הדור שלנו – 24/7

6 יול

|מאת רוני|

שמעתי שתכנית הריאליטי 24/7 – הדור הבא היא תכנית משעממת. שהיא חיקוי חיוור של האח הגדול, שאין אינטריגות, שהדמויות לא מעניינות ושאין סקס. אין סקס בתכנית שמיועדת כולה להיות נוטפת סקס מכל הכיוונים?! אבוי. אבל שעמום הוא האחרונה שבצרות של 24/7, שכן התכנית קבעה רף חדש של התעללות בנשים על מסך הטלוויזיה שלנו, בשם השעשוע. הפרומואים שראיתי לתכנית בשבועות האחרונים, העבירו את המסר שמדובר ב"דור הבא" של רווקות – מתוחכמות יותר, משכילות יותר, מודעות יותר; גרסה "איכותית" ו"משופרת" של הנשים שראינו בתכניות ריאליטי קודמות, כך לפי יוצרי התכנית הנוכחית. 

כאמור, עלייתה של התכנית למסכים לוותה בפרומואים מלוא החופן, ראיונות-קדם עם הבחורות והבחורים המשתתפים בתכנית, קידום באמצעות כתבות במדורי בידור ובתכניות בידור כגון גיא פינס, וכו'. לפורמט המוכר – אותו פורמט ריאליטי בו הרבה בחורות מצודדות נלחמות על לבו של מצודד אחד ויחיד במתחם סגור כלשהו – הוסיפו מספר טוויסטים, והטוויסטים האלה גרמו לחוויית הצפייה שלי להסתכם בתחושה שצעדתי במשך שעה תמימה על נחיל מדוזות ברגליים יחפות.

והרי הטוויסטים שנוספו לפורמט, גרסת 24/7:

1. טוויסט "הפמליה": הבחור שנבחר הפעם להיות the one and only, איתן אורבך, איננו הגבר היחיד שנמצא בחברת הבחורות בוילה. אל אורבך צירפו שלושה מחבריו הטובים. הבחורות בוילה מיועדות, באופן רשמי, לאיתן אורבך בלבד. החברים של אורבך נועדו לייעץ לאורבך ולתמוך בו לאורך תהליך הבחירה. בין לבין, הבחורות שהופכות בשאלה, "האם איתן אורבך רוצה בי?",ודנות בינן לבין עצמן בעניינים רבים, יושבות בפינות שונות של הוילה בקרב חבריו של אורבך, להנאת הצופה המדומיין שרק המחכה למשחקי מין פרועים בוילה סגורה (מה שטרם קרה בתכנית, למורת רוחו של אותו צופה מדומיין). ההפקה הכניסה את אורבך עם "פמליה", כאשר ברור שאורבך הוא הבחור שעומד בראשה, הוא הבחור הנחשק, וכל חיבור בין בחורה לבחור אחר הוא בגדר הסתפקות בשאריות טעימות פחות; לאף בחורה לא שמורה הזכות להביע עניין באחד הבחורים הללו, שכן כאמור – הן נועדו לאורבך. עם זאת, בחדרי-חדרים, אורבך נותן "אור ירוק" לחבריו לפצוח בפלרטוט עם בחורות שונות שלא מעניינות אותו, אבל מעניינות אותם. הבחורות, ממש כמו פילגשים בהרמון, נועדו לשעשע את זכר האלפא, וכאשר מאס בהן – את זכרי הבטא.

אם כך, שתלו סביב הבחורות בחורים נוספים פרט למשאת לבן – מעין מודיעים-בסתר עם משוא פנים ברור – אך זה כנראה לא מספיק כדי לשפוך דם ולשלוף ציפורניים. ועל כן מגיע טוויסט מספר שתיים, הלוא הוא

2. טוויסט "ספרי לי (ולכל עם ישראל) מה עובר עלייך": לוילה הוכנסה לא פחות מפסיכולוגית מקצועית, אליה נשלחות הבנות להתייעצויות, בעוד זו פורטת על נימי ליבן בעדינות מתוחכמת. המטפלת עושה את עבודתה נאמנה (להפקה): חדר הטיפול הנעים ועיניה הרכות נוסכות בבחורות תחושת אינטימיות שמוציאה מהן את ה"מיטב"; אל מול המצלמה, הבחורות פורקות את שעל לבן: לחץ, עצבים, רגשות אינטימיים ומורכבים, ובכי. כללי האתיקה שבין מטפלת למטופלת קורסים בזה אחר זה כקלפים בערימה, בעוד המטפלת דורשת מה"מטופלות" להיות כנות וגלויות, בזמן שהיא משרתת בבירור את האינטרסים של ההפקה. ענבר, שאורבך לא נוהה אחריה, מספרת על קשיים גדולים בבניית מערכות יחסים בחייה, ומגלה כיצד אביה נטש אותה בילדותה. ענבר מתוודה שהיא מרגישה "בלתי נראית" ו"שמנה" לצד המתמודדות האחרות. איילת, שיצאה ל"דייט" עם אורבך – והובכה מהסיטואציה המבוימת להחריד עד כדי קושי אמיתי להיפתח בפניו – מספרת כיצד המצב יוצא הדופן הזה של חיזור ותחרות מול נשים יפות ומעניינות אל מול המצלמות, מקשה עליה להתנהג באופן טבעי. זוּם אין על פניה של בחורה בוכה. דמעה מנצנצת על לחיה.

3. זום אאוט: אנחנו באולפן עם אביעד קיסוס וטל ברמן. שיקרתי, אין עוד טוויסט, כי אם מחזוּר של אותו פורמט הנחיה המוכר לנו מתכניות רבות. ברמן וקיסוס הם ארז טל ואסי עזר, גרסת ערוץ 10: שני גברים – אחד סטרייט ואחד הומו (יד הגורל? חגי טוען שלא, וששיבוץ הומואים בהנחיית תכניות בעלות תכנים שובניסטיים, נועד "להכשיר" את התכנית – למען הסר דאגה לאפליה מגדרית). נדמה שברמן וקיסוס סופחו לפמליה של איתן וחבריו: על מסך ענק מאחוריהם מוקפא הפריים האחרון שראינו של הבחורה הדומעת התורנית, וקהל רב מריע, כפי שוודאי דורשים ממנו: אנשים מריעים באקסטזה אל מול פניה של בחורה בוכה, והאירוניה שבסיטואציה נעלמת מעיניהם וכנראה גם מעיני צופים רבים בבית. הבכי נהפך ליקר-ערך, לתוצר ריאליטי עשוי לעילא (שכן אין אמיתי ממנו), ועל כן – נריע ונשמח. או-אז אנחנו זוכים לשמוע פרשנות ציבורית של תחושותיהן של הבחורות הבוכות, מפיהם של ברמן וקיסוס, המחייכים נכוחה וזורקים זה לזה שנינויות רדודות על חשבונן של הנשים.

לבסוף, מגיע שלב ההדחה המוכר. הבחורה שהודחה ראשונה – תרצה – לא נראתה מעוניינת במיוחד בהמולת התכנית, ונשאלה, "מה הדבר האחרון שאת רוצה לומר לאיתן?", "מה דעתך על הבחירה של איתן להדיח אותך?", "האם את חושבת שהבחורה שלא הודחה מתאימה לאיתן?" משל לא חוותה דבר אחר כל ימי חייה. נדמה דווקא שבשבוע בו תרצה שהתה בוילה, הקשרים שיצרה היו בעיקר עם שאר הדיירות, ושהיא לא החליפה ולו מילה אחת עם אורבך. אך שאר הדיירות לא מעניינות בפני עצמן – בטח כאשר לא מדובר בתככים או בסקס (או בתככים על סקס), ועל כן, מטח השאלות שהופנה אל תרצה עסק באורבך בלבד.

מדובר במזימה רבת-משתתפים. הדור הבא – 24/7, לא נועדה להפגיש בין איתן אורבך לבחורות נחשקות. היא אפילו לא נועדה לשעשע אותנו עם סקס, תככים ורוקנ'רול לעיני המצלמות. לא: התכנית נועדה לספק לצופה בבית את ההנאה הגלומה בהתעללות רגשית בנשים. ומכיוון שעברנו כברת דרך ביחס שמותר לנו, כחברה, לתת לנשים, ויש דברים שכבר אסור להראות בפריים טיים ובחסות ערוץ ציבורי כדי לשעשע – רצח נשים, אונס נשים, ואפילו התעללות מילולית גלויה כלפי נשים – המיזוגניה מוצאת לה דרכים צדדיות, בחסותם של מניפולטורים שכוונתם ברורה – הוגי התכנית, מפיקי התכנית, ערוץ 10. כמו שמנחם בן קיבל לאורך השנים במה מכוונת וחסות להשמעת דבריו שיש להקיאם ולהוקיעם, עד שהציבור זעק "די!", כך ממשיכים למתוח את גבולות המותר והאסור לנוכח עינינו המשתאות.

עטפו לנו את ההתעללות בנשים באריזה נאה, יפה, נוצצת. ארזו לנו את ההתעללות בנשים באריזה חטובה, שזופה, מאופרת וצעירה, בביקיני זעיר. אני מקווה שבדור הבא בחברה בה אנו חיים, התעללות בנשים על מסך הטלוויזיה שלנו לא יקבל מקום ובטח לא רייטינג. אבל בינתיים, מדובר בדור שלנו: ארזו לנו את ההתעללות, הגישו לנו אותה כמו סטייק מדמם, ואמרו לנו, בתיאבון. ואנחנו אוכלים לשובע.

 

מודעות פרסומת

11 תגובות to “הדור שלנו – 24/7”

  1. עמוס יולי 7, 2011 בשעה 6:10 am #

    לא ראיתי את התוכנית – אז אולי אני מפספס משהו. אבל אם אני מבין נכון את התיאור שלך, זו עוד אחת מתוכניות "הרווק", "קחי אותי שרון" וכו' – אולי בגירסא מעט קיצונית יותר.
    העניין הוא שתוכניות כאלה יש לשני הכיוונים – גם כשהרווק הוא גבר וגם כשהיא אישה. יותר מזה, יש לי תחושה שאם התוכנית הזו תצליח – העונה הבאה שלה תהיה הפוכה ויביאו איזה ידוענית, עם פמליית חברות, ו-20 מחזרים שיבזו את עצמם בשידור חי במרדף אחריה.
    יתכן שיהיה מעניין לעשות השוואה בין התוכניות לפי המגדר של הרווק\ה – אבל עדיין אני לא ממש מבין למה זה מיזוגיניה – אולי זה סתם מיזוס? ההתאכזרות לנשים יכולה הייתה להיות התאכזרות לגברים באותה המידה.
    או שאת חושבת שיש פה משהו ייחודי כלפי נשים שלא יוכל לעבוד הפוך?

    • רוני יולי 7, 2011 בשעה 8:15 am #

      שאלה טובה. אישית, אני מקווה שהתכנית תיכשל כישלון חרוץ ולא תישנה. אבל ייתכן שאתה צודק והיא תחזור בהיפוך תפקידים, ושזו תהיה תכנית מתעללת לכל הדעות. העניין הוא שהתשובה לשאלה האחרונה ששאלת היא חיובית, לפחות לדעתי: אני חושבת שישנם יחסי כוחות חברתיים בין נשים לגברים שעדיין מעניקים לגברים מעמד פריווילגי ביחס לנשים כמעט בכל ספירה – במקום העבודה, במרחב הציבורי, וגם במרחבים הפרטיים, ביניהם מצבים של חיזור. נשים עדיין לא מקבלות את הכוח האמיתי להשיג את הגבר שהן חושקות בו באופן סיסטמטי, ואם לפשט את זה – גברים פשוט פחות מרוצים כשנשים מתחילות איתם. אני יודעת, זו הכללה גסה, ויש גברים מכל הסוגים והמינים וההעדפות, אבל המציאות עדיין לא שוויונית בהרבה מאוד מובנים. מעניין שכתבת שבתכנית הפוכה "20 גברים יבזו את עצמם" – כי דווקא גברים מחזרים אינם סובלים מדימוי חברתי של כאלה ש"מבזים את עצמם", אלא להיפך- מבט מסביב על תוצרים תרבותיים מראה לנו שגבר שמוכן לחזר במרץ אחר אישה, לבסוף יזכה בלבה. אישה מחזרת, לעומת זאת, נחשבת כשוברת את התפקיד המסורתי שלה, וכמי שמבזה את עצמה.

      התכנית, כפי שהיא מתנהלת כיום, עם רוב נשי שמתחרה על גבר אחד, משכפלת מצב חברתי קיים: חסרות כוח סובייקטיבי לבחור ולפעול, אלא על ידי כוח הפיתוי והמניפולציה. כמו כן, אותו דימוי של הרמון שהשתמשתי בו – גם הוא אינו רחוק עדיין מן המציאות, בו נשים רבות נמצאות בבעלותו של גבר אחד / גברים אחדים – בין אם מדובר בנשות משפחה אחת שכולן נחשבות כשייכות לאב המשפחה או לגברים במשפחה, ובין אם הן זונונת השייכות לסרסור שלהן. נשים רבות בעולם עדיין מסופחות לגבר / גברים, ואינן מקבלות מעמד משל עצמן.

      לכן, בהינתן מצב חברתי שעל פיו התכנית הזו מתנהלת ואותו היא משעתקת, אני חושבת שאם וכאשר יהפכו את התפקידים, לא יהיה מדובר במצב דומה. כאמור, אני נגד היפוך התפקידים הזה גם כן – רק בגלל שנשים מדוכאות, לא אשמח לראות גברים במצב כזה. אך אינני חושבת שזה יהיה אותו הדבר, ושתכנית הפוכה תחזק "שנאת גברים" (תופעה שלא מומשגת בחברה שלנו, שכן גברים אינם מופלים באופן קטגורי כמו נשים) כמו שהיא מחזקת "שנאת נשים" (תופעה רווחת בעולם, עדיין, לצערנו הרב).

      • עמוס יולי 7, 2011 בשעה 4:01 pm #

        רוני, את כמובן צודקת. הרי אם הדיכוי הוא אינהרנטי אז גם כאשר המציאות היא לכאורה שווינית – והתכנית עובדת אותו דבר לשני הכיוונים – אז עדיין יוצא שהאישה מושפלת ומדוכאת. מקינון כתבה על זה שאמנם לפי נוסחאת השיוויון של אריסטו יש להתייחס לשווים בצורה שווה – אך האישה היא (כאמור – באופן אינהרנטי בתרבות שלנו) תמיד שונה, ולכן יוצאת נפסדת.
        אולי, במובן מסויים, התגובה שלי והתשובה שלך מעתיקות פה את הויכוח בין הפמיניזם הליברלי לפמיניזם הרדיקלי.
        אבל בכל מקרה אני חושב שאפשר לחפור עמוק יותר לעניין הזה. בואי נחשוב על המקבילה. ואני לוקח את "קחי אותי שרון" כדוגמא הפוכה (למרות שאני מניח שמאז התוכנית ההיא, שהייתה חלוצת הריאליטי בישראל, העניינים הדרדרו והפכו הרבה יותר קיצוניים ואלימים. אבל כאמור, את התוכנית החדשה לא ראיתי – אז אני לא באמת יודע להעיד). אנחנו יכולים לטעון שגם שם, כאשר הגברים היו המחזרים ולכאורה הצד החלש, עדיין שרון היא זו שדוכאה והושפלה. בעוד הגברים בתוכנית הזו היו אקטיביים, מעניינים, תחרותיים – ובעיקר, דמויות עגולות שניתן להזדהות איתן, שרון הייתה פאסיבית ואנמית. אידאל נשי ריק מתוכן. והרי העניין הזה של גברים שמפגינים את כוחם בכל מיני תחרויות כדי להשיג איזה אידאל נשי אנחנו מכירים משחר ההיסטוריה. לכאורה, האישה אמנם מוצגת כאידאל אבל נותרת ריקה וחלשה – מסוגלת להגשים את הפוטנציאל שלה רק בזרועותיו של הגבר שיהרוג את שאר המחזרים\ ינצח את הדרקון \ יזכה בטורניר וכולי.
        הרי מה שבעצם עולה כאן הוא עניין החיזור. אני חושב שאת צודקת כשאת אומרת שהחיזור עבור גברים הוא הזדמנות להשוויץ בנוצות הזנב שלהם. אבל צריך לעמוד גם על הצד השני של זה – שהפטריארכיה מעולם לא התירה לנשים לחזר אחרי גברים: עליהן להישאר נחשקות, יפות – ופאסיביות. כל עוד שומרים עליהם כעל מין "שרון" כזאת – הן לא נתפסות כאדם עצמאי שרשאי לנהל את חיו באמצעות תבונתו וכישוריו.
        אז אולי במובן הזה, דווקא זה שנותנים לנשים לחזר הוא התפתחות חיובית שלא היינו יכולים לדמיין לפני 15 שנים? פתאום איתן אורבך הוא העציץ והנשים הן האקטיביות שצריכות לזכות בו? הן מושפלות, בוכות, מוגכחות על ידי המנחים – ובכל זאת: אנושיות ועצמאיות. זה גם משהו, לא?

  2. queerolla יולי 7, 2011 בשעה 8:34 am #

    נראה לי שכן יש הבדל, ושההבדל חשוב.
    יתרה מזאת, נראה לי שכל הפוסט הזה עוסק בלהסביר ולתאר את ההבדל הזה –
    בצורה מבריקה יש לומר.

    תודה על הפוסט הזה
    אם-כי הוא גרם לי להאמין בעולם עוד טיפה פחות
    (אבל נראה לי אני אתחיל לחבב אותו שוב עוד כמה ימים)

  3. אורלי יולי 7, 2011 בשעה 8:47 am #

    התגובה של עמוס הזכירה לי קומיקס אדיר בנוגע לפערים בחוויות המציאות היומיומיות של גברים ונשים (אמנם כבר דובר רבות, אבל פשוט כל כך קולע!) : http://i948.photobucket.com/albums/ad321/pinboy3niner/street_harassment1.jpg

  4. Albert יולי 7, 2011 בשעה 2:16 pm #

    הנטייה שלי היא לחשוב שההפקות הללו מבוססות על ניצול רגשי, ובגלל שנשים מחוברתות יותר טוב (כלומר רע, לפי המוסכמות) להחצין רגשות, הן נוחות יותר לניצול. יש גם ניצול רגשי של הגברים בתוכניות האלה (ראי ערך הסכסוך שעמד במרכז האח הגדול בין אלירז וההוא). כמו שאמרת במאמר, בדרך לבידור הצופים דרך התעללות רגשית במשתתפים, התוכניות הללו מסתמכות על ומשעתקות גם את הסקסיזם המושרש בכולנו.

    אני חושב שהרבה יותר משההומו הוא הכשר לסקסיזם, הסטרייט הוא הכשר לגברים סטרייטים גם לצפות בתוכנית (לא סותר, מרחיב). בהמשך לחיברות לרגשנות, קהל היעד המתבקש של התוכניות הללו הן נשים, אבל זאת תוכנית שמיועדת לפריים טיים של ערוץ מרכזי, אז ההכשר החשוב פה הוא לגברים סטרייטים, להפוך את זה לתוכנית לכל המשפחה. ייתכן אפילו שהבחירה בהומו ולא באישה (אפילו אחת) מבוססת על אותה מחשבה, שבאיזשהו מקום שני מנחים גברים יוצר סחבקיות גברית מסוימת (עם תנודות של ההומו בין תפקיד יותר גברי ליותר נשי) שאמורה לקרוץ לגברים הסטרייטים.

  5. itamarzo71 יולי 7, 2011 בשעה 5:31 pm #

    זה כל כך נורא, ובעיקר שקרי, בין השאר בגלל דברים שאי אפשר לכתוב כאן

Trackbacks/Pingbacks

  1. בשנה הבאה « - אוקטובר 7, 2011

    […] לחזור הביתה ולצפות ב"הישרדות", "האח הגדול" או "24/7". אנחנו מזפזפים בין הערוצים ורואים את החצי השני של סרט […]

  2. פרדלי, תלוי למי | העוקץ - נובמבר 8, 2011

    […] למלא את תפקיד עלה התאנה של תוכניות שוביניסטיות כמו 24/7 והאח הגדול (שגם נתנה במה להומופוב מנחם בן). כמובן, […]

  3. פרנדלי, תלוי למי « - נובמבר 9, 2011

    […] למלא את תפקיד עלה התאנה של תוכניות שוביניסטיות כמו 24/7 והאח הגדול (שגם נתנה במה להומופוב מנחם בן). כמובן, […]

  4. אנחנו לא (תמיד) נחמדות « - פברואר 14, 2012

    […] מצויים על הרצף הפורנוגראפי, עליו גם נמצאות תוכניות כמו 24/7 והישרדות וחלק ניכר מתחפושות הפורים של הילדות בישראל. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: