קוגר טאון עאלק

18 אוק

|מאת רוני|

לפני כמה ימים ידיד שלי קרא לי בחצי-צחוק "קוגרית" – זאת משום שלאחרונה התרועעתי עם בחור הצעיר ממני בכמה שנים. למרות שהבנתי שהוא מתבדח, הזדעקתי לשמע המילה. קוגרית?! המילה הזו, שהפכה בשנים האחרונות לשם-תואר רווח לנשים מבוגרות שיוצאות עם בחורים צעירים, נושאת עמה קונוטציות תרבותיות ברורות למדי – מעין שודדת עריסות היפּר-מינית. אמנם, מעצם היותי פמיניסטית מוצהרת, לא פעם דווקא מעלים תהיות הפוכות לגבי המיניות שלי – לא פעם טענו כלפיי שאני ככל הנראה אישה ממורמרת ששונאת סקס. ועד כמה שזה נמוך ומכעיס, גם להיחשב מאוד-מאוד מינית – כהיפוך מושלם לאותו דימוי של אישה קרירה – לא נראה לי כמו שוס רציני. הכינוי "קוגרית", כמו הכינוי MILF – Mother I'd Like to Fuck, ולא מזמן אף הסתבר לי שכבר יש גם GILF  – Grandma I'd Like to Fuck – כולם מתארים נשים מבוגרות החוברות לגברים צעירים, הפך בשנים האחרונות לתופעה שמקבלת ביטויים תרבותיים רבים.

בארצות הברית מדובר בתופעה של ממש – החל מסרטי אמריקן פאי, שהציגו את לראשונה את המושג MILF על המסך הגדול ביחס לדמות הנחשקת Stifler's Mom (לאמא של סטיפלר קוראים בסרט ג'נין, אבל שאר הדמויות מדברות עליה רק כעל "אמא של סטיפלר"), וכלה בסדרות עקרות בית נואשות ו- קוגר טאון, האמריקאים אוהבים לראות נשים מבוגרות שעושות להם את זה גם כשהם בני עשרים.

שמעתי טיעונים רבים ביחס להעצמה הנשית הטמונה לכאורה ב-MILF, GILF ו- Cougar; לאחר שנים רבות שנשים מבוגרות הודרו באופן סיסטמטי מהמרחב של מיניות ותשוקה מינית, פתאום חל מעין רנסאנס קטן שהחזיר את הנשים הללו לאור הזרקורים. אם בעבר נשים "סיימו" את תפקידן כאובייקט מיני מרגע שהפכו לאמהות ורעיות, כיום מעמידים נשים בכל גיל כאובייקטים מיניים, וגם כבעלות חשק מיני בריא: לא עוד נשים בנות 40+ שנתפסות כמבוגרות מדי, לא מושכות ולא יכולות ליהנות מסקס – כעת יש מקום אמיתי לנשים מבוגרות להשיג כמה סקס שהן רוצות – ועוד עם בני 25 מצודדים!

קורטני קוקס מגלמת את ג'ולס, שנראית "מושלם", אבל מכבה את האור מתוך תחושת מבוכה וחשש שאינה נראית "מספיק טוב":      

אך הכינויים האלה רחוקים מלתת מקום אמיתי למיניות של נשים מבוגרות. ראשית, הדבר הראשון שקופץ לעין הוא שהנשים הללו נראות בעצמן בנות 25. כלומר, לא בדיוק, אבל בהחלט בקירוב גדול. וגם לא סתם כל בחורה בת 25 מן המניין – אם בוחנים את השחקניות שמגלמות את אותן נשים מבוגרות נחשקות, נדמה כי בחורים בני 25 כנראה רוצים לזיין אישה בת 45 רק אם היא עומדת בסטנדרטים החברתיים הכי בנאליים של יופי נשי: רזון מוקצן, ציצי מושלם מסיליקון, פנים מוחלקות מכל קמט, שיער צבוע, ולבוש המסתיר טפח וחושף טפחיים. ואולי בעצם חושף טפח ואז עוד טפחיים. בפרק הפתיחה של קוגר טאון, אנו רואים את דמותה של ג'ולס (קורטני קוקס), רגע לאחר גירושין מבעלה, עומדת מול המראה וממששת כל חלק בגופה מתוך חרדה אמיתית שכל גרם שומן שדבק לגופה הוא אויב שיש למגרו. מיותר כמעט לציין שעל קורטני קוקס מעולם לא היה גרם שומן מיותר, מה שהופך את הסצינה הזו למכעיסה אף יותר.

כמו כן, הכינויים השונים תמיד מתייחסים באופן ישיר למיניות של אותן נשים, ולעתים גם לתפקיד המשפחתי-חברתי שלהן. שוב, לא מדובר בסתם אישה שבא לזיין – בנוסף להיותה אישה, היא גם אמא של מישהו / סבתא של מישהו, והשילוב בין המיניות לתפקיד המשפחתי יוצר שילוב קסום הנסמך על ניגודים בינאריים שמאז ומתמיד הודבקו לנשים – הקדושה-זונה: אמא בבית, במטבח, עם הילדים – "זונה" שרק מחכה לעשות סקס פרוע במיטה. הקוגרית היא לא יותר מחיית טרף שכל מטרתה למצוא קורבנות תמימים שיספקו את צרכיה החייתיים. כך, ה-MIFL/GILF מופשטות מכל סממן זהות מלבד היותן אמא/סבתא + כוּסית, והקוגרית מופשטת מכל סממן זהות מלבד היותה חיית טרף משולחת רסן ובעלת חשק מיני חסר גבולות.

בישראל טרם הפנמנו את קיומן של "קוגריות". לא בטוח שיהיה יותר טוב כשנפנים.

בישראל טרם הפנמנו את קיומן של "קוגריות". לא בטוח שיהיה יותר טוב כשנפנים.

אך אליה וקוץ בה – על אף שהדימוי התרבותי של נשים מבוגרות ומיניות כבר עומד על כנו, כשמדובר במראה חיצוני, הסטרנדט הכפול תמיד מרים את ראשו המכוער. נעמי וולף כתבה על כך ב"מיתוס היופי", וסוזן בורדו ב"Unbearable Weight": נשים נתונות למשטר בלתי פוסק של "שיפור" המראה החיצוני שלהן, אך לעולם לא מדביקות את הקצב, וגם לעולם לא זוכות להכרה אמיתית על כך. נשים שכבר נראות בדיוק-כמו-שצריך-להיראות, עם כל הסיליקון והבוטוקס והרמת הגבות ושאיבות השומן, נתפסות תמיד כאובייקט מיני ולא יותר מכך. נשים אלה כנראה לעולם לא יקבלו הכרה על כל סממן זהות אחר שלהן, עד שהזמן יעשה את שלו ויכריע אותן בסופו של דבר. מתישהו, הן כבר לא יהיו מושכות, ולא משנה כמה הן ינסו.

כמו כן, נשים רבות שרצות את המירוץ המטורף הזה, נכוות – באופן הליטראלי ביותר, וגם באופן הסמלי. הניתוחים הפלסטיים גובים מחיר בריאותי. הבריאות נפגעת, הגוף מתכלה, ומי שלפני רגע זכתה לתהילת-עולם בזכות גופה הרזה והחטוב, תזכה לגינויים ולבוז כאשר שאיבת השומן לא תעלה יפה. אתרים רבים באינטרנט מקדישים את פועלם לתיעוד סלבריטאיות שמילאו את השפתיים יותר מדי / שאבו שומן מיותר והותירו על עצמן עור רפוי וחרוך / עשו סיליקון מוגזם שיצא עקום. אותן תמונות מלווות בכיתובים רוויי בוז וזלזול בנשים הללו, שמוצגות לא פעם כפתטיות וראויות לרחמים במקרה הטוב, ולגינוי והוקעה במקרה הרע והנפוץ יותר.

מקרה עצוב של סלבריטאית אמריקאית בת 23, שהרגישה צורך לעבור "מקצה שיפורים". היידי מונטג.

מקרה עצוב של סלבריטאית אמריקאית בת 23, שהרגישה צורך לעבור "מקצה שיפורים". היידי מונטג.

והנה, לפני כמה ימים התפרסמה כתבה שכתבה לירי הלפרין בעכבר העיר תחת הכותרת, קוגר טאון עאלק: ברים בתל אביב לא מכניסים נשים בנות 40. הכתבה מתארת נשים בנות 40 פלוס "שמורות, פנויות ומלאות מרץ", ש"נראות מצוין" ורוצות "לצאת לכבוש את העיר." הלפרין מצרה על כך שלעומת ארצות הברית, שם אותן נשים היו מקבלות "יחס של קוגריות מהשורה הראשונה," בתל אביב עדיין לא מתייחסים לנשים מבוגרות כאל חלק אפשרי מחיי הלילה. ואכן, נושא האפליה במועדונים כבר נדון לא פעם ולא פעמיים – א/נשים שחורים, מזרחיים, נכים, שמתלבשים בשונה ממה שמקובל בסביבות מסוימות, שנראים שונה, שמתנהגים שונה, שלא נראים שונה ולא מתנהגים שונה אבל מגיעים מהמקום הלא נכון – כל אלה ועוד, לא נכנסים באופן סיסטמטי למועדנים שיש בהם סלקציה. וגם גברים צעירים מדי. וגם נשים מבוגרות מדי. נשים מבוגרות מדי הן "אחר" שלא רוצים בו במועדונים – רק נשים צעירות, רזות, יפות באופן מסוים, ייכנסו למועדונים בלי לחכות בתור, לפעמים בחינם. הן גם לא ישלמו על משקה.

אך שווה להסתכל פעמיים על הכתבה הזו והמסר שעומד בבסיסה. כאבן של הנשים שלא הוכנסו למועדנים הוא מובן, וכבודו במקומו מונח. אך האופן שבו מתוארות הנשים הללו הוא שוב דרך המיניות שלהן – נראות מצוין, מלאות מרץ, רוצות לכבוש את העיר (וכמשתמע מכך – גם דברים נוספים). הלפרין לא נמנעת מלכנות אותן קוגריות – היא רואה בכך הצלחה אישית של אותן נשים, שאינן נכנעות לגילן ושומרות על מראה חיצוני צעיר. ישראל מתוארת כמדינה שפשוט טרם הדביקה את הקצב עם ארצות הברית. על סמך כך, מנסה הלפרין לומר לנו דבר אחד – הנשים הללו זכאיות להיכנס למועדונים כי הן בדיוק כמו בחורות צעירות. אסור להשאיר אותן בחוץ, כי הן הוכיחו את עצמן כראויות להיות חלק מהסדר החברתי – הן משקיעות מאמצים ניכרים במראה גופן, הן רוצות לעשות סקס, והן לא זקנות בלות ועייפות, אלא נשים ויטאליות ומלאות מרץ. יש להן יצר חייתי שלא נופל מזה של כל בחורה צעירה – ואף עולה עליו. הן יכבשו את העיר. כל מה שאנו דורשים מהנשים שלנו להיות. על סמך כל אלה, צריך להכניסן למועדון.

הלפרין לא נותנת את דעתה על נשים מבוגרות נוספות: מה יהיה על נשים בנות 40 שאינן "שמורות" ועשויות לרצות להיכנס למועדון? מה עם נשים בנות 40 שאינן רוצות "לכבוש את העיר" (ודברים נוספים)? מה עם נשים בנות 40 שחייהן מעייפים אותן, אבל הן בכל זאת רוצות לצאת ולשתות משהו בבר ולרקוד, בלי יותר מדי מרץ? להן, ככל הנראה, בכלל לא מגיע להיכנס למועדונים. הן לא בדיוק כמו. המודל לחיקוי הנתון הוא זה שרווח בארצות הברית – היחס המועדף לקוגריות, חיות הטרף המיניות.

מדובר בתהליך הדרה מתמשך. כשממתגים נשים דרך המיניות שלהן, תמיד תהיינה נשים שיישארו מחוץ לספירה החברתית הנחשקת. נשים שלא נראות כמו שמצפים מהן להיראות, נשים שלא רוצות להיראות כמו שמצפים מהן להיראות, נשים צעירות שלא נראות כמו בר רפאלי, נשים מבוגרות שלא נראות כמו צעירות שנראות כמו בר רפאלי, נשים זקנות מדי, נשים שלא צובעות את השיער, לא מגדילות את החזה, לא לובשות חצאיות, לא הולכות עם עקבים, לא מצטלמות בתנוחות מפתות ומעלות לפייסבוק, לא מורידות שיערות ברגליים, לא עושות דיאטה בכל רגע נתון… אפשר להמשיך. זה לא באמת נגמר, וגם כשזה נגמר, תמיד כבר ימצאו איך להוריד לך ת'ראש על משהו שעשית יותר מדי – או שלא עשית עדיין.

במקום להעלות התנגדות לעוד קונסטרוקטים חברתיים שמדכאים נשים, קיבלנו עלינו את הסטנדרטים הדכאניים כמעצימים. אני משערת שיש הרבה נשים שהיו רואות בכך מחמאה אם היו קוראים להן "קוגרית". זה כמו לומר "כוסית" בעצם – עוד מילה שכבר כובסה וכובסה וכובסה עד שכולנו משתמשות בה באופן יומיומי, גם ביחס לעצמנו.

לרגע חשבתי שראיתי נקודת אור באחד הטוקבקים לכתבה, שנכתב על ידי "אלי" וכותרתו היא "ואם זה בנות 40 שלא נראות טוב? אז לא צריך להכניס?" אבל אז קראתי את הטוקבק וגיליתי שאלי אמנם באמת לא מפלה בין אישה בת 40 "מכוערת" לבין בת 40 "כוסית" – הוא פשוט תומך בהגלייה קולקטיבית של כל בנות ה-40 למועדונים ש"מתאימים" לגיל שלהן. כנראה שבשביל אלי, גם כוסית בת 40 היא אחרי הכל בת 40.

מודעות פרסומת

7 תגובות to “קוגר טאון עאלק”

  1. יערה אוקטובר 18, 2011 בשעה 10:17 pm #

    יו, היידי מונטג… איזה עצב. הפכה מבחורה יפה למשהו מפלצתי מפלסטיק.
    פוסט נוקב וחשוב באופן כללי, תודה

  2. אור אוקטובר 19, 2011 בשעה 5:18 am #

    בראבו!

  3. עלמה אוקטובר 19, 2011 בשעה 8:19 am #

    אהבתי. מזמינה עוד פוסטים על הקשר בין איג'יזם וסקסיזם 🙂
    ולגבי הכתבה בעכבר: אני מבינה מה עצבן אותך, אבל לא בטוחה איך והאם עשויה להיות אלטרנטיבה. בעיניי זה בסדר, במסגרת הרע במיעוטו.

    • רוני אוקטובר 19, 2011 בשעה 8:30 am #

      היי, תודה!
      אני עובדת עכשיו על סמינריון שמקשר בין סקסיזם, גוף והסטנדרט הכפול שמציגים לנשים גרושות בסרטים אמריקאיים. אני יודעת, נושא קצת מוזר, אבל די מעניין ומקומם למען האמת. מסקנות בקרוב.
      לגבי העכבר – אני מסכימה עם הדיווח הבסיסי שיש לדווח על האפליה הנתונה הזו. אני רק לא מסכימה עם הלקסיקון שהכתבת בחרה להשתמש בו שוב ושוב – עם כל הדגשים על המראה החיצוני, המיניות, הויטאליות. זו לא אמורה להיות ההצדקה ללהכניס נשים מבוגרות למועדונים. זה יהיה כמו לטעון שצריך להכניס נשים צעירות רק כשהן נראות טוב, רוצות סקס וכו'. אין הרבה הבדל – הכל מיושר אל מול סרגל ערכים מאוד ברור: אם את לא אישה "כוסית" (עם כל המשמעויות החיצוניות שקשורות לכך) – את לא נכנסת, ולא משנה באיזה גיל. עם המסר הזה הכתבה משתפת פעולה, וזה חורה לי עד מאוד.

      • ponetium אוקטובר 20, 2011 בשעה 8:02 pm #

        מסכימה. למעשה זו -בדיוק- הטענה החברתית וממנה נגזר גם האייג'יזם – וכל השאר. אם אנחנו לא נכונים ולא נכונות נגזר גורלנו (ועלינו להשתדל לשפרו בלי קשר לרצוננו – כי הרי כל אחד רוצה להיות נכון, לא?)

  4. Albert אוקטובר 23, 2011 בשעה 6:48 pm #

    זה לא מסתדר עם קו הזמן שלך, אבל בשעתו הסרט 'הבוגר' עם דסטין הופמן ואן בנקרופט היה אבן דרך במיניות פער גילאים נשית, ויש עוד דוגמאות (מישהו הכין רשימה בIMDB http://www.imdb.com/list/N3QtbS4WKiw/ ובינתיים נזכרתי גם בסרט השואה נער קריאה), כי למיניות כזאת תמיד היה מקום מסוים בתרבות המערבית. בשנים האחרונות, אכן הביטוי הכי בולט של זה הוא כחלק מהפלסטיקיזציה של נשים, אבל חלק מהעניין זה כן מגמה חיובית יותר או פחות של הרחבת ביטויי מיניות של נשים, ולו רק מעצם ההרחבה. אני לא מנסה להתווכח כי אני מסכים עם המסקנות שלך, שעיקר השינוי הוא רק הרחבה של הגועל הרווח, רק שחשוב לי גם לראות שלכל מהלך תרבותי יש שורשים מגוונים השלכות מגוונות.

    ראיתי לפני כמה ימים את הסרט בוסים נוראיים שם ג'ניפר אניסטון משחקת רופאת שיניים שמטרידה מינית ובאגרסיביות את העוזר שלה, נזכרתי בזה בגלל עוד מורכבות של משחקי המיניות האגרסיבית והשוביניסטית – בסרט יש 3 חבר'ה שסובלים מהבוס שלהם, אבל השניים האחרים מזלזלים בסבל של העוזר של אניסטון, כי היי, זה שאישה סקסית מטרידה אותך מינית זה כיף והתגשמות פנטזיה. מה שהזכיר לי את זה: http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/RapeIsOkWhenItIsFemaleOnMale

    • Albert אוקטובר 23, 2011 בשעה 6:51 pm #

      ואגב, קראתי איפשהו שקוגר טאון די מהר ירדו מהקטע הקוגרי ושהיוצרים שלה די מתחרטים על השם, שמצד אחד עזר להם להשיג סידרה ומצד שני לא משקף.

      ומצד שני את הפלסטיקיזציה אפשר לראות כמעט בגסות בסדרה החדשה suburgatory. בקושי זיהיתי את שריל היינס, ששיחקה לפני כן את אשתו של לרי דיויד בתרגיע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: