ארכיון | מרץ, 2011

גם פסיבי רוצה "לזיין לו את הצורה"

9 מרץ

*פוסט אורח*

|מאת ניר|

לפני חודשיים סערה וגעשה הרשת כשב"אח הגדול" הציע אחד המתמודדים "לדפוק לבחורה את הראש בקיר כדי שתאבד את ההכרה ויהיה אפשר לצאת לדרך". כתבות בעיתונים, בלוגים וסטטוסים עסקו בהתייחסות המילולית של גברים לנשים בכלל, ובתיאורים האלימים שבהם מתוארים יחסי המין בפרט (התייחסות בבלוג זה לנושא ר' כאן).

גם הסטטוס שלי הצטרף לחגיגה. "הקדשתי" אותו לכל מי שהעמיס, שדפק, שטחן, שנקנק, שתקע, שפתח, שהביא במישהי, שנתן לה, ששם לה, שקרע את הצורה. "הקדשתי" אותו לכל הגברים הסטרייטים, לאלו שמשתמשים בשפה הזאת ולאלו שנותנים לחברים שלהם לדבר כך. את הסטטוס הזה אהבו בעיקר בחורות והומואים (לפחות לפי הלייקים), הסטרייטים הרגישו כנראה תחת התקפה: מיד אחרי שכתבתי אותו קיבלתי שני טלפונים מחברים סטרייטים זועמים שכעסו על ההכללה וההגזמה וההאשמה.

את כל הדעה שלי בנוגע לאירוע הזה גיבשתי כצופה מן הצד. האמנתי שיש לי את היכולת לראות את הדברים בצורה אובייקטיבית מאחר ואני לא משחק שום תפקיד בסיפור הזה. אני בטח שלא הגבר שמדבר על האישה כאל מטרה לתקיפה, וגם לא האישה שצריכה שאיזה הומו יכתוב בשבילה פוסט. בכל מקרה, שמחתי שאני לא חלק מהדבר הזה, שאני בסדר, שלא השפלתי ושלא פגעתי באף בן/ת אדם.

עכשיו אני רוצה להכות על חטא.

להמשיך לקרוא

קצרצרים: האם אסור להתאהב?

5 מרץ

|מאת חגי|

בימים האחרונים עלתה מחדש לכותרות סוגיית הניצול המיני במסגרת יחסי מרות באוניברסיטאות. שני מחנות מרכזיים התהוו במהירות. מחד, המחנה הפמיניסטי, שהדגיש את הבעייתיות שבקיום יחסים במסגרת יחסי מרות, את האופן המעוות שבו התנהלו ההליכים במקרים האחרונים שהתגלו ועשו כותרות, ואת פוגעניותם הכה מוכרת כלפי  הנפגעות. גם מצדו השני של המתרס צפו ועלו קולות מוכרים – הטענה הרווחת כי לא היו הדברים מעולם, הטענה כי אין כזה דבר הטרדה מינית, והטענה האהובה –"מה אתן רוצות? בקרוב אי אפשר יהיה להתחיל עם בחורות" (וכן, לחדי הזכרון מבינינו, זאת גם הטענה שהפנו דן מרגלית ורונן ברגמן לעורכות את הכצעקתה).

הרבה מהשיח המבקר את עצם האיסור על הטרדות מיניות עושה זאת דרך תעלול רטורי ישן ומוכר. בוחרים את מקרה הקיצון העמום ביותר (נגיד, מישהו שאומר למישהי "בובלה"), מנתקים אותו מכל הקשר שהוא (למשל, לא מציינים שהדבר נאמר מעל הפודיום מול שלוש מאות תלמידים) וכך מגחיכים את הטענה כולה (כי זה הרי הכל או כלום – אם את מסכימה שלא צריך להכניס לכלא מישהו שאומר בובלה, המשמעות היא שאת מסכימה שאין שום התנהגות שהיא בגדר הטרדה מינית). בהקשר של האוניברסיטה, הדוגמא הבולטת הייתה שנה שעברה, כשכל המדינה סערה סביב השאלה האם מותר למרצה לשבת עם סטודנט/ית בחדר סגור. שלל דוגמאות מגחיכות צמחו סביב העניין. "אם יש רעש במסדרון אסור לסגור את הדלת?", "ומה אם מדובר במרצה הומו וסטודנטית, או מרצה הטרואית וסטודנטית?" ועוד ועוד. המהלך הזה יוצר ניגוד בין האיסור על הטרדה מינית לבין ההיגיון הבריא. אם חייבים לותר על אחד מהשניים, ברור לכולם על מה צריך לותר. להמשיך לקרוא

לכל שאלה – שלוש תשובות: "נשים, נשים, שק של נחשים"

3 מרץ

לא מאד מזמן יצאנו, כמה חברות וחברים לשתות בירה בפאב השכונתי. תוך כדי שיחה סיפרה א' על חברה שפגעה בה. אותה חברה הפסיקה לענות לטלפונים של א', אך כאשר הן נפגשו במקרה ברחוב, התנהגה כאילו דבר לא קרה. "ברור," אמרו החברים הבנים שלנו, בחורים יקרים ומכבדי נשים לכל הדעות. "הרי ידוע שנשים הן שק של נחשים." והוסיפו, "אם הייתן גברים, הייתן הולכות מכות וגומרות את הסיפור". למה בעצם זה כל כך ברור? שאלתי את עצמי. יצאנו רוני, חגי ואני לתת את הדעת על העניין.


רוני

לא פעם נקלעתי לשיחה רבת-משתתפים על ההבדלים בין נשים לגברים, כשאלה או אלה באים ובאות לפתור מחלוקות. אחת הטענות המושמעות ביותר היא כי בעוד גברים פותרים ביניהם בעיות באופן גלוי וישיר ("אנחנו הולכים מכות ואז משלימים"), נשים בוחרות בדרכים עקיפות ומזיקות יותר לפתור ביניהן אי-הסכמה ("אתן מלכלכות מאחורי הגב ועושות מניפולציות"). תמיד עולה ההנחה המובלעת בטענות האלה, שהשיטה ה"גברית" היא השיטה ה"נכונה" שמביאה לפתרון נקי וחד-משמעי, שלאחריו ניתן להניח את המחלוקת בעבר, ואילו השיטה ה"נשית" היא השיטה ה"ילדותית" שאינה מובילה לעולם לפתרון הסכסוך, ומותירה משקעים וטינה. האם באמת כך הדבר? להמשיך לקרוא