זנות ורעב – לקראת יציאה מהמלכודת הליבראלית

12 מאי

|מאת חגי|

לפני מספר חודשים התחלתי להדריך במועדנית נוער וללמד את קבוצת הבוגרים עקרונות מרכזיים במשפט. בשבוע החולף הנושא של המפגש היה אלימות מינית, נושא שחברי הקבוצה חיכו לו הרבה זמן, ומעצם טבעו הוא עורר הרבה מבוכה וסערה בקבוצה. את הפגישה התחלנו בשאלה מהו אונס. כולן וכולם הסכימו שכפיה אלימה של מין על אשה זה אונס. אחרי דיון קצר, הגענו למסקנה שגם כפיה אלימה של מין על גבר צריכה להחשב כאונס (אף שכיום לשון הסעיף הינו "הבועל אשה"). לאחר מכן התעוררה השאלה האם כאשר האשה נכנעה לאיום של תוקף ושכבה איתו ללא התנגדות, עדיין מדובר באונס. גם במקרה הזה, אחרי דיון קצר, הצלחנו להגיע לקונצנזוס. לב הדיון היה סביב שתי שאלות – האם ניצול של אשה מאוד שיכורה צריך להחשב לאונס, והאם ניצול מצוקה כלכלית קשה של אשה צריך להחשב לאונס. סביב שתי השאלות הללו הקבוצה התפצלה, ולמרבה ההפתעה לא באופן מגדרי. חלק חשבו שצריך להפריד בין המצוקה, בין אם הרצונית (שכרות) ובין אם הלא רצונית (עוני) למעשה עצמו. החצי השני של הקבוצה טען שההפרדה הזאת היא שקרית ושההבדל בין החזקת אקדח לראשה של אשה, ובין העמדתה בצומת בחירה בין רעב לבין זנות, הוא הבדל קטן מאוד. חברי הקבוצה כולם גם הצליחו לראות בלי שום קושי שהתוצאות של הויכוח שלהם ישפיעו על איך שהם צריכים להתייחס לפורנו, שהוא בעצם זנות מצולמת. למרבה האכזבה, דווקא כשהיה נראה שהקבוצה המזהה זנות (או לפחות, את החלק הארי של "תעשיית" הזנות) עם אונס, נאלצתי לגלות לקבוצה שהחוק אינו אוסר על זנות. למעשה, זונות אפילו חייבות במס הכנסה.

בגיליון האחרון של "משפט וממשל" פרסמה פרופ' נויה רימלט מאמר ששמו "על זנות, מגדר ומשפט פלילי: הרהורים על הצעת החוק להפללת צרכי זנות". המאמר מעניין, נגיש, ומומלץ לקריאה. בקווים כלליים, רימלט בוחנת בפרספקטיבה משפטית, היסטורית ומגדרית את שני הטיעונים המרכזיים בעד לגליזציה של זנות. מחד, ניצב טיעון הטבע ההיסטורי והביולוגי. זוהי למעשה הטענה שמשחר האנושות התקיימה זנות, ולפיכך, זוהי תופעה הכרחית, בלתי ניתנת למניעה, ושאף מספקת הגנה על ה"נשים הטובות" מאלימות מינית, ונותנת פורקן לצורך של ה"גבר" היצרי (בישראל, זכתה תפישה זו לביטוי בדו"ח ועדת בן-עתו לבדיקת תופעת הזנות בישראל, בו נקבע כי "אין אפשרות לעקור את הזנות מהחברה האנושית"). מנגד, ניצב הטיעון הליברלי. בעוד שטיעון הגבר העמיד במוקדו את החברה, הטיעון הליברלי מעמיד במוקדו את הזונה עצמה, וסובב סביב חופש הבחירה של הזונה וזכותה הטבעית לחופש עיסוק ולאוטונומיה. במאמר, רימלט מפרקת כל אחד מצירי ההתנגדות הזאת. כך לדוגמא, היא מראה כיצד כבר בתקופת יוון העתיקה הזנות מוסדה תוך שימוש בכח מדינתי כופה, ואינה תופעה טבעית כלל וכלל. כמו כן, מראה רימלט כי הטענה שביטחון הציבור והנשים מצדיק זנות אינה מחזיקה מים, שכן מקרי האונס באזורים בהם הזנות חוקית מרובים יותר ממקרי האונס באזורים בהם הזנות אסורה.  מבלי להרחיב יתר על המידה (כאמור, מומלץ לקרוא את המאמר) רימלט בוחנת גם את הטיעון הרווח ש"יש סטודנטית שעוסקת בזנות ומאוד נהנת ומאושרת" ומראה כי אמפירית מדובר בתופעה שאם ישנה היא שולית, ונורמטיבית, תופעה זו אינה מצדיקה היתר לקיומה של פרקטיקה זו (ממש כפי שטענה של עבד שמאושר וטוב לו באחוזת בעליו אינה מצדיקה פרקטיקה של עבדות).

ובכל זאת, קשה לי להסכים עם המסקנה של רימלט, התומכת בהפללת הלקוחות, בתצורתה הנוכחית. רימלט מדגישה במאמר כי מבחינת המצוקה הנובעת מזנות, אין הבדל משמעותי בין זונות רחוב וזונות הפועלות מביתן או בבית בושת. כך, אלו גם אלו עוברות בממוצע אונס אחת לשבוע. אלו גם אלו (כ-80% מהן) חוות אלימות פיזית תדירה וכדומה (עוד נתונים ניתן לקרוא כאן, וכן במראי המקום במאמר). יחד עם זאת, ישנם מספר הבדלים משמעותיים ביותר בין זונת הרחוב והזונה הפועלת מבית בושת או מביתה. כבר כתבתי פה בעבר על הפרויקט (שלא צלח) שניסינו לקדם במחלקה המשפטית של אגודת הלהט"ב, לסיוע ללהטב"ים העוסקים בזנות. במסגרת זו יצא לי לבלות ערב פוקח עיניים באזור התחנה המרכזית הישנה. כישלונו של הפרויקט היה בשל שתי סיבות מרכזיות. הסיבה הראשונה היא שזונות הרחוב, אלו שמקיימות ומקיימים יחסי מין תמורת חמישים שקלים (מין לא מוגן עולה מעט יותר) הן ברובן אוכלוסיות השוליים של החברה הישראלית. פגשנו מהגרי עבודה לא חוקיים, שבקושי מדברים עברית, ונוער פלסטיני שברח באופן לא חוקי לישראל. שתי האוכלוסיות האלו חשדניות במיוחד ביחס לכל ניסיון סיוע. מעבר לכך, מדובר באוכלוסיות עבורן כל אינטראקציה עם המשטרה היא מסוכנת, פעמים רבות אלימה, ועבור חלקם יכולה להוות סכנת חיים (הרבה מהנערים הפלסטינים עלולים להרצח באם יגורשו חזרה לביתם). הסיבה השנייה הייתה העובדה שמרבית הזנות הלהט"בית שמבוצעת על ידי אוכלוסיות "מבוססות יותר" אינה מתרחשת ברחוב. היא מתרחשת בסאונות, במסיבות, ובהרבה מאוד מקרים ברשת (וכן, אטרף, אתר ההכרויות של הקהילה, משמש לא פעם כזירה לשידול לזנות, כפי שיכול להעיד כל צעיר שקיבל הצעת "תמיכה").

 

50 שקלים, תוספת בשביל לותר על קונדום

שתי הסיבות הללו חושפות את הכשל שבהצעת החוק. הצעת החוק למעשה לא שונה בהרבה מ"חוק השוטטות" הבריטי, שחשף זונות למרותם של השוטרים. רימלט, במאמרה, מאמצת עמדה נאיבית, הרואה במשטרה גוף הגון, הפועל רק לשם קידום החוק. אני איני מוכן לאמץ עמדה זאת. נדמה לי שהתוצאה הישירה של החוק הנוכחי, המאפשר הפללת לקוחות, תהיה הפללת זונות הרחוב עצמן. אמנם, אלו לא יואשמו בזנות, אבל מתן הזכות לשוטר להתערב ביחסי הזונה בין לקוחה תוביל להפללת הזונה בקשת רחבה של עבירות נלוות, כגון שהיה בלתי חוקית, הפרעה לסדר הציבורי, או מיני עבירות סל המשמשות פעם אחר פעם לפגיעה באוכלוסיות מוחלשות כגון נשיאת סכין (התנהגות הגיונית לחלוטין בהתחשב בנתון המוזכר לעיל, בדבר היות כל זונה חשופה לאונס ואלימות פיזית על בסיס יומיומי).

יתר על כן, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי אינה אפקטיבית כלל וכלל. אכן, היא מסוגלת לצמצם את זנות הרחוב, אך האם באמת יש לה השפעה על הזנות הממוסדת יותר? האם היא תמנע את הזנות במועדוני חשפנות? האם היא מסוגלת להתמודד עם זנות ברשת? או עם בתי בושת משוכללים? הדוגמא של בתי בושת ממחישה נקודה זו היטב. גם כיום אחזקת בית בושת הינה לא חוקית, והפלא ופלא, אלו קיימים ובהמוניהם. זאת, בין אם בהעלמת עין של המשטרה (במקרה הטוב) או תוך שיתוף פעולה עם גורמים משטרתיים.

גם בחינת הצעת החוק מצדם של הלקוחות מעוררת קושי. הצעת החוק היא רגרסיבית בעליל. האוכלוסיות שהולכות לזונות הרחוב, שמטבען הן חלשות יותר, יהיו אלו שיחשפו לסנקציות. כפי שמראה רימלט, היקף צריכת שירותי הזנות באוכלוסיה שווה לכלל המעמדות הסוציו-אקונומיים. יחד עם זאת, מכאן לא נובע שכלל האוכלוסיה צורכת זנות באותם אתרים. גברים עשירים יותר מסוגלים להזמין זונה לביתם, או להכנס למועדון "חשפנות" עם מאבטח עב בשר בכניסה שיתריע מפני שוטרים. המשטרה כנראה לא תפשוט על מסיבות רווקים, או ערבי הוואי ובידור של אנשי היי טק בוילות בצהלה. היוצא הוא שהחוק רגרסיבי לא רק ביחס לזונות, אלא אף ביחס ללקוחות.

 

 (אורית זוארץ, יוזמת החקיקה, בעימות טלביזיוני עם הכתבת רותי סיני, סביב הרגרסיביות של הצעת החוק להפללת לקוחות) 

האם המסקנה היא שיש לותר על הצעת החוק? ממש לא. הפללת לקוחות הינו מגנון פלילי אפקטיבי לצמצום היקף הזנות, והינו ראוי ביותר. יחד עם זאת, הכשל שבהצעת החוק, אותו יש לתקן, הוא במהותו כשל של החשיבה הליברלית. זוהי חשיבה הרואה בחוק הכתוב (law in books) כמשקף מציאות וכיוצר מציאות, ומתעלמת מהפרקטיקות של ישומו בפועל (law in action). זוהי חשיבה אנאליטית המסוגלת להפריד בין סוגיות קטגוריות שונות, ולא לזהות את ההשפעה ההדדית שלהן (למשל של זנות והגירה לא חוקית).

בשביל לקדם את מהלך הפללת הלקוחות ברצינות, צריך אם כן, לצאת מהפרדיגמה הליברלית, ולהתייחס לפרקטיקות האכיפה. כך לדוגמא, למן הראוי שהחוק יגביל במפורש את יכולתו של שוטר לחקור או לעצור זונה בעת מעצר של לקוח. הגבלה מסוג זה תמנע את השימוש בחוק כחרב פיפיות נגד הזונות עצמן. בדומה, למן הראוי יקבע מנגנוני אכיפה (דוגמת הקמת מנהלת יעודית למיגור הזנות באופן שווה בכלל האתרים בחברה, דבר שיקטין את הסיכויים לשיתוף פעולה של המשטרה עם בתי בושת). כמו כן, ראוי לשלב בחוק סעיפי הפללה נוספים, בראשם הפללת מי שפעל להסתרת קיומם של יחסי זנות, או שנתן במה ליחסים אלו. כך, אתרי אינטרנט וקווי טלפון יעודיים המשמשים לקידום זנות ראוי שישאו באחריות על מעשיהם (שמעו כאן את חברת הכנסת שלי יחמוביץ על החמרת הענישה למפרסמי זנות). בדומה, מנהלי מועדוני חשפנות או סאונות בהם מתקיימת פרקטיקת זנות צריכים לשאת באחריות אישית לקיומן של פרקטיקות אלה.

לבסוף, החסר האמיתי של החוק הינו העדר מנגנוני תמיכה לזונות עצמן. כמו שמראה רימלט, כ-95% מהזונות מעידות על רצונן לעזוב את העיסוק בזנות, אך אינן מצליחות בכך משלל סיבות, החל מסיבות כלכליות, דרך סיבות פסיכולוגיות, עבור בהתמכרויות שונות לסמים וכדומה, ועד לחשש לחייהן מסרסורים. אכן, התפישה הליברלית אינה חשה מחויבות לנפגעי עבירה, ואף אם קבלת שירותי זנות תוגדר כעבירה חשיבה ליבראלית לא מובילה למסקנה שיש לסייע לנפגעות. יחד עם זאת, אם מטרת הצעת החוק הינה למגר את התופעה, בין היתר בשל השלכותיה על החברה, כמו גם על הזונות עצמן, מיגור התופעה יכול להתקדם רק דרך יצירת מסלול יציאה אפקטיבי של המדינה עבור הזונות.  לכאורה, נדמה שההצעה האחרונה הזו אינה ריאלית בשל עלויות תקציב. טענה זו אינה משכנעת אותי משתי סיבות. ראשית, ככל שיהיו פחות זונות, יהיו גם פחות לקוחות שהמדינה תצטרך לממן את ישיבתן בכלא. שנית וחשוב מכך, המדובר הינו בזכויות אדם, הנרמסות בצורה החריפה ביותר בתעשיית הזנות. כן, זכויות אדם עולות כסף, זה נכון. ובכל זאת, הסכום הזניח הדרוש להקמת מנגנון סיוע נדמה לי כהוצאה ראויה ביותר כשהוא נבחן מול המשמעות האנושית האדירה של מנגנון סיוע זה.

מודעות פרסומת

17 תגובות to “זנות ורעב – לקראת יציאה מהמלכודת הליבראלית”

  1. אנה מאי 12, 2011 בשעה 5:47 pm #

    הי חגי,

    תודה רבה על הפוסט החשוב והמעניין!

    יחד עם זאת – יש סוגייה אחת משמעותית שכמעט ולא התייחסת אליה בפוסט (מההיבט הלאומי שלה) – והיא חינוך שמקדים את החקיקה ומלווה אותה.
    רימלט נותנת במאמרה את הדוגמא של הוצאת הזנות מחוץ לחוק בשוודיה (עמ' 487), אך אינה מסבירה שלמהלך קדמו כ-10 שנים של חינוך בכל שכבות האוכלוסייה (כולל בתי"ס). אחד ההסברים להצלחה היחסית של המהלך בשוודיה, היא שהציבור כבר היה בתהליכים של הבנה והפנמה בנוגע לזוועתיות שבתופעת הזנות.
    באשר לישראל, כמעט ואין יוזמות חינוך (לא שמעתי על הרבה פרויקטים חוץ מהפרויקט המעולה שאתה משתתף בו..), קיים שיעור גבוה של אוכלוסייה שמרנית ובלתי ליברלית בהשקפותיה החברתיות והמיניות (ישנו מתאם בין שיעור אוכלוסייה שמרנית והיקף תופעת הזנות המקומית), ודעת הקהל היא בהתאם. רימלט מצטטת (עמ' 485) סקר שנעשה ע"י מכון המחקר והמידע של הכנסת ב-2007, לפיו רוב אוכלוסיית ישראל אינה תומכת בחוק שמפליל את לקוחות הזנות.

    אגב, מאד יכול להיות שאחת הסיבות שבגינן החוקים לגבי בתי בושת ושידול לזנות אינם אפקטיביים בישראל, הוא העדר הבנה וחינוך הולם בקרב הלקוחות והרשות המפקחת – המשטרה.

    אולם – הצעת החוק הנוכחית אינה עוסקת בחינוך של כלל האוכלוסייה או של עובדי רשויות רלוונטיות! החינוך היחיד שמדובר בו, הוא ללקוחות זנות שנעצרו בגין העבירה. איזה סוג של אפקטיביות תהייה לחוק מהסוג הזה, אשר מתעלם לגמרי מהחשיבות של חינוך ומכסה על כך עם האמרה קצרה אשר מרוקנת מתוכן אמיתי ומעשי: "מתוך אמונה כי חינוך הינו הדרך היעילה והנכונה ביותר להתמודד עם תופעה זו".

    מובן שחוק מסוג זה הוא חשוב ברמה לאומית. השאלה היא, האם לא יתפספס דבר מה ע"י חקיקה אשר לא תקבל כל ביטוי במציאות חינוכית והסברתית? אמנם החוק נגד הטרדה מינית נחקק לפני שהייתה מודעות וחינוך בנושא, אך האם הדבר יהיה אפקטיבי גם במקרה הזנות?

    • חגי מאי 16, 2011 בשעה 3:06 pm #

      היי אנה

      השאלה שאת מעלה היא שאלה קשה, ונוגעת בשורש של היחס בין משפט וחברה, ובשאלה האם המשפט יכול לכונן את החברה ועד לאיזה גבול. מצד אחד, ברור שבהעדר לגיטימציה חברתית יהיה קשה לקדם שינוי. מצד שני, ברור שהמשפט לא רק אוכף נורמות מקובלות חברתית, אלא גם יוצר נורמות כאלה. כך לדוגמא, מיגור העבדות במדינות הדרום של ארה"ב נעשה באמצעות משפט, ולאט לאט הפך לקונצנזוס רחב יותר. בדומה, המהפכה הפמיניסטית כולה נעה לאורך כל הדרך על הציר שבין משפט וחינוך הציבור. נדמה לי שאת טוענת שבמקרה הזה הפער בין התפישה הציבורית ובין החוק המוצע כל כך גדול, עד שהחוק יהפוך לאות מתה, ואז הוא אולי אפילו יותר גרוע מהעדרו (מאחר והוא יוצר חזות של איסור אך אינו יוצר את האיסור בפועל).

      אני, ככלל, לא חסיד של תפישת ה"צריך לחכות עד שהציבור יהיה מוכן", ולו בגלל שקשה לי עם המחשבה שאני מוכן להקריב הרבה אנשים רק בשביל הציבור. נדמה לי שהכלי הוא ליצור חוק, ובצידו ליצר מנגנון אכיפה אפקטיבי, ולא רק לקבוע חוק. כמובן, ששילוב עם תוכניות חינוך הוא הכרחי תמיד.

  2. חגי מאי 13, 2011 בשעה 9:22 am #

    על האלימות של המדינה ומנגנוניה (ובעיקר משרד הפנים) ביחס לנפגעות סחר בנשים ניתן לקרוא, בין היתר, כאן:
    http://news.walla.co.il/?w=%2F22%2F1822923

  3. עלמה מאי 13, 2011 בשעה 11:05 am #

    פוסט מרתק. כל הכבוד.

  4. עלמה מאי 13, 2011 בשעה 11:11 am #

    ויש לי גם כוונה מלאה לגבש תשובה ממש מאורגנת ולהגיב בצורה קצת יותר מלאה (אני קוראת עכשיו הרבה חומרים בלימודים על היסטוריה של הזנות כמקצוע), אבל אני עסוקה מעל לראש כרגע.

  5. יוסי מאי 13, 2011 בשעה 1:52 pm #

    אני מניח שידוע לכם שיש מי שחושש שהחוק יפגע בזונות, כי הוא יהפוך את הזנות לתחום אפל אף יותר, שורץ בסרסורים אלימים ועבריינים אחרים, אפילו יותר מהיום. משהו דומה להשפעות חוק היובש בארה"ב, שתרם מאוד להתפתחות הפשע המאורגן בארה"ב. לדעתי יש הגיון בחששות הללו.

  6. עדי בן יעקב מאי 14, 2011 בשעה 7:42 am #

    המאמר היפה הזה ועם נימוקיו המוסדרים שוגה באותה שגיאה שמלווה את הדיון הזה תמיד.
    זנות היא בעיה של גברים וצריך לדון בגברים שצורכים זנות ולהעניש אותם (בטוב לא ילך..) ולא בנשים שהן הקורבן של התופעה הזאת. בדיוק כפי שעבדות היא בעיה של המעסיקים ולא של העבדים בדיוק כפי אנטישמיות היא בעיה נוצרית ולא יהודית היהודים הם הקורבן לא הסיבה לאנטישמיות.
    ועל כן כל הדיון בהפללת המשתמשים צריך לדון בהם במשתמשים ולא בזונות.
    דבר ראשון אין צורך בחקיקה בכדי להתחיל. למשל לא מזמן הורשע אחד ארביב בעיסקת טיעון לאחר שניהל בית בושת בסלמה שבו הועסקו קטינות. לא הייתה שום בעיה לתבוע את המשתמשים היות ומדובר באונס על פי כל דין. כלום נאדה. את הנערות העבירו ל"שיקום" ואת המשתמשים שלחו הביתה בשירה. למה בעצם? מדוע לא הואשמו המשתמשים במקרה הזה?
    הדיון האם האישה פונה לזנות מרצון בששון או בשמחה היא לא רלוונטית כלל לאישה זכות לגופה לעשות בו מה שהיא רוצה (אין מה לדאוג היא אף פעם לא רוצה לעסוק בזנות היא מקסימום מסכימה אבל רוצה? אבל לצורך הדיון נשאיר את האופציה) . המשתמש הוא הבעיה הוא המעוול הוא זה שצריך להיות מורשע ומטופל תוך כדי פרסום שמו.
    כל הדיון הזה צריך לעבור שינוי של פארדיגמה להפסיק להתיחס כלל לנשים ולדון אך ורק במשתמשים מי הם מה שמם למה הם הולכים לזונה ולהרשיע אותם ולהעניש אותם כי בעצם שבוחנים את זה באמת אז כל ביקור אצל זונה כולל גם אינוס (כן אני יודע שהיתה באנגליה אחת סטודנטית שנהנתה מהעבודה חוץ ממנה כל השאר לא)
    קצת לפעמים נמאס לי כבר לכתוב את זה אבל כפי הנראה אין בררה צריך לחזור על האמת העצובה הזאת
    http://bit.ly/iodCnp
    http://bit.ly/lcpdoR

    עדי בן יעקב עו"ד

  7. ריקי מאי 15, 2011 בשעה 6:51 am #

    ברשותך, חגי, תגובתי. יתכן ואינה תואמת לדעותיך, יתכן ותיראה לך בוטה, אני מתנצלת מראש.
    1. הזנות, כנראה, לא תיעלם. כמעט אף "חולי" תרבותי אנושי לא נעלם. במקרה הטוב, הוא עבר, באופן זמני, לאזור אחר של העולם או שקיבל צורה אחרת. עבדות היא דוגמא טובה כיוון שמרבים לצטט אותה כחולי מקביל לזנות ממנו נפטרה החברה. העבדות, לא רק שחיה קיימת ובועטת במספר רב של מדינות עולם שלישי, אלא שגם אצלנו, בעולם המערבי, היא רק שינתה פניה והתמתנה. השלשלאות והשוט הוחלפו בחשבון העו"ש הדורסני ובפקידי ההוצאה לפועל.
    2. כמעט אף אחד, אף פעם, לא עשה מבחירה את עבודתו. אני בטוחה שכמו העוסקות בזנות, גם מנקי הרחובות היו מעדיפים למצא עיסוק אחר. וגם כורי הברזל בסין. כל אחד מוכר משהו. האחת מוכרת את ראשה המבריק לאקדמיה, השני את ידיו היציבות לחדר הניתוח, השלישי את כוחו הפיזי לקבלן הבניין, הרביעי את ראותיו ובריאותו ליצרן עפרות הברזל והחמישית, את איבר המין שלה (ראה לצורך כך את מאמריה של מרתה נוסבאום על הנושא). כלומר..
    3. רק הפמיניזם הרדיקלי רואה ביחסי המין ההטרוסקסואליים שדה פעילות כה ייחודי וסמל דכאני עד שמכירת איבר המין היא בבחינת טאבו. עבור חלק גדול מהאנושות – מכירת איבר זה או אחר היא לגיטימית כל עוד לא נעשית בכפיה (וגם את נזילות המונח "כפייה" כבר הזכרנו למעלה).
    4. ולכן, דווקא הראיה של הזונות כמקשה אחת, הומוגנית, קורבנית ובעלת תודעה כוזבת במקרה הטוב, דווקא היא האובייקטיפיקציה של העוסקות בזנות. הייתי מצפה שבמינימום, תישאל כל אחת מהן האם היא מעוניינת לעסוק במקצוע וכבוד ראוי יינתן לתשובתה, יהיו מניעיה אשר יהיו. וכשאומרים שכבוד ראוי ינתן לתשובתה הכוונה היא גם ש…
    5. הפללת הלקוחות היא למעשה, בעקיפין, איסור על העיסוק בזנות. מלחמה בסמל הדיכוי הפטריארכלי על גבן של העוסקות בזנות תוך שימוש בהן ככלי להשגת המטרה. אין כלום בין המלחמה הזו ובין הדאגה לשלומן של העוסקות בזנות, ההיפך אפילו. זאת כיוון שכמו שאמרת, הפללת הלקוחות רק תוריד את העיסוק בזנות למחתרת, לתת תנאים ותיפגע בשכבות החלשות של העוסקות במקצוע, היינו בזונות הרחוב. אבל שוב – שלומן וטובתן של העוסקות בזנות נראה כשולי במאבק הזה.
    6. ומילה אחרונה על הלקוחות. כמי שעסקה במשך כמה חודשים באירוח במועדון לילה ביפן (לא ממש זנות, אבל קרוב יותר לזה אי אפשר להגיע חוץ מלעשות את המעשה עצמו…), אני יכולה לומר לך שבדיוק כמו שאנחנו, הנשים נראינו עבור הלקוחות כאיבר מין מערבי מהלך, כך היו הם עבורנו ארנקים מהלכים ותו לא. ואולי במידה רבה אף יותר. הניצול היה הדדי, רק שהניצול שלנו אותם היה מתוחכם בהרבה. לראות את הזונות כקורבן שעבר חיפצון ואת הלקוחות כמקרבנים מחפצנים – זו ראיה פשטנית שעושה עוול לגברים ולנשים כאחד.
    תודה רבה לך על הפוסט ועל הבלוג המושקע.
    אתה יכול לקרא חלק מהטיעונים שהעליתי פה, בצורה סדורה יותר, בלינק הזה :
    http://www.bayswan.org/swed/livjessen.html

    • עדי בן יעקב מאי 15, 2011 בשעה 6:18 pm #

      הלוואי והיה לי זמן להגיב בצורה סדורה דבר דבר על אופנו. אבל כמה הערות קצרות.
      אני מקווה שאת לא חושבת שצריך להחזיר את העבדות הממסדית בגלל שלא מצליחים להפתר מהתופעה? דבר שני אני מסכים איתך בחלק מהשוואה לעבודות אחרות ולא בכדי אני מקשר את עבדי הקבלן למינהם וזנות.
      והדבר האחרון. בקשר לזנות מבחירה אז בלי הדמגוגיה "הבת שלך כן?" אני אגיד לך בפשטות? NAME ONE תביאי אותה את הזונה הזאת שהיא במאת מבחירה ונגרד ביחד וניראה שיום אחד היא לא רצתה משהו ומישוה לקח את הראש שלה ודפק בפינה של המשקוף עד שאמרה רוצה אני…אבל בכנות? למה את לא בתחום? ואני לא שואל את זה בהתרסה אלא בכנות. האם את מוכנה ויכולה לתת לעצמך תשובה אמיתית וכנה או שסתם זה כל כך רחוק שזה לא משנה?

      • ריקי מאי 15, 2011 בשעה 7:45 pm #

        עדי,
        אכן – הנושא סבוך מכדי להיכנס לכל האספקטים הכרוכים בו.
        ראשית, בקשר לעבדות. זו בדיוק טענתי – העבדות הפכה לגמרי ממסדית, בחסות מוסדות כגון ההוצאה לפועל והמערכת הבנקאית. חלקנו – מי יותר ומי פחות – עבדים.
        שנית – בכנות, לפתוח את הרגליים לעשרה גברים ביום מגעיל אותי.
        לדעתי גם לנקות רחובות היה מגעיל ומשפיל אותי עד עפר. וגם להיות ענייה ולאכול ארוחות בבית תמחוי. לשמחתי, אינני צריכה לעשות אף אחד מהדברים הללו (לא שאני לא "נהנית" ממנת ההשפלות, ההתעמרויות והבחירות הקשות שלי). ואם הייתי צריכה ? האם הייתי מעדיפה להיות זונה או קופאית בשופרסל ? הבחירה אינה כה מובנת מאליה.
        וממילא, בחירה היא מושג ערטילאי מאד. 90% מהאנשים אינם במקום בו היו בוחרים להיות. אפשר לדבר על רמות של בחירה. ואני מסכימה – לאישה, אולי מטופלת בילדים, אולי מכורה לסמים, אולי בעלת עבר שגורם לה לנטיה חזקה יותר לעיסוק בזנות – לאישה כזו יש הרבה פחות בחירה. ועכשיו השאלה היא האם אתה תכבד את הבחירה המאד מצומצמת שהיא מסוגלת לעשות או שתעשה לה את המוות גם פה ? אבל בכל אופן, הנה לינקים לכמה אתרים של נשים שעוסקות בזנות, כנראה עם אלמנט גדול יותר של בחירה :
        http://www.walnet.org/csis/groups/pony.html
        http://swannet.org/
        http://www.chezstella.org/stella/?q=en/stella&PHPSESSID=09c45d78022c59b7d3b39f0d9dc4eedf

        ולסיום – מצטערת, עדי, אבל אני לא מוכנה לתת עוד אחריות וכח לגברים, גם לא כלקוחות מופללים שצריכים או לא צריכים להתאפק.
        מספיק.
        אתה רואה כמה מחלישה העמדה הזו ? אתה רואה איך שוב, באופן פרדוקסאלי, הכוח נשאר אצל הגברים ?
        אנחנו צריכות לעשות את הבחירות שלנו ולקחת אחריות עליהן ולהפסיק להטיל את האשמה והאחריות להתנהגות תקינה על הגברים. מכלול הנסיבות של חייה הביא אותה לעסוק בזנות ? זו אחריותה. אתה אל תתנכל לה. אל תפגע בקליינטים שלה ואם אתה רוצה לעשות משהו חיובי, עזור לה לשפר את סביבת המחיה והעבודה שלה.

      • עדי בן יעקב מאי 16, 2011 בשעה 1:55 am #

        חזרה למה שכתבתי למעלה. אני האחרון שאומר לאישה מה לעשות בגופה . בסוף העסק הזה זה בעיה של גברים שנשים סובלות ממנו ולא נהנות (יש פה למיה נהנות שימוש אירוני וציני)ממנו. זנות לא יכולה להיות כלי הלעצמה נשית כי היא מבוססת על ניצול גברי בדיוק כפי שעבדות לא יכלה להיות כלי להעצמה לשחורים.
        נלחם ביחד בהוצאה לפועל , בבנקים ובמשתמשי הזנות. בואי נעזוב את הנשים פשוט לעזוב אותן לנפשן.
        ולא במקרה היום מסתבר שנשיא הIMF הוא גם מטריד מינית. כי האונס שהוא עושה במדינות העולם השלישי עם המדיניות של הINF והעובדה שהוא מזנק על חדרנית ועיתונאית שאמורות לספק את הצורך שלו באלימות.
        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4069120,00.html

  8. חגי מאי 16, 2011 בשעה 3:19 pm #

    ריקי ויוסי,
    לגבי הטענה שהזנות תעבור ל"מקומות אפלים יותר" – בכנות, קשה לי לדמיין איך היא יכולה להיות הרבה יותר אפילה מעכשיו. גם כיום ישנה זנות כפויה וסחר בנשים. גם כיום ישנם סרסורים אלימים וניצול באמצעות סמים ואלימות. גם כיום זונות נאנסות בערך פעם בשבוע. לאן בדיוק זה יכול להדרדר? זאת אמנם לא טענה שמסבירה למה לא למסד את הזנות ולשפר את המצב, אבל זאת בהחלט טענה טובה שמסבירה למה החמרה בענישה של סרסורים, או פגיעה בלקוחות, לא ממש יכולה להרע את המצב.

    ריקי, ביחס ליתר טענותיך, אני חושב שהמאמר של רימלט עונה עליהן מאוד יפה – רובן לא מבוססות על המציאות. האלימות נגד זונות באזורים בהן הזנות היא חוקית אינה פחותה. האלימות נגד נשים ככלל באזורים בהן זנות היא חוקית גדלה (סיבה טובה מספיק בשביל למנוע מאותה אחת שרוצה לעבוד בזנות לעשות זאת) וכדומה.

    כמובן, מערך הטיעונים שלך נכון לגבי כל סוגיה שעומדת על הגבול בין רצון ועוני, הם נכונים לגבי סחר באיברים, סחר בילדים, מכירה עצמית לעבדות, רצח, אונס, שוד, ואפילו לגבי לינצ'ים המוניים וטבח עם. כל התופעות הללו קיימות והיו קיימות. שאלה אחת בהקשר הזה היא ההיקף שלהן. אם היום מדובר על אשה משבע שנאנסת, ובמסגרת משפטית אחרת נרד לאשה ל-100, זה ללא ספק שיפור. במילים אחרות, הטענות האלו הן טענות תיאורטיות-אנאליטיות. גם אם הן לגיטימיות, לכל הפחות בהעדר תימוכין של ממש הן בעייתיות. אני יכול להכיר לך הומו בודד שאוהב שסטרייטים מרביצים לו ויורקים עליו. האם מכאן נגזרת המסקנה שצריך להפוך את זה לחוקי? כנראה שלא. העקרון הזה נכון גם לגבי זנות. המקרה הבודד יכול להיות מענין, ולהציף מורכבויות, אבל ספק אם אפשר לעשות בו שימוש לצרכי מדיניות כלשהי.

Trackbacks/Pingbacks

  1. הזנות והמלכודת הליברלית | העוקץ - מאי 13, 2011

    […] פורסם במסגרת שיתוף הפעולה בין העוקץ לבלוג יחסי מין document.getElementById("fbLike").setAttribute("fb:like:locale", "en_GB"); 0 […]

  2. רגישוּת: לא ידוע « - מאי 18, 2011

    […] ביקורתיות כלפי הנחות יסוד של הליברליזם. כפי שחגי כתב בפוסט על זנות פה בבלוג, וביקר הנחות יסוד ליברליות בנוגע לחקיקה ומיגור של […]

  3. בעקבות הקמפיין “זנות היא חשפנות היא סחר בבני אדם” « - פברואר 12, 2012

    […] זנות, ולפיכך, זוהי תופעה הכרחית, בלתי ניתנת למניעה (חגי כתב על זה כאן). אך המציאות שבה אנו חיות היא תוצר של ההיסטוריה הזו ולכן […]

  4. לשבור את הקרטל « - אפריל 21, 2012

    […] שמושגי החירות והשיוויון יכולים לשמש כטיעונים לתמיכה בזנות, הומופוביה, פורנוגרפיה ועבדות מודרנית (בדמות מהגרות […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: