קצרצרים: בונד מוכר?

13 יול

*פוסט אורח*

|מאת שירה|

אצלנו בסלון פיתחנו מנהג להשחיז את יכולת העברת הביקורת שלנו בזמן צפייה בפרסומות. הרי בכל מקרה אין משהו טוב יותר לעשות בהמתנה המייגעת ששדרן החדשות המייגע יואיל בטובו לספר לנו עוד קצת על לא חדשות כן מיגעות. בכל מקרה, אחד מסולמות הדירוג הפופולאריים ביותר בקרב תושבי הסלון הוא סולם השוביניזם. אנחנו כל כך רגילים להזדעזע מפרסומת נוספת שמציגה נשים בתור יצור תלותי חסר אונים אך לעיתים שופע סקס אפיל, שכמעט פספסנו פנינה מעניינת.

לא מדובר בפרסומת מדוברת במיוחד, ועל כן אשקיע מספר מילים בתיאורה. הפרסומת נפתחת כאשר מוסיקת ג'ימס בונד מתנגנת ברקע, ברנש מסוקס ממהר להיכנס לרכבו, מביט בשעונו בדאגה,  ומאיץ ליעד לא ידוע. הרכב נעצר, והתמונה עוברת לחדר מלא בילדים לבושים בבגדי קרטה. דרך הדלת נכנס אותו בחור מסוקס שפורס את זרועותיו אל עבר ילד בלונדיני חמוד. הפרסומת מסתיימת במשפט "Every day action" על רקע המכונית המתרחקת בה יושבים האב ובנו.

בשלב זה בן זוגי (שיחייה) הודיע (חגיגית) שזו דווקא פרסומת שהוא מתחבר אליה. הסתכלתי עליו בחיוך, כמה נחמד שהוא חושב על ילדים (בעתיד הרחוק מאוד, כן?). הבחור הבין מיד את המבט המזוגג והאיר את עיני. לא, הוא לא התרגש מרגע האבהות הנדיר, הוא נהנה מכך שהגבר בפרסומת הוא בעצם איש אמיתי שעסוק במשימות יום יומיות. לא מדובר בג'ימס בונד, מדובר באיזה אבא אחד (נאה מהממוצע אומנם).

האסימון פתאום נפל לי. ערבים שלמים של ביקורות נוקבות על החפצה של נשים, אבל אף מילה על המסגרת שהפרסום מנסה לדחוף אליה גברים. הפתיח הדרמאטי של הפרסומת הוא למעשה פתיח שנון שלועג ברמיזה לכל אותן פרסומות על גברים קשוחים ואמיצים. פרסומת שמציגה את הגבר כאיש משפחה היא פרסומת יוצאת דופן מבין כל הפרסומות שמציגות אותו ככבאי אמיץ או כאיש עסקים ממולח. אז נכון שלהבדיל מאישה קטנה/שברירית/סקסית המסגרות אליהם נדחפים הגברים הן מסגרות של גיבורי על קשוחים, אבל עדיין מדובר במסגור כפוי ולא מייצג.

 שיחה נוספת על אותה הפרסומת גרמה לי לחשוב צעד אחד הלאה על הנושא. הדיון המגדרי הפך להיות עניין כמעט נפוץ בקרב נשים ובקרב הקהילה הלהט"בית. לעומת זאת, המשמעויות והמורכבויות של המגדר הגברי כמעט ולא זוכות לתשומת לב ציבורית, ולמיטב ידיעתי, גם לא אקדמית. טבעי וברור שהתפתחות השיח המגדרי התרחשה בעיקר בגבולות המגדר הנשי. הגיוני באותה המידה הצטרפותה לדיון של הקהילה הלהט"בית. נדמה לי שהצעד הבא המתבקש הוא התפתחות הדיון גם במגדר הגברי, אך צעד זה יתרחש רק באמצעות שילוב של שני תנאים בסיסיים; נכונות גברית להתמודדות עם הלא מוכר, ונכונות נשית לוותר על המונופול.
ובחזרה לעולם הטלוויזיה, אולי הגיע הזמן לבטל את הממיר של YES ולעבור סופית לצפייה דרך המחשב?
מודעות פרסומת

13 תגובות to “קצרצרים: בונד מוכר?”

  1. מאיה יולי 13, 2011 בשעה 3:17 pm #

    כרגיל, למרות שאף פעם לא אמרתי את זה (או הצגתי את עצמי, לצורך העניין) – כיף לקרוא. 🙂
    יצא לי להיתקל בדיון במגדר הגברי, בדגש על השקיפות שלו. הוא לא נפוץ ולא אתפלא אם הוא לא יצא מחוץ למסגרת האקדמית, אבל הוא מעניין וקיים.
    לפעמים אני מנסה להעלות את הנושא כשאני מרגישה ששותפי הגברים לשיחה מתחילים להרגיש לא נוח מהנאומים הממורמרים שלי (קורס בפסיכולוגיה של המגדר עושה את זה לאנשים), אבל לצערי זה לא עורר בהם הזדהות. אני מניחה שהפתיחות הגברית שעליה את מדברת תשתפר כשההכרזה "אני מת על מחזות זמר!" לא תעורר תהיות בנוגע לנטייה המינית שלך (במקרה הטוב).

  2. hilanoga יולי 13, 2011 בשעה 3:56 pm #

    כאן יש נסיון לעשות פמיניזם שנוגע לגברים: http://noseriouslywhatabouttehmenz.wordpress.com/

    • Shany Kedar יולי 14, 2011 בשעה 5:25 am #

      לא רק שיש דיון בנושא, אלא גם פעילות: קבוצת גברים פמיניסטים פועלת יותר משלוש שנים (בעיקר באיזור המרכז, כמדומני). הקבוצה הוציאה (גם לפני כמה שנים) את ה"פמזין" שאפשר להשיגו עדיין בסלון מזל, שכולו מלא טקסטים בנושא גבריות בקונטקסט פמיניסטי. בארץ ד"ר חן נרדי, מתעסק הרבה בנושא השלכות נפשיות וחברתיות של חיברות ממוגדר – ובארה"ב טרנס ריל. מי שמענינת אות/ה עוד פרטים על הקבוצה או טקסטים בנושא, יכולה לפנות אלי ל shanyk בג'יימיל.

  3. Albert יולי 14, 2011 בשעה 12:06 am #

    ככה נראה פמיניסט

  4. חגי יולי 14, 2011 בשעה 6:39 am #

    שירה, תודה רבה על הפוסט

    אני מסכים שיש התחלה של דיון מגדרי בגברים, ולימודי גבריות, אבל נדמה לי שזה המעט שבמעט. אני חושב שהשיח היום על גבריות, מעבר להיותו מאוד מוגבל כמותית (על כמה גברים מדובר בכל הקבוצות גם יחד?) עוד לא התפתח נושאית. הרבה מהשיח על גבריות היום ברמה הפרקטית סובב סביב השאלה כיצד פועל גבר בעולם פמיניסטי, כיצד פועל גבר שלא מחפצן נשים וכדומה, ומעלים את השאלה של מהי הגבריות עצמה. גם השיח התיאורטי לרב נדמה לי כמשעתק את השיח הפמיניסטי קווירי, ולא יוצר משהו חדש (לבינתיים).

    זה מעניין במיוחד על רקע העובדה שהדיכוי המגדרי של גברים רק מתחיל להתפתח, ואי אפשר לדעת לאן הוא יוביל. כך למשל, כל הנושא של דיכוי הגוף הגברי הוא תופעה של שלושים השנים האחרונות, שלא זוכה למספיק יחס.

    בכל מקרה, באופן אישי אני מאמין שזה הכיוון שיוביל לפריצת הדרך הבאה בעיסוק במגדר, ומאוד מקווה שיהיו כמה שיותר גברים שמוכנים בכלל לדבר על הנושאים האלו, ולא מתוך מקום של הקטנת הדיון הפמיניסטי אלא מתוך מקום של כבוד והתפתחות משותפים.

    • Shany Kedar יולי 14, 2011 בשעה 7:45 am #

      היי חגי. אני לא מסכימה איתך שהדיכוי המגדרי של גברים רק מתחיל להתפתח. אני חושבת שהעומק של הדיכוי הזה כעומקו ואורכו של הדיכוי הנשי – גם הציפיה החברתית להיות חזק כל הזמן, dependable והאיסור לבכות מזיקה מאוד לנפשו של כל ילד ונער (הספרים של טרנס ריל מסבירים היטב כיצד זה קורה). עם תחילת שחרור הגבולות הנוקשים המגדריים של נשים, השתחררו אלו של הגברים והקולות הללו מתחילים לעלות רק בשנים האחרונות. כמובן, האטימות הנפשית הגברית המחוברתת הזו לא מזיקה רק לגברים, אלא גם לנשים סביבם, וכך נשים סובלות מעוד אקסטרה דיכוי עקיף, ככה שיהיה בשביל הכיף.

      • Shany Kedar יולי 14, 2011 בשעה 7:47 am #

        ואני מסכימה איתך שהנושאים הללו יובילו לפריצת דרך הבאה, ומקווה לקרוא על כך עוד כאן, ובכלל.

      • חגי יולי 14, 2011 בשעה 7:54 am #

        את כמובן צודקת. אני אנסה לחדד קצת. אני חושב שבעשורים האחרונים חלה תנועה מאוד משמעותית בסוג הדיכוי המופעל על גברים (וגם על נשים). דווקא פירוק אותנטיות המגדר הובילה לעלייה משמעותית של פרפורמנס מגדריים אסורים. למשל, אם בהודו מקובל מאוד ששני גברים יחזיקו ידיים, בישראל, לגבר הטרוסקסואל, זה לא יעלה על הדעת. ביטוי אהבה בין גברים הטרוסקסואלים, שהיו מקובלים בעברית, לא קיימים עוד. השיח הגברי הולך ונהיה יותר מנוכר ככל שהיציבות של הזהות המינית והמגדרית הולכת ומתערערת.

        וכן, אנחנו עוד נכתוב על זה הרבה. אחרי הפוסט הזה פתאום הבנתי עד כמה זנחנו את הנושא החשוב הזה.

        וכמובן, את מוזמנת וצריכה להיות חלק חשוב בכל השיח שמתנהל פה סביב הנושא.

    • עדי סתיו יולי 15, 2011 בשעה 9:11 am #

      חגי, באמת אחלה פוסט (האמת, הפתיע אותי לראות אותו) ואחלה פרסומת (עושה חשק לכזה אוטו ולכזה ילד).

      אני לא כל כך מכיר את הדיון בתחום, אבל נשמע שהנושאים האלה דווקא מעניינים מאוד. ובנוסף לזה גם עניין הגוף, שהזכרת. זה בהחלט יכול להיות רלבנטי לחברה שלנו. נגיד, תפיסה פופולרית בחברה שלנו היום היא שגבר (סטרייט, נגיד) הוא אדם בדיוק כמו אשה, חוץ מזה שהוא יותר ניאנדרטל. בטח אפשר יותר טוב מזה, כי זה קצת מעליב. אבל אם אתה מסתכל על דמויות של גברים בטלוויזיה או מקשיב לשיחות סלון, זה מה שאתה רואה.

  5. Albert יולי 14, 2011 בשעה 8:11 pm #

    חגי, הדברים שלך נשמעים כמו צל לדיונים פמיניסטיים על נשים – למשל העיסוק בתעשיית הטיפוח לגברים כהמשך לדיון בתעשיית הטיפוח לנשים. יש די והותר נושאים פמיניסטיים מרכזיים שנוגעים לגברים וגבריות. בתור התחלה אפשר לדון במקבילה הגברית למילת נשים – מילת גברים, שלצערנו נפוצה הרבה יותר (אתם לא תאמינו, אבל בישראל זה לגמרי לגיטימי לחתוך לתינוקות את הזין, מה שנקרא בשפה המקצועית השחתת איבר מין). יש מאמרים שעוסקים בקשרים בין גבריות לאלימות, לא רק בתפקיד התוקפנים אלא גם כקורבנות של אלימות.

    אני רוצה לחדד נקודה של שני. דיכוי של גברים הוא לא רק מחיר קטן שמשלמים כתוצר לוואי של כל אותן פריבילגיות. לגברים ככלל יש הרבה יותר פריבילגיות, אבל יש להם לא פחות מישטור ודיכוי, ולעיתים דיכוי הגברים, בגלל המעמד הפריבילגי, גדול יותר. מי שמאמין שסקסיזם זה קונספירציה גברית לשלוט על נשים טועה טעות מרה – סקסיזם זה קונספירציה של כולנו לשלוט על כולנו.

  6. אנה יולי 15, 2011 בשעה 1:19 pm #

    לנמרוד אבישר, מ"בלוגיקה", יש פוסט חד ומרתק בהקשר של גבריות ומגדר: http://nimrodavissar.com/blogica/archives/1299.
    מפתיע עד כמה הנושאים האלה מודחקים בחברה הליברלית.

    ותודה לשירה על הפוסט המעולה!

  7. ארתור שני יולי 16, 2011 בשעה 8:08 am #

    שירה- תודה רבה על הפוסט. זוהי נקודת מבט שבאמת מעולם לא חשבתי עליה.
    זאת אומרת, כשאני רואה פרסומות המחפיצות נשים וכדומה אני מיד מזהה זאת אבל כשרואים גבר בפרסומת אזי אין כל מחשבה של "מעבר"….
    כנראה שזה באמת בעקבות השיח שיש במחוזותינו שמתעסק בעיקר בנשים.
    כבוד על הפוסט שהאיר את עיננו!

  8. דפנה י. יולי 22, 2011 בשעה 6:54 am #

    הפרסומת הזאת עדיין לא "קנתה" אותי.
    כי גם שם, הגבר הוא לא "פשוט גבר", אלא צריך להרגיש ג'יימס בונד בזמן שהוא אוסף את הילד שלו מהחוג.
    לא יודעת, לא השתכנעתי מספיק. ביום שיראו לי גבר שאינו שף מפורסם שובר את התפקיד המוכתב מגדרית ומשחק בפרסומת בה הוא "עקרת הבית" ששולח את הילדים לביה"ס או מכין ארוחת צהריים מבלי לנסות לשחק על בדיחה בסגנון, "פלא שהוא הצליח למצוא את הדרך למטבח, עכשיו נראה איך הוא לא שורף כלום", ז"א, מבלי לנסות לצייר את הגבר כמוגבל בתחום "נשיים" רק בשל היותו גבר – אז אולי אסכים לנסות להשתכנע.

    ואולי אני פשוט רואה את הפרסומת הזאת אחרת.
    אגב, מעולם לא ניסיתי לצפות צפייה ביקורתית עם דגש מגדרי בפרסומות. זה דווקא נשמע כמו בילוי נחמד 🙂

    יש לכם אחלה בלוג, אז תודה (ואהלן ונעים מאוד),
    דפנה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: