אשיר עכשיו יפה על אֵלֶּה / לענג את חברותיי

17 נוב

|מאת עדי|

כשהייתי לסבית צעירה מאוד, חלמתי על עולם של נשים שכולו טוב. כמובן לא היה לי מושג שיש עוד נשים לסביות בעולם חוץ ממני. כמו חלק ניכר מבני האדם, הסביבה שגדלתי בה והמשפחה, לימדו אותי לחשוב באופן קיטובי (קללה שעד היום אני נלחמת בה שעה שעה). לכן, דמיינתי חברת נשים סאפפית אוטופית שטופת ארוס, שם הנשים כולן יפות, אוהבות וצחורות, מפזמות להן שירי אהבה ופורטות על הנבל, לבושות בגדים שקופים ומתבדרים ברוח כשעל ראשן זר פרחים ריחני.

כמובן שכאשר התבגרתי (מוקדם מדי), הבנתי כמה דברים חשובים: ראשית, יש עוד לסביות והרבה! אני זוכרת שממסיבת נשים למסיבת נשים בסוף שנות ה-90 תחילת ה-2000, החניונים מחוץ למסיבה הלכו והתמלאו וזה תמיד ריגש אותי מחדש. שנית, אין עולם סאפפי. למרות, שיש מי שבחשיבה קיטובית עדיין רואים מערכת יחסים לסבית כדבר עגול ומרחף, לא מחייב, לשם שעשוע בלבד. זאת שוב בגלל מחשבה סטריאוטיפית על נשים כרכות, פאסיביות וחלושות. שתי נשים רכות וחלושות = מערכת יחסים רכה וחלושה. אם כן, ברור שלא כך הדבר וכי העוצמה והמורכבות במערכת יחסים בין בנות – בני זוג ולא משנה מאיזה מין, תלויה בהרבה מאוד מרכיבים באופי של בנות- בני הזוג עצמן\ם, ובעוד פרמטרים ומורכבויות. אמנם, כמובן שהזהות המינית והמגדרית יוצרות פרמטרים ייחודיים מסוימים, אך זה כבר למחקרים סוציולוגיים.

על פי מקורות היסטוריים, ספפו היא כמעט האישה היחידה שכתבה בתקופתה. שירתה של ספפו עוסקת בין היתר גם באהבת נשים, אולם איני תופשת את ספפו כחלוצה בכתיבה על אהבת נשים. במאה השביעית לפנה"ס, בתרבות היוונית, קיטובים מיניים היו רופפים יותר, לפחות לא על פי ההגדרות שאנחנו מכירים כיום. ספפו כתבה גם על תשוקה לגברים וגם על תשוקה לנשים, ולא היה בכך עניין להתרסה כלשהי כנגד החברה שבה היא חיה.

 נשים כותבות שירה / עמליה זיו

נשים כותבות שירה
זה דבר דחוס מתוק
כמו סוכר חום מותך
מתוך ספר בישול צבעוני

מראות זו לזו שירים
הן כמו משוות שדיים
מול המראה הגדולה בחדר השינה

פטמה נוגעת פטמה
עור סמרמר בעור סמרמר
שנאה עצמית בשנאה עצמית

 

בשיר "נשים כותבות שירה" של ד"ר עמליה זיו, יש מספר תופעות מעניינות: ראשית, השיר קושר כתיבת נשים לאיזו אוירה לסבו ארוטית, דבר שמדלג שוב לספפו שלנו ונותן לנו תיאור של נשים שהן כמוזות בפני עצמן.

השיר נוטף מתיקות  ורוך עד שורתו הלפני אחרונה. אבל, מה שנדמה כתיאור אוטופי של שירה נשית לסבו ארוטית, מתגלה כביקורת סמויה. גם כתיבת נשים וגם אהבת נשים, הן תופעות מורכבות מאוד, הרבה יותר ממה שנהוג לנכס להן. נשים כבר לא כותבות בקיטוניהן הצרים כקיני נמלים, לא כולן "משוות שדיים", אלא עושות השוואות אחרות לגמרי, מעמיקות יותר ומורכבות יותר. ביקורת סמויה נוספת היא בשורה: "כמו סוכר חום מותך מתוך ספר בישול צבעוני". בגלל שהן נשים, הרי שיש שם גם ספר בישול צבעוני בעולם הסטראו-טופי הזה. השיר נגמר בשורה: "שנאה עצמית בשנאה עצמית" ובעצם כאן נחשפת הדרמה כאומרת- לא הכול ורוד נפלא ורך. הנשים החמודות והסמרמרות הללו מתות לעוף משם, מהמקום הצר מלהכיל, רווי הסטריאוטיפים. בעצם הטענה שעולה מהשיר היא, שלא כך נכתבת שירת נשים ולא כך הן מערכות היחסים הלסביות בין נשים.

השירה הנשית נכתבת באינספור דרכים ומורכבויות. לעיתים קרובות היא רחוקה מלהיות רכה וסמרמרה אלא היא קשה, חותכת ומשוננת. כך גם מערכת יחסים זוגית בין שתי נשים היא לא רק "פטמה נוגעת פטמה" (כמובן שפטמה נוגעת פטמה, אבל לא רק). מערכת יחסים בין שתי נשים היא מורכבת ומסועפת כמו כל מערכת יחסים ארוכת טווח או קצרה.

לסיום אתוודה על חסך – משום שאני חיה בתוך עולם הטרואי, כל גילוי תרבותי של אהבת נשים מרגש אותי כמו נערה שזה עתה נחשפה לעולם המסעיר (לכאורה) של המבוגרים. זה חסך שקיים בי תמיד, בגלל מחסור גדול במופעים מורכבים של אהבה לא הטרוסקסואלית בתרבות שלנו. (עכשיו יהיה פרץ עם מעט פאתוס, סלחו לי) והלוואי שמתישהו תהיה תרבות מגוונת יותר, שתאפשר לכל מי שחפץ באשר הם, ליהנות מאפשרויות וקיומים אחרים טובים, מרתקים ומלאים.

*לפניכם שיר, יחסית ארוך למה שנשמר מכתבי ספפו, שרובם נמצאו על פפירוסים. יש דבר מפעים במעבר מיוונית עתיקה לתרגום שהופך את הפלא הזה למובן. הקטע הזה והציטוט בכותרת לקוחים מהספר "מישהי, אני אומרת,תזכור אותנו" (הוצאת אבן חושן, 2009) בעריכתו ובתרגומו המצויין של שמעון בוזגלו.

 

פרגמנט 31.

הוא נראה לי שווה לאלים,

הגבר ההוא היושב ממולך

ומקשיב מקרוב לקולך המתוק

ולצחוקך המקסים.

– 

בחיי,זה מקפיץ את הלב בחזי.

הרי כשאני מביטה בך לרגע,

איני יכולה לדבר עוד;

 –

לשוני מתנפצת בשקט,

אש דקיקה מיד זוחלת

מתחת לעורי,

עיני אינן רואות דבר,

אוזניי מזמזמות,

זעה קרה ניגרת ממני,

צמרמורת אוחזת אותי,

אני ירוקה מעשב,

נראה שעוד קצת ואמות.

 –

אבל הכל אפשר לשאת

שכן…

 

מודעות פרסומת

10 תגובות to “אשיר עכשיו יפה על אֵלֶּה / לענג את חברותיי”

  1. ארז נובמבר 17, 2011 בשעה 1:03 pm #

    ראשית, מזל שגילית את קיומו של העולם שלא פועל לפי מיטב כללי ההטרונורמטיביות לפני כי המידע הזה שהעברת אליי מאוחר יותר היה חיוני ליציאה מהארון שלי.
    שנית, בעניין העולם שכולו נשים — אני עדיין לא התפכחתי מהאשליה הזו. כלומר, אני מכיר את המציאות לפיה עולם של נשים עשוי להיות אכזרי כי כ"כ הרבה נשים הפנימו נורמות גבריות. אבל אני עדיין מעריץ גדול של הספר HERLAND שתיאר כבר ב-1915 חברה של נשים בלבד שמתרבות בתהליך של רביית בתולין וחיות בעולם בלי מלחמות שכולו טוב. אני עובד כרגע בארגון ש-95% מכוח האדם שלו — כולל ההנהלה מורכב מנשים (החמישה אחוז הנוספים מתחלקים בין גייז לדמויי-גייז). וזה אוטופיה — זה מנוהל בצורה הטובה שארגון יכול להתנהל, בכל המובנים.
    והכי חשוב, תודה על עוד פוסט מהמם. עכשיו אני אתגבר על השנאה העצמית שבחוסר הכתיבה שלי ואעבור לכתיבת המאמר!

    • adiberk נובמבר 17, 2011 בשעה 3:29 pm #

      ארז יקר!
      הפיתרון של עולם שכולו נשים עשוי להיות קלאסטרופובי לאחוז ענק מהאוכלוסיה. אני לכשעצמי הייתי שורדת, אבל אז לא היה אותך ושכמותך ומה אז?

      • Erez נובמבר 17, 2011 בשעה 3:46 pm #

        It is actually closer than ever to be a reality! The technology of cloning makes sperm unnecessary in the reproductive process. Other technologies will soon allow the creation of sperm in labs. As a response, more than one scientist suggested that a world with no men is not just possible, but desirable. See, for example, the following article:
        http://www.haaretz.co.il/literature/1.1207235

        Sure, if that's happened, I trust that some men would be an exception…

    • ענבל נובמבר 22, 2011 בשעה 8:01 am #

      האם יש לספר תרגום לעברית? מה שמו בעברית אם כן?
      אני אשמח לקרוא אותו.

  2. ליאור נובמבר 17, 2011 בשעה 1:35 pm #

    אני מקווה שזה בסדר שאני מתייחס לנקודה שהיא אולי משנית בפוסט, אבל ישר תפסה לי את העין הרציונאליזציה לתפיסה (שאני חייב להודות שלא ידעתי על קיומה) לפיה מערכת יחסים בין שתי נשים היא "לא מחייבת ולשם שעשוע בלבד".
    אמנם לא נתקלתי בתפיסה זו קודם לכן, אבל כן נתקלתי בסטראוטיפ הנרחב לגבי גברים בהקשר הזה, אשר נתפסים על ידי רבים כחסרי יכולת להתחייב במהותם, אשר עיקר הוויתם "שעשוע".
    כך ישנה תפיסה רווחת לגבי הקהילה ההומוסקסואלית לפיה לא תיתכן מערכת יחסים עמוקה בין שני גברים, שכן עניינם היחיד של שני הצדדים הוא סקס והיעדר רגשות.
    בהתאם ישנה גם התפיסה לגבי התפקידים המגדריים במערכת יחסים הטרוסקסואלית שבה האישה מהווה את הצד הרגשי והמתחייב אשר מאזן את הגבר התשוקתי אשר "רק חושב עם הזין".
    מתפיסות אלו משתמע שהסטראוטיפ לגבי מערכת יחסים בין שתי נשים צריך להיות דווקא שמדובר תמיד במערכת יחסים עמוקה, רגשית להחריד ומלאת מחוייבות, בין שתי "נפשות תאומות", כשהצד החסר הוא דווקא זה של ה"שעשוע" השטחי יותר.
    מעניין לראות איך אפשר להאמין בסטריאוטיפ זהה לגבי מערכת יחסים בין נשים מפני שהן נשים, ולגבי מערכת יחסים בין גברים מפני שהם גברים, ולא להאמין בו לגבי מערכת יחסים בין גבר לאישה.

    • adiberk נובמבר 17, 2011 בשעה 3:27 pm #

      ליאור, זה נכון לחלוטין שיש עוד היבט על נשים כפי שכתבת, על רגשיות גואה וכו'. אבל זה לדעתי שלב אחד קדימה, כלומר, לפחות מי שמאמין שזה אכן כה חד מימדי, מסכים שזו מערכת יחסים. אני מתייחסת להיבט פרימיטבי יותר, של לא מעט אנשים שבכלל לא מסוגלים להבין שמערכת יחסים בין שתי נשים יכולה להתרחש ועוד להיות מורכבת ולא חד מימדית, כך לגבי מערכת יחסים בין שני גברים. לגבי מערכת יחסים בין גבר ואישה- גם כאן האופן שבו מערכת יחסים כזו נתפסת הוא סטראוטיפי וזה בעצם היפוך מסויים של זוג מאותו מין. זאת אומרת, האמונה הרווחת(עוד מסיפורי התנ"ך) היא, שבין גבר לאישה צריך להיות משהו שהולך לכיוון משהו מחייב, ולכן, אין הרבה סובלנות לקשר המבוסס רק על תשוקה מינית, זה כשלעצמו דבר מרובד ומעניין ביותר.

      • Erez נובמבר 17, 2011 בשעה 4:02 pm #

        I think it is important to realize that many of us already internalized the perceptions about male and female's sexualities. And we perform (probably without the ability to change) these same roles. Thus, it may be true that relationships between gay males tend to be, statistically, more often "just sex" because gay males internalized so well the privileged role in society and as regard to sex specifically. it is not the first time that gays comply with the stereotype of what is masculinity etc. One example is the widespread use of surrogate by affluent gay males who use unprivileged women's bodies — and reinforce the same old perception of women as reproductive machine etc. This is to say, sometimes the stereotype becomes reality…

  3. Erez נובמבר 17, 2011 בשעה 4:03 pm #

    The sentence should be: "Thus, it may be true that relationships between gay males tend to be, statistically, more often "just sex" because gay males internalized so well the privileged role OF MEN in society and as regard to sex specifically.

    • adiberk נובמבר 17, 2011 בשעה 6:09 pm #

      ארז, תודה על תגובתך המעמיקה. הסבר מרתק על היסודות שמהם צומחת מערכת התנהגויות מסועפת כשרשרת מתגלגלת של שנים על גבי שנים של ציות כמעט מובנה לנורמות. הדוגמה על ניצול של הגוף הנשי כמכונת רבייה מאלפת ומוכיחה עד כמה בני האדם "שואפים" להיענות לסטראוטיפ המקובל. דוגמה נוספת לכך הוא הצורך של הרבה זוגות מאותו מין להתחתן למשל, בדרכים שמעתיקות את האופן שבו מתנהל הטקס ההטרונורמטיבי.

Trackbacks/Pingbacks

  1. אז למה לך מילים? | - אפריל 13, 2013

    […] עדי / אשיר עכשיו על אלה/ לענג את חברותי […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: