי בפייסבוק.

סטטוס אחד מסביר כמה היה נפלא באירוע פתיחת השנה של החוג הגאה של מפלגת העבודה שנערך ב"שפגאט", כמה טובים הא/נשים שהיו ואיזה יופי שהגיעו חברי וחברות כנסת.

סטטוס שני שכיכב כלל את טענותיו של מלצר לשעבר במקום כנגד תנאי העסקתו. לטענתו, הוא פוטר באותו הלילה לאחר שמחה על תנאי ההעסקה שלו מול חברי הכנסת והפעילות. במסגרת זאת, טען שלא קיבל תשלום על שעות "סטנד-ביי", וכן טען שמנהלי המקום הורידו משכר המלצרים את מחירם של משקאות של לקוחות שברחו מבלי לשלם. עוד טען העובד שלאחר האירוע אמנם בעלי המקום הודיעו שהם יבחנו את נהלי העבודה, אבל הוא נשאר בחוץ. על בסיס זה דרש העובד מפעילי המפלגה, שטוענת שהיא נאבקת למעל זכויות העובדים, לא לקיים אירוע במקום המזלזל בזכויות עובדים. יצוין כי לאחר כתיבת הפוסט הנוכחי הוא הועבר לתגובת בעלי השפגאט, שהכחישו מכל וכל את הטענות, טענו כי כל העובדים מקבלים תשלום עבור שעות "סטנד-ביי", כי לא קיים נוהל קנסות בגין שולחנות שלא שילמו וכי במקרה בודד שמנהל משמרת גבה קנס כזה הוא הוחזר למלצרים (ומכל מקום שלא התקבלו תלונות על מקרים דומים). כמו כן טענו שתנאי העובדים הם על פי חוק ואף טובים מהנדרש בחוק. בנוסף טענו שמתקיים קשר ישיר בין העובדים להנהלה, וכלל העובדים מרוצים מתנאי העסקתם.

מכל מקום, ניסיתי לחשוב כיצד היה על מארגני האירוע לפעול, למול טענות בדבר הפרת זכויות עובדים שהועלו במהלך האירוע עצמו, ושבאותו מעמד לא היו יכולים לבררן ברצינות. ביטול האירוע, ספק אם היה אפשרי, וללא ספק היה פוגע בצורה משמעותית בתא הגאה של מפלגת העבודה. יחד עם זאת, אם יש ממש בטענות העובד, קיום האירוע הוא למעשה קביעה שזכויות עובדים צריכות לסגת מפני זכויות להט"בים ואימוץ שיח המבקש לדרג מאבקים חברתיים ולקדם אחדים על חשבון מחיקתם של אחרים.

נדמה לי שבשביל לחשוב על האופן הראוי להתמודד עם אירוע מסוג זה, אפשר בין היתר ללמוד מהתנהלותה של מפלגת חד"ש בסוגיה דומה, שגם בה, בשם מאבק זכויות של קבוצות אחדות, ביקשו למחוק קבוצות אחרות.

לפני כשבוע, העסיקה מפלגת חד"ש את שרון שחף כקמפיינרית של המפלגה. שרון שחף כתבה לאחרונה לא כל כך מזמן טור בשם "אילו נולדתי מזרחית" ובו, בין היתר, התובנה המקוממת הבאה: "הפעילים רוצים להיאבק ביחד. מי שאינו רוצה בכך, מי שמפחד מכך, הם הפירומנים המזרחיסטים, אלה שינפנפו בדגל האפליה העדתית גם אם זאת אינה קיימת, אלה שינסו שוב ושוב להסית את הפעילים נגד אלה שאינם בדיוק כמותם" (ביקורת על הטור ניתן לקרוא כאן). באופן לא מפתיע, המינוי לא עבר ללא ביקורת, ופעילים מזרחיים דרשו שמפלגה החורטת על דגלה את זכויות האדם ומיגור האפליה לא תעסיק מישהי שמפגינה בגלוי גזענות נגד מזרחים (ממש כפי שלא היו שוכרים אדם שמפגין גזענות נגד ערבים).

המעניין בכל הפרשה לא היה השאלה האם תימשך העסקה של שחף, ובאילו תנאים (ובהחלט יכול להיות שיהיו מקרים שבהם ימצא שיש מקום לגמישות מסויימת, ועמדה שהביעה עובדת בשכר בתקשורת לפני שנה וחצי, שאינה קשורה לתחום העסקה, לא תוביל לפסילת ההעסקה). המעניין היה ההתגייסות הרחבה של פעילי מפלגה לטובתה של שחף, בבחינת "אנחנו בכלל לא רואים את הבעיה". כמעט כל טיעון שנשמע אי פעם כנגד טענות של ערבים ושל נשים, הועלה כנגד הפעילים המזרחיים. כך, פעיל אחד כתב על הקיר של ליהי יונה שהביקורת על העסקתה של שחף מוכיחה את טענותיה של האחרונה ביחס לאותה אלימות לכאורה של הפעילים המזרחיים. תגובה מטרידה לא פחות הייתה: "הדיון של פריבילגיות, מזרחים, אשכנזים הוא דיון חשוב ומעניין ברמה האינטלקטואלית, אבל אם בפוליטיקה עסקינן, כלומר בדיונים על דמותן של מפלגות, המצע שלהן, העשייה שלהן וההצבעה שלהן, הדיון הזה לא חשוב". גם טענות נוספות נשמעו, ברוח הטענה שאם היו פעילים מזרחיים היו נותנים להם במה, אבל אין אף אחת בנמצא; ושהמבקרים סתם תוקפים בשביל לתקוף ומתעסקים בזוטות. כאמור, לא היה מדובר בתגובות בודדות.

טיעון דמגוגי ביותר היה "לכו תצביעו לש״ס אם רק המזרחים חשובים לכם, רק תזכרו שאתם מצביעים לאלי ישי.  אז לא חשובים ערבים, לא חשובים פליטים, לא חשוב הכיבוש, לא חשוב ילדי עובדים זרים- רק אמירה לא נכונה של פעילת חד״ש ת״א שאולי תהיה הקמפיינרית. שיבושם לכם". יעני, במילים אחרות, אם אתם, המזרחים, כל כך מטומטמים שאתם לא יכולים להבין שבסך הכל חד"ש יותר טובה מש"ס, ורוצים להצביע רק לפי העדה של הפעילים, תפדלו. אתם אפילו לא ראויים לתשובה רצינית כי אין לכם את היכולת לנהל דיון מפוקח מבעד לגזענות האנטי אשכנזית שלכם. כמובן, הטענה האחרונה, שמציבה את חד"ש וש"ס כשתי חלופות בינאריות, והופכת את האחריות המוסרית לדבר יחסי, היא מקוממת במיוחד. מדובר בטענה דומה לזו שגורסת כי ישראל מגנה על זכות נשים ולהט"בים יותר מהרשות הפלסטינית, ולכן מי שתומך במדינה פלסטינית או במדינה דו לאומית הוא שוביניסט והומופוב. מעבר לזלזול הגלום בה, היא משקפת תפישה ריאל פוליטית, בה המטרה אינה לפעול נכון, אלא לפעול יותר נכון מהמתחרים.

נדמה לי שברור, שהבעיה הגדולה סביב העסקתה של שחף אינה רק ההעסקה עצמה, אלא העמדות של כמה מפעילי המפלגה, שנחשפו סביב האירוע (למיטב ידיעתי ראשי המפלגה לא הביעו כל עמדה בנושא). הדיון שהתעורר גילה, בצורה מטרידה כמעט, שישנה הסכמה רחבה עם מינויה של שחף ועם דעותיה.

ואז מגיעה השאלה מה היה על חד"ש לעשות. הרי אי אפשר לבדוק בציציות של כל פעיל או עובד, ואפילו אם מדובר בטעות, אפשר שהיא הייתה בתום לב. אז נכון, לא צריך עכשיו לערוף את ראשם של כל מנהיגי המפלגה. וכן, חד"ש בעבר קידמו סוגיות שקשורות למיגור האפליה נגד מזרחים (אם כי בעבר הקצת רחוק). אבל ללא ספק, מרגע שהתעוררה הביקורת, הייתה צריכה חד"ש לבחון ברצינות את הסוגיה, להגדיר את מדיניותה ביחס להעסקה של א/נשים מקצועיים שהביעו דעות פוגעניות וליישם אותה כמדיניות כללית, כמו גם להגיב ישירות לטענות שהועלו כנגד המינוי הספציפי הזה. במילים אחרות, היה על המפלגה לקחת אחריות על המצב שנוצר, ולבחון כיצד ראוי לפתור אותו. הדרך שבה בחרה המפלגה, של התעלמות מהבעיה, היא דרך לא ראויה.

כמובן, הדוגמא של חד"ש היא רק דוגמא אחת מרבות. כך למשל, גם ארגון הנשים נעמ"ת הפגין השבוע אטימות קיצונית ביחס לזכויות אדם וזכויות נשים. בקווים כלליים, התארגנות בשם "המעברה", שמקדמת מגורים של חסרי בית בבניינים נטושים, ביקשה להשתמש בבניין נטוש בבעלות נעמ"ת בירושלים, ואף החלה להשתמש בו. אחרי חודשים של מו"מ התברר שנעמ"ת אינה מוכנה לאפשר את המשך השימוש, כדי שלא ייפגעו תקציבים המועברים לה מעיריית ירושלים. חברות הקבוצה שמחתה על הפינוי כתבו: "בכך מוכיחה נעמ"ת כי היא ארגון שאינו מנסה להפסיק את הדיכוי, אלא רק להקל עליו מעט. במקום לעמוד יד ביד עם תושבות ותושבי השכונה במאבק למרכז קהילתי, נעמ"ת מעדיפה להמשיך להתחנן לכספים מהממסד שיוצר את אותו דיכוי מלכתחילה. במקום להעצים את תושבות השכונה ואימהות חד הוריות בבניית מרכז קהילתי ומטה מאבק לדיור ציבורי, נעמ"ת מעדיפה להגן על משכורות עובדי הארגון." הפגנה שערכו חברות הקבוצה בכנס של נעמ"ת נתקלה בחומה בצורה של שוטרים שחסמו אותן מלהפריע לאירוע ההעצמה הנשית המתרחש בפנים (ראו כאן וכאן).

ומכאן בחזרה לתא הגאה של מפלגת העבודה. התא הגאה ככל הנראה לא יכול היה לבטל את האירוע בעודו מתרחש. יתר על כן, באותו שלב לא הייתה למארגנים אפשרות ממשית לבדוק מול הבעלים והעובדים האחרים האם באמת מדובר בהעסקה פוגענית או לא (כמובן, הם היו יכולים לעשות זאת מראש) ובמידה שמדובר בטענות שווא, ביטול האירוע היה גורם לעוול לא הוגן כלפי בעלי המקום כמו גם המשתתפים. אבל עכשיו החובה של המארגנים, שיצרו, גם אם לא בכוונה, את הסיטואציה הבעייתית הזאת, היא לבדוק אם הטענות של העובד נכונות, ואם הן נכונות, להתגייס למענו. אמנם, השפגאט הפך, בחודשים האחרונים, לבית פוליטי למפלגות השמאל הציוני וכן הפך מוקד לעשייה פוליטית בקהילה הגאה, והוא נוח ונעים, אבל אין בזה כדי להצדיק המשך עבודה עימו מרגע שמוכחת פגיעה בזכויות העובדים. חשוב לזכור, בהקשר זה, שגם מרצ קיימה בשפגאט אי אילו אירועים, ונדמה שהאחריות לוודא שזכויות העובדים לא נפגעות רובצת גם לפתחה (ובהחלט נראה לי ראוי שמפלגות פוליטיות חברתיות ידרשו כי עסקים העובדים עימם יחזיקו ב"תו החברתי" או יתנו עדויות אחרות להעסקה ראויה כגון קיומו של ארגון עובדים פעיל).

ונדמה לי שזאת גם השורה התחתונה. מותר לפעילות ופעילים בודדים, כמו גם למפלגות, להתמקד בסוגיה זו או אחרת. כנראה שאף אחד לא מסוגל להתייחס לכל הסוגיות החברתיות בכל רגע נתון. אין גם דרישה כזו. מקל וחומר ששום פעיל חברתי לא יכולה לבחון בכל רגע נתון כל עניין פרטני של כל פרט המעורבת בפעילות (דוגמת טורי העבר של שחף או תנאי העסקתו הפרטניים של העובד). אבל, מי שטוען להיותו פעיל חברתי או פעילת זכויות אדם, אינו יכולה פשוט למחוק מאבקים חברתיים אחרים, רק בגלל שהוא לא מכירה אותם, או שמפני שזה לא היה מראש באג'נדה שלה, או כי הבעיה הפרטנית של אדם ספציפי מפריעה כרגע לסדר היום הכללי והחשוב יותר. זאת, קל וחומר מקום בו אותו ארגון או פעילה הופכים לחלק ממנגנון הדיכוי. חד"ש, במבחן המקומי סביב העסקתה של שרון שחף, נכשלה כישלון חרוץ (כישלון שעוד לא מאוחר לתקן). עכשיו הכדור במגרש של התא הגאה במפלגת העבודה – האם מנהיגיו חושבים שזכויות העובדים יכולות לחכות עד לסיום המאבק הלהט"בי, או שהם מאמינים באמת שזכויות אדם, לרבות זכויות עובדים, שלובות זו בזו ללא הפרד?

תגובת חד"ש: "ממטה חד"ש נמסר כי התנועה תומכת לחלוטין במאבק המעברה נגד נעמת ורואה בו חלק חשוב ממאבק הדיור הציבורי. המשפט המובא מרשימתה של שחף בהחלט מעורר ויכוח אבל מעבר לו בוודאי שאי אפשר להתעלם מתרומתה רבת השנים של שחף למאבקים חברתיים, ובכללם למאבק המזרחי. חד"ש היא תנועה פלורליסטית הפתוחה לכל מי שמסכים לעקרונות המצע החברתי-פוליטי שלה. בחד"ש מתקיים ויכוח פנימי במגוון של עניינים ופעילים בה אוחזים בעמדות שונות. זו דמותו של השמאל החדש אותו אנחנו יוצרים – מקום של מיגוון, דיון פנימי ער ואחדות על בסיס השוני."

 

יצוין כי פוסט זה הועבר טרם פרסומו גם לתגובת נעמ"ת, התא הגאה במפלגת העבודה ובעלי השפגאט. עד לשלב זה לא נמסרה כל תגובה מנעמ"ת, וראשי התא הגאה הודיעה כי לא יוכלו להגיב עד למועד פרסום הפוסט. מכל מקום, ככל שיגיעו תגובות נוספות, הן יצורפו בסוף פוסט זה

מודעות פרסומת

3 תגובות to “ואצלנו, אין כל חדש (או: על היררכיה במאבקים חברתיים)”

  1. Alon Jasper אוקטובר 27, 2012 בשעה 3:13 pm #

    לגבי זכויות עובדים – אתה נוגע כאן בנקודה חשובה ולכאורה ברורה מאליה אך שלרוב מתעלמים ממנה: חכם נמנע מכניסה למצבים שפיקח יודע לצאת מהם. דרישה לתו-חברתי למקומות בהם נערכים אירועים פוליטיים זאת פעולה חכמה שקל לבצע (פשוט לכתוב בכל אירוע בספרפרצוף: "יש למקום תו חברתי? מטעם מי? אם לא, אני לא מתכוון להגיע"). יש לי הרגשה שאירועים כמו שאתה מתאר יקרו הרבה פחות.

Trackbacks/Pingbacks

  1. ואצלנו, אין כל חדש | העוקץ - אוקטובר 28, 2012

    […] פורסם בבלוג יחסי מין […]

  2. מעמד האשה « האחות הגדולה - אוקטובר 29, 2012

    […] ואצלנו, אין כל חדש (או: על היררכיה במאבקים חברתיים) (חגי, יחסי מין) וגם בהעוקץ […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: