קצרצרים – חתום בנשיקה: סיפור ממעבר לים (וגם כמה סיפורים מכאן)

3 יול

|מאת חגי|

לפני כשבועיים זוג הומואים הלך במרכז בריסל והחזיק ידיים. קהל שיכורים באזור תקף אותם במכות. אחד מבני הזוג ברח, הגיע לפאב סמוך וביקש עזרה. בתגובה, כמה שיושבי הפאב יצאו והצטרפו למכים. מישהו מאותם אנשים גם החליט ששימוש בידיים לא מספיק ולקח איתו כיסא מהפאב. במקרה זה לא היו הרוגים.

בתגובה לאירוע, החליט בחור בלגי בשם ניל ורדויקט (Niel Verduyckt) לעשות מעשה. הוא ארגן במשך כמה ימים הפגנת מחאה באזור הסמוך לאזור התקיפה. בניגוד להפגנות מקובלות, ניל וארבע מאות החברות והחברים שהתאספו הביעו את מחאתם בנשיקה פומבית וגלויה, שזכתה לכיסוי תקשורתי מקיף.

ולמה זה מעניין אותנו?

שווה לציין לפחות שלוש סיבות מרכזיות.

הסיבה האחת היא להזכיר שגם בחברות שאנחנו נוהגים להסתכל עליהם כחברות פתוחות ומתקדמות (בבלגיה למשל נישואי הומואים ולסביות מותרים) ההומופוביה עוד רחוקה מלהעלם. גם אצלנו, בניגוד לתחושה של רבים באליטה החילונית הטרוסקסואלית ליברלית ותל אביבית (עליהם כתבתי כבר פה), ההומופוביה היא עדיין תופעה רחבה, אלימה ונוראית. דרך אגב, למי שלא עוקב, אפילו בית המשפט ה"ליברלי" וה"נאור" ממשיך לשמר תפישה הומופובית גלויה. כן, בישראל של 2011 שופטת בית משפט שלום באילת רות אטדג'י פריאנטה הסבירה לעורך הדין משה שוחטמן המייצג אגודת הלהט"ב, בין שלל הערות הומופוביות אחרות, כי "כדאי לאדוני להסתפק במחוות האלה, תזכור שלפני כמה שנים גם את המחוות האלה לא הייתם מקבלים". זאת בעקבות דרישתו שהשופטת תפעל על פי סדר הדין האזרחי הקבוע בחוק של מדינת ישראל. התיק, דרך אגב, הוא תביעת נזיקין כנגד רשת "שביל החלב" שעל אחד מסניפיה באילת נתלה שלט בזמן מצעד הגאווה באילת לפני שנתיים "אין כניסה להומואים" תחת השלט שהיה קיים שם "אין כניסה לבעלי חיים" (מעניין מאיפה הם לקחו את ההשראה לשילוט…). בשביל להפוך את התמונה לאפילו מעט יותר מזעזעת, טענת ההגנה של הנתבעים היא: "באותו יום, בני נוער רבים קנו ביצים ועגבניות, שהסתבר כי השליכו אותם על הצועדים כמחאה. כל אחד מהם יכול היה להדביק את השלט". או במילים אחרות, כולם שונאים להט"בים, אז למה נטפלים רק אלינו?

האם מדובר בעמדה בודדת של שופטת מבולבלת? בהחלט לא. ראשית, הנהלת בתי המשפט כלל לא ראתה לנכון להגיב בפרשה, ולו בשביל להכחיש את הדברים או לטעון שהם הוצעו מהקשרם. מעבר לכך, זה אינו מקרה ראשון או חריג, ולרב, למרות המילים היפות והגבוהות של בית המשפט העליון, המציאות המשפטית עבור להט"בים אינה אוהדת (כמובן שיש שופטים חריגים שמוכנים להכיר בלהט"בים כבני אדם של ממש).

ורק עוד שלושה משפטים על פרשת "שביל החלב" לפני שנעזוב אותה. הרשת רוצה שהאגודה תפצה אותה על הנזק שנגרם לה עקב חרם הצרכנים שהאגודה הובילה. זאת דרישה מגוחכת, שכלל לא ברור איך הסכימו להעלות אותה בבית משפט. לי נראה שעצם החוצפה של הרשת בהתנהלותה בתיק מצדיקה שלא לרכוש בה יותר דבר וחצי דבר.  

הסיבה השניה היא להזכיר את החשיבות האדירה של נראות להט"בית. של הזכות להיות נוכחים במרחב. של הזכות שלא להיות מושתקים ומוחבאים בחדרי חדרים. כל חבר קהילה שומע באופן חוזר ונשנה את האמירה "תעשו מה שאתם רוצים, רק לא בפרהסיה." זאת האמירה הקבועה נגד מצעדי הגאווה, זאת אמירה רווחת ביחס להחזקת ידיים ברחוב או חלילה ביחס לנשיקה, זאת האמירה ביחס להופעה של הראל סקעת בפני בנות שירות לאומי. אז זהו, שלא. אין שום סיבה שהמיניות הלהט"בית תהיה מוסתרת יותר, מבויישת יותר ומושתקת יותר ממיניות הטרוסקסואלית. הנוכחית הציבורית היא חלק אקטיבי מהמאבק לביטול ההיררכיה הנורמטיבית של המיניות.

הסיבה השלישית, ואולי החשובה ביותר, היא המסר עבורנו חברי וחברות הקהילה. הרבה פעמים נוצרת התחושה שהקהילה נחלקת לנאבקים ולחוגגים. אלו שמתנדבים בארגוני האגודה ואלו שמבלים בחדרי כושר. לא פעם היחס של האקטיביסטים לכל מי שלא מקדישה את מלוא זמנו למאבק הוא יחס מזלזל, כאל מי שאדישים לזכויותיהם שלהן עצמם. זוהי תפישה מרחיקה ושגויה, שנכנעת לתכתיבים של החברה ההטרונורמטיבית. זוהי התפישה שמצמצמת את זהותו של הפרט הלהט"בי למיניות או לזהות המגדר שלה בלבד. היא תפישה דיכוטומית של כן ולא. זוהי למעשה התפישה שמשוקפת באמירות ההטרונורמטיביות אודות המחויבות של להט"בים להיות נחמדים (כי אחרת איך "הם" מצפים ש"אנחנו" נהיה נחמדים אליהם). באופן אישי, אני נתקלתי בתפישה הזאת כשמרצה באוניברסיטה הסביר לי שאם אעסוק בנושאי להט"ב הדבר יהרוס לי את הקרירה האקדמית. האמירה הסמויה בדברים אלו היא בדיוק זו – או שאתה אקטיביסט או שאתה אדם מן המניין. לא ניתן לשלב.

אבל האמת היא שכן ניתן לשלב, ניתן לעשות פעולות תפורות למידותיך, ולמידת המאמץ שאת מוכנה לה. אפשר לבחור להיות אקטיביסטית בכל הכוח, ואפשר רק לתמוך. אפשר לשלם דמי חבר לארגון הקהילתי המחובב עליכן (מעטים מידי בקהילה תומכים כלכלית בארגונים החשובים הללו, אפשר להרשם כחברי אגודה כאן). אפשר לכתוב. אפשר לתת יעוץ חינם או מוזל לחברי הקהילה בתחומי העיסוק היומיומיים שלכן. אפשר להלחם בלהט"בופוביה במקום העבודה הפרטי שלכם, או במרחב הביתי שלכן. הפגנת הנשיקה לא הייתה חלק ממערך הסברתי, מפעולה משותפת רחבה או ממאבק כולל של ניל. היא הייתה תגובה מקומית, מאמץ מרוכז, שכנראה לא ישנה לבדו את היחס ללהט"בים בבלגיה, אבל כן מסוגל לתרום תרומה מסויימת למאבק. המעבר מתפישה של קומץ אקטיביסטיות שמובילים את הקהילה כולה, לתפישה הוליסטית יותר, של קהילה שכל חבריה וחברותיה תורמים על פי כוחן וכוחם, יכולה לשדרג את את השינוי החברתי כולו. כמו שאומרים, צעד קטן של הרבה א/נשים, צעד גדול לאנושות.

מודעות פרסומת

4 תגובות to “קצרצרים – חתום בנשיקה: סיפור ממעבר לים (וגם כמה סיפורים מכאן)”

  1. tomkregenbild יולי 3, 2011 בשעה 12:10 pm #

    פוסט ממש חשוב, עצוב לראות כמה שהעולם עדיין מלא בדעות קדומות שלא מבוססות על כלום.
    לדעתי כל אדם שטוען שלאחר אין את הזכויות המלאות כי זה סותר את גישת החיים שלו עצמו רק מנסה בצורה הכי טיפשית להראות שהוא יותר טוב מאחרים במקום לעשות את זה בעבודה קשה.

  2. רוני יולי 3, 2011 בשעה 2:54 pm #

    לצערי, מאז מקרה מנחם בן, ניהלתי בשבוע האחרון המון שיחות וירטואליות בזירות שונות (בלוגים, פייסבוק), וניסיתי לקבול על הטענה כי דבריו של מנחם בן אינם מזיקים יותר מכל התבטאות קיצונית אחרת שאנחנו מוכנים להכיל. ניסיתי להסביר שהאלימות – לא רק הסימבולית, כי אם גם זו המתרחשת ברחוב – קיימת במלוא עוזה, ודברים כמו "יש להשליך הומואים לכלא", מלבים את האש ומוסיפים לה שמן.

    רבים לא קיבלו את טענותיי. רבים טענו לחופש הביטוי של בן ועל גזילת הפרנסה של בן ועל אחריות העורכים ואפילו – כן כן – על הקוויריות לכאורה של מנחם בן. אכן, עצוב וקשה. גם בכתבה ב-ynet על המקרה באילת, מגיב אלמוני כתב "מה עם חופש הביטוי של בעלי המכולת – רק להומואים מותר?" ומגיב אחר הזכיר לו שיש חוק האוסר על הפלייה במתן שירות. אנשים מתבלבלים, שוכחים, זועקים "חופש הביטוי" ומה לא, ומצדיקים הומופוביה גלויה. בינתיים, אנחנו נמשיך להתנגד לטיעונים שכאלה.

    נ.ב. – הבלגים והבלגיות נאות ביותר. וידאו מרגש וכיפי 🙂

    • ארתור שני יולי 4, 2011 בשעה 6:04 am #

      א. שלח איזה בלגי ללשכתי.
      ב ולעניין- כרגיל, אני מאוד נהנה מהכתיבה שלך. יפה מאוד.
      מסכים עם מה שאמרת לגבי האקטיביזם מבחינת דרכי ההשתתפות. ויחד עם זאת, אני, לצערי, חלק מהאקטיביסטים שחושב שכן קיימת הפרדה בין האקטיביסטים לאלו שממש לא. ואין-עובדתית- רבים שאמנם נהנים מההישגים אך גם תורמים לפחות קצת מכיסם לצורך המאבקים.
      וכמובן, כמו בכל חברה אנושית, יש את אלו שרק מתלוננים….

  3. Albert יולי 5, 2011 בשעה 10:33 pm #

    "הרבה פעמים נוצרת התחושה שהקהילה נחלקת לנאבקים ולחוגגים. אלו שמתנדבים בארגוני האגודה ואלו שמבלים בחדרי כושר. לא פעם היחס של האקטיביסטים לכל מי שלא מקדישה את מלוא זמנו למאבק הוא יחס מזלזל, כאל מי שאדישים לזכויותיהם שלהן עצמם."

    מצד שני, לא פעם נתקלתי ביחס של "החוגגים" כלפי אקטיביסטים כאל פלצנים היסטריים והורסי זמזום (buzz killers). שלא לומר שנתקלתי בטענות שכל האקטיביזם הזה רק עושה צרות להומואים שרק רוצים לחיות את חייהם בשקט. אם יורשה לי לנחש, אני מניח שחלקם של האקטיביסטים מבין ההומואים גדול רק במעט מחלקם באוכלוסיה בכלל, כך שגם אז מדובר במיעוט קטן, וברוב שנע בין מידות שונות של אדישות לטינה. חבל, אבל קשה להקים את מי שלא רואה סיבה לקום.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: