קצרצרים: "האשה שיושבת על ברז האשראי הגדול במדינה"

15 מאי

*פוסט אורח – פורסם במקביל ב"אבטלה סמויה"*

|מאת אנה|

לפני כשבועיים, גלובס פרסמו כתבת שער על רקפת רוסק-עמינח, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי ואחת המועמדות המובילות לתפקיד מנכ"לית הבנק. מסוג הכתבות שמתפרסמות לעתים קרובות על אנשי עסקים ומחזיקי תפקידים בסקטור הציבורי. אלא שבניגוד לכתבות על זוהר גושן, יוג'ין קנדל או נוחי דנקנר; בנוסף לאינפורמציה מעניינת, רלוונטית ומאוזנת במידה, שזורים בכתבה שפע של פרטים שאינם קשורים לנושא.

למשל,

"[…] רקפת הייתה המרצה שנראתה הכי טוב", נזכר יינון קרייז […] "אני גם זוכר אותה בבגד ים. נהגנו בסיום הלימודים להתחרות בשחייה בבריכה. היא שחתה חזה ואני חתירה, אבל בדרך כלל נתתי לה לנצח, כי חששתי לפתוח איתה חשבון."

"רוסק, מהנשים היפות ביותר במגזר העסקי, מעמידה מודל חדש של מנהיגות נשית. היא לא מתאמצת לאמץ את התדמית של דודה בנקאית או גבר בחליפה. היא מפתיעה בכל פעם מחדש בהופעה נשית משוחררת, לא פעם בחצאיות מיני, שמציגה הצהרה שכולה ביטחון עצמי."

"רקפת היא אדם שנותן את עצמו טוטאלית, את כל כולה. היא תישאר ערה לתוך הלילה, עד שתסתיים עסקה חשובה."

"לולא הייתה בנקאית, היא יכלה להיות פסיכולוגית מצוינת."

"במערכת הבנקאית, וגם בלאומי, היא מהווה מושא לקנאה."

"אני כבר רואה מה מצפה לה", אומר מקורב. "חבל התלייה או הצלב מחכים לה, כי היא דורכת על כרישים. להיות מנכ"לית הולך להיות תענוג קטן מאוד.[…] פעמיים היא הוצנחה למחוז חשקם של הרבה אנשים, והיא צריכה לדעת שהיא תחטוף סכינים מהצד. יתהפכו עליה."

אמנם אינני קוראת את כל כתבות התחקיר על כל בכירי המשק הישראלי, אבל מדובר במשפטים שלא ראיתי אף פעם בכתבות על מנהלים אחרים, שהם במקרה גם גברים. האם מישהו קרא אי פעם בעיתון כלכלי על רועי ורמוס בבגד ים? האם כתבו אי פעם על סטודנט שנתן לשלמה ינאי לעקוף אותו בתחרות שחייה בבריכה? האם דנים בטיב החליפות של בכירי משק אחרים במסגרת כתבות תחקיר? או מצפים ממנהלים אחרים להופיע ב"הופעה גברית מרשימה"?

מעבר להתעסקות בבגדים ובמראה חיצוני, משולבות בכתבה מגוון אמירות סטריאוטיפיות. למשל, לא מקובל לכתוב על מנהלים בכירים שהם נשארו ערים לתוך הלילה לקראת עסקה חשובה, כי זה לגמרי מובן מאליו שכך מנהלים בכירים פועלים. מובן מאליו שלא מפרטים את ההתמודדות של מנהלים בכירים עם דאגה לילדיהם הקטנים ולנשותיהם, כי זה בדרך כלל לא רלוונטי לביצועים העסקיים שלהם. כמו כן, אף פעם לא כותבים על מנהלים שהם היו יכולים להיות פסיכולוגים, בין אם בהערת אגב או בריש גלי – משום שהסטריאוטיפ או האסוציאציה של אישה כמטפלת, מבינה ומכילה, היא הרבה יותר נפוצה ומקובלת. מעבר לכך, 'גלובס' ו'הארץ' אינם נוטים להשתמש במלים כמו "יתהפכו עליה", "חבל תלייה" ו"צלב" כאשר הדבר נוגע לאנשי עסקים בכירים או לחברות במשק;  נדמה לי שמדובר בגועליות שיוצאת לאור רק לעתים רחוקות.

אגב, בדרך כלל גם לא יגידו על גברים שהם מושא לקנאה. קנאה היא רגש די נמוך ששמור לנשים– הן בצד המרגיש והן כמושא הקנאה. כאשר ידברו על גברים, ישתמשו בשמות אחרים לאותה תופעה – צרות עין למשל.

מעניין לראות שהכתבה פורסמה במקור ב"ליידי גלובס" – יציר כלאיים משונה של סקסיזם וצרכי שיווק. ליידי גלובס ו- TheMarker Women  הם שני עיתונים קצת מפתיעים. הרי לא מקובל ליצור עיתוני חדשות שונים לגברים ונשים – "אקטואליה לגבר" ו"אקטואליה לאישה"; גם לא מקובל ליצור מוספי תרבות נפרדים לנשים וגברים (אולי כי מדורי התרבות נעלמים לאט לאט מהעולם?). אמנם יש מגזינים לנשים ('לאישה', 'את') ומגזינים לגברים ('בלייזר', Sport Illustrated, וכו'), אבל בדרך כלל הם נוגעים לנושאים שמעניינים רק גברים (מכונות גילוח?) או רק נשים (אודם וסומק?). לא רק שדה- מרקר וגלובס יוצרים תכנים נפרדים לנשים, אלא גם שהדבר נעשה בשיטת ה"צלע" –  העיתון העסקי הכללי הוא העיתון של הגברים, וקיימת נגזרת שמופיעה באופן חודשי וכוללת פרסומות מעניינות לבושם ומטבחי יוקרה.

בין אם ליידי או מן, נראה לי שהמשפטים שציטטתי כאן, אשר מפורסמים באחד העיתונים המוערכים על קהילת העסקים בארץ, מקובלים למדי על דעת הקהל של ציבור זה. אחרת, העיתון לא היה לוקח סיכון משמעותי מול קהל המנויים שלו. אינני טוענת ששוביניזם מצוי בכל פינה ונחשב להתייחסות ראוייה, אך כל עוד העיתון העסקי של הנשים מופרד מהעיתון של כלל האוכלוסייה, "פמיניסטית" נחשב כשם גנאי והשאלה "מה? את פמיניסטית?!" נשאלת בהקנטה, אפשר להניח שישנה בעייה.

על כל פנים, אין ספק שלמדתי דבר מה חיובי מהכתבה –  כדאי להתחיל להתכונן לכתבות שער כבר בגילי הצעיר. אקפיד מעתה לפגוש סטודנטים בבגדי ים ואמנע בכל מחיר מתדמית של דודה בנקאית!

מודעות פרסומת

7 תגובות to “קצרצרים: "האשה שיושבת על ברז האשראי הגדול במדינה"”

  1. דניאל מאי 15, 2011 בשעה 5:50 pm #

    אכן נמאס לקרוא את התיאורים השובניסטים על מראיהן של נשים המחזיקות או מועמדות למשרות רמות-דרג וכו' כאשר לגברים באותו מעמד אין התייחסות לעניין. אך בהערה של הכתבת, שלהגיד על מישהי שאלמלא התפקיד הפיננסי שלה, שיכלה להיות פסיכולוגית טובה, שזה מהווה אמירה שובניסטית – גם ההערה נופלת בפח השובניסטי. תובנה פסיכולוגית היא יכולת השווה לכל נפש ולכל מגדר.

    • אנה מאי 15, 2011 בשעה 6:32 pm #

      שלום דניאל,

      תודה על התגובה.

      נדמה לי שלא אמרתי שלהגיד על אישה שהיא פסיכולוגית טובה זה שוביניזם, אלא שמדובר באמירה סטריאוטיפית משהו, אבל כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב.
      אני מניחה שניסיתי לרמוז למשהו גדול מזה – לציפיות שלפעמים יש לחברה מנשים. מצפים מנשים לשתף פעולה, להקשיב, להיות שירותיות (תלוי בתפקיד כמובן, אבל לא פעם), להיות נחמדות, מנומסות, לחייך, להתפשר – לפעמים, יותר מהציפיות המקבילות מגברים. כאשר הציפיות האלה לא מתממשות, הסביבה לעתים לא מקבלת את זה – דבר שיכול להגמר בהעדר קידום או בפיטורים.
      בעוד שמנהל יכול להיות אנטיפת ויניחו שהוא פשוט מאד חכם ולא מתעניין בשיחות עם אנשים פחותים ממנו, או שאין לו קישורים חברתיים טובים במיוחד, לא בטוח שיקבלו התנהגות סוציומטית מצד נשים באיזושהי רמה בסיסית של הבנה.

    • רוני מאי 15, 2011 בשעה 6:33 pm #

      מסכימה שתובנה פסיכולוגית היא יכולת השווה לכל נפש ומגדר. אך כמו שאנו נוטים לסווג תכונות מסוימות, שגם הן שוות לכל נפש ומגדר – לנשיות (אכפתיות, דאגה, עדינות, תככנות ועוד), ותכונות אחרות, שגם הן (!) שוות לכל נפש ומגדר – לגבריות (סמכותיות, כוחנות, יכולות טכניות ואנליטיות ועוד), כך תחום הפסיכואנליזה הטיפולי, הופך עם השנים יותר ויותר לתחום "נשי". מה הכוונה? שפסיכולוגים רבים הם בעצם פסיכולוגיות, ולצערנו הרב, מקצועות חשובים שראויים להערכה – הוראה, טיפול מכל הסוגים, סיעוד, ועוד – "נחשבים" פחות ככל שמספר הנשים המרכיבים את התחום עולה. לכן, האזכור האגבי של התובנות הפסיכולוגיות של רוסק-עמינח, לא נופל על אוזניים ערלות, אלא על אוזניים שיודעות לפרש היטב את האזכור, בדיוק כמו המילה "קנאה" שאנה הזכירה. כלומר, לא אזכור מחמיא.

  2. הדס מאי 15, 2011 בשעה 6:18 pm #

    פוסט מעולה, הסכמתי לכל מילה.

    אגב עיתונים מטופשים, פעם מזמן בעלי (טוב חגי, בן זוגי) היה מנוי על דה-מרקר ויחד איתו הגיע העיתון המבזה – TheMarker Women. אני מאוד אוהבת לקרוא. אני למצוא עניין בקריאה בלאישה, בלייזר, נשיונל ג'יאוגרפיק או אצבעוני. אבל מעולם לא הרגשתי כל כך מטופשת ופחותת ערך כפי שהרגשתי כשקראתי את ה"צלע" הזו. עשרות כתבות שכולן עוסקות באיך להיות אמא למופת ובו בעת לפתח קריירה משגשגת. למי זה מיועד? שיראל משדרות ממילא מעדיפה לשחק באבלס במקום לקרוא ומי שבכל זאת מתעקשת להטריד את ראשה הקטן, תקרא הרי את "עיתוני הגברים".

    מזל שאין צלעות כאלה למהנדסות.

  3. נטע מאי 16, 2011 בשעה 3:36 pm #

    המממ… "שיראל משדרות ממילא מעדיפה לשחק באבלס במקום לקרוא"… אני מנסה למצוא את התגובה המתאימה לכזה משפט. נראה לי שאסתפק בהצבעה עליו.

  4. הדס מאי 16, 2011 בשעה 4:28 pm #

    כמובן שלא היתה לי כל כוונה לזלזל או לפגוע בציבור הנכבד של נשות הפריפריה.

    פשוט לפעמים אי אפשר להתחמק מהאמת: לשחק באבלס הרבה יותר כיף מלקרוא.

  5. יואב מאי 16, 2011 בשעה 8:59 pm #

    באותו עניין, מסקנות דומות ממחקר על ליידי גלובס:
    http://www.the7eye.org.il/articles/Pages/160511_Not_a_lady.aspx

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: