החברים של דורותי

2 נוב

|מאת שירה|

מעניין מה שקרה לדורותי גייל, הילדה הקטנה מקנזס שברחה מהבית, ניסתה לחזור ומצאה את עצמה בארץ עוץ. אפילו פרנק באום שיצר אותה בוודאי לא ידע בשעת מעשה כמה גלגולים היא תעבור, לכמה פרשנויות היא תזכה, כמה אנשים ונשים ישתמשו בה בשביל להסביר משהו לגבי הזהות שלהם או משהו לגבי העולם.

אני לא יודעת למה התחלתי לחשוב על דורותי, בתור ילדה אני לא זוכרת שהיה לי הרבה עניין בספר או בסרט. תמיד אהבתי את ג'ודי גרלנד, אבל אהבתי דווקא את הסרטים האחרים שלה שברבים מהם היא גילמה אשה צעירה ושבורת לב בעלת קול יפיפה ולא ילדה מבוגרת לגילה שמלווה בשלוש דמויות לא יציבות עם תחפושות משונות. בכל זאת, חזרתי לחשוב על "הקוסם מארץ עוץ" בזמן האחרון, אפילו ראיתי שוב את הסרט וגיליתי שאני נהנית לחלוטין מכל דקה. גיליתי גם עוד כמה דברים.

אף פעם לא שמתי לב כמה מעניינים כל הדימויים הגבריים בסרט הזה. בניגוד למודל הקלאסי של "העלמה במצוקה" שבוודאי היה רווח בשנת 1900, השנה בה נכתב הספר, וגם ב1939, השנה בה יצא הסרט, לא רק ששלושת בני הלוויה שפוגשת דורותי אינם מצילים אותה, אלא שהם מסמלים דגמים לא מושלמים של גבריות כפי שהיא נתפסת בחברה המערבית. הדחליל חסר המוח, איש הפח חסר הלב והאריה הפחדן זקוקים לדורותי שתעזור להם לפני שהם מסוגלים לעזור לה. היא לעומת זאת אינה מחכה להם אלא יוצאת לפתור את בעיותיה בעצמה. הדוגמא הבולטת ביותר לגבר שאינו עונה על ההגדרות של גיבור גברי קלאסי מרשים הוא הקוסם מארץ עוץ עצמו. הקוסם אמנם אמור להיות כל יכול, אבל מתגלה בסופו של דבר כשרלטן חסר כל כישורים.

במהלך הצפייה בסרט נראה לי פתאום ברור שבאום עצמו התכוון לבקר את המושגים החברתיים אשר נקשרו באופן  אוטומטי לגבריות בתקופה בה הוא חי. למשל, כאשר הוא מצביע בסוף העלילה על היחס החברתי למושגים כמו אומץ, אהבה וחכמה.

 אחרי שקראתי עוד קצת בנושא גיליתי שבאום ערער על המוסכמות החברתיות המקובלות של זמנו הרבה יותר ממה שחשבתי. מסתבר למשל שהוא כתב ספר המשך לאחר ההצלחה של "הקוסם" שנקרא "בארץ עוץ". הספר מגולל את קורותיו של טיפ, נער יתום אותו גידלה מכשפה מרשעת. גם טיפ, כמו דורותי, מתיידד עם הדחליל, איש הפח וגלינדה המכשפה הטובה, בנוסף לדמויות משעשעות נוספות בשם ראשדלעת וסוס נסורת. אבל קיים טווסיט מפתיע בעלילה, גלינדה מגלה כי המכשפה הרעה הטילה כישוף על טיפ בכדי למנוע ממנו את זכויות הולדתו. מסתבר כי טיפ נולד בעצם כבת וכי הוא לא אחר מאשר הנסיכה אוזמה שאמורה לשלוט בכל הארץ. הקטע הנחמד ביותר בכל הסיפור הזה הוא מה שקורה לאחר שטיפ הופך לנסיכה אוזמה, הנסיכה אוזמה פונה אל חבריה ואומרת, (בתרגום חופשי)  "אני מקוה שאיש מכם לא יתייחס אלי אחרת..אני עדיין טיפ הישן והטוב…רק ש.." "רק שזה שונה" אמר ראשדלעת, "וכולם חשבו שזהו הדבר החכם ביותר שהוא אמר אי פעם". קשה להאמין שבאום כתב טקסט כזה כבר בשנת 1904, למרות שכשגיליתי שאחותו ואשתו של באום היו סופרז'יסטיות וכי הוא היה פעיל למען זכויות הצבעה עבור נשים בתחילת המאה העשרים, כל הפרטים האלה נראו לי קצת יותר מובנים פתאום.

לא רק באום השתמש ב"קוסם מארץ עוץ" בשביל להגיד משהו על המציאות החברתית שבה הוא חי. בשנת  1974 עובד הסיפור למחזמר בשם ,The Wiz כשההפקה כללה רק שחקנים אפריקאים אמריקאים. בגרסת הסרט של המחזמר שהופק ב1978 השתתפו דיאנה רוס בתפקיד דורותי ומייקל ג'קסון בתפקיד הדחליל. עלילת הסרט הועתקה להארלם ודורותי, מורה צעירה בת 24 יצאה למסע בניו- יורק אלטרנטיבית במקום בארץ עוץ. הסרט, שתיאר את הסכנות שאורבות בניו-יורק, יכול להתפרש גם כתיאור חתרני של האתגרים העומדים בפני מי שמנסה לצאת מהגטו ההארלמי כאשר שדה הפרגים הופך למאורת סמים, הדחליל העשוי מזבל מסמל את חוסר היכולת לרכוש השכלה והמכשפה מנהלת מפעל המעסיק עובדים בשכר רעב.

 באופן אירוני, לא רק שהסרט לא עזר למודעות לשיווין עבור הקהילה האפרו-אמריקאית בארה"ב, אלא שהוא התפרש ככישלון הניסיון להרים סרט הולווידי עתיר תקציב שבו אין שחקנים לבנים ומנע מהאולפנים לנסות להפיק סרט דומה במשך עשרות שנים. אחת הביקורות לגבי הסרט היתה העובדה שדורותי בגילומה של דיאנה רוס היתה ילדותית ועדינה מדי. מה שמעניין הוא שהעיצוב של הדמות של רוס, אשר שונה כל כך מן הדורותי המקורית, מתכתב עם הניסיון למכור את רוס לחברה האמריקאית בתור "שחורה לבנה". לאורך כל הקריירה שלה בחר אמרגנה של רוס בקפידה את השירים ואת האופן בו היא שרה בכדי להזכיר לקהל האמריקאי השמרני זמרת לבנה בלי להפחיד אותם עם "אתניות יתר". צחוק הגורל היה שדווקא הדימוי של רוס שאמריקאים אהבו לאהוב הכשיל את הקריירה הקולנועית שלה ואת הניסיון לקדם אג'נדות חברתיות על ידי טשטוש האלמנטים המאפיינים את הקהילה בה עוסק הסרט (כמו למשל נשים חזקות ובעלות נוכחות).

עוד כמה נשים מעניינות במיוחד בהקשר של ארץ עוץ הן המכשפות. בעוד שלפני באום לא היה זכר למכשפה טובה בספרות המערבית. בארץ עוץ העניינים מתאזנים, אמנם עדיין יש מכשפות והם נוראיות וירוקות ומפחידות בדיוק כמו באגדות הקלאסיות בהן הושלכו על נשים מן הסוג הזה כמה שיותר סטריאוטיפים מיזוגיניים, אבל בעוץ יש לפחות אלטרנטיבה, יש גם מכשפה טובה ולא רק שהיא עוזרת לדורותי לנצח את המכשפה הרעה היא גם עוזרת לה למצוא את דרכה ולא לפחד להילחם. חוץ מזה, אם תהיתם כמוני אם יש גם מכשפה טובה מהצפון בנוסף לגלינדה מהדרום, מסתבר שיש, בכמה מספרי ההמשך היא מוצגת בתור אשה טובה ומבוגרת שמולכת בממלכה בשם ארץ הגליקנים (שהם באמת מסיפור אחר לגמרי).

הסופר גרגורי מגוויר ויוצרי המחזמר Wicked לקחו את כל הסיפור הזה צעד אחד קדימה. הרומן והמחזמר הם אינטרפרטציה פוסט מודרנית מחודשת לחייה של אלפבה – המכשפה הרעה מן המערב. למרות שיש הבדלים מסוימים בין הרומן למחזה, הרעיון הכללי בשניהם דומה. הם מתארים את חייה של אלפבה בתור אשה שהחברה פשוט הבינה לא נכון בגלל חוסר ההתחשבות שלה במראה חיצוני וחוסר ההתפשרות שלה על הערכים שהאמינה בהם. לפי העלילה האלטרנטיבית, אם היינו יודעים את כל הסיפור, היינו מזדהים עם המכשפה הידועה לשמצה הרבה יותר מאשר עם דורותי. בגרסה הזאת, אלפבה אפילו הופכת בסופו של דבר לחברה טובה של גלינדה שמוצגת בתחילת העלילה כנערה שטחית ומתנשאת – מעין מלכת כיתה אמריקאית – אבל עוברת טרנספורמציה בסופו של הסיפור.

למרות חוסר הרצון להיפרד מדורותי כפי שאנחנו מכירים ואוהבים אותה ולמרות שהמחזמר הפוסט-מודרני לא מגיע לקרסוליים של זה המקורי, יש באינטרפרטציה הזאת משהו מרתק. היא משקפת באופן ברור את היכולת לבדוק מחדש רעיונות שתמיד תפסנו כחקוקים בסלע ולראות כיצד ראיה ביקורתית הופכת לפעמים לחלוטין את כל מה שהאמנו שהוא נכון. יש משהו מעודד בכך שלא רק שיש אלטרנטיבה למכשפה הרעה, אלא שהמכשפה הרעה עצמה היא המכשפה הטובה והלא מובנת.

מאז שהתחלתי לחשוב על דורותי וארץ עוץ נתקלתי בהם מכל כיוון אפשרי. הסרט אף פעם לא יצא מהאופנה ונחשב בעיני רבים לסרט האמריקאי הטוב ביותר של כל הזמנים. פרט משעשע שגיליתי הוא שבזמן מלחמת העולם השניה בארה"ב, אם מישהו היה שואל אתכם אם אתם "חברים של דורותי" הכוונה היתה לשאול לגבי הנטיה המינית שלכם בלי לחשוף אותה באוזני מי שלא מבין למה הכוונה. אחד הפירושים לשימוש בביטוי הזה, מעבר לצבעוניות המגוונת והנהדרת של שיטת הטכניקולור בה הקרינו את הסרט, הוא הקבלה של דורותי את השונה, כפי שהיא מתבטאת למשל בהבנה שלה כלפי האריה העדין (ה Dandy Lion) שחי בשקר.  

החיבור בין ארץ עוץ לנטייה מינית ומגדר לא נגמר שם, בשנות התשעים שבו והפציעו הדימויים המוכרים מתוך הספר והסרט בהקשר מפתיע למדי, כלא גברים שמור היטב, בסדרה "אוז". על אף האלימות הרבה המאפיינת את הסדרה ואולי דווקא בגללה, ההתרחשויות המתוארות בה אשר ממוקמות ב"אם סיטי" המבנה המרכזי של הכלא, מעלות שאלות מקבילות לשאלות המקוריות של הנרטיב מארץ עוץ. כמו המפגשים המפחידים והחוויות הטראומטיות שחווה דורותי, גם כאן מעוררת המציאות המטרידה שאלות בנוגע לבית, לקשרים קרובים, לגבריות ונשיות מסוגים שונים ובעיקר לגבי הפער בין המציאות הממשית לבין מושג הפנטזיה שהיא אפשרות הבריחה היחידה בהקשר הזה.

זה לא נגמר שם, מסתבר שפרנק באום כתב עוד 13 (!) ספרי המשך, ששניים מסרטיו המוכרים ביותר של דיוויד לינץ כוללים הומאז'ים לסרט משנת 39', שדיסני יצרו סרט המשך וסרט מצויר שנחלו כישלון חרוץ, שלייזה מינלי דיבבה סרט המשך מצויר אשר גם הוא לא נחל הצלחה רבה ושבשנת 2013 אמור לצאת בהוליווד סרט חדש על השנים המוקדמות של ארץ עוץ.

מסתבר שאחרי כל השנים הללו ארץ עוץ רק הולכת ומסתעפת, מוסיפה פרשנויות, צבע ועומק. נראה שכולם רוצים להיות חברים של דורותי וזה לא מפתיע, הדמות שלה והמסע המרתק שהיא עוברת מאפשרים מרחב חשוב כל כך של חמלה ותקווה, דמיון וצבע, שהייתי מופתעת אם לא כולם היו רוצים לחזור לארץ עוץ.

מודעות פרסומת

10 תגובות to “החברים של דורותי”

  1. maya נובמבר 2, 2011 בשעה 3:58 pm #

    פשוט נפלא…

  2. מישקה נובמבר 2, 2011 בשעה 5:45 pm #

    פוסט נהדר. אני גדלתי על ארץעוץ, אמי הייתה מקריאה לי את הספרים לפני השינה בתור ילד, אני זוכר היטב את הסיפור של טיפ ומוזר שאפעם לא הרהרתי בו. את הסרט, לעומת זאת, לא ראיתי עד עכשיו, לצערי. הדבר המיוחד שאני זוכר לגבי הקוסם, זה שהמתרגם הרוסי של סדרת הספרים לקח עליהם בעלות. אמי לא ידעה שמדובר בתרגומים עד אמצע שנות התשעים (יותר מזה, היא הייתה בטוחה שהאמריקאים גנבו מהרוסים)

  3. ponetium נובמבר 2, 2011 בשעה 9:09 pm #

    מענג.

  4. ע קווירית נובמבר 2, 2011 בשעה 11:05 pm #

    השכלתי! ולכן קצת בושה ונכלמת לקשר לעבודה שלי על סרט ההמשך "החזרה לעוץ" של דיסני. נכתב מאוד במנותק מתוכן הספרים (לא קראתי! אבוי לבושה), ולאור העובדות שציינת ברור עד כמה הם מטעינים את משמעויות הסרט והתפספסו לגמרי…. בכל זאת:
    http://www.queereyeworld.org/Issues/ReturnToOzSpecial.pdf

  5. yossi נובמבר 3, 2011 בשעה 12:40 pm #

    פוסט מרתק , איזה יופי 🙂

  6. שירה נובמבר 3, 2011 בשעה 6:04 pm #

    תודה רבה לכולכןם, משמח מאד לשמוע.

    ע קווירית יקרה, העבודה מרתקת. אמנם לא קראתי את כל הספרים, אבל נדמה לי שדיסני ערבבו אלמנטים מכמה ספרים שונים ועיבדו אותם לעלילה אחרת לגמרי. מה שכן, הניתוח שלך לעלילה המשוכתבת פשוט נהדר ועושה לי חשק לראות את הסרט שבכלל לא ייחסתי לו חשיבות לפני כן.

    מישקה, הסיפור עם המתרגם הרוסי מעולה, מעניין איך ארץ עוץ היתה נראית אם האמריקאים באמת היו גונבים מהרוסים..

  7. שקד נובמבר 4, 2011 בשעה 11:08 am #

    נפלא! תודה

  8. רותם נובמבר 5, 2011 בשעה 7:00 pm #

    תקני אותי אם אני טועה, אבל ניכר שלא קראת את הספר המקורי. הייתי ממליץ לך לקרוא אותו. אין ספק, מדובר בספר ביקורתי באופן לא שגרתי בעליל לתקופתו, אבל דווקא בעיניין של יחסי המגדר הוא לא מרשה לעצמו להיות גמיש ופורץ באותה הצורה. הסרט מכסה רק שביב מהעלילה הפתלתלה של הספר, שם דורותי בסופו של דבר כן מגלמת את העלמה במצוקה ושלושת חבריה למסע מצילים אותה לא פעם – כל אחד בדרכו, ומגלים על הדרך את ערכם ואת גבריותם.
    לכן לא הייתי מנכס את הפרשנויות המפליגות שקוראים מודרניים מצאו בסיפור הזה לבאום. כבודו במקומו מונח, אבל זו דווקא הפרשנות החופשית והרופפת של מפיקי הסרט מ-39' שאיפשרה את מגוון הקריאות הנפוצות היום בקוסם מארץ עוץ.

    • שירה נובמבר 5, 2011 בשעה 8:14 pm #

      הי רותם,

      דווקא קראתי ממש לא מזמן את התרגום המוצלח של גילי בר-הלל סמו לספר. אני מסכימה איתך שיש הבדלים משמעותיים מאד בין הספר לסרט, מפאת עומס האינפורמציה שנתקלתי בה כשקראתי בנושא השארתי בחוץ את ההשוואה המעניינת ביניהם.

      בכל זאת, נדמה לי שלמרות שהניתוח המגדרי שהצגתי מתלבש בקלות רבה יותר על העיבוד ההוליוודי, הרבה מן האלמנטים שהצבעתי עליהם נוכחים גם בספר. דוגמא בולטת לכך הוא החלק בסופו של הסיפור לאחר שדורותי מגלה שנעלי הכסף היו יכולים להחזיר אותה הביתה, בו מתארים הדחליל, האריה ואיש הפח כיצד לולא פגשו את דורותי היו נשארים ללא לב, שכל ואומץ. דורותי אומרת בתגובה: "כל זה נכון" "ואני שמחה שיכולתי לעזור לחברים הטובים". נכון שבספר, כמו בסרט, החברים עזרו לה גם הם בתורם, וכמו שציינת, זהו חלק מאד משמעותי מן העלילה, אבל בניגוד לנרטיב של העלמה הפאסיבית במצוקה ניכר שיש בספר יחסים של קח ותן שאני חושבת שנכון לאותה תקופה היו בהחלט פורצי דרך.

      כמובן שאין שום דרך לדעת אם באום היה מודע להשתמעויות המגדריות של הדומיננטיות הנשית והדמויות הגבריות המורכבות שבספריו וברור שהרבה מהניתוחים המגדריים המאוחרים חורגים ממה שהוא היה בכלל יכול לדמיין בזמנו. עם זאת, העובדה שהם נוכחים בצורה כל כך נרחבת, יחד עם הרקע המשפחתי והאישי שלו, גורמים לי להאמין שהפרשנויות המאוחרות שיקפו, לפחות חלקית, את תפיסתו המהותית והייחודית לזמנה לגבי הנושאים הללו.

Trackbacks/Pingbacks

  1. מהנכתב בבלוגוספירה « האחות הגדולה - נובמבר 3, 2011

    […] מין – הגיגים של (א)נשים על מגדר- החברים של דורותי   ו- כנפי התרנגולות שלא נולדו […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: