"דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האישה" – על רופאי נשים, גלולות נגד הריון, וסודות כמוסים

5 ינו

*פוסט אורח*

|מאת אנונימית|

אני נכנסת בבהילות למרפאה הלא-מוכרת של קופת החולים שלי. רק בהרצליה  היה התור הפנוי הכי קרוב לרופא נשים. אני לא מכירה את הרופא הזה, ולמעשה, זו הפעם הראשונה שאני זוכה להיכנס להיכל הקדוש הזה, שתמיד היווה בעיניי מעין טקס התבגרות שאיחרתי לעבור. דמיינתי את משרדו של רופא הנשים מוקף הילה של קדושה ששמורה רק לנשים בשלות. דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האישה – כלומר, שלי.

אך המרפאה אפרורית וקירותיה מתקלפים. הפקידה נוזפת בי קשות, כשאני מבשרת לה ששכחתי בבית את הכרטיס המגנטי של קופת החולים, אבל אני מפצירה בה – אם אפשר בכל זאת לבקש מהדוקטור שיקבל אותי, כי אני ממש צריכה את התור הזה ואחריו אין תורים לעוד חודשיים לפחות. אחרי המתנה לא קצרה, כשאני נכנסת סוף סוף למשרדו של הרופא – גם הוא מוצא לנכון לנזוף בי. איזו מין חוסר אחריות זו, לשכוח ככה את הכרטיס? עכשיו הוא איננו יכול לבצע את עבודתו כמו שצריך, בגללי. לא עוזרות תחינותיי והתנצלויותיי, הרופא – בשלו.

רק אחרי נאום התוכחה, הרופא מוצא לנכון לשאול אותי למה הגעתי אליו. אני עונה, לא בלי גאווה בקולי, שאני רוצה מרשם לגלולות. "אהא…", הוא מהנהן. "את בטח יודעת שאני לא יכול לתת לך מרשם בלי הכרטיס המגנטי, נכון?" – "כן, כמובן שאני יודעת" (לא, אני לא. אני בסה"כ בחורה צעירה ודי מפוחדת, בביקור הראשון שלה אצל רופא נשים. והמלקחיים האלה שם בצד? אתה מתכוון להשתמש בהן עליי? בבקשה אל תשתמש בהן עליי). "אבל אולי אפשר יהיה לסדר איזה משהו…", הוא ממשיך ומצית ניצוץ של תקווה בעיניי.

הוא פוצח בשאלות רבות: גיל. היסטוריה מינית. האם בריאותי טובה בדרך כלל. האם יש אלרגיות. האם אני עושה פעילות גופנית: "כן, אני עושה," אני עונה לו. "כמה פעמים בשבוע?" הוא ממשיך. "3 פעמים…" אני מנסה. *מבט בוחן ומזלזל מצד הרופא*. ואז, "ומתי התחלת את האימונים האלה, לפני שבוע?". *צחוק רשע*. ואני לא מבינה, "זה באמת רלוונטי..?"

לבסוף הוא פותח מגירה שנראה שיש בה הרבה חבילות של תרופות. הוא מפשפש שם קצת ומוציא משם חפיסת גלולות חדשה וצבעונית. "הנה", הוא מגיש לי אותה, "קחי את החבילה-לדוגמה הזו". הוא מבטיח לי שאלה הגלולות הטובות ביותר עבורי. אז, בתמימותי, לא העליתי על דעתי לשאול כיצד בדיוק הוא יודע שאלה הגלולות הטובות ביותר עבורי, אם הוא לא עשה לי שום בדיקה ואפילו לא התאפשרה לו כניסה לפרופיל הרפואי שלי. הרופא גם הסביר לי שאם ארצה מרשם לגלולות האלה, אצטרך לבוא אליו שוב עם כרטיס מגנטי, אבל אני יודעת שלמרפאת הגיהנום הזו אני כבר לא אחזור.

כשאני מגיעה הביתה אני חושבת פתאום, "אוי, הרופא בכלל לא הסביר לי איך ומתי אני אמורה להתחיל ליטול אותן". טוב, אשאל כבר איזו חברה מנוסה. פותחת את החפיסה ומתחילה לעלעל בעלון: תופעות לוואי נפוצות. תופעות לוואי לא נפוצות. תופעות לוואי נדירות. אימאל'ה! מה אלה כל תופעות הלוואי האלו? אני לא יודעת, אבל אני גם לא מקדישה לעניין יותר מדי תשומת לב. כולי שקועה בהתרגשות מכך שסוף סוף נכנסתי ל"מועדון". עכשיו גם אני יכולה לקבל תזכורת בפלאפון פעם ביום בשעה קבועה, לשלוח את היד לתיק וליטול בחשאיות גלולה. עכשיו אני יכולה לשכב עם הגבר שלי בלי שהוא יצטרך לסבול מהקונדום הזה יותר. עכשיו אני ארצה אותו באופן מלא. עכשיו אני אישה.

*

יותר מחצי שנה אחר כך. על תופעות הלוואי ה"התחלתיות" כבר התגברתי. אז מה אם אני קצת יותר עייפה, מצב-הרוח שלי קצת ירוד, וחוויתי ירידה דרסטית בחשק המיני? ובכלל, יכול להיות שאלה תופעות פסיכולוגיות, או שהן בכלל לא נובעות מהגלולות. אי אפשר לדעת, אז לא יודעים. במקביל, באינטרנט יש מהומה רבה סביב מחקרים חדשים לגבי סוג הגלולות שאני נוטלת, שאומרים כי היא מעמידה את הנוטלת אותה בסיכון גבוה ב-75% ללקות בקריש דם, יחסית לגלולות מסוגים אחרים.

אמנם כבר התרגלתי לכל התופעות הלוואי המפחידות המפורטות בדף ההסבר בכל חבילה, אבל המחקרים האלה מפחידים אף יותר: במשפחתי יש היסטוריה של צנתורים ומחלות לב. בכתבות כתוב שאני בקבוצת סיכון ושכדאי לגשת לרופא. אולי לערוך בדיקת תפקודי קרישה. כתוב שם שכנראה שהוא לא יציע לי את הבדיקה הזו, כי לא נפוץ לערוך אותה, אבל שאני צריכה להתעקש. אני קובעת תור לאותו יום לרופא נשים, שכבר יצא לי ללכת אליו מספר פעמים. בסך הכול הוא בסדר. אני אשאל אותו על העניין הזה.

אז אני קובעת תור שגרתי לרופא הנשים. מגיעה אליו טרודה ולחוצה. "איך אני יכול לעזור לך?", הוא שואל. ביני לבין עצמי אני מכנה את הרופא הזה "הרופא הצוחק", כי הוא תמיד לועג לי קצת כשאני באה אליו עם בעיותיי. את הרופא מהרצליה מזמן נטשתי, והרופא הזה נחמד בסך הכל. ונכון, יש לי נטייה להיות קצת לחוצה, לפעמים יתר על המידה ובלי סיבה מוצדקת. במיוחד כשזה נוגע לגוף ולבריאות שלי. אז אם הרופא צוחק, אני אומרת לעצמי – שיצחק.

"זה בקשר למחקרים החדשים על גלולת Yaz", אני מתחילה וכבר מזהה שאין הבנה בעיניו. "בקשר לכך שהיא מגבירה משמעותית את קרישיות הדם", אני ממשיכה, בתקווה שיבין. "לא קראתי מחקרים כאלה בכלל", טוען הדוקטור, אחרי שכבר שבוע ימים הם מעטרים את הכותרות הראשיות באתר החדשות הגדול ביותר במדינה. בעיתונים. בחדשות. "אבל כל גלולה מעלה לך, בפוטנציה, את הקרישיות בדם", הוא כאילו מבטל את טענתי באופן לא מרגיע במיוחד.

"כתוב במחקרים שהגלולה הספציפית הזו, מעלה יותר את הקרישיות," אני מצטטת. "וחוץ מזה, אני בקבוצת סיכון. אני רוצה הפנייה להמטולוג ולבדיקת קרישיות", אני מתעקשת. "בדיקת קרישיות? אני בטוח שאין צורך בזה. אם את רוצה להחליף גלולה כדי להרגיש בטוחה, אז מצידי תחליפי, אבל אין כאן שום סיבה לדאגה", אומר הרופא, והצחוק-לעג מתחיל להזדחל לקולו. "בכל מקרה, אל תפסיקי עכשיו פתאום את הגלולות רק בגלל איזה מחקר שאני לא בטוח אפילו אם הוא אמין. עדיף להמשיך ככה מאשר שתיכנסי להריון לא רצוי עכשיו, נכון?"

הוא הצליח. בסוף, ואחרי מעט וויכוח, אני מוותרת על בדיקות הקרישיות. הוא אומר לי שזה בסדר, שלא צריך. ואני? אני לא רוצה להחליף גלולות כי אני פוחדת פחד מוות מתופעות לוואי פחות נעימות מאלה שאני חווה אולי עם הנוכחות. כשאני יוצאת מחדר הרופא אני מודה לו. "על מה?", הוא שואל בחיוך, "הרי לא עשיתי כלום".

*

עוד חצי שנה אחר כך. כבר שלושה חודשים שאני לא מקבלת מחזור. עושה בדיקת הריון שיוצאת שלילית. ובכלל, לא פספסתי גלולה, כך שעל פניו, אין סיבה לדאגה. אני מפסיקה את הגלולות לכ-10 ימים יותר מה-4 ימים הרגילים שבהם אמור להופיע המחזור, והדימום עדיין ממאן להגיע. אני מרגישה חולה ומחליטה ללכת לרופא הנשים. אני קובעת תור לרופא הצוחק, אך שעות ספורות בלבד לפני המועד הצפוי, מתקשרים אליי מקופת החולים להודיע שהוא לא יגיע היום. אני שוב נאלצת לקבוע תור לרופא שאני לא מכירה, ומקווה לטוב.

הרופא הנוסף שומע ממני שאני לא מקבלת יותר מחזור. בניגוד לשני קודמיו, רופא זה אדיב אליי ומראה התעניינות אמתית במצבי. "ניתן לשער שהכול בסדר ושזו רק תופעה של הגלולות", הוא אומר ועושה לי בדיקה. הבדיקה יוצאת תקינה – אני לא בהריון והכול נראה בסדר. אני מבקשת לשמוע עוד על התופעה הזו של הגלולות. "בכל סוג של גלולות," מסביר הרופא, "ובעיקר בסוג אותו את נוטלת, נחלש המחזור עם הזמן, לפעמים אפילו עד הפסקתו." אני מופתעת – זו הפעם הראשונה שרופא כלשהו טרח לספר לי על כך. לא ידעתי שזו תופעה תקינה, והרי ארבעת ימי המחזור הללו מהווים עבורי נקודת אור אמתית, סימן שהכול בסדר איתי ושבריאותי תקינה. עכשיו גם זה נלקח ממני?

"אני אתן לך כדורים עם הורמונים שיגרמו לך לקבל עכשיו מחזור שוב", הוא אומר, "תקחי אותם שבוע, ומתישהו בשלושת הימים שאחר כך את אמורה לקבל מחזור. לאחר מכן, תתחילי מיד חפיסה חדשה של גלולות". אני מקבלת את הגזירה, אומרת תודה לרופא ויוצאת מהמרפאה לכיוון בית המרקחת. בדרכי לאוטו אני נזכרת ששכחתי לבקש מהרופא מרשם חדש לגלולות ל-3 חודשים נוספים.

שבועיים אחר כך. עדיין לא קיבלתי מחזור ואני לא כל כך יודעת מה לעשות. אין תורים לשבוע הקרוב לרופאי נשים באזור שלי, אז אצטרך לחכות עוד שבוע. תוצאות של בדיקות דם תקופתיות שאני מבצעת כל 3 חודשים למעקב אחרי הכולסטרול שלי (הגבוה מטעמים גנטיים), מגיעות. כשאני פותחת את התוצאות, חושכות עיניי –למרות שאני מתעמלת כבר מעל 4 חודשים באופן קבוע ורציני, ושומרת על תזונה בריאה, הכולסטרול הרע שלי ((LDL, זינק ב-50 בשלושת החודשים האחרונים ונמצא כעת בדם שלי ברמה מסוכנת. שאר המדדים שלי תקינים ובמצב טוב.

מה, אם כן, גרם ל-LDL שלי לקפוץ כך פתאום, בלי שום קשר לאורח החיים שאני מנהלת? הרי הכולסטרול שלי היה תמיד גבוה, אך ברמות סבירות ובשליטה מלאה שלי על ידי תזונה וכושר. חיפוש קצר בגוגל, של שתי המילים "כולסטרול גלולות" מעלה לנגד עיניי את התשובה ההגיונית ביותר: מאמרים על הקשר הישיר בין נטילת גלולות לעלייה בכולסטרול הרע אצל נשים. קצת למטה יותר בדף התוצאות, כל מיני פוסטים עם סיפורים של נשים – "מעולם לא הייתה לי בעיית כולסטרול. התחלתי גלולות ואחרי חצי שנה הוא עלה לרמה מסוכנת", "הכולסטרול עלה לי בעקבות נטילת גלולות, אז רופאת הנשים הורתה לי להפסיק ליטול אותן לעת עתה. עכשיו אני לא מקבלת מחזור ולא יודעת מה לעשות", ועוד כהנה וכהנה "סיפורי אימה". מאמר אחד מפנה נערות ונשים שנוטלות גלולות לבדוק את רמת הכולסטרול בדם שלהן באופן מידי – מסתבר שזו תופעת לוואי די מוכרת, אך רופאים לא נוטים להתייחס אליה כשרושמים גלולות, או אפילו להזכיר אותה בשמה. כך, גם בבדיקות הדם הקודמות שלי לפני שלושה חודשים, כשנצפתה עלייה בכולסטרול הרע (אם כי לא עד כדי כך דרסטית) והעליתי את האופציה שזה קשור לגלולות, רופא המשפחה ביטל זאת בהינף יד ופשוט המליץ לי להמשיך לשמור על תזונה וכושר.

אני עדיין לא יודעת אם הכולסטרול שלי עלה כך בגלל הגלולות למניעת הריון, אך הדרך היחידה שלי לדעת, היא להפסיק באופן יזום את הגלולות לתקופה של כשלושה חודשים, ולעשות שוב בדיקת דם אחרי זה. זו גם הדרך היחידה לבדוק אם שאר התופעות המעט-משונות שאני חשה כבר זמן מה קשורות לגלולות. ההתלבטות קשה עבורי; אמצעי מניעה "סטנדרטיים" אחרים, כגון הטבעת והמדבקה, מכניסים לדם הורמונים בדיוק באותה מידה כמו גלולות. כבר שמעתי על בנות שזה הועיל להן יותר מגלולות, אך אני סקפטית. האמצעי היחיד הזמין לנשים, שאינו כולל הורמונים, הוא למעשה התקן מהסוג הישן (לא ה"מירנה" החדש והקומפקטי, שמזרים גם הוא כמויות מדודות של הורמונים לדם באופן שוטף במשך 5 שנים), וזה אמצעי מניעה שמאוד לא נהוג שנשים צעירות משתמשות בו.

הפתרון היחיד שנותר, אם כן, הוא שימוש בקונדומים. את ההסתייגויות מהאמצעי הזה כולם כבר מכירים. איך בן הזוג שלי יגיב לזה? האם זה מוציא אותי מהסטטוס קוו שבו אישה טובה שרוצה בטובת בן זוגה, היא אישה שנוטלת גלולות? (כשלא היה לי בן זוג קבוע, לא פעם שמעתי, תוך הרמת גבה, את השאלה שהופנתה לנשים רבות – "מה, את לא לוקחת גלולות?"). האם ההנאה המינית של בן הזוג שלי, או של שנינו, תרד משמעותית אם נעבור להשתמש בקונדומים?

יכול להיות. אבל את הסיכונים החמורים לבריאות שלי, שעד היום אף רופא לא היה מוכן לעזור לי לדון בהם ולהבין אותם באמת – החלטתי שאני לא לוקחת יותר. 

מודעות פרסומת

46 תגובות to “"דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האישה" – על רופאי נשים, גלולות נגד הריון, וסודות כמוסים”

  1. contrite ינואר 5, 2012 בשעה 6:18 pm #

    תודה על פוסט מעולה!

    גם אני לקחתי גלולות הרבה שנים ודווקא הרופא שלי מקסים, עד שהחלטתי לשאול אותו מה הוא מציע כתחליף לגלולה כי לא אהבתי את הרעיון שאני לוקחת הורמונים. פתאום הוא נהיה קצת תוקפני ואמר לי שאין אמצעי מניעה טוב כמו הגלולות ושלקונדומים יש יעילות רק של 60%. בסופו של דבר החלטתי להפסיק על דעת עצמי (על דעת עצמי חחח כאילו זו תרופה חיונית) ולהשתמש בקונדומים. למזלי חבר שלי מקבל את זה יפה אבל זה כראה גם בגלל שסקס בשבילו זה לא בראש סדר העדיפיות ואני יכולה לדמיין טוב מאד איך זה היה יכול להיות אחרת.

    • מורן ינואר 5, 2012 בשעה 7:26 pm #

      מה פתאום 60%< בשימוש נכון היעילות של קונדומים היא כמעט כמו של גלולות.
      מיותר לציין שהבריאות שלך יותר חשובה מההנאה המינית של בן זוגך, וכיוון שגלולות גורמות בד"כ לירידה בחשק המיני – אז קונדום הוא באמת לא כל כך נורא.

      • contrite ינואר 6, 2012 בשעה 2:41 pm #

        לכי תתווכחי עם רופא נשים :/ דווקא עד לרגע ההוא הוא עשה עלי רושם של רציני

      • עלמה ינואר 6, 2012 בשעה 4:39 pm #

        60 אחוז של מניעה זה במידה והבחור חובש את הקונדום על האף במקום על הבולבול. הרופא הזה נשמע לי ממש שרלטן 🙂

  2. דניאל ינואר 5, 2012 בשעה 6:43 pm #

    ראשית, תודה על הפוסט, מרגש כנה ויפה. נהנתי.
    שנית, הקונדום אכן מפריע, אך לא נוראי לשני הצדדים.
    שלישית, נסי לברר על השיטה הטבעית, כאשר נעשית כהלכה, זה עובד.
    לסיכום, מתי כבר נמצא רופאות נשים בשכיחות גבוהה יותר.

    • ponetium ינואר 5, 2012 בשעה 7:34 pm #

      השיטה הטבעית היא מאוד מאוד בעייתית (לראיה – אני קיימת), ומאוד לא אמינה. גם כאשר המחזור "סדיר" – אין אפשרות לדעת אם אכן יום הביוץ הוא היום ה14 לפני קבלת הוסת – והוא לא תמיד אכן כזה.
      השיטה הטבעית מתאימה יותר למעשה לזוגות שרוצים הריון מכאלו שלא רוצים.

      • שני ינואר 5, 2012 בשעה 8:27 pm #

        אני חושבת שמאז היו לא מעט התפתחויות.
        זה נכון שהשיטה במקורה לזוגות שרוצים הריון, אך מתוך אותה הנחה אלו שלא מעוניינים יכולים להפיק הצלחה רבה, נסי לקרוא עוד על כך כאן:
        http://www.poriutivit.com/
        ואני לא אומרת כך סתם, אני ומספר מחברותיי מקיימות בהצלחה רבה אי-הריון בזוגיות מתמשכת / בלתי קבועה במשך תקופה ארוכה.

  3. שרון אורשלימי ינואר 5, 2012 בשעה 6:56 pm #

    שלום יקירה,
    אני עובדת שנים עם צעירות על כל הנושא של אמצעי מניעה בכלל וגלולות למניעת הריון בכלל. אם את רוצה לדבר ולקבל באמת את כל המידע האמין את יכולה להתקשר אליי ואני אדבר איתך על הכל. אני אפילו אפנה אותך לרופאות מאוד מאוד טובות, שתקשבנה לך ותשקענה בך זמן ומחשבה והקשבה. זה ממש לא חייב להיות ככה. באופן כללי אני מאוד לא אוהבת גלולות אך תומכת בכל אישה שרוצה לקחת אותן. וגלולות יאז הן אכן לא הגלולות עבורך אם את בסיכון לקרישיות יתר. יש גלולות אחרות, עם מינון נמוך יותר שיהיו לך טובות. הטלפון שלי הוא 0526345555 ואשמח לשוחח. אם את לא רוצה להתקשר את יכולה לשלוח לי מייל sharon.orsh@gmail.com/
    שרון

  4. תרצה ינואר 5, 2012 בשעה 7:08 pm #

    אנונימית יקרה,
    עלי להודות שסיפורך נגע מאוד לליבי.
    ניסית לבקר אצל רופאת נשים?
    ניסית לשאול חברות מה הן ממליצות?
    ניסית לדבר עם רופא המשפחה שלך?
    טוב שאת בודקת ביקורות באינטרנט!
    מקווה שתמצאי את הגלולות המתאימות ואת רופאת הנשים האחראית והקשובה.
    המשיכי לחפש. הבריאות שלך חשובה יותר מכל דבר אחר.

  5. רוני ינואר 5, 2012 בשעה 7:44 pm #

    תודה על הפוסט, אורחת יקרה!

    אני חושבת שכיום אנחנו הנשים נמצאות בין הרבה מאוד פטישים וסדנים שונים כשזה נוגע לאמצעי מניעה ולגוף שלנו. כשהגלולה למניעת הריון החלה להיות נפוצה בעולם המערבי, היא שינתה את העולם עבור נשים שקיימו יחסי מין מבלי לרצות הריון – בעצם, הגלולה "שחררה" הרבה מאוד נשים מהפחד מהריון לא רצוי, ואפשר להן לקיים אורח חיים מיני עם פחות עכבות. אז עוד לא היה איידס, ולא דיברו על מחלות מין. כיום, מה שבעבר שימש אותנו כאמצעי משחרר, הפך לחרב פיפיות – כשאישה נוטלת גלולות, גברים רבים רואים בכך אישור לשכב איתה בלי קונדום, כי היא "מוגנת". מהריון בלבד, כמובן. כל הסוגיה של להיות עם גבר במיטה ולשמוע ממנו מתלונן על הקונדום (רמז-רמז: תני לי להיפטר ממנו), היא פועל יוצא של מצב בו גברים מרגישים שהם "מוגנים" מלהיהפך לאבות בן לילה.

    כמו כן, העניין של רופאי נשים שהם גברים. בתכלס, אין לי שום התנגדות ללכת לרופא נשים גבר. אבל אי אפשר להתעלם מהפרדוקס. רופא נשים לעולם לא יבין כמה כואב לי כשאני במחזור, לעולם לא יבין את תופעות הלוואי שהגלולות עושות לי, לעולם לא יבין מה זה להרגיש את הפחד הזה כשהמחזור מאחר. וזה פשוט מוזר, שתחום כזה נשלט באופן גורף על ידי גברים (כמו כל תחום ברפואה, עדיין). אמנם, נתקלתי באותה אחדות של ארשת אטומה מצד רופאים אורתופדים, רופאי עור, המטולוגים ואונקולוגים. תמיד היו יחידי סגולה שנתנו את היחס הראוי, והרבה מאוד רופאים שפשוט התייחסו באטימות וזלזול. אבל כשזה נוגע לאיבר המין שלי, לשדיים שלי, לרחם שלי, ולפישוק הרגליים שלי על מיטת הרופא, אני חייבת – חייבת! – את ההבנה, ההקשבה, הכבוד. אחרת, מה יהיה? יהיה מה שמתואר בפוסט הזה.

    חשוב שיותר נשים יטפלו ביותר נשים. חשוב שיותר נשים יקבלו את המידע השלם על גופן. חשוב שיותר נשים יקבלו את הכבוד הראוי מבני זוגן. חשוב שיותר נשים יקבלו אוזן קשבת ואוהדת במרפאות נשים.

  6. ponetium ינואר 5, 2012 בשעה 7:49 pm #

    יש שני פרמטרים לבדיקת יעילות של אמצעי מניעה – האחד – הפרמטר בו נמדדת היעילות שלהם בשימוש מושלם, ז"א – כאשר בני הזוג משתמשים בהם ב-ד-י-ו-ק לפי ההוראות. כאן ההבדלים בין הקונדום לגלולות הם מזעריים. הפרמטר השני הוא יעילות המניעה בפועל – אז יעילות הקונדומים יורדת בתלילות. ולמה זה?
    קונדומים לא נקרעים, נושרים, מחליקים או נופלים בלי סיבה. לדעתי זו אי התקשורת של בני זוג שחיונית להלבשה תקינה של הקונדום.

    בעניין גיניקולוגים – גם לי יצא לחוות גיניקולוגים שהתייחסו אלי כאל מטומטמת (יש לי הכשרה סיעודית. אם כי, טרחתי לשתוק בנושא.), וכאלו שלמרות כל נימוק הגיוני סרבו להקשיב. כולם ביקרו אותי בסופו של דבר על ההחלטה שלי להפסיק עם נטילת הגלולות. לאישה שבניהם היו ציפורניים – ואני לא צריכה להסביר כמה טוב מרגישים אותן דרך הכפפות.

    כאשר מקיימים יחסי מין – צריך לשאול את השאלה – מה יותר חשוב לך (הפרטנר) – קצת יותר הנאה מינית או הבריאות שלי? מה אתה מעדיף, תינוק או הגנה?
    בשנים האחרונות, וזה עצוב מאוד, יש פריחה מחודשת של מחלות מין (דברים כמו עגבת, זיבה, ושאר מרעין במין). הפחד מאיידס בזמנו הביא לשימוש מרובה יותר בקונדומים, אבל כנראה שהוא רלוונטי רק כאשר אנשים פוחדים על עצמם.

    אם יש בן אנוש שלא רוצה לקיים איתך יחסי מין בגלל שאת משתמשת בקונדום, זה מאוד לא נעים. משפיל אפילו. בני אדם כאלו לא ראויים לקיים יחסי מין. לא איתך ולא עם אף אחד אחר.

    אני מבינה את הכאב שלך.

    השתמשתי בגלולות למניעת הריון במשך קרוב ל5 שנים רצוף. הפסקתי באופן דרסטי. עוד בבית הספר לסיעוד למדתי על הסיכונים שלהן. על כך שהן לא כאלו תמימות. הבנתי גם אז שרופאי הנשים דוחפים אותן כמו סוכריות. אני לא מאשימה אותם. גלולה למניעת הריון מיישרת את הפרופיל ההורמונלי של כל אחת, ומורידה סימפטומטיקה של בעיות, כמו פצעונים או שיעור. הגלולות שמות את הגוף במצב של "הריון" כל עוד את נוטלת אותן. הרבה אחרי אותו זמן קלטתי לפתע את העניין. והפסקתי. הוסת שלי הסתדרה רק אחרי שנה (!). רופאי הנשים מבקרים אותי, אבל למרות שימוש רב בקונדומים – מעולם לא נקרע, החליק או נעלם אחד. אני טורחת להלביש אותם בעצמי.

    אולי זה לא ידוע, אבל קיים קונדום נשי. יש עליו פחות מחקרים, והשימוש בו לא נפוץ, ולא בהכרח כזה בטוח, אבל שווה לבדוק.

    חבל, חבל שזה המצב בארץ.

  7. מישקה ינואר 5, 2012 בשעה 7:57 pm #

    אנונימית היקרה,
    תודה ששיתפת, אני יכול לתאר לעצמי כמה מלחיצה יכולה להיות בדיקה אצל רופא נשים.
    כששאלו אותי אם אני רוצה להיות רופא נשים, אמרתי לי שאין סיכוי, כי אני לא חושב שאני רגיש מספיק.
    אם זה לא יותר מדי לשאול,
    איך היית רוצה שרופא/ה (נשים או משפחה) יתנהג בשביל לתת לך את הביטחון לשאול כל דבר ולהיות בטוחה שאת מקבלת את התשובות שאת צריכה להן ושהרופא/ה אכן דואג לבריאותך?

    • אנונימית ינואר 6, 2012 בשעה 6:15 am #

      שלום מישקה ותודה על השאלה.

      קשה לקבוע בדיוק קווים לדמותו של הרופא האידאלי עבורי.

      מה שכן, הייתי מצפה, כבחורה צעירה שבאה לבקש אמצעי מניעה בפעם הראשונה, שהרופא יישב איתי לנהל דיון על כל הקשת הרחבה של אמצעי המניעה האפשריים עבורי (שהרי בחורות שבאות "לבקש" גלולות, הרבה פעמים לא מודעות לקיומם של המדבקה, הטבעת, הזריקה החודשים ועוד, ופשוט מחליטות על גלולות מפני שזה אמצעי המניעה הכי קונצנזואלי), כולל כאלה שאינם הורמונליים (קונדום).
      הייתי מקווה שכאשר אבוא אל הרופא עם איזשהו פחד לגבי תופעת לוואי פוטנציאלית של הגלולות, הוא יראה את הפחד שלי ויבין אותו, לא ילעג לי על שאני "היסטרית", ולא ישנן כמו מנטרה שאם חלילה אפסיק את הגלולות, אכנס להריון (שכן עבורו, לא קיימים אמצעי מניעה אחרים מלבדן).
      בכלל, הייתי רוצה שרופאי נשים (אולי גם רופאות, אם כי מעולם לא נתקלתי באחת – לשאלה שעלתה פה, דרך אגב, הסיבה לכך היא שפשוט לא מצאתי רופאות נשים של קופת החולים שלי באיזור מגוריי) יזדהו יותר עם מטופלותיהם. כפי שרוני כתבה פה בחכמה – רופא נשים לעולם לא יבין x, y ו-z תופעות שנוגעות לגוף האישה, מבחינה רגשית, פשוט כי הוא איננו אישה. אך העובדה הזו לא פוטרת אותו מלנסות להזדהות, שהרי בכל זאת – הוא מכיר את מערכת הרבייה הנשית על בורייה ואמור לדעת בדיוק מה קורה שם. העובדה הזו לא פוטרת אותו מלהפגין דאגה לשלומה של כל מטופלת ומטופלת, משל הייתה בתו שבאה לשאול על סיכונים לקרישיות, או על כך שהפסיק לה המחזור.
      זו דעתי בקצרה.

      ולגבי השיטה הטבעית (לא שיטת "הימים הבטוחים", שבגלל אורכים משתנים של המחזור, היא למעשה לא בטוחה כלל) הנקראת FAM – Femininity Awareness Method או שמ"פ – הרחבתי בקריאה עליה בעקבות תגובות כאן, והיא נשמעת מצוינת. ממליצה לכל הנשים שקוראות ולא מרוצות מאמצעי המניעה הנוכחי שלהן, לקרוא על כך ברשת ולשקול ברצינות את האופציה של מניעת הריון טבעית.

  8. חגית ינואר 5, 2012 בשעה 8:24 pm #

    הגעתי מהפנייה בפייסבוק והייתי חייבת לשתף ולספר לאחר שלמדתי את השיטה בעצמי-
    לא יודעת למה התכוונה מי שהציעה את השיטה "הטבעית", אבל שיטת המודעות לפוריות (שמ"פ) היא דרך להכיר את מחזוריות הפריון שלך, לדעת בדיוק מתי את מבייצת בכל חודש (ליתר דיוק, לדעת כמה ימים לפני) ופשוט להמנע מיחסים או להשתמש בקונדומים רק בימים אלו.
    *אין* פה עניין של ניחוש או הימור או התבססות על מחזורים קודמים, אלא בדיקת חום יומיומית קצרצרה ופשוטה ומעקב בסיסי ביותר אחרי השינויים בהפרשות הטבעיות שלך. בעיני זו שיטה מקסימה וקלה מאוד, וכמובן, הכי בריאה וטובה לנו כנשים, ובשימוש נכון בה, היא יעילה לפחות כמו קונדומים.
    אם יש אמצעי מניעה פמיניסטי ומעצים לנשים, הרי זו השיטה הזו, הנותנת לך גם קשר ומעקב על הבריאות והתפקוד של מערכת הרבייה והמין שלך (בניגוד לאמצעים הורמונליים המבטלים, פוגעים או מסווים את פעילותה), וגם בטחון ושליטה לגבי ניהול מניעת (או כניסה) להריון בזמן שמתאים לך.

    הצלחה, הנאה ובריאות בהמשך!

    • שני ינואר 6, 2012 בשעה 3:48 pm #

      כמעט 10 שנים מאז שזרקתי את חפיסת הגלולות האחרונה לפח ואני מצטרפת מאוד להמלצה הזו. אין להתבלבל עם שיטת "הימים הבטוחים" שכמובן לא היתה בטוחה בכלל. מומלץ לברר על הספר הזה http://www.tcoyf.com/ שמסביר על השיטה (ועוד המון דברים מענינים בנוגע לגוף שלנו שאף אחד/ת לא טרח לספר לנו).

      השיטה מומלצת רק למי שיכולה להתחייב לאחריות שהיא דורשת. צריך להסתגל לסדר יום שבו מודדים חום והפרשות מדי יום באופן קבוע, עד שמכירים כבר את הגוף, אבל היא באמת נפלאה ומשנה חיים.

  9. hilanoga ינואר 5, 2012 בשעה 10:38 pm #

    איך אני אוהבת את הדיונים האלה ששמים על כף המאזניים את הבריאות של הבחורה מצד אחד ואת ההנאה המינית של הגבר מצד שני, ומתייחסים אליהם כאילו אלה שיקולים בעלי אותה רמת חשיבות. גבר שעושה פרצופים כשהוא שומע שאשה לא מוכנה לקחת גלולות צריך לקבל בעיטה טובה בתחת החוצה מהמיטה, בצירוף המלצה שאיננה משתמעת לשתי פנים ללכת לבדוק טוב טוב את סולם העדיפויות שלו לפני שהוא בא בחברת בני אדם.

    וגם אם מצטמצמים רק לתחום ההנאה המינית, אני מצטערת, אבל גם לעשות סקס כשהחזה שלך נפוח וכואב ואיבדת את כל החשק אז הכל מציק וכואב זה לא בדיוק תענוג גדול, ובעוד שלפגיעה בהנאה המינית שנגרמת מקונדום יש פתרונות מקומיים, למצב הנפשי של "מיי גוד! שאף אחד לא ייגע בי עכשיו!", שהוא תולדה של נטילת גלולות לאורך זמן, עוד לא מצאתי תרופה.

    לגבי רופאות לעומת רופאים – החוויה שלי דווקא הפוכה.
    כל הרופאות שהייתי אצלן התייחסו אלי כמו גוש בשר נקוב, והרופאים דווקא היו לבביים ומסבירי פנים מאד, ככה שנראה לי שזה עניין של מזל.

    • אנונימית ינואר 6, 2012 בשעה 9:32 am #

      להילהנוגה,

      גם אני, כמוך, מעמידה את בריאותי בראש סדר העדיפויות שלי ולפני ההנאה המינית של הגבר שאיתי. כך גם בן הזוג שלי, ועל כן הוא תומך בי במאת האחוזים בהחלטתי להפסיק עם הגלולות.

      כל זה לא מוריד מרלוונטיות הדיון על הנאה מינית מול בריאות;
      שכן יש לזכור שני דברים:
      1. הנזק הבריאותי שגלולות גורמות לנשים, איננו עדיין עובדה מוגמרת ואובייקטיבית מבחינה מדעית; שהרי "לכל אישה תופעות הלוואי שלה", ו"לכל גלולה תופעות הלוואי שלה", ובכלל, לכי תמחישי לגברים, שהם רוב רובם של החוקרים והרופאים בנושא, מהי התחושה החצי-ערטילאית הזו שלך של חשק מיני ירוד, נפיחות, או ה"אל תיגע בי" שתיארת (ואגב, אני מזדהה איתו מאוד). אני חושבת שכשיעמיקו במחקרים על השפעת גלולות על נשים, יגיעו לתוצאות שירעידו את עולם המדע והרפואה, וייתכן מאוד גם שעוד 10 שנים, כשהבנות שלנו יתמודדו עם ההחלטות שנוגעות לאמצעי מניעה, כולנו נצחק ונספר על הגלולות האיומות האלה שהשתמשנו בהן פעם, לפני שהורידו אותן באופן גורך מהמדפים.
      עד אז – הנושא של "בריאות האישה מול הנאה מינית של בן הזוג", הוא נושא שרבים לא יסכימו עם כותרתו כלל, שכן לא מוכח כמעט כיצד בהכרח פוגעות הגלולות בבריאותנו, ולכן נשים שכן מתלוננות על כך, נחשבות היום הרבה פעמים היפוכונדריות. מבחינת גברים רבים הכותרת האמתית של הדיון יכולה להיות "תופעות לוואי כמעט זניחות של גלולות מול הנאה מינית של בן הזוג", או "נשים היסטריות וחרדות יתר על המידה מול הנאה מינית של בן הזוג"; ובמקרים האלה, לא ברור באופן אמפירי איזה מהצדדים יכריע את כף המאזניים.
      2. תתפלאי לשמוע, שעל אף טענתך הנחרצת ש"גבר שלא מוכן לשכב איתך עם קונדום צריך…", כשסיפרתי לחברותיי את הסיפור שבפוסט הנ"ל, רבות הופתעו ושאלתן הייתה "מה, ובן הזוג שלך מסכים לזה?". כמובן שזו אחת השאלות המעוותות ביותר שיכולות להישאל, ולא ארחיב על עד כמה השימוש במילה "מסכים", בהקשר של בן הזוג שלי וגלולות שאני בוחרת אם כן או לא להכניס לגוף שלי, הוא לקוי. אך כששאלתי את הנשים האלה בחזרה מה כוונתן, ואם לבן הזוג שלהן באמת יש את הזכות להסכים או להסכים כאשר זה נוגע לגופן שלהן, הן אמרו שמובן שלא; רק הן מחליטות החלטות כאלה.
      זה לא ימנע מבני הזוג שלהן לכעוס עליהן על החלטתן או להתאכזב; זה לא ימנע מהם לגרום להן להרגיש רגשות אשם על כך שהן מכריחות אותן להשתמש "בגומי הארור הזה"; זה לא ימנע מהם "לעשות להן פרצופים" ולרטון כל פעם שמגיעים לשלב במגע המיני, שבו צריך להביא את הקונדום ולשים אותו; ובעקיפין ובאופן שאיש כנראה לא יודה בו – זה לא ימנע מהם להיפרד מהן בגלל זה, או לפחות מהן להרגיש שאם וכאשר הם ייפרדו, ייתכן שחלק מההחלטה הזו יהיה ההחלטה שלהן להפסיק ליטול גלולות.
      גם אני חושבת שכל ההתנהגות הנ"ל היא שגויה ושוביניסטית בעליל. אך היא חמקמקה מפני שישימו עליה את האצבע (הרי איש לא באמת "יאסור" על בת זוגו להפסיק לקחת גלולות) ולכן היא כה מסוכנת.
      ולכן הדיון הזה, עבור רבים ורבות, מאוד רלוונטי.

      • hilanoga ינואר 6, 2012 בשעה 11:28 am #

        לא אמרתי שהדיון לא רלוונטי, וגם אני, מן הסתם, חוויתי את אותם לבטים כשהפסקתי לקחת גלולות. אבל משהגעתי למסקנות שהגעתי אליהן, אני חושבת שחשוב לשתף אותן כדי שנשים אחרות ירגישו גם הן שאלו החלטות לגיטימיות, ושהכעס על התגובה של בן הזוג או הסביבה לגיטימיים גם הם.

        ולגבי ההמחשה – אני תמיד משתמשת באנלוגיה לרעב.
        "תדמיין שאתה הולך למסעדה\מסיבה\אירוע, ומוגש שם כיבוד מדהים. תדמיין ששכרו את מיטב השפים לכי להאכיל את המבקרים, וכל אחד מהם יצא מגדרו כדי להביא לשולחן את פאר היצירה הקולינרית שנראתה עד אותו רגע. האוויר מלא בריחות של בשרים\ירקות טריים\מאפים (או כל דבר אחר שעושה לו את זה), ומלצרים עם מגשים עמוסים מתרוצצים בחדר וממלאים את הצלחת שלך במצעד בלתי נגמר של של מנות טעימות ומסקרנות.

        ועכשיו, תחשוב איך היית מרגיש במקום כזה אם חצי שעה לפני שהגעת לשם סיימת מגש ענקי של דומינוס פיצה לבד בבית.
        כנראה שעצם המחשבה על כל האוכל הנפלא הזה היתה ממלאת אותך תחושת בחילה."

  10. amelit ינואר 6, 2012 בשעה 9:15 am #

    ועוד בעניין השיטה הטבעית, יצא עליה עכשיו ספר מאוד מקיף בעברית, שלא בטוח שהוא תחליף לקורס שמלמד את השיטה אבל הוא בהחלט התחלה טובה לנשים שרוצות להכיר את גופן, להבין את מערכת הרבייה שלהן, ולשלוט על הריונותיהן (והוא זול יותר). קוראים לו "שיטת המודעות לפוריות" מאת טוני וושלר . מאוד ממליצה.

  11. שירה ינואר 6, 2012 בשעה 10:11 am #

    הי אורחת יקרה,
    תודה רבה על הפוסט היפה. התגובות הרבות כאן רק ממחישות כמה הנושא רלוונטי וחשוב עבור כולנו.
    גם אני זוכרת את התחושה שכשזה מגיע לבריאות האשה אין לי מספיק מידע בנושא ואני לא יודעת מאיפה להתחיל לחפש.
    מי שמתעסקת הרבה בנושא וגם כתבה כתבה קצרה על רפואת נשים מסוג אחר, היא טלי רוזין http://www.talirosin.com/?p=346. הבלוג שלה נוגע בנושאים של בריאות האשה באופן מעניין ונראה לי נחמד להכיר אותו בהקשר הזה.

    מקור מידע נוסף שאני אוהבת הוא הספר "נשים לגופן" שיצא לאור לא מזמן בעברית וגם כתבתי פוסט על הגרסה האנגלית שלו פה בבלוג. https://meandiscourse.wordpress.com/2011/05/08/glamorous/
    על הספר בעברית אמנם הועברה קצת ביקורת בנוגע לשמרנות שלו בתחומים מסוימים, אבל אני עדיין חושבת שזה מקום טוב להתחיל בו – הגרסה האמריקאית היה המקור הראשון שקראתי בו על כל הסוגים השונים של אמצעי המניעה הקיימים ועל היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם מפרספקטיבה אישית-נשית. בהתחשב במציאות שתיארת פה, הוא נראה לי אפילו יותר חשוב עכשיו.

  12. עלמה ינואר 6, 2012 בשעה 10:17 am #

    אני כל כך שמחה שכתבת את הפוסט הזה, בין היתר מפני שאני עצמי (ורוני עדה) ניסיתי הרבה מאוד פעמים כבר לכתוב פוסט על גלולות ולא הצלחתי, כי הנושא כל כך טעון רגשית עבורי וכי קשה לי לדבר את החוויה שלי ולומר שהיא מייצגת (נשים שונות עוברות תופעות לוואי שונות). אני שמחה שאת פותחת כאן שיחת נשים שיכולה להיות אלטנטיבה לחווייה הנוראית שעברת אצל הרופא ומודה לך וגם לשאר המגיבות על כל כך הרבה דברים חכמים שנאמרו כאן.

    יש לי כמה מחשבות להוסיף, ומתנצלת מראש שזה ארוך (הנושא קרוב לליבי):

    א. אני חושבת שהתחושה הזו שמישהו שולל ממך את האינטימיות של הגוף שלך, מחליט עבורך או מאלץ אותך לתוך עמדה של מכונה שהוא מבין יותר טוב ממך (כי הוא טכנאי מקצועי), היא תחושה איומה שמשקפת את היחסים בין פציינט ורופא ברפואה המערבית בכלל, לא רק בחדר הגניקולוג. א-ב-ל- הביקור אצל גניקולוג שונה כי את נתפסת כמכונה שמספקת או תינוקות או סקס- וזו תפיסה שכופים עלינו כנשים גם מחוץ לחדר הגניקולוג, כל הזמן, ולכן יש בזה מימד נוסף של השפלה ושל שוביניזם.
    אני זוכרת איך אי-שם בעברי, כשעוד הייתי עמוק בתוך הצרה הזו שנקראת גלולות וסבלתי המון תופעות לוואי איומות הרופא העמיד בפניי תמיד את הברירה בין הריון לא רצוי לבין אי קיום יחסי מין- כאילו כל מה שהגוף שלי עושה זה סקס או עוברים. הייתי צריכה להזכיר לו שבין זיון לזיון אני גם קיימת, ויהיה נחמד אם גם השעות האלה של היום שלי ילקחו בחשבון. אם הן עוברות עליי בכאבים, סחרחורות, בחילות ומצבי רוח- זה יכול להיות נחמד למתן את כמות ההורמונים שנדחפים לי לגוף.

    ב. אני מאוד מזדהה אם יחסי הכח שתארת עם הרופאים. גם אני וגם רבות מחברותי ספגנו השפלות כאלה ואחרות מהרופאים שלנו בזמן בדיקה גניקולוגית או אחריה. לא אשכח את תחושת הבושה כשרופא אחד שאל אותי בפשטות אם אני "אחת שחוגגת" או שיש לי בן זוג קבוע. ושוב, יש קשר מהותי בין מה שקורה בתוך חדר הגניקולוג לבין מה שקורה בעולם. אם העולם כל הזמן מכריז בפנייך שמי שעושה סקס היא שרמוטה ומי שלא עושה סקס היא עלובה וא-מינית- לא פלא שגם הרופאים מדברים אלינו ככה לעיתים קרובות.

    ג. יש קשר שתיקה כמעט אלים סביב תופעות הלוואי של הגלולה וסביב העובדה שקיימים עוד אמצעי מניעה בעולם. הסתרה שיטתית של מידע ותחושה של בושה הן חלק מאוד משמעותי מזה. התקן תוך רחמי, למשל, הוא דבר מאוד מאוד נפוץ באירופה, ובארץ כמעט לא קיים, בין היתר כי הוא נחשד בפגיעה בפוריות, אז לא נותנים אותו לנשים צעירות שאין להן ילדים (כי כידוע כל מה שאנחנו רוצות בחיים זה לעשות מתישהו ילד). אני יכולה להעיד, כפי שהעירה פונטיום לפני, שקונדום זה אחלה אמצעי מניעה שבעולם מבחינת זה שהוא שומר על הבריאות שלך ומערב מינימום הורמונים. אם משתמשים בו בצורה אחראית, הוא גם מונע הריון לא רצוי וכל גניקולוג שיש בו טיפונת של הגינות יודה בזה.

    ד. מסכימה עם הילה לגבי זה שיש אבסורדיות בכלל בטענה שאפשר להשוות את הבריאות שלך עם הערך שבהנאה מינית של בן הזוג. ואני חושבת שזה אפילו יותר מזה- הרי קונדום זה דבר די מבאס עבור שני הצדדים, לרוב, אבל הדיון תמיד מתמקד בכמה שגברים סובלים מקונדומים. בהתאם לזה, יש כמובן את הסטריאוטיפ המוכר לכולנו שלפיו אם את לא לוקחת גלולה את "לא פיירית" כלפי בן הזוג שלך, כי את לא "מספקת" את כל הסחורה. זה נורא ואיום. סקס זה משהו שעושים שני אנשים, לא משהו שאישה צריכה לתת לגבר. ושני האנשים האלה צריכים לקחת אחריות על זה שסקס גם (עלול) לייצר תינוקות. כלומר, שניהם צריכים להכיר בזה, ולפעול לגבי זה, ואפילו "להתבאס" קצת משימוש בגומי, אבל לפחות ביחד ובצורה שיווינית עד כמה שאפשר.

    ה. גם התהליך של פיתוח תרופות, כמו שכולנו יודעות, מתנהל בעולם ולא בתוך ואקום מדעי. ובמילים אחרות: הגלולה כמו שאנחנו מכירות אותה היא פשוט לא טובה מספיק. מגיע לנו טוב יותר! יתכבדו נא המדענים והמדעניות ויחליטו ליצור אמצעי מניעה שלא מחריב את הבריאות שלנו על הדרך. ואני לא חושבת שאמצעי המניעה המעפן הזה- שגורם אצל רבות להשמנה, מצבי רוח, דימומים לא סדירים, כאב ומפח נפש- היה הופך להיות כל כך פופולארי (עד כדי כך שהיום גניקולוגים מתייחסים אליו כאל האופציה היחידה) אם הוא לא היה נותן כל כך הרבה נוחות לגברים, שיכולים פשוט לזיין כרגיל ולא להכניס אף אחת להריון. ניסיתי פעם לשאול ידידים גברים שלי אם הם היו מוכנים, באופן תיאורטי, לבלוע בכל יום, כל חייהם, כדור הורמונילי שיפגע באיכות חייהם אבל גם יהפוך את הזרע שלהם ללא פורה וכך יגן עליהם מהריון לא רצוי. נחשי מה, אפס אחוז מתוכם חשבו שזה הגיוני לשלם את המחיר הזה רק כדי שסקס לא יוביל להריון.

    ו. זה נורא ואיום שרופאים לא מזהירים אותנו מספיק גם ממחלות מין (שקונדום מונע). כאילו כל העניין כולו זה הריון.

    ז. מנסיוני, גברים שמתבכיינים על זה שאת דורשת שישימו קונדום ומנסים לעשות לך "ריגשי" על זה הם לא בני אדם שראוי לחלוק איתם את הגוף שלך ואת השמחה והיצירתיות שבמיניות שלך.

    ח. צריכות לבסס כמה שיותר מסגרות של שיח אלטנרטיבי, נשים שמדברות עם נשים על הגוף שלהן ועל מה הן רוצות, ויעביר מידע בצורה פחות סקסיסטית ויותר אנושית (ממליצה על הספר "נשים לגופן").

    • אנונימית ינואר 6, 2012 בשעה 6:23 pm #

      עלמה,

      תודה על תגובתך המושקעת והרגישה.
      צר לי שגם את נאלצת לעבור חוויה לא פשוטה מול גניקולוגים בגלל וגלולות בפרט.

      ויותר מכל הייתי רוצה להתייחס לסעיף ח' בתגובתך – יצירת שיח אלטרנטיבי פורה בנושא ותוך כך הבאתו למודעות יותר רחבה.
      אחד הדברים שהכי צורמים לי כשאני משוחחת על הנושא לפעמים עם מכרות, הוא חוסר המודעות העצום בקרב הנשים עצמן לגופן (וגברים, כמובן, אבל זה כבר סיפור אחר, אם לא חמור באותה מידה) וההתייחסות שלהן אל עצמן כפי שתיארת – בתור גוף שתפקידו לספק סקס, או תינוקות.
      אני חושבת שרוב הנשים אינן מודעות מספיק לתופעות הלוואי הפוטנציאליות של הגלולות ולכן פעמים רבות אפשר לשמוע סיפורים כמו, "נטלתי גלולות 10 שנים. רק כשהפסקתי גיליתי חיים חדשים של הנאה מינית והקלה פיזית". איך אפשר להעביר כל כך הרבה שנים עם התחושות האלה, מבלי לברר מאין הן באות ולהטיל ספק בגלולות?
      ובכל זאת זו לא אשמתן – אף אחד פשוט לא טורח לספר להן על כך יותר מדי.

      מחברה אחת שנוטלת גלולות אף שמעתי את התגובה, "גם לי הפסיק המחזור לפני כחצי שנה, רופא הנשים אמר שזה בסדר, אז אני לא מודאגת". וגם זו תופעה מאוד נפוצה – הדרת המחזור, שנחשב בקרב הציבור דבר מעיק ומציק שכדאי לשאוף לצמצם ואף להפסיק אותו. לכן משווקות היום "גלולות החודש השלם", תחת הסלוגן "המחזור מוחק לך חלק מהחודש? (פשוט הפסיקי אותו)". הרי המחזור "מוחק" גם לרבים מהגברים חלק מהחודש מהבחינה המינית, אז למה לא להתייחס אליו כך?; לכן בפרסומת מוכרת לטמפונים שאף צוינה בבלוג הזה בעבר, אימא טבע הרשעה באה להעניק לבחורה המסכנה את המחזור שלה בדיוק באמצע הבילוי, כאשר רק הטמפון עוזר לה למנוע הרס מוחלט של הכיף בחייה ע"י הדימום הלא-רצוי.

      ולסיום, כל הנ"ל מתכתב ישירות גם עם הפוסט הקודם שפורסם כאן בבלוג, על הקומיקס המבורך "וג'יינה פלאואר" ומה שהוא בא להביע – שההתייחסות לגוף האישה, איבר מינה ובריאותה כטאבו ומעוררים מבוכה, הוא פסול מיסודו.

      אחרי שחוויתי את מה שחוויתי עם גלולות, התחלתי להרגיש מעין "שליחות" של הפצת הסיפור לכמה שיותר נשים, מתוך רצון אמתי לצמצם את מספר הנשים שייאלצו לעבור דברים דומים וליצור מודעות גבוהה יותר, גם אם זו לא קיימת בעולם המדע, לתופעות הלוואי. אני בטוחה שעוד רבות שעברו חוויות כאלה מרגישות את אותה תחושת שליחות.
      אני עדיין לא ממש יודעת איך אפשר ליצור שיח כפי שתיארנו, אך רעיונות יתקבלו בברכה.

      • hilanoga ינואר 6, 2012 בשעה 7:44 pm #

        הרבה פעמים תופעות הלוואי של הגלולות מגיעות חודשים אחרי שמתחילים לקחת אותן (לי לוקח בין ארבעה חודשים לחצי שנה לפתח את כל תופעות הלוואי של הגלולות, וזמן דומה לאבד אותן). במצב כזה די קשה לעשות את הקישור בין הדברים.

        אני הייתי צריכה להתחיל\להפסיק\לעבור גלולות חמש פעמים לפחות לפני שהשתכנעתי שתופעות הלוואי שלי מקורן בגלולות…

      • אינגיביורג האימתנית פברואר 18, 2012 בשעה 8:19 pm #

        אני דווקא צריכה למחות בנוגע למשהו:
        המחזור שלך אולי לא משבש לך את העניינים, אבל שלי בהחלט כן. ואני לא מדברת על הדימום. הדימום זה בסדר. מה שלא בסדר זה הכאבים בכל מקום אפשרי, הרגישויות, הפצעים שצצים משומקום, החרמנות שעולה ויורדת בפתאומיות, הבחילה, והעצבים. העצבים זה הכי גרוע. בעיקר בגלל שהם מתחילים שבוע לפני כל השאר. ולי באופן אישי הם עושים הכי הרבה נזק.
        אז אם אני לא משתמשת במערכת הרביה שלי, כן הייתי רוצה את האפשרות להשתיק אותה, ואני כן חושבת שצריך למצוא דרך לעשות את זה בלי כל מיני תופעות לוואי מפחידות.

    • בר ינואר 8, 2012 בשעה 4:11 pm #

      תגובה נפלאה ומפרה. תודה רבה : )

  13. יערה ינואר 6, 2012 בשעה 11:24 am #

    אני דוקא רואה בגלולות משהו מאוד משחרר ונוח, אני יודעת מתי המחזור מגיע, והוא יחסית עם PMS הרבה יותר נמוך. אם הזמן לא מתאים לי, אני פשוט ממשיכה קופסא חדשה. דאגה מהריון בכלל לא קיימת אצלי בראש, בניגוד לקונדומים ששם כל חודש הייתי סופרת את השעות בחשש. נכון, צריך לנהל מעקב על חיים בריאים, אבל יש כל-כך הרבה סוגים. פשוט צריך למצוא את הרופא האדיב שבאמת יקשיב. זה לא פשוט אבל אפשרי. ובקשר להנאת הגבר, אני לא יודעת מה איתכן בנות, אבל גם אני סובלת כשבן-זוגי עם קונדום. לסיכום, כשאני לוקחת גלולות, אני חושבת רק על עצמי, ממש לא עליו…

    • ponetium ינואר 15, 2012 בשעה 5:08 pm #

      כל זה טוב ויפה כאשר יש לבני אדם בחירה אמיתית על בריאותם. הבעיה היא לא באמת ביש או אין גבולות אלא בפריווילגיה לנטול או לא לנטול אותן ולקחת אחריות על גופינו.

      אשרייך שטוב לך עם גלולות. גם לקונדומים, כפי שציינת יכולות להיות בעיות (רגישות ללטקס שלא תמיד ידועה יכולה להוות בעיה). הרבה פעמים הן אמצעי טוב. הרבה פעמים לא.
      עניין של פריווליגיה.

  14. shib ינואר 6, 2012 בשעה 3:47 pm #

    תודה לכולן על השיתוף. במסגרת הנוחה והמקבלת הזאת, אני מבקשת להעיר שלוש הערות:
    1. גם החוויה שלי מרופאות נשים לא היתה חיובית במיוחד, דווקא רופא הנשים (שאליו הלכתי לפי המלצה מחברות) היה חביב למדי.
    2. אנונימית – אחות, קופת החולים שלך נשמעת די מעפנה. לא למצוא אף תור בשבוע הקרוב לא נשמע לי כזה סביר. לכך גם מתווספת הבחירה להעסיק את אותו רופא נשים ידוע לשמצה (עכשיו).
    3. אני חייבת להעיר שגם כשבאתי לרופאי משפחה וביקשתי הפניה לבדיקות למחלות מין נדרשתי לתת הסברים, בנימוק ש"גם ככה אין הרבה מחלות מין בישראל". וואלה יופי.

    המסקנה שלי מכל זה היא שעל אף שזה לפעמים מנוגד לטבע, צריך לעשות מאמץ ולהוציא מעצמנו את היכולת לעמוד על שלנו ופשוט להתעקש על מה שחשוב לנו.

  15. גילי ינואר 6, 2012 בשעה 8:30 pm #

    שקלת אולי להתלונן בקופת החולים על הרופא שלא שלח אותך לבדיקת קרישיות ונתן לך גלולות ללא בדיקה? ההתנהגות שלו רשלנית מאוד. תארי לך כמה היא עשויה לסכן המטופלת צעירה ולא מודעת או אישה שמתביישת להתווכח איתו ולחפש רופא חדש.
    ובנוגע לויכוח הגניקולוג מול גניקולוגית, לי יש שניים בהתאם למקומות מגוריי המשתנים- האחד גבר והשנייה אישה. שניהם מקצועיים, עדינים ומתחשבים באופן זהה למדי. לגבר קוראים ד"ר דניאל גיפס ולאישה ד"ר יפעת אוקסהורן- שניהם באזור המרכז. אני מגיעה אליהם דרך מכבי, אבל אולי הם עובדים עם עוד קופות. ופה יש רשימה ארוכה למדי של גניקולוגים מומלצים נוספים מאתר "באופן טבעי" http://beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E4%EE%EC%F6%E5%FA_%F8%E5%F4%E0%E9_%F0%F9%E9%ED

    והמלצה אחרונה מתחום הספרות- "האישה- גאוגרפיה אינטימית" של נטלי אנג'ייר http://www.haaretz.co.il/literature/1.972519 למעט השראה שתאפשר לך להמשיך ולדרוש טיפול גניקולוגי מעט יותר מוצלח

    • דורית נובמבר 14, 2014 בשעה 11:36 am #

      יפעת אוקסהורן איומה ולא מקצועית. היא אמרה לי כל מיני דברים לא נכונים, שהמחקר בנוגע אליהם אומר אחרת..

      כמו כן, היא גם מזלזלת במטופלות שלה.
      כששאלתי אותה איפה היא ממליצה לי לעשות סקירת מערכות בהיריון היא אמרה לי: במרפאה. כששאלתי איזה מרפאה היא אמרה לי: במרפאה שיש בה אולטראסאונד. איזה מן תשובה זו?

  16. יעל ינואר 6, 2012 בשעה 11:30 pm #

    לי הגלולות עשו מיגרנה והפסקתי אותם. לבן זוגי ממש לא מפריע הקונדום ואני אוהבת אותם- פחות מלכלך- פשוט זורקים לפח וזהו. גם אני שמעתי איזה בחור טמבל פעם אומר ש"איזה מבאסת אני, אם חבר שלי שוכב איתי בלי גלולות". אז אמר. יש הרבה אנשים שאומרים הרבה דברים דפוקים. אני וחבר שלי- מרוצים.

  17. יעל ינואר 6, 2012 בשעה 11:35 pm #

    ודרך אגב, חבר שלי לא ניסה אפילו פעם אחת "להשתחל" לתוכי לפני ששמנו קונדום כפי שמספר גברים שהיו לי סטוצים איתם ניסו (וידעו שאני לא לוקחת גלולות). בגלל זה *הוא* עדיין חבר שלי.

  18. בר ינואר 8, 2012 בשעה 4:09 pm #

    לפני מספר שנים שמעתי על מחקר שהגיע כבר לרמת ניסוי בבני אדם בדבר גלולות למניעת הריון לגברים. אני ובן זוגי דאז חשבנו שזה רק יהיה הוגן לו כל אחד "בתורו" במהלך שנה או שנתיים יקח את הגלולה ואז יתן לשני מנוחה. כאשר שאלנו את הגניקולוג אליו הלכתי אז מתי הגלולה הזו תגיע לארץ, הוא לגלג וצחק שיש רק גלולות לנשים וגלולה לגברים לא קיימת ורק לחשוב על אופציה כזו מגוכחת (מילה שהוא השתמש בה בוודאות והותירה אותי פעורת פה). ניסינו לכתוב למדור יחסים בעיתון "לאישה" (בדיעבד, אני מבינה היום שהמעשה היה אבסורד), שם ענה לנו גניקולוג נוסף שצחק עלינו שאנחנו לא מבינים שרק נשים יכולות ללדם ורק הן יכולות להשתמש בגלולות…
    היום אני מודעת לזה שכל מדע משוקע באקלים התרבותי-חברתי שבו הוא מתבצע וכי מחקרים ימומנו לפי בעלי אינטרסים. כלומר – החברה צריכה לעבור תהליך ארוך עד שמחקרם על גלולות לגברים או לחילופין, מחקרים לשינוי הגלולה הקיימת ליותר בריאה לנשים, רחוקים מלקבל מימון.
    הערה נוספת, בניגוד לתפיסה שעלתה מרבות מהתגובות ומהפוסט עצמו, מכעיסה אותי התפיסה שמדובר במשוואה של הבריאות של האישה מול ההנאה המינית של בן הזוג. המשוואה יותר מורכבת ונדרש להכניס אליה, בין היתר, גם את הפרמטר של ההנאה המינית של האישה. אני עצמי לא אוהבת קונדומים שפוגעים בחוויה ובהנאה ש-ל-י. אני אוהבת יחסי מין ורוצה להרבות בפעילות מהנה זו, קונדומים הופכים אותה לבלתי נסבלת עבורי. כך שהפתרון הוא לא קונדום, אלא בדרישה של צרכניות (אנחנו 50% מהאוכלוסיה, אם לא יותר : ), לספק להן פתרונות נוחים ובריאים. אם השוק (כן, גם מערכת הבריאות הפכה לשוק) ידע שיש לזה ביקוש, ימצאו את המימון לזה.
    ואחרון חביב – אחרי שנים רבות של זלזול של גניקולוגים שפצעו אותי, לגלגו עלי ונתנו לי להרגיש כמו אובייקט מיני, בכל המשתמע מהדבר, מצאתי גניקולוגית נפלאה, ד"ר תמר שלם, שסופסוף נתנה לי להרגיש סובייקט עם דעות ורצונות והחזירה לי את הכוח כלקוחה. זה לא בגלל שהיא אישה, אלא בגלל שהיא פשוט מתייחסת באנושיות. כולנו חייבות לצאת מתוך מעגל הבושה (שתוארה באופן כל כך נוגע בפוסט) ולדרוש יחס הולם.
    ודרך אגב – מה שלא צויין בפוסט ונראה שהכותבת לא הייתה מודעת אליו, הוא שבכל מרפאת נשים יש "רופא תורן" שאפשר לגשת אליו בכל יום, גם ללא קביעת תור. חשוב לדעת את זה.

  19. hami ינואר 15, 2012 בשעה 12:57 pm #

    אני מתנצלת שאני חורגת מהשורה, אבל כל הנושאים שהועלו בפוסט הם נושאים אוניברסליים שנוגעים לכלל יחסי רופא/ה-מטופל/ת ובמיוחד ברפואה מתמחה.
    השאלה האם רופא/ה צריכים להיות גם נעימי הליכות או רק מקצועיים- אוניברסאלית
    השאלה האם רופא/ה מערב אינטרסים כלכליים בוטים במהלך העבודה וההמלצה על טיפול – אוניברסאלית
    השאלה האם רופא/ה הוא ספק אלטרנטיבות או ממליץ/מכתיב – אוניברסאלית
    השאלה האם רופא/ה רשאי להתנשא ולהתנהג בפטרנאליסטיות- אוניברסאלית
    השאלה כיצד רופא/ה צריכים להתמודד עם מטופלים משכילים שיודעים לקבל מידע ממקורות עצמאיים ובאים עם שאלות – אוניברסאלית.
    בקיצור, עצם העובדה ששלל השאלות האלה עלו בביקור אצל מומחה לגניקולוגיה, לא הופכת אותן לבעיה של שובניזם. אפשר לקבל יחס מחפיר גם מגניקולוגית וכל הנקודות שהעלת תקפות גם למפגש עם קרדיולוג/ית.
    הנושא חשוב וראוי בלי קשר לענין המגדרי. חבל כי לטיעוני שוויון, כח, אי החדרה של אינטרסים מסחריים לטיפול רפואי וזכויות חולה יש תוקף בלי שום קשר למגדר של המטופל וזה מסיט את הדיון מהעיקר.

    • רוני ינואר 15, 2012 בשעה 1:08 pm #

      שלום hami,

      הרשי לי לחלוק עלייך – הפוסט הזה לא מסיט את הדיון מהעיקר, אלא מרחיב את הדיון על יחסי רופא/ה-מטופל/ת. נכון שהנקודות שהעלית בתגובה שלך, הן סוגיות רווחות בכל תחומי הרפואה, וכי יחסי רופא-מטופל הם יחסים מורכבים ולעתים בעייתיים שיש לתת עליהם את הדעת (כפי שכבר נעשה בבלוג הזה גם בפוסטים כמו זה: https://meandiscourse.wordpress.com/2011/05/18/unknown-sensitivity/).

      כיום אנו כבר יודעות כי כל מפגש אנושי נע על צירי זהות שונים: מגדר, מוצא, אתניות, מעמד סוציו-אקונומי, העדפה מינית ועוד. כך שהיחסים בין רופאים שעובדים במערכת של שירותי רפואה מאוד חד-צדדיים, לבין נשים שצריכות לעבור בדיקות אינטימיות במיוחד, הם יחסים שכדאי וחשוב לתת עליהם את הדעת בנוסף לשיח על ככל היחסים בין רופאים לבין מטופלים. ההבדל בין מפגש עם קרדיולוג/ית או אורתופד/ית לבין מפגש עם גניקולוג/ית, הוא הבדל חשוב שצריך לשמוע את הייחוד שלו, ואת המשמעויות שלו לגבי נשים רבות. לא בכדי יש מעלינו הרבה מאוד תגובות (לא תמיד יש כ"כ הרבה תגובות לפוסטים שלנו, אם תסתכלי אחורה) – ככל הנראה הכותבת נגעה בנקודה רגישה שנשים רבות חווות אותה, ולא תמיד מדברות עליה.

      באופן אישי אני מקווה כי לדיון על הבעייתיות שבין רופאים למטופלים שלהם, יצטרפו עוד הרבה קולות רבים ומגוונים, שיוכלו לדייק את החוויות השונות שא/נשים חווות כיום במסגרת המפגש עם שירותי הרפואה שאנו מקבלות. במקום לבקש לדבר על המאקרו, כדאי לשמוע כמה שיותר נקודות מיקרו, שיתנו לנו נקודת ראייה רחבה ומורכבת ככל האפשר.

  20. שיר-דמע ינואר 15, 2012 בשעה 2:37 pm #

    פוסט חשוב מאוד. זה מדהים כמה דיסאינפורמציה יש בנוגע לאמצעי המניעה והאפשרויות שעומדות בפנינו.

    אני יכולה לספר מהזווית שלי שכל רופאי הנשים אצלם עברתי בחיי – ועברתי רבים מאוד, מאחר שעברתי מקומות מגורים רבים והשעות שלי אינן גמישות במיוחד – היו בסה"כ קשובים מאוד, ולאחר שעלתה בעיה של כולסטרול בעקבות השימוש בגלולות, הציעו לי תחליפים (לרבות רופא אחד שהציע התקן למרות שטרם ילדתי ואוי-אוי-אוי מה זה יעשה לפוריות שלי).

    לפי מה שהסבירו לי, לפחות מהזווית של הכולסטרול, במדבקה ובטבעת "נובה רינג" יש יתרונות כי אעפ"י שגם אלו מכילים הורמונים, ההורמונים לא עוברים דרך מערכת העיכול והכבד ולכן יש פחות השפעה על הכולסטרול.

    לי אישית הפסקת הגלולות עשתה הרבה דברים טובים (כגון עלייה בחשק המיני, והפחתה משמעותית בכאבי המחזור), אבל מצד שני אני לא סובלת קונדומים, זה פוגע בהנאה *שלי* בלי קשר להנאה של בן זוגי, ואני הרבה יותר חרדה מכניסה להריון בעת השימוש בקונדומים מאשר בעת השימוש בגלולות. לצערי אין כרגע אמצעי מניעה אידיאלי מבחינתי (למעט, אולי, התקן) ואני מצטרפת לקריאה כאן, שאנחנו כוח שוק ואם נציף את הדברים, בסוף יצליחו לפתח אמצעי מניעה טוב יותר.

    אבל דבר ראשון – אינפורמציה מלאה על אמצעי המניעה הקיימים. דברו אחת עם השנייה. דברו עם חברותיכן. המליצו על רופאי הנשים האנושיים וספקו מידע על רופאי הנשים שאינם כאלה. בזה כוחנו כרגע.

  21. יוסי ינואר 16, 2012 בשעה 8:13 am #

    משנאת הגברים לקונדומים נולדו לא מעט ילדים והופצו לא מעט מחלות מין. אז בהחלט יש מקום לכעוס על גברים שמנסים לשכנע נשים לא להשתמש בקונדום. אבל, אני בהחלט זוכר עד היום את הפליאה שלי כבחור צעיר מהפגיעה של קונדום בהנאה מיחסי מין. עד שקיימתי יחסים עם קונדום לא הבנתי בכלל למה צריך כל כך הרבה פרסומות לשכנע בני נוער להשתמש בו. רק אחרי שהתנסיתי בכך בעצמי גיליתי שקונדום פשוט הורס לי את הסקס לחלוטין. לכן, לדעתי הפתרון הוא פשוט לוותר על החדירה. יש הרבה דברים אחרים מהנים לא פחות שאפשר לעשות.

    אגב, אני בטוח שזכיתן ליחס מזלזל לא רק מרופאי נשים. רופאים באופן כללי לא נוהגים להקשיב לחולים שלהם יותר מדי. לעיתים קרובות מדי הם מבטלים את מה שאנחנו אומרים להם, ולא טורחים אפילו להסביר לנו את הנושא כראוי.
    מאז שהתבגרתי והפכתי לגבר אשכנזי משכיל, אני נתקל בכך פחות ופחות, אבל עדיין לא תמיד לרופאים יש כוח או מודעות להיות קשובים. לאחרונה יצא לי לעבור בדיקת אוזניים מלאה תוך כדי שהרופא מנהל שיחה עם יועץ ההשקעות שלו ולא טורח להפסיק אותה מתחילת הבדיקה שלי ועד שיצאתי מהחדר. הדבר קשור, בין השאר, למחסור ברופאים וגם לנורמה שרופאים עובדים הרבה מאוד, גם כשהם לא חייבים. קשה מאוד להיות קשוב וסבלני לחולים כשצריך לתקתק עשרות חולים ביום. יש להניח שאוכלוסיות שמעמדן פחות (צעירים, נשים, מזרחים) סובלים מכך יותר מאחרים.

  22. יונתן ינואר 17, 2012 בשעה 8:51 pm #

    רק רוצה להוסיף נקודת מבט גברית מסויימת (למרות שקשה להגיד שזה מה שמצפים מ"גבר" להגיד)- אני במשך שנים מעודד בנות זוג שלי שלא לקחת גלולות. בת-זוגתי הראשונה (היום לשעבר) לקחה גלולות במחשבה שזה ישפר את יחסי המין שלנו. היא התחילה להרגיש מאד לא טוב והיו לה לא מעט תופעות לוואי שבסופו של דבר רק פגמו בסקס. מאז נראה לי אני נגד העניין. אני שנים משתמש בקונדומים, ללא שום בעיה. אני חושב שמי שמרגיש פחות נעים איתם, פשוט לא חיפש סוג שיהיה לו נעים (וכן הם מאד מגוונים ומאד מאד שונים אחד מהשני). לקח לי תקופה מסויימת למצוא סוג שאני מרגיש נוח איתו ושיושב טוב וכן הלאה, אבל מאז לא שמעתי שום תלונה מבת-זוג ולי בטח לא הפריע. אי אפשר להגיד שזה לא יותר נעים בלי, אבל ההבדל לא כזה גדול, בטח ובטח אם משקללים את העובדה שבת הזוג שלי לא מרגישה נורא ולא לא בא לה שאני אגע בה (והלוואי שהשלילה הכפולה פה נכונה תחבירית).
    לגבי עניין הרופאים, נראה לי פשוט יש הרבה קופות חולים לא טובות והרבה רופאים לא טובים ומצב הרפואה הציבורית די זוועה וגם הפרטית לא משהו. שווה להשקיע את הזמן (ואת הכאב) הנדרש בשביל למצוא רופא שמרגישים איתו בנוח. נראה לי.

  23. יעל ינואר 22, 2012 בשעה 12:51 pm #

    נוגע ללב, ומוכר לצערי הרב.
    הייתי אצל הרבה רופאי נשים- גברים ואף אחד מהם לא הבין לליבי חוץ מרו]פאות נשים וגם בתוכן קשה מאוד למצוא מישהי שבאמת מבינה ומומחית בעניין.
    תשאלי חברות נשים וכל מי שרק אפשר לגבי רופאת נשים טובה ומומחית!!! רק אחת כזאת תוכל לעזור ולומר את האמת.
    אני, עד שמצאתי אחת, היא עברה לארה"ב ורק עכשיו אחרי שנתיים ללא רופאה קבועה, מצאתי עוד אחת ממש ממש טובה ומומחית ונעימה ומבינה!!! אני נוסעתלעיר אחרת כדי לראות אותה וזה שווה הכל, אל תוותרו על הבריאות שלכן, חפשו עד שתמצאו את הרופאה הנכונה והטובה בשבילכן!

  24. rona ינואר 22, 2012 בשעה 4:12 pm #

    באמת עצוב היחס שנשים ערניות ואחראיות כמוני וכמוך מקבלות מרופאינו, גם אני לקחתי בעבר גלולות – שקיבלתי בקלות כמו סוכריות ללא בדיקת דם או בדיקת היסטוריה משפחתית. גם עליי צחקה הרופאה כששאלתי האם היא יכולה להחליף לי גלולות כשטענתי שירד לי החשק המיני לרמה אפסית, והשתנה לי מצב הרוח, כאמור היא צחקה וטענה שזה בכלל לא קורה לבנות בגילי. לאחר שחקרתי את הנושא כמובן ראיתי שאני שפויה ואני בסדר וזה לא קשור לגיל.
    הרופאים לא אמרו לי או לחברותיי על שום תופעת לוואי – קלה או חמורה, בנות מתות מסיבוכים אפילו! ואף אחד לא מדבר על זה. העיקר שמשרד הרופא מקושט בלוחות שנה ושאר ציוד פרסומי של הגלולות, והעיקר שנתנו לי נרתיק יפה…
    הגלולה הייתה אמורה לשחרר אותנו, אבל היא עושה ההפך, והופכת אותנו לגרסה אחרת של עצמנו, גורמת לנו לפגוע בבריאותנו – כשבסך הכל מבצע מנגנון בריא וקסום!
    אני גם שותפה ללבטיך- אז מה אם לא גלולות? לקבל הורמונים בדרך אחרת? קונדום?…
    הבחור האחרון שהייתי איתו (לא בן זוג קבוע) שאל כדרך אגב – "אוף למה את לא לוקחת גלולות?" והוא באמת הצית לי את הפיוז הזה שכל כך מוטרד מהנושא, אז אמרתי לו- "ואם הייתה גלולה גברית, שהיית צריך לקחת בכל יום , כך שהיה משתנה תהליך ייצור הזרע- היית מוציא נוזל אבל בלי תאי זרע. היו כמה תופעות לוואי על מצב הרוח, חשק מיני…" רציתי להמשיך על קרישי דם ואלכוהול ועל זה שפעם המינונים היו בכלל הרבה יותר גבוהים וקשה לאמוד בדיוק את הנזק אבל הוא כבר נכנע והבטיח לא להטריד אותי יותר בנושא.
    לי אישית זה לא הפך את החיים לפשוטים יותר ואני מתרכזת כרגע יותר בלדעת מתי אני מבייצת, אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות כשיהיה לי בן זוג…

  25. מעין פברואר 5, 2012 בשעה 9:53 pm #

    מעבר לכל הדברים הנכונים שנאמרו כאן על אמצעי המניעה השונים ועל הבושה, הפחד וחוסר הנעימות שמאפיינים הליכה לגניקולוג, נשאלת השאלה מדוע הרופאים נעולים כל כך על גלולות כאמצעי מניעה, עד כדי כך שהם בפירוש לא טורחים ליידע לגבי סיכונים אפשריים, קבוצות סיכון, תופעות לוואי, ואותן אנחנו פוגשות רק בעלון המצורף? באמת, לא ידוע לי על שום תרופה אחרת שעלולה לגרום לתופעות לוואי כה חמורות וכלל לא טורחים ליידע עליה.

  26. נגה פברואר 10, 2012 בשעה 2:34 pm #

    מעניין מאוד ונתן לי המון נקודות למחשבה.כמה מכן מתארות פה רופאות נשים שאתן מרגישות איתן בנוח ואשמח לשמוע המלצה,אני לוקחת גלולות כרגע ולא מרוצה ומעוניינת לשמוע על אלטרנטיבה מפי רופאה שתכבד אותי ואת הרצונות שלי ולא תבטל אותן ותגרום להם להשמע לא לגיטימיים.

  27. חן אוגוסט 27, 2012 בשעה 8:21 pm #

    רציתי לומר תודה לכותבת ולכל המגיבות והמגיבים על דיון מאוד מעניין.
    רק רציתי לספר לכן/ם על הצד השני. אני סטודנטית לרפואה שמנסה בעצמה לחשוב איך הייתי רוצה להיות בתור רופאה. אני שומעת הרבה מרופאים על תנאי העבודה שלהם. למשל, כיום התור הממוצע לרופא/ה בקהילה אמור לארוך כ-10 דקות. מעבר לזה, סביר שהרופא/ה עובדת על חשבון זמנה הפרטי.
    אני מנסה לחשוב איך אמור להיראות תור שבו נרשמות לראשונה גלולות. רק השיחה על האופציות השונות למניעת הריון, והשיחה הנלווית על הגנה ממחלות במין בלי קונדום, ורצוי גם השיחה על קשר מיני/זוגי מכבד (לפחות לציין שאם מישהו פוגע או מאיים אפשר לדבר על זה כאן), אמורות לארוך לדעתי כ-20 דקות. ומה עם שאלות על קבוצות סיכון (עישון, מיגרנות, קרישיות-יתר במשפחה?), שאלות כלליות על הבריאות ואורחות החיים; בדיקה גופנית ואולטרה-סאונד? בסך הכל פגישה כזאת יכולה לקחת מעל 30 דקות וזה יהיה סביר, אפילו די מהיר.

    אני כלל לא מספרת את זה כדי שתהיה יותר אמפתיה לרופאים המסכנים – האחריות היא שלנו ואנחנו צריכים לדעת מה מקובל עלינו לעשות ומה לא ולהיות שלמים עם ההחלטות שלנו, גם במגבלות הזמן – ועובדה שיש כאן ובמקומות אחרים (https://www.facebook.com/groups/440928549253281/permalink/441568522522617/) מספיק סיפורים על רופאים נוראיים ורופאים נפלאים, שכולם עובדים בסה"כ באותה מערכת. אני ממש לא חושבת שחוסר זמן הוא תירוץ להתנהגות מגעילה. כן הייתי שמחה לראות יותר רופאים שמסרבים לסכן את מטופליהם ורשיונם ו"מטרטרים" אתכם לביקור נוסף כדי לסיים לדבר על כל הנושאים, למשל. איך הייתן מגיבות לרופא כזה?
    הייתי רוצה שהמידע הזה יעלה גם בפעם הבאה שדנים בתקציב ובסדרי עדיפויות. שבהפגנות הבאות על סל הבריאות מישהו גם יגיד "רגע, אני רוצה 20 דקות עם רופא המשפחה שלי ולא 10, וסבא שלי צריך 30 דקות כי לא נראה לי שב-10 דק' אפשר לבדוק את כל האינטראקציות בין 14 התרופות שהוא מקבל". הייתי רוצה שגם המטופלות והמטופלים – בעצם כולנו- נדע להילחם על זכותנו לרפואה איכותית. אני חושבת שכשרק הרופאים נלחמים על זה, קל מאוד לטעון שכל מה שאנחנו רוצים זה רק כסף. וחשוב שהמטופלות יגדירו מה הן מצפות מהרפואה ומה מטרות המאבק שלהן למען עצמן. אני חושבת שלא נכון להשאיר את זה לרופאים, וכשנהיה חולים ונצטרך, לא בטוח שיהיה לנו כח להיאבק. דווקא בסיטואציה הזאת של אשה בריאה בסה"כ שנפגשת עם המערכת הרפואית, האשה בעמדה מאוד חזקה ביחס למטופלים אחרים במערכת (ולא סתם כל הקופות מחזרות אחרי משפחות צעירות ונשים בהריון – יש לנו גם עוצמה כלכלית).
    אשמח לשמוע מה דעתכן על הרעיונות האלו – וכיצד אפשר לשנות את המצב בישראל.

Trackbacks/Pingbacks

  1. מחוץ לתחום « האחות הגדולה - ינואר 8, 2012

    […] "דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האיש… (יחסי מין) […]

  2. מחוץ לתחום « האחות הגדולה - ינואר 8, 2012

    […] ארושס, יוצרת הכרזות כנגד הדרת נשים מתחילתו של המאבק: "דמיינתי ששם יגלו לי את הסודות הכי כמוסים של גוף האיש… (יחסי מין) אני נכנסת בבהילות למרפאה הלא-מוכרת של קופת […]

  3. קחי גלולות ותשתקי | גוף ונפש | סלונה - ינואר 22, 2012

    […] אור גרוס, מתוך הבלוג "יחסי מין", הגיגים על (א)נשים ועל […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: