מיס פיגי ואני

19 דצמ

|מאת שירה|

תמיד היו לי רגשות מעורבים בקשר למיס פיגי. מצד אחד, היא הצטיירה לי בתור דמות צעקנית, אגרסיבית, חסרת עידון ובעלת מחסור מוחלט במודעות עצמית. אף פעם לא באמת הצלחתי להזדהות עם החזירה הבלונדינית, הראוותנית, הקשקשנית, שמתעקשת לנשק את הצפרדע שלא באמת רוצה לנשק אותה בחזרה. מצד שני, ככל שעברו השנים, התחלתי לראות אותה פתאום בתור דמות נשית חזקה, כזאת שיודעת בדיוק מה היא רוצה ולא מפחדת להגיד את זה, בתור מישהי שלא מתחשבת אפילו קצת במה שאחרים חושבים שהיא אמורה להיות, מה שנראה לי די נדיר.

זה לא שאין בעיות עם הבובה שהיא מיס פיגי, נתחיל בזה שהיא מייצגת תופעה רווחת בטלוויזיה שמוכרת בעולם התקשורת בתור The Smurfette Principle. הניתוח של התופעה, שנערך במקור בתחילת שנות ה-90 אבל לצערי הוא עדיין די רלוונטי, הראה כיצד אם לא היה מדובר בסדרה שמיועדת במיוחד לנשים, ברוב סדרות הטלוויזיה הפופולאריות הוצגה תמיד רק אשה אחת בעלת תפקיד מרכזי. דמות שבדרך כלל גם התאפיינה בתכונות נשיות סטראוטיפיות למדי.

ובאמת, בהקשר של מיס פיגי, לא קשה להבחין שהיא הדמות הנשית המרכזית היחידה בכל הקאסט הצבעוני והמשוגע של החבובות. חוץ מזה שמדובר בייצוג לגמרי לא מאוזן של המציאות, גם הקיצוניות של הדמות שלה היא קצת בעייתית. כלומר, בגלל שבעולם של החבובות מיס פיגי היא האשה בה הידיעה, העובדה שהיא בעצם חזירה תאוות פרסום, בעלת מיניות מתפרצת, צעקנית על גבול הצווחנית וגם מי שמרביצה לחבר הצפרדע שלה על בסיס קבוע, לא יכולה שלא להעביר לצופים ולצופות הצעירים מושג חלקי ולא לגמרי חיובי של מה זה אומר להיות אשה או לפחות אשה מצליחה.

 

 אבל מה שיפה במיס פיגי הוא שהיא הרבה יותר מורכבת מזה, על כל ייצוג פארודי ואפילו גרוטסקי של הנשיות שלה נחשף אצלה קו מקביל ומפתיע. דוגמא קלאסית היא המראה החיצוני שלה. אין ספק שמיס פיגי עסוקה מאד במראה שלה ואף נסמכת עליו בהקשר המקצועי (אחרי הכל, היא עובדת בשואו ביזנס). היא מחליפה תלבושות כל חמש דקות ומחצינה את המיניות שלה כאילו היא לפחות מרילין מונרו. מצד שני, פיגי היא בטח השחקנית היחידה בעולם שאף פעם לא עשתה דיאטה – אלא אם כן מחשיבים את ה snackcercise שהמציאה – היא שלמה לגמרי עם הגוף העגלגל שלה ובאופן כללי די מרוצה מעצמה. עצוב לי להגיד, אבל אני לא מכירה אשה אחת שאוהבת את עצמה כמו מיס פיגי. רחוק מזה, הנתונים הסטטיסטיים מדברים על מליוני נשים בעולם שסובלות מהפרעות אכילה כתוצאה מן המושגים החברתיים המעוותים לגבי רזון והשמנה. שלא לדבר על התחושות הפרטיות שלי ושל הרוב המוחלט של הנשים שסובבות אותי שלא משנה איך אנחנו נראות זה בעצם אף פעם לא מספיק טוב.

לאור העובדות הללו, מפתיע ומשמח שדווקא מיס פיגי הפכה לאורך השנים לאייקון אופנה. בסרט החבובות החדש, שעלה החודש לאקרנים, היא אפילו הופכת לעורכת ווג הצרפתי למידות גדולות. הטוויסט הכי מעניין בכל ההתפתחות הזאת הוא המעבר של פיגי מן המסך הגדול לעולם האופנה ה"אמיתי". בשביל לקדם את הסרט החדש הקדישו עורכי המגזין Instyle סט צילומים שלם למיס פיגי. לא רק זה, אלא שמעצבי אופנה מובילים עיצבו עבורה שמונה תלבושות במיוחד לרגל המאורע. אי אפשר להתחמק מן האירוניה שבסיטואציה הזאת. מגזין אופנה, שלעיתים רחוקות להפליא, אם בכלל, היה מקדיש שמונה עמודים מרכזיים לתצלומים של דוגמנית למידות גדולות וקבוצת מעצבים שלעולם לא היו שוקלים אפילו לעצב בגד במידה שעולה על 38 עבור נשים אמיתיות, מוכנים ושמחים להקדיש מאמצים מיוחדים עבור מי שהיא בעצם בובה.

אבל לא מדובר רק במראה חיצוני, לאורך השנים הפכה מיס פיגי לסמל ציבורי של נשיות חזקה, ב1980 היא אפילו כיכבה על שער המגזין "לייף" בתור מועמדת לנשיאות ארה"ב וב81' היא כתבה מאמר ב-Saturday Evening Post על נשים בכוח העבודה. בניגוד לשחקניות אייקוניות אחרות, פיגי לא נצמדה לתדמית של הכוכבנית ההוליוודית שמפחדת לחרוג מגבולות הפרסונה הציבורית שלה ולאבד את האפיל המיני או נשי החשוב כל כך בהקשר הזה. היא מעולם לא הסתירה את הדעות שלה, לא חששה להצטייר כלא רצינית מספיק, או לחלופין, רצינית מדי.

ברמה של ההתנהלות ה"אישית" שלה, אפשר אפילו לומר שמיס פיגי היא ה"אלטר אגו" הנשי שלנו, שהיא מייצגת כמעט את כל מה שנחשב, גם כיום, פחות ראוי או מקובל בהקשר של התנהגות נשית. פיגי מתחילה עם קרמיט באופן אסרטיבי והחלטי בלי להסתיר את הכוונות שלה או להתנצל עליהן, היא תמיד בטוחה שהיא מצויינת במה שהיא עושה אפילו אם כל מי שהיא מכירה טוען אחרת, היא לא משתדלת להיות חיננית או עדינה במיוחד, יותר מזה, היא מקבלת את עצמה עם כל האגרסיביות, חוסר העידון וחוסר הטאקט שהתפרסמה בזכותן, לחלוטין ובלא היסוס.

 התכונות הללו מצרפות את מיס פיגי לקבוצה מכובדת אבל קטנה יחסית של נשים שפשוט לא רוצות להתעדן ובטח שלא מוכנות שיגידו להן מה לעשות. קבוצה שמכילה דמויות חזקות וגדולות כמו מיי ווסט, רוזאן בר ובת' דיטו. נשים שמתייחסות למיניות שלהן באופן גלוי ולא מסתורי, שמפגינות אהבה לגוף שלהן גם אם הוא לא מתאים לדימוי של הגוף הנשי האידיאלי, שלא אכפת להן להיות אלו ש"לובשות את המכנסיים במשפחה". כמו שחגי ציין כשדיברנו על זה קצת, הנשים הללו הן בו בזמן תמצית הנשיות ותמצית הגבריות, מצד אחד הן "הגבר" במערכת היחסים, אבל באותו הזמן הן גם פארודיה על נשים שנכנסות לתפקיד "הגברי", ואז, במפנה נוסף, מסתבר שהן מגחיכות את כל הרעיון של תפקיד "גברי" ו"נשי" פשוט מעצם היותן מי שהן. כשחושבים על זה, פיגי ואחיותיה מצליחות בעצם לערער את הסדר החברתי על ידי הפגנת הקולניות שלהן, הקבלה העצמית וחוסר האפולוגטיות שלהן- תכונות שרובנו מסתייגות מהן או אפילו מפחדות להפגין.

 

 בהקשר הזה מיס פיגי היא דמות מורכבת להפליא, נראה שהיא מייצגת את הדילמות של כל אשה משוחררת ועצמאית ואולי גם את אלה של כל אחד מאיתנו בזמן שאנחנו מנסים להתנהל בעולם. אנחנו רוצות להצליח אבל להישאר נחשקות, רוצות קריירה וגם אהבה, רוצים לבטא את עצמנו בחופשיות בלי לאבד מהאהבה של הסביבה אלינו, וכמו שכולנו יודעים, זה אף פעם לא פשוט. זה לא שמיס פיגי מצליחה להגיע לאיזון בכל התחומים הללו, אבל היא לפחות מעזה לבקש לעצמה את הכל ובאותו הזמן משקפת לנו מציאות מסובכת ורלוונטית במיוחד.

מעטות הן הנשים (או החזירות) שיכולות לקחת על עצמן את התפקיד הזה ולשרוד במרחב הציבורי או התרבותי, אבל מיס פיגי היא ללא ספק אחת מהן, אולי אפילו המפורסמת מביניהן. אז נכון, היא מביכה לפעמים, הרגישות החברתית שלה שואפת לאפס והאובססיה שלה לגבי חתונה עם קרמיט היא קצת מוגזמת, אבל אין ספק שלאורך השנים הפכה מיס פיגי לפארודיה מעניינת ומצויינת על ההיבטים הבעייתיים של נשיות כפי שאנחנו מכירים אותה. במקביל, היא גם צברה כמה תכונות והישגים שלא היו מזיקים לאף אחת מאיתנו. קצת אומץ, הרבה תעוזה והמון קבלה עצמית מהסוג הטוב ביותר.

 

מודעות פרסומת

10 תגובות to “מיס פיגי ואני”

  1. תרצה דצמבר 19, 2011 בשעה 3:23 pm #

    שירה, הרשימה שלך מצויינת.
    נהניתי לקרא את הניתוח ולהיכנס לקישורים. למדתי דברים שלא ידעתי.

    וכעת, הרשי נא לי להוסיף מידע ממאגר היידע שלי – מדובר בגישת ה"פוליסמיות" של פיסק ואחרים. לפי גישה זאת בכל ייצוג של דמות/יות בסרטים, שמטרתם למשוך קהל, לקבל רייטינג שזה אומר, איך לא, לעשות בוחטה, ההמלצה היא לעצב את הדמות כך שתהיה ורסטילית, כזו שכל אחד ואחת מהנמענים הנמנים על קהל היעד ימצאו בה את המשהו שאיתם הם מזדהים.
    למעשה, הסרט "חבובות" (שעדיין לא ראיתי) ומיס פיגי, שאותה גם אני זוכרת (לטוב) מן הסדרה, עונים על הדרישה הזאת, שכדי להיות פופולריים חייבים לשדר פוליסמיות של מסרים.

    • שירה דצמבר 20, 2011 בשעה 9:18 am #

      הי תרצה, תודה רבה. זה רעיון מאד מעניין, לא הכרתי את הגישה הזו.

    • רוני דצמבר 20, 2011 בשעה 5:09 pm #

      אכן רעיון מעניין, אבל משום מה אני לא ממש רואה אותו מיושם בימינו – להיפך: רוב הסרטים ההוליווידים (גם שוברי הקופות מביניהם), מציגים דמויות מאוד שטחיות של נשים, עם קווי אופי בודדים שאינם מעידים על ורסטיליות כלל ועיקר. דווקא בגלל זה מיס פיגי ראויה לפוסט – כי היא די שונה מדמויות נשיות רבות שאנו רואות על המרקע.

      נדמה לי שהיום, כדי למכור סרטים, אין צורך בורסטיליות גדולה של דמויות נשים – לרוב, העיקר שהן תהיינה יפות, נזקקות וחסרות יכולת בסיסית לנהל את חייהן ללא גבר לצידן.

  2. ponetium דצמבר 19, 2011 בשעה 8:42 pm #

    אין, אין על מיס פיגי.

  3. avivamishmari דצמבר 20, 2011 בשעה 11:28 am #

    כל כך יפה אמרת. הלכתי להפיץ (ואח"כ אתפנה שוב להיכנס ללינקים).

  4. Tsipi דצמבר 21, 2011 בשעה 11:03 am #

    באמת פוסט מצויין, והמון חומר למחשבה.

    רוצה רק לציין בהמשך לתגובה של רוני — יש משהו בזה שזו בובה שמייצגת את כל מה שמיס פיגי מייצגת. לא בטוח שהקהל הרחב היה מתחבר לדמות של אישה ממשית בהקשרים הללו. למרבה הצער.

  5. דנה ינואר 7, 2012 בשעה 2:56 pm #

    אהלן,
    יצא לי לקרוא כאן לא מעט ובכל זאת זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בדיון בעצמי. בעוד שהפוסטים שלך עוסקים בשאלות הסוציולוגיות שעל השפעת היצוג הנשי על ילדות, מעניין אותי להשוות את מה שאת כותבת לטקסטים פמינסטיים קולנועיים שאני קוראת במסגרת לימודי בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוני' ת"א.
    דמות נשית מובהקת כמו דמותה של מיז פיגי מתוארת אצל הוגות כמו מריאן דון (Doane). דון מתארת מצב שבו מופיעה דמות בעלת מאפיינים נשיים קיצוניים בקולנוע בעזרת המושג הלאקניני מאסקרייד (שנטבע הוא בידי ג'ון ריוור), שמתאר הקצנת ההתנהגות וההופעה הנשית כטכניקת הישרדות בעולם גברי. דון לוקחת את המושג הזה צעד אחד קדימה וטוענת שכשאנחנו כנשים רואות דמות מוקצנת כל כך אנחנו אוטומטית מזהות אותה כפארודיה על נשיות ולא כמי שאמורה לייצג עבורנו התנהגות הגיונית בעולם. כלומר, כדמות שעושה דראג ומקצינה בכך את ההבנייה התרבותית של המגדר. השאלה העולה היא האם ילדות שצופות בהתנהגות הזאת מסוגלות להזרה הנ"ל, האם הן מבינות שהאיפור, ההתלבשות והמיניות של מיס (מיז) פיגי הן משחק או שמא הן אופי רציני. רוצה לומר – מי שתראה את מיס פיגי ותצחק עלייה עשויה לצחוק גם מהפרסומת שבצד השני של כפולת המגזין.
    זהו. תודה לכן על הבלוג המשגע.
    דנה

    • שירה ינואר 8, 2012 בשעה 5:39 pm #

      הי דנה,

      התיאוריה של דון מאד מעניינת בהקשר הזה -לא הכרתי אותה קודם. היא מסתדרת לי עם הרגשות המעורבים שלי בקשר למיז פיגי. גם לי יש את התחושה שההקצנה של התכונות הסטריאוטיפיות שפיגי מציגה מעוררת ריחוק ומקשות על ההזדהות איתה ואפילו על הניתוח הביקורתי של הדמות שלה. כמובן שכשמדובר בצופות צעירות רוב הסיכויים שהטשטוש בין פארודיה לייצוג רק יתגבר.

      בניתוח שלי לגבי המהות החתרנית של הדמות של מיס פיגי התבססתי בעיקר על ספר שכתבה קתלין ראו בשם The Unruly Woman (הוספתי קישור בפוסט עצמו אבל לא הרחבתי), התיאוריה שלה מעניינת בהקשר של הרקע שלך כיוון שרוב הדמויות שהיא מנתחת שם הן כוכבות קולנוע וטלוויזיה- היא מתארת שם את האפקט המצטבר של הפארודיה ככוח הרעיוני וחתרני שמשפיע על הזירה התרבותית בטווח הארוך- כך שנראה לי שגם אם התשובה לשאלת ההשפעה בילדות היא שלילית אולי השינוי התרבותי המצטבר ישפיע על הילדות העתידיות או לפחות על המבוגרות העכשוויות.

      חוץ מזה, באופן כללי, הנושא של הדראג מאד מעניין בעיני ואפילו כתבתי פוסט אחר על הנושא, אם עוד לא יצא לך לקרוא : https://meandiscourse.wordpress.com/2011/04/15/me-myself-i-2/

      ובכל מקרה, תודה רבה על התגובה, תמיד כיף לשמוע מקוראות נסתרות של הבלוג 🙂
      .

Trackbacks/Pingbacks

  1. על אור וחושך « האחות הגדולה - דצמבר 21, 2011

    […] מיס פיגי ואני (שירה, יחסי מין. וגם בסלונה) […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: