*פוסט אורח*
|מאת שלומי|
הכתבה במקומון על קבוצת הפעילות הגאה בחדרה הרגיזה אותי. אחר כך חבר, סטרייט לגמרי, שעדיין חי שם, ביקש שאעשה משהו. אז כתבתי. חשבתי להפוך את זה לטור נוקב באחד הפורטלים או העיתונים, אבל אולי עדיף להעלות את זה כאן. יש יותר סיכוי שקהל היעד ייחשף לזה. חוץ מזה שאמרו לי לא בוויינט 🙂
—
עברו עשר שנים מאז שעזבתי את חדרה. אני לא יודע מה יותר גרוע, העובדה שעבר כל כך הרבה זמן ושום דבר לא השתנה או העובדה שהיינו אז כל כך צעירים ועמדנו בפרונט של מאבק שלא נגמר והגיע לשיא בפיגוע בבר נוער לפני כמעט שנתיים.
קבוצה של צעירים, חדורי אמונה ורצון לעשות, לא רק לדבר, הקימה את קבוצת הנוער הגאה בחדרה. לא היינו חלוצים, כמה שנים קודם לכן כבר פעלה בעיר קבוצה גאה שנסגרה וגל אוחובסקי כבר היה מספיק מפורסם ומחוץ לארון אז לא פחדנו. חוץ מזה שהייתי כתב במקומון. מי יתעסק עם כתב במקומון?
באחד המקומונים השבוע שטחו ממשיכי דרכנו את הקשיים המלווים את הפעילות הגאה בחדרה 2011. העירייה שלא תומכת, הנערים שמרביצים והנידוי ממרכז הצעירים העירוני.
פלאשבקים. חיים אביטן שהיה אז סגן ראש העיר ומאז הפך לראש העיר אמר עלינו אז שחדרה היא לא מקומנו ושכדאי שנעבור לתל אביב. סמי לוי, אז יו"ר ש"ס ולימים סגנו של אביטן, אמר שאנחנו חולים וסוטים. אברהם בלדב, מחזיק תיק החינוך דאז, דרש לזרוק אותנו מהעיר (ר' כאן). צחוק הגורל, מעל אביטן מרחפת עננת חשדות בפליליים והוא מבלה את ימיו בחקירות, לוי במעצר בית ונחשד באונס ובמעשים מגונים ובלדב הורשע במשפט פלילי וסיים את הקריירה הציבורית.
עוד באותה כתבה במקומון סיפרו על יועצת בית ספר שאמרה לנער, שבחדרה אסור לצאת מהארון. לא יכולתי שלא לתהות אם מדובר באותה יועצת שלפני עשור זימנה אליה הורים של נער, לאחר שצותתה לשיחת טלפון שלו עם בן זוגו, ובישרה להם שהוא הומו. ממש ככה.
רגע השיא שלנו היה כשחבורת בריונים ובראשם אותו יו"ר ש"ס (ע"ע חשוד באונס) פרצו לסניף בו פעלנו, הכו אותנו ואיימו עלינו. ביניהם היה חבר מועצה חרדי שזמן לא רב לפני כן ניהל רומן עם אחד ממקימי הקבוצה הגאה. באותו יום היה פיגוע בחדרה. ליאור בוקר ז"ל שנספה באסון הכרמל היה אז מפקד המשטרה בחדרה. בשיחת טלפון איתי הוא נשמע מיואש. לא היו לו אנשי צוות לשלוח. את ההמולה שנוצרה פינו בסופו של דבר 30 שוטרים, לא פחות. חברת מועצה אחת, מורן שגב שמה, עמדה שם מחוץ לסניף וחסמה את המתפרעים בגופה. איימו עליה שיסגרו איתה חשבון בבחירות אבל זה לא הזיז לה. סגרו איתה חשבון. שנה אחרי הבחירות התוודה באוזניה אחד מפעילי ש"ס איך בזמן ספירת הקולות זרקו לפח את כל הפתקים שהיא קיבלה.
למחרת הגיע סמי לוי למנהלת המקומון שבו עבדתי ודרש את פיטוריי. הוא היה מפרסם גדול, אני עיתונאי קטן. רק התערבות אמיצה של העורכת מנעה את הפיטורים.
חדרה היא אותה חדרה. בעשור שחלף עברו עלינו יוסי וג'אגר, אביעד קיסוס, מהפכת האימוץ הגאה, ח"כ ניצן הורוביץ, ח"כ עוזי אבן והיציאה מהארון של כל זמר הומו וכל זמרת לסבית חוץ מאחת, טוב, חדרה זה מקום קשה. כל אלה דילגו על חדרה. מעוז הומופוביה פריפריאלי שלא מסוגל להרים את ראשו. יש אנשים טובים בחדרה. הכתבה במקומון זעזעה אותם. אחדים מהם ביקשו שאכתוב. שאתגייס לעזור לנוער ההומו לסבי שנמצא שם היום. ובכן, נוער הומו לסבי יקר, הנה העזרה היחידה שאני יכול להציע: תעזבו את חדרה. לכו לתל אביב. אתם לא חולים, העיר שלכם חולה.
"אפשר לרפא הטרוסקסואליות" מתוך הבלוג "בלי גאולה"
עוד על הומופביה ניתן לקרוא כאן בבלוג.
meandiscourse.wordpress.com 
נשמע זוועה. לא ידעתי או חשבתי שיש עדיין מקומות אפלים כאלו בישראל. כלומר- זה נשמע סביר, אבל לקרוא על זה ממקור ראשון עושה לי רע מאד.
זה גם מזכיר לי את הסיפור של אחת החניכות שלי מאותו איזור, אשר היתה עוברת בדיקה ידנית על סטטוס הבתולין שלה על ידי אימא שלה בכל פעם שהיתה מגיעה הביתה מהפנימייה. זאת, בגיל 12 עד 16 .
תודה על הפוסט שלומי. אבל המסקנה שלך בסופו קצת בעייתית – מעבר לת"א לא יפתור את הבעיה עבור כולם. אני מאמינה שאתה מודע לעובדות שאני אשטוח בתגובתי, אבל למען שאר הקוראים, אכתוב בכל זאת.
מי שיעבור לת"א מנקודת פתיחה שהיא עוד יחסית סבירה – עם איזשהו גב משפחתי או קהילתי, סביר להניח שיהנה בסופו של דבר מהמעבר לעיר הגדולה. אבל בסופ"ש האחרון התפרסמה כתבה מזעזעת על התופעה הקשה של זנות של נערים וטרנסג'נדריות באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב – רובם ככולם נטשו את ביתם כי לא קיבלו את נטייתם המינית, והם ברחו לתל אביב, כן, הם ברחו – אבל הם הגיעו לבד, חסרי כל, בלי תמיכה או עזרה ובלי שיהיה מי שיפנה אותם לכיוון הנכון. וכיום הם עובדים בזנות. אז נכון, הם לא חולים, זו חדרה שחולה. אבל גם תל אביב חולה מאוד, רק שהחולי לפעמים נדמה כלא-קיים לנוכח הדברים הטובים והחיוביים שיש לעיר כן להציע.
לא כולם יכולים לעבור לתל אביב וליהנות מהחיים הטובים שיש לעיר להציע להם. לא כולם יודעים איך, לא כולם יודעים לאן. ובגלל שמעבר עיר יכול להיות הרסני באותה מידה כמו להישאר במקום שאינו מקבל את נטייתך כלל, צריך לעזור לנערים ונערות במצוקה גם במקומות מגוריהם, וגם כמובן להמשיך ולהילחם למען הכרה חברתית רחבה יותר בנטיות מיניות מגוונות. הלוואי עלינו בתקופת חיינו.
היה לי עצוב לקרוא, פלוס צמרמורת. כמו תומסו, מי היה מנחש שקיימים מקומות כאלה אפלים בעידן הזה שלנו (ואני עוד מירושלים).