כנפי התרנגולות שלא נולדו למעוף

29 אוק

|מאת עדי|

עם בוא היום / אורית מיטל

את הזקן שצמח לי הלילה גילחתי בקפידה

וחשבתי, בעודי בוחנת את הלסת הרבועה במי הנחל,

על האלוהי שבאדם, ועל כנפי התרנגולת

שלא נועדו למעוף.

 –

התוצאה השביעה את רצוני:

מוסקטר צעיר ותאב צחצוח חרבות.

קיפלתי את התער ושקעתי שוב בנמנום,

אבל פרחים לא צמחו שם

בין אצבעותיי המקופלות

וכשהתעוררתי, החיוך הזדוני של הגבר שיכולתי להיות

היה סתום ממש כמו זה שנשקף אליי הבוקר

כבכל בוקר, מן המראה המשופשפת

של ארון האמבטיה הישן.

 –

אפילו הסידור הפרוע של מברשות השיניים בכוס

היה נבול מעט כמו תש כוחן עם בוא היום

והקמטים שבלחיים המדולדלות

נראו כמו גומות: עקומות, עמוקות, עגומות.

כשהייתי ילדה קטנה, כמו הרבה בנות, עשיתי הכול כדי להיות בן. אז, עוד לא היו לי ציצים ויכולתי להתרוצץ בלי חולצה, במכנס קצר ותספורת קצוצה. בתחושת כוח מופרזת, הייתי מצילה את כל הבנות בגן. אם הייתי תופסת בן שמוריד לבת את המכנסיים (תופעה רווחת בגן שושנה של אותם ימים), הייתי תופסת אותו מורידה לו את המכנסיים ומוסיפה בעיטה בתחת! הו הו! איזו "לסת רבועה" הייתי בטוחה שאני מגדלת פלוס ידיעה ברורה ומוחלטת שבטוח אגדל להיות "מוסקטר תאב צחצוח חרבות". ובכן, מהר מאוד זנחתי את המוסקטר. המוסקטר לא הגן עליי שהתחלתי לסבול בגיל 30 מהתקפי חרדה.

השיר "עם בוא היום" של אורית מיטל, אינו עוסק בכמיהות הנדושות של נשים להיות גברים, ולהיפך. השיר משתמש באותן כמיהות בכדי להתבונן בהשתקפויות של הנשי והגברי, אולם, כל זה נועד כדי למוסס ואף לאפס את הקטבים.

בחירה מעניינת בשיר, היא ההקבלה בין אישה מזדקנת לבין גבר צעיר ופעלתן. הציפייה האוטומטית היא שאישה בהזדקנותה תתגעגע לימי שיא נשיותה הצעירים ואילו כאן, האישה המבוגרת מדמה את עצמה לגבר במלוא אונו – קיום אחר. ההפתעה הזו משרתת את מסמוס ההגדרות שעולה מהשיר, משום שגם במקרה של קיום אחר גברי, האישה לא מתנחמת: זה לא עוזר לה לרכך את תחושות הבגידה של הגוף והעייפות.

האישה עומדת מול המראה הישנה ובוחנת את בבואתה העייפה וכמו דיאלוג, הגבר המוסקטר בוחן את בבואתו החטובה, הצעירה והפעלתנית במי הנחל הצלולים. הדמות הגברית הזו קיימת באישה, כמו "כנפי תרנגולת שלא נולדו למעוף". כלומר, הגבריות שקיימת באישה הזו, לא נולדה למעוף. אותה גבריות שאין לה יכולת לעוף,  גם לא מביאה נחמה: "פרחים לא צמחו שם", והאישה גם מסתכלת ב"סידור הפרוע של מברשות השיניים בכוס / היה נבול מעט כמו תש כוחן עם בוא היום".

הגבריות והנשיות נובלות כמו זר הפרחים שלא מניב דבר – לא זו ולא זו מגדירות את ה"אלוהי שבאדם" והקטגוריות שהשיר מחיל עליהן לא יודעות לתת תשובה, מענה או נחמה לכיליון הגוף שיהיה נשי ומבוגר או גברי וצעיר.

מיטל מקימה את הקטבים וממוטטת את קליפתם, כך שמן הבקיעה נותרת הליבה. מסמוס הקטבים גברי- נשי והבאתם לידי תמצית קיומית שנקראת אדם, מעניקה ניקיון הגדרתי שאפשר לנשום בו, גם אם הדבר נגוע בחדלונות ובכיליונות.

אורית מיטל – משוררת ודוקטור לספרות עברית. השיר "עם בוא היום" לקוח מתוך ספרה "שירי ברירה", הוצאת כרמל 2007. 

מודעות פרסומת

5 תגובות to “כנפי התרנגולות שלא נולדו למעוף”

  1. ponetium אוקטובר 30, 2011 בשעה 7:03 am #

    מהמם!

  2. ואנוצה אוקטובר 30, 2011 בשעה 2:20 pm #

    תודה שהכרת לי את השיר המדהים הזה ועל הניתוח היפה.

  3. אורח אוקטובר 30, 2011 בשעה 5:00 pm #

    איזה פוסט מפתיע ומקסים… תודה!

  4. עלמה נובמבר 4, 2011 בשעה 8:54 am #

    וואו.

Trackbacks/Pingbacks

  1. מהנכתב בבלוגוספירה « האחות הגדולה - נובמבר 3, 2011

    […] יחסי מין – הגיגים של (א)נשים על מגדר- החברים של דורותי   ו- כנפי התרנגולות שלא נולדו לעוף […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: