יצאנו אומואים

25 יונ

*פוסט אורח*

|מאת נמרוד|

בynet אמרו 500, בהארץ 1500. נסגור על 1000. אף פעם לא הייתי מרודפי המספרים המדוייקים, או המספרים בכלל. אמצעי ספירת הקהל שצברו תאוצה בקיץ אשתקד מעוררים בי דחף להפגין עם כל 40 הפלאפונים השכובים במגירתי . פתאום מצאתי את עצמי סופר. היו מעטים. מעטים, שקטים, מנומסים, עדינים, לא מפריעים, חצי שעה והביתה. כאלה אומואים.

איפה היו אתמול עשרות האלפים של המצעד מלפני שבועיים? לא נראה לי שהם ראו את ספרד נגד צרפת ברבע גמר אליפות אירופה. איפה היו החברים הסטרייטים שלי שבאו לחגוג בים, עם אלכוהול, כוסיות ומוסיקה טובה? תכל'ס במחאה יש פחות בחורות בלבוש מינימאלי. אחרי מפגן העוצמה הצבעוני ציפיתי שיהיו יותר אנשים, פתאום מפגן העוצמה מתחוור כחולשה. חולשה אידיאולוגית, פוליטית ורגשית. חולשה של מודעות. הכוח של ההמונים הוא במסיבה נטולת חולצה ומלאת חול ים רך. הבגדים, השלטים והאמירה בעלת המשמעות הם הקריפטונייט של הקהילה, משביתי שמחות. בכל מסיבה של שירזי יש יותר אנשים משהיו אתמול בהפגנה, נאמנים ל"עליזות" המתחייבת.

היה שקט, ולא שתיקה רועמת, שתיקה מביכה. הגברה שהייתה מביישת את מסיבת הסיום בגן שולמית. וזה לא שהאגודה נעדרת נסיון בהפקת אירועים עתירי משתתפים והגברתם, אם TYP לא מופיעים אז למה להגביר?! זו לא רק חולשת טון הדיבור, זו חולשת הדיבור. האם באמת עבר המסר שאין מקום לאמירות האחרונות בסביבה שלנו?! כל כך עדין, נעים, סטרילי, רק לא להזיע. המעט שהצלחתי לשמוע היה מלא קיטש וחסר חדות. מודה, ברכת קבלת השבוע (או מה שזה לא היה) כמעט וגרמה לצמרמורת נעימה אבל חסרת כל הקשר, מניפולציה זולה של נורמטיביות ושיח הגמוני. הראנו לח"כ אריאל! גם אומואים וגם מברכים! In Your Face!

אפילו המלכה ליזי הייתה קדה לנורמות הנימוס שפקדו אתמול את השדרה. ההפגנה אתמול שכנעה את המשוכנעים (כמו שנהוג בסוג זה), היא לא חצתה את קו נחמני, לא פיזית ולא רעיונית. המחאה החברתית שהתרחשה 500 מ' ליד הגיעה לכל בית, עוררה כעס, עוררה הזדהות, זה לא משנה. היא עוררה! ואצלנו? כולם ישנים סייסטה עם מלפפונים על העיניים. אז לא, אני לא קורא לניפוץ החלון של "אמריקן אפרל" (הדבר הכי קרוב לבנק של הקהילה), אבל קצת, משהו, שריר קטן, שרירון. ולא, לעבוד על שרירי החזה והיד הקדמית בהולמס פלייס בסנטר לא נחשב. לפחות תגרמו לניידת שמפזרת את ההפגנה לכרוז פעמיים, להרים את הקול, להרגיש שיש כאן אנשים שמשהו באמת מפריע להם ואולי, רק אולי, נזכה גם אנחנו לחוש את נחת זרועו של היס"מ.

הכל הרגיש כמו מינגלינג בלתי נדלה, מעטים מחו, נראו מוטרדים, כעוסים, עצובים, פגועים. השאר סרקו את הקהל, תרים אחרי אקטיבי(סט) נלהב. אחרים בפלאפון. בגריינדר המחאה הורגשה. מבטים מצטלבים, ההוא עם החולצה הכחולה ממול עושה לי עיניים, חיבוקים מזוייפים של "היי! מה קורה?" וחבר שמגיע באיחור של 40 דקות ומבקש לעשות סיבוב חתיכים. אני מדמיין את כולם עם כוסות קאווה ביד, זה לא נראה זר. הקהילה לא באה למחות, היא כבר שכחה איך עושים את זה, אז היא עשתה את הדבר הכי קרוב שהיא מכירה – תמהיל מוזר של יום זיכרון עם מסיבת רחוב.

מקטע השדרה שבאזור ההפגנה היה גדוש מפגינים ושומם בו בזמן. אפילו המשטרה היתה אופטימית כמעט כמוני והגדילה לחסום כבר ממאז"ה מצפון ובצלאל יפה מדרום, אבל הם מצידם נשארו מיותמים.

קהילונֶת

פעם אמרתי שאין "קהילה" כי אין שום סיבה שנטייה מינית תחבר בין אנשים. באמת חשבתי ככה, לא התחברתי לרעיון גילדת הנטייה המינית שהיא מבחינתי שולית וחסרת חשיבות. לפני שנתיים עברתי לתל אביב והתבדיתי, לא לגמרי אבל כל פעם קצת: רוב החברים שלי מ"הקהילה", אני יוצא לפאבים של "הקהילה", גר באזור בעיר של "הקהילה", מתאמן בחדר הכושר של "הקהילה", הולך לפסטיבל הסרטים של ה"קהילה" וזה ממשיך וממשיך. אתמול התבדיתי שוב.

אין קהילה. אין כי מרוב אג'נדות אנשים כבר שכחו איך קוראים להם. חלק לא באו כי לא רצו להציף את הנושא, חלק אמרו שיש נושאים בוערים הרבה יותר וזו התעסקות בזוטות, חלק יצאו נגד הספין הפינקוושינגי שח"כ אריאל גרם לו, בצורך להצהיר על היותך קרבי ואומו, את חלק הקהילה לא מייצגת כי הם לא "הומואים אשכנזים", לחלק ההפגנה היא פוליטית וחלק סתם חם להם.

נכון, זה נורא לא מקצועי מבחינתי לשטח את השונות, לקרוא לה בשם אחד ולדרוש ממנה להתאגד עם כרטיסי חבר ורודים, אבל חייבת להיות נקודה שבה תתי הקבוצות כבר לא רלוונטיות. חייבת להיות נקודת זמן או שבר או מכת מציאות שטופחת על הפנים שלצורך ההתמודדות איתה הופכת השונות התת קבוצתית – בתוך הקהילה – והבין קבוצתית – מחוץ לה – לחסרת משמעות. האמירות האחרונות הן כאלה. הן כאלה כי הן גורמות לילדים בני 16 לשים קץ לחיים שלהם, להיות מושא ללעג שקיבל את חותמת הממסד. הן כאלה כי הן מפוצצות אפילו את הבועה התל אביבית שאני חי בה. כי הם נאמרו בידי נבחרי ציבור בחליפות מתוחכמות ומשרדים עם מען ברור ולא כתגובה "ללא כותרת" "הומואים זה תועבה" ע"י טוקבקיסט עלום שם. ואולי הן כאלה כי הן מנסות להכליל וליצור את הקהילה שכולנו כל כך פוחדים ממנה.

אז אין קהילה. אין קהילה ואין חברה מקבלת ואין חברים סטרייטים תומכים אם כשמכריזים עליכם או על חברים שלכם כמצורעים אתם נשארים במזגן!

ועוד לא התחלתי לדבר על הבחור היחיד שטרח להגיע מההפגנה בבימה: "הומואים! לסביות! המחאה היא אחת! קדימה לבימה!"

מודעות פרסומת

10 תגובות to “יצאנו אומואים”

  1. אלעד יוני 25, 2012 בשעה 6:36 pm #

    שמע, אני לא מבין למה אתה מופתע.
    לצערי, הרוב המוחלט של האינדיבידואלים המרכיבים את ה'קהילה' הם חסרי מודעות פוליטית, בדיוק כמו רוב אזרחי המדינה, ואפילו יותר. לא שמעתי אותם נזעקים למשמע דברי ההסתה של מירי רגב, דני דנון, וכל מיני מרעין-בישין אחרים כלפי ערבים, כלפי הפליטים או כלפי כל אוכלוסיה מוחלשת אחרת. רק כשגברת אנסטסיה ואדון אורי אריאל פתחו את הפה שלהם – פתאום הם התעוררו. וזה לא רק הם, אלא גם, ובעיקר, הנציגים שלהם שמשמשים כהומואי המחמד של חולדאי, פוליטיקאים קטנים שלא מבינים מושגים בסיסיים בדמוקרטיה, בחופש הביטוי, בפלורליזם ואינם רואים את הקשר בין הפעולות שלהם לפינק-ווש. אני יכול לתת דוגמאות ספציפיות להתנהלות עלובה וחסרת מודעות אבל אין לי כוח להתעסק בזה. זה עושה לי רע.
    גם החיבור של ההפגנות היה לגמרי מקרי לדעתי. רוב הגייז שבאו להפגין בכלל לא ידעו על קיומה של ההפגנה בכיכר הבימה.
    עצוב שזה ככה. שאנשים לא רואים את הקשר בין הדיכוי של הקבוצה שלהם לדיכוי של קבוצות אחרות. אנשים שלא מבינים פוליטיקה של כוח, ושמתעסקים רק במסיבות ובזיונים. אם זאת הקהילה – אני לא רוצה חלק בה.

  2. חז יוני 25, 2012 בשעה 10:21 pm #

    אם הגענו למצב בו מוקם תא גאה בליכוד – (המפלגה הכי חזקה במדינה, שמדי יום מתריסה בקול גדול כנגד ציבור המוחלשים/ מיעוטים) ורוב ה"קהילה" נמנעת מהזדהות ופעילות פוליטית – אז כנראה שאנשים באמת שכחו מאין באו ומה זה להיות בעצמך מיעוט מוחלש. כפיות הטובה הזו של אלו שהצליחו להגיע לקצפת ובמקביל נטשו את כל ה"אחרים" עוד עלולה לעלות לנו ביוקר.

    • ליה יוני 26, 2012 בשעה 8:36 am #

      כל פעם שאני שומעת טענות כאלה כלפי התא הגאה בליכוד בא לי לדפוק את הראש בקיר.
      ההצבעה בישראל היא רשימתית סגורה. אתה מצביע לרשימה, אך לא מצביע לסידור המקומות בתוך הרשימה. כשבין המפלגות הגדולות הגבולות כל כך מטושטשים מבחינה אידאולוגית בעל הכוח הוא מי שמסדר את השמות בתוך הרשימות לא המצביעים בקלפי. ומי שמסדר את המקומות בתוך הרשימה הם המתפקדים. כשמתפקדים כקבוצה מגיעים לעמדה נוחה מאד לדרוש דרישות. רוצה שנצביע לך בפריימריז (ואתה רוצה, אנחנו קבוצה גדולה, אנחנו יכולים לעשות ממך שר) אנחנו רוצים שתדחף את הרעיון הזה, הצעת החוק הזאת ותתנגד לזאת. וכשעושים את זה חכם מגיעים לתוצאות. לא מאמינים? ראו מקרה האופנוענים לפני כמה שנים.
      זה שאתה מתפקד לליכוד לא אומר בשום צורה שאתה מצביע לליכוד בקלפי. אפשר להתפקד לליכוד ולהצביע חד"ש, או ש"ס, או בל"ד או לא להצביע בכלל. למתפקדים, בניגוד למצביעים, יש יותר יכולת ענישה. בפריימריז הבא נעניש אותך -אישית- אם לא קיימת הבטחות. ולכן זה עובד.
      אפשר לטעון שצריך לבחור מפלגה אחרת להתפקד אליה, זה כן. אבל הבחירה תהיה בין ליכוד, עבודה וקדימה. אין שום טעם להתפקד באופן המוני למפלגת נישה שתשב באופוזיציה בכל מקרה ובגלל גודלה המצומצם לא תצליח להשפיע גם משם (כן מרצ, אני מסתכלת עלייך).בנקודה הזאת יש כרגיל חוסר ארגון. מישהו צריך להעביר רעיונות כאלה לקהילה וליצור רשימה מסודרת של דרישות וכו. וכל מי שאני מכירה שחושב ככה, כולל אני ,כרגע לא יכול בכלל להתפקד או להיות מזוהה פוליטית לשנים הקרובות.
      ומי שמבוגר יותר או לא יודע, או לא מוכן לשחק את המשחק הפוליטי בצורה חכמה.

      אז נכון, איכס, ליכוד. אבל כדי להגיע לסיר צריך לעבור במטבח.
      ללכלך את הידיים במאבק זה להתפקד באופן המוני כקבוצה עם דרישות מוגדרות, לא לנפץ חלונות של בנקים.

      • חז יוני 26, 2012 בשעה 3:41 pm #

        ראשית, לא דברתי על אלימות, שיהיה ברור. אני לא אוהב שישר יוצאים בהאשמות – אם לא "מה שאני אמרתי" אז "תוהו ובוהו".

        דבר שני – אני בעצמי דווקא כן התפקדתי לליכוד כדי לעשות שינוי בתוכו, אבל מדבריך ברור שאין לך מושג לגבי השקפותיהם של אותם אנשי "גאווה בליכוד".
        לשנות מבפנים – כן, לדחוף רק אג'נדה גאה ללא דאגה למיעוטים אחרים – בזוי.
        מדוע כולם יודעים לבקר את האינטרסנטיות של ש"ס ולא מזהים את אותו הדבר כשזה בא כתפיסה צרה של זהות גאה? לו היו מתפקדים לליכוד כדי לשנות את כלל התפיסה מבפנים – לגיטימי. אם רוצים ליצור פה נגזרת הומואית מקומית של ימין לאומני הומואי כמו יורג היידר – לא תודה.

  3. אופיר יוני 26, 2012 בשעה 4:19 am #

    נמרוד שלום.

    אני מנסה לחשוב איך אתה מצד אלד יכול להגיד שהמטרה היא לשמור על חברינו לקהילה מלהתאבד (השטחה של הטענה כמובן), אך מנגד קורא לפוסט שלך בשם הכל כך, כל כך מרתיח ״יצאנו אומואים״. כאילו שהומו זאת קללה או כמו שה״סמולנים״, כינוי גנאי שהומצא ע״י מרכזניקים בעלי רצון הוקיע כל מי שמביע דעות קצת יותר קיצוניות משלהם, הומצא. אני לא חושב שאתה יכול לצפות ולדרוש מאחרים להפגין ולטעון שאין קהילה, כאשר אתה חותר תחת הבסיס המוסרי היחיד שלה, והוא שזה בסדר להיות הומו – וגם ״אומו״. מבחינת שונאינו, ואני מניח שאנסטסיה ודומיה הם כאלה, כולנו אומואים.
    מצטער, אבל אני לא חושב שיש הבדל גדול בין מה שאתה טוען שאנשים לא עשו בשבת בערב, לבין מה שאתה עושה כרגע. לקרוא לאנשים אומואים בתור מילת גנאי זה ליפול בדיוק לסטיגמות שאנסטסיה מנסה להפיל אותנו אליהן.

    • נימרוד יוני 26, 2012 בשעה 8:06 am #

      אהלן אופיר,
      השימוש ב"אומואים" הוא בהחלט בהקשר לאמירות האחרונות של ח"כ מיכאלי ואריאל. הוא בא לבקר את ההומונורמטיביות שכולנו נפלנו אליה בעקבות האמירות האחרונות באופן פרדוקסלי. במקום שהאמירות האחרונות יעוררו את השונות המתבקשת הן עוררו הומולאומיות פינקוושינגית בהעלאת התמונות מתקופת הצבא ונסיון חזק מאי פעם של הקהילה לומר בקול אחד – אני לא שונה, אני לא אמות בגיל 40, אני עושה צבא, אני אחד מכם. לכן, השימוש במונח "אומואים" הוא ציני, חלק מההומונורמטיביות שנגררה בעקבות האמירות האחרונות באה לידי ביטוי בהפגנה – הרצון להצטייר כאזרח מפגין שומר חוק, בשקט, בחסות המשטרה, בחסות התא הגאה בליכוד.
      אני חושב שקשה לקרוא את הטקסט הזה בלי קריצה או חצי חיוך. השימוש במונח "אומואים" הוא ציני וחשוב להבין אותו במסגרת הזו. "יצאנו אומואים" אומר שבעצם יצאנו הקהילה שח"כ מיכאלי ואריאל ציפו שנצא.

  4. Oz יוני 26, 2012 בשעה 5:41 am #

    היי נמרוד,

    לא ברור אם אתה מתייחס לאירוע כולו, או רק להתאספות בפינת נחמני. כשעה לפני התארגנה קבוצה אחרת בכיכר הבימה וצעדה לפינת נחמני בסביבות 20:30. הקבוצה הזאת הייתה פוליטית לגמרי ומזוהה לחלוטין עם "הקהילה" – אולי אפילו מזוהה מידי עבור חברי "הקהילה" עצמם. היא צעקה סיסמאות בגנות דיכוי מגדרי ובגנות דיכוי מדיני ולאומי (כולל הקריאה המרעננת: "ביבי אל תדאג עוד נראה אותך בדראג", שאגב תפסה גם בהפגנה הגדולה בהמשך). פחות אנשים, נכון, אבל ככל הנראה יותר חברים-סטרייטים שתהית לאן הם הלכו.

    היה מעניין מאוד לראות מה קורה כשהתהלוכה הזאת הגיעה לנחמני. לפתע, "המרכז" – ולא רק מבחינה מרחבית, הרגיש מאויים יחסית והחלו קריאות במיקרופון "תודה שבאתם, בואו כנסו, כן בואו לפה, די שקט". כלומר, די לעשות בלאגן עם הפוליטיקה והאמירות שלכם – יש כאן אג'נדה לקדם, והיא לא מתאים לנו שקוראים לנו בשמות. כמו שכתבו כאן בתגובות, די דומה לתרבות הפוליטית בארץ בכלל. יש מרכז שותק שכולם מזדהים איתו ונעלבים בשמו, כי אסור לעשות כל מיני דברים כשזה מופנה *כלפינו* (תוך מכבש זהות אדיר של מי זה כלפינו). ומחוץ למרכז יש את אלו שלא מזדהים איתו, אבל לא להזדהות עם המרכז זה כבר רדיקאלי (איך אפשר לא להזדהות עם מי שאנחנו הגדרנו לך שאתה אמור להיות).

    הנאומים בנחמני היו מביכים. ברצינות. ח"כ הורוביץ' צועק בקולי קולות שגזענות זו מחלה וכי פלוני ואלמונית חולים במחלה הזאת, ומשפט אחרי מביע חלחלה על זה שקוראים לבני-אדם ברטוריקה של מחלות. אז אפשר להגיד שזה "להשתמש ברטוריקה של הצד השני", אבל אפשר גם להגיד שזה בעיקר מייצר שיח פוליטי רדוד ואלים, גם אם הוא של הצד השני (וגם מחזק את עניין הצדדים), ובטח לא תורם לשינוי של הנוכחי.

    לדעתי הביקורת שלך כלפי החבורה בנחמני היא במקום, אבל כדאי לא לשכוח את התהלוכה שקדמה לו. היא הייתה מרעננת, לוחמנית, מנוסחת ומאוד מאוד פוליטית (ודווקא לא מפלגתית במוצהר, לפחות). אחרי שהנאומים בנחמני נדומו, חבורת המתופפים הלהיבה קצת את הרוחות והתהלוכה יצאה לכיוון הבימה. לא בגלל מישהו אחד שהגיע משם, אלא בתכנון מראש, עוד לפני שהתהלוכה באה לנחמני. כשהתהלוכה הזו, עם הקריאות המגדריות והאנטי קפיטלפטריאכליות שלה הגיעה לבימה, אגב, מחאו לה כפיים, ולעומת החבר'ה בנחמני, לא ביקשו ממנה להיות בשקט ו"להיכנס למרכז".

    עוד אגב, שפחות קשור, אתמול בישיבת מועצת העיר תל-אביב, לאחר שזו בוטלה/פוצצה הקהל בחוץ צעק קריאות בגנות חברי המועצה המזוהים עם מרצ (על כך שהם מאפשרים לחולדאי להמשיך לכהן בישיבתם בקואליציה שלו). בין הקריאות נשמעה גם הקריאה "הומו מזוייף". יש לי הרבה בעיות עם קריאה שכזו (בעיקר משום שהיא שוב לוקחת חלק במשחק של להגדיר מהו הומו אמיתי), אבל היא חדשה, והיא שמה על השולחן אופקים פוליטיים חדשים עבור הקהילה ועבור אזרחים בכלל. דווקא בגלל שהומוסקסואליות היא צומת של מאבק על זהויות וכיוצא בזה על הסדר הציבורי, פתיחה של מרחב ויכוח על הזהות הזאת היא התפתחות חשובה, ולדעתי בסופו של דבר גם עבור ה"קהילה" והאג'נדה הצרה שלה.

    וכל זה בפחות מיומיים.

    • נימרוד יוני 26, 2012 בשעה 8:17 am #

      אהלן עוז,
      הביקורת יוצאת כנגד האירוע "המרכזי" בנחמני. לצערי לא השתתפתי בתהלוכה המדוברת ב20:30, אבל בהחלט שמעתי מעוד כמה אנשים דברים דומים למה שכתבת. השתמשתי בתגובה אחרת שלי במושג ההומונורמטיביות. ככלל אני פחות אוהב אותו, הוא ביקורתי כלפי ההומונורמטיבים מטבעו, כמעט קללה. מעניינת אי הקבלה של האחר הזה במקומות מסויימים בקהילה. מה הופך את ההומו-ליברליות (מושג ששווה לחשוב עליו) ל"הומו מזוייף" לעומת ההומו-רדיקליות?

      • Oz יוני 26, 2012 בשעה 10:49 am #

        נמרוד, אני לא בטוח שאני מבין לגמרי את התגובה ואת השאלה; אם תרצה לפרט אני אשמח לענות יותר לעניין, במידה ואני עונה עכשיו על משהו אחר.

        לגבי ההומונורמטיביות, הקללה, או הגינוי כאן – אם אכן מדובר בזה- הוא לחלק של הנורמטיבי, בדיוק כמו שאני חושב שהטרונורמטיביות זו מילת גנאי. זה מעניין בכלל, ולא חשבתי על זה לעומק, אבל זו מילת גנאי שמתייחסת לצורה של הזהות, קרי הניסיון להיות נורמטיבי, ולא לתוכן שלה, קרי לאיזו מהות "הומואית" או "הטרואית" או אחרת.

        וזה מביא אותי לשאלה שלך, ששוב אני לא בטוח שהבנתי לגמרי, אבל here goes. אני חושב שכנקודת מוצא אין דבר כזה "הומו מזוייף" משום שאין דבר כזה הומו. אין בכלל דבר כזה זהות או קבוצה, יש רק group formation, או פשוט אנשים שמכנים אנשים אחרים כ'איקס', מישהו שמדבר בשם 'איקסים', וכו'.

        אני יכול רק לנסות ולחשוב מה המשמעות של הקריאה "הומו מזוייף" בהקשר הספציפי של המחאה. במקרה הפשוט אני חושב שזהו ניסיון לומר כי הומו זה מישהו שאינו יכול להשלים עם רמיסה של המיעוט ע"י הרוב, ונגזרות של עמדה כזו (מישהו שלא יכול להשלים עם הוקעה של ה'אחר' וכו'), ובמקרה היותר מורכב זהו ניסיון לומר כי הומו זה מישהו שלא יכול להשלים עם הסדר הקיים בהגדרה, היות ועצם הזהות שלו היא תוצר של הסדר הזה, שמחלק, שמקטלג ואחר כך גם מנהל (מנהל כלכלית, אבל גם מגדרית).

        מבחינתי ההגדרה הזו של 'מהו הומו' אינה שונה מבחינה עקרונית מכל ניסיון אחר להגדיר מהו הומו – כמו ההגדרה ההומו-ליברלית (אכן מושג ששווה להתעכב עליו), או ההגדרה ההומו-לאומית, או אפילו ההגדרה המגדרית-בינארית הרגילה ש'הומו' זה מישהו שנוטה למגדר הנשי. כל אלו הם כלובים של זהות ויש מאבק על א) מי יסגר בתוכם וב) האם הם יסגרו בכלל (מאבק קצת יותר חלש אני חושב). בכל מקרה, ההופעה של עוד כלוב כזה, בדמות של ההומו-רדיקלוס היא מרעננת. מבחינתי זה עוד מכה למהותנות, ולפתיחה של עוד מרחבי קיום.

  5. אייל גרוס יוני 27, 2012 בשעה 3:11 pm #

    אני לא חושב ש"הומונורמטיביות" היא קללה, כלומר הבעיה היא לא בהומונורמטיבוס, אלא בשאלה האם זה מוצג כנורמה שחייבים להתיישר כלפיה ושמקבלת עדיפות. כמו כל ניתוח/תיאור סוציולוגי (כמו הטרונורמטביות) ביקורת ההומונורמטביות באה להצביע על המקום של הנורמטיביות שנחשבת – כך צריך להתנהג, כך מקבלים זכויות וכו', לא "מקללת" את מי שנוהג כך אבל את הנורמטיביות שדורשת/מתגמלת את מי שמתנהג כך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: