קצרצרים: אל תקראו לו רופא

3 פבר

|מאת חגי|

השפה היא כלי חמקמק. היא יוצרת זהויות וקטגוריות ומפרקת אחרות. כאשר השפה יוצרת זהות מובחנת של קבוצה היא מעלימה לרב את חוסר האחידות הפנימית שבתוך הקבוצה. כך למשל, ההפרדה בין משוררים ומשוררות ובין סופרים וסופרות יוצרת שתי קבוצות מובחנות זו מזו, ובו בזמן יוצרת דמיון בין המשוררים והמשוררות לבין עצמם (הפרדה זו אינה ברורה מאליה, ובהחלט ניתן לדחות אותה, הקשר בין לאה גולדברג לטולסטוי הוא הרבה יותר חזק מבינה לבין אלן גינזבורג).

בזמן האחרון אנחנו שומעים על עוד ועוד מגמות בעולם הרפואה הפלסטית, שיעודן- עיצוב מחודש של גוף האישה. חלק מהמגמות הללו אף הוזכרו פה בבלוג בעבר – רופאים ורופאות כיום מבצעים ניתוחי הלבנת רקטום, הצרת נרתיק, עיצוב מחדש של איבר המין, הלבנת עור, וזאת לצד הניתוחים הפלסטיים המוכרים מזה שנים – הגדלת שדיים, מתיחת פנים, שאיבת שומן ועוד ועוד ועוד.

אם נניח לרגע בצד את שאלת הצורך בניתוחים האלו, עולה השאלה מדוע אנחנו ממשיכים לקרוא לאנשים שמבצעים את הניתוחים רופאים. אמנם, מבצעי הניתוחים הללו משתמשים באותם הכלים של רפואה, אבל על פי ההיגיון הזה צריך לקרוא גם לאינסטלטורים ומתקיני דודים באותו השם (כי הכלים בהם הם נעזרים הם דומים) או לעורכי דין ולמשוררים באותו השם (שכן אלו גם אלו עושים שימוש בשפה).

אכן, דרך אחת להגדיר פרופסיה היא על בסיס הכלים בה משתמשים העוסקים בפרופסיה, ואז באמת מדובר ברופאים לכל דבר. מצד שני, במצב כזה אין שום סיבה לתת שם אחד לכל קבוצת הרופאים (רופא משפחה בהחלט לא משתמש באותם הכלים בהם נעזרת מנתחת).

דרך לא פחות מקובלת להגדרת פרופסיה היא על בסיס מטרת הפעולה. לדוגמה, עורכת  דין נבדלת ממשורר שכן יעודה המקצועי הוא לסייע בהתמודדות עם מערכת החוק. אם נבחן את השאלה מהי מטרת הפעולה, פתאום בכלל לא ברור שראוי לקרוא למנתחים ההללו רופאים. הרופא תפקידו לסייע בהצלת חיי אדם או לשפר את מצבם הבריאותי. האם ניתוח (או ניתוחים) להגדלת שדיים משפרים את בריאותה של המנותחת? כנראה שלהיפך. האם מנותחת מוצרת נרתיק רופאה ממשהו? למעשה, עולם ניתוחי האופנה (בניגוד לניתוחים פלסטיים לשיקום וכדומה) אינו עוסק כלל וכלל ברפואה. אכן, מדובר בניתוח, אבל בהחלט לא מדובר במרפא (אם מדובר ברפואה נפשית, אז גם פסיכולוגים צריכים להקרא רופא).

כאשר אנחנו ממשיכים לקרוא למנתחים הללו רופאים אנחנו נותנים להם להנות מההילה של הרופאה מצילת החיים, הילה שאין להם שום זכות לחסות תחת. לשם ההבהרה, אין לי כוונה לטעון (פה) שניתוחים פלסטיים הם רעים, לא מוסריים או לא אתיים. אבל השימוש בשם הזה "רופא", עם כל המשקל שניתן לו מאז היפוקרטס, הוא שימוש מכליל ומטעה, ומעלים את השוני המהותי שבין רפואה לניתוח קוסמטי. לכן, מהיום, אל תקראו לו רופא, קראו לו מנתח קוסמטי, קוסמטיקאי ניתוחי או הכי טוב, פשוט אל תקראו לו.

מודעות פרסומת

20 תגובות to “קצרצרים: אל תקראו לו רופא”

  1. רונן פברואר 3, 2011 בשעה 8:52 am #

    רק להקשות קצת. כירורג פלסטי עוסק גם בניתוחי כוויות, שחזורים לאחר תאונות/כריתות/מחלות קשות, תפירה אסטטית של חתכים בעקבות פציעה ועוד. לדעתי רוב הרופאים האלה עוסקים גם בזה וגם בזה במקביל.

    כלומר מספר שעות ביום הם רופאים ובאחרות הם קוסמטיקאים ניתוחיים…

  2. רועי שהגיע אחר-כך פברואר 3, 2011 בשעה 9:07 am #

    באנגלית, אם אני לא טועה, באמת משתמשים ב-Plastic Surgeon.

  3. יופי פברואר 3, 2011 בשעה 9:08 am #

    מסכימה כמובן לכל מילה. ואם מישהו יגיב פה על כך שזה רק שפה, ומה אנחנו מתעסקים בדברים הלא חשובים, אז מיד אפשר יהיה להגיד לו או לה שאם ככה – אז זה רק אף או רק קמטים בעיניים, ולמה להשקיע כסף, כאב וסכנה בדברים החיצוניים הללו.
    העובדה שקופות החולים קוראות לנו לעשות בחסותן ניתוחים פלסטיים היא לא רק שערורייתית, אלא גם מנוגדת לחוק ולתקנות. מישהו צריך להרים את הכפפה ולתקוף זאת משפטית.
    לרונן: נכון שמנתחים פלסטיים עושים דברים נפלאים וחיוניים לאנושות. אבל יש להבדיל בשפה בין שני הכובעים הללו, הרפואי והשיווקי.

  4. רוני פברואר 3, 2011 בשעה 9:11 am #

    רונן, אתה צודק שחלק מהרופאים הללו עושים עבודה חשובה ברפואה אסתטית-שיקומית, אך יש תעשייה מאוד נרחבת של רופאים שכמעט בכלל לא עוסקים בכך, אלא רק בקוסמטיקה כגון הגדלות חזה, הזרקת בוטוקס, מתיחות כאלה ואחרות ושאיבת-שומן: תהליכים פולשניים שאי אפשר להכחיש שכמו כל הליך רפואי, הם מסוכנים ומסכנים, אך במקרה זה – ללא שום צורך. כשאני שומעת מסבתא שלי משפט כמו "היום הגדלת חזה זה כלום," אני יודעת שהיא באמת מאמינה בכך – שכחנו שמדובר בניתוח תחת הרדמה מלאה, בו פוצעים את הגוף ואז מכניסים אליו שקיות עם חומר זר.

    לפני כמה ימים קראתי את הכתבה הבאה, שהזכירה לי כמה אנחנו רחוקים מלהבין את המציאות הזו. כוכבת פורנו גרמנייה בת 23, עברה ניתוח שישי (!!!) להגדלת חזה, ומתה במהלך הניתוח. היא רצתה לשמור על הפרסום לו זכתה בעקבות השתתפותה ב"אח הגדול", וזה מה שקרה בסופו של דבר.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4017125,00.html

    וכבר הזכירו פה בעבר את התעשייה המזעזעת של ניתוחים פלסטיים באיבר המין הנשי ללא צורך (נשים שבטוחות שהדגדגן שלהן גדול מדי), לצד ניתוחים פלסטיים נוספים כגון הקטנת כף הרגל ועוד. בתור מי שעברה באופן אישי הרבה מאוד הליכים רפואיים למען ריפוי ממחלה, כואב לי במיוחד לראות א/נשים שמוכנות לעבור הליכים כואבים, פולשניים, מיותרים ומסוכנים כאלה מרצון. לזה אני באמת מסרבת לקרוא רפואה.

  5. יונתן פברואר 3, 2011 בשעה 9:19 am #

    חגי, פוסט חכם ומצויין. אפרופו השפה והניתוחים הפלסטיים-קוסמטיים שקופות החולים מעודדות, מעניין לשים לב למעבר למונח "שירותי בריאות" במקום "קופת חולים", שיש בו להעיד על שינוי הייעוד של הקופות בעיני עצמן, ייעוד שאינו עוד אך לרפא חולים (וכמובן אפשר להתווכח האם ניתוחים קוסמטיים נכנסים בגדר שירותי "בריאות").

  6. תומסו פברואר 3, 2011 בשעה 9:47 am #

    פוסט נחמד.
    רק להקשות, כמו שנכתב כאן מעלי, יש ניתוחים פלסטיים לא שיקומיים שמטרתם רפואית. חברה טובה הקטינה את החזה שלה וזה שיפר את בריאותה פלאים. כל זאת עוד בטרם צירפתי את הטיעון של השיפור באיכות החיים והמצב הנפשי כריפוי. יש גם לא מעט מקרים שכאלו.

    אם לקחת חמש מאות צעדים למעלה – לשאלת הזהות ומרכיביה יש גם פתרון אחר. זה הקובע כי אין אישיות אחת בלבד אלא אישיות דומיננטית אחת וגם היא דינמית. אותה אישיות שעוזרת לנו להרגיש מאוחדים ואחד-ים. ההקשר למה שכתבתי בפוסט זה הוא שהגדרת העצמי יכולה להיות תלויה לא רק במשתנה אחד, ולכן גם הנורמטיביות שלה. כלומר – מיהו אדם או מה מגדיר אותו לא צריך להיות אחד. גם לא מה טוב בשבילו.
    מתנצל אם כתבתי כללי ולא ברור.

  7. רונן פברואר 3, 2011 בשעה 11:12 am #

    עוד מחשבה שעלתה לי היא נושא ברית מילה. יש נטיה היום לעשות אצל רופא כי יכול להקל על הכאב, אמצעים (מעט) יותר משוכללים ויכולת להתמודד עם סיבוכים מיידיים. גם כאן הרופא נותן את שירותיו כמומחה בענייני רפואה לצורך שאינו רפואי אלא שקשור לחברה.

    [אגב ישנן השפעות בריאותיות חיוביות כלשהן לברית, אך הן לא עולות על החסרונות, לכן אין המלצה רפואית לכך על ידי האיגודים המתאימים. כך שזו נשארת פרוצדורה שכשהיא מתרחשת באופן גורף היא ללא אינדיקציה רפואית ולכן המבצע אינו עוסק בריפוי בשום סוג]

    צריך לחשוב האם לשנות את המילה רופא כשאשר האדם משאיל את הידע והנסיון שלו (הנחוצים) למען פעולה שאינה קשורה לריפוי. באנגלית זה יותר קל physician למשל. אפשר בעברית באמת ללכת על כירורג פלסטי או מנתח פלסטי, אין כאן איזכור לריפוי אלא ליכולת הטכנית והידע.

  8. franny פברואר 3, 2011 בשעה 2:15 pm #

    לשם שינוי לא כל כך אהבתי את מה שכתבת ולא הסכמתי.
    קודם כל, ובלי קשר, עם כל הכבוד לרומנטיקה של המונח "רופא", הרבה מהמקצועות הרפואיים הם טכניים יותר מאינסטלציה והתקנת דודים וגסים לא פחות.
    דבר שני, ועם קשר, הרבה אנשים נעזרים בשירותי רפואה פלסטית במסגרת מה שקראת לו בסוגריים "רפואה נפשית". אמנם פסיכולוג הוא לא רופא, אבל פסיכיאטר בהחלט כן, ושניהם יחד עם המנתח הפלסטי תורמים לבריאות הנפשית של המטופל. אפשר להתווכח על דרכים אחרות לטפל בבעיה גופנית שפוגעת בבטחון העצמי – פשוט "להתגבר על זה", לקבל טיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי ואפילו נוגדי דכאון – אבל לפעמים הדרך הקלה והיעילה יותר לטפל בבעיה היא פלסטית. לפיכך מנתח פלסטי, במובן הזה, הוא בהחלט רופא ומרפא.
    בנוסף, אני יודעת שכבר הועלה פה הטיעון שמנתחים פלסטיים עוסקים בהרבה פרוצדורות נוספות פרט להגדלות חזה, אבל נראה לי שזו נקודה שחשוב לחדד. הרבה פעמים הגבול בין מה שאתה מגדיר כ"ניתוח קוסמטי", למה שמהווה "ניתוח רפואי" עבורך הוא מאוד דק. מה תגיד, למשל, על אישה שעברה כריתה חלקית של שד ומעוניינת בשחזור? או באישה שלאחר מספר לידות מרגישה חוסר הנאה מיחסי המין ורוצה לעבור ניתוח להצרת נרתיק? ומה עם מישהי שמתקרחת? מבחינה רפואית אין שום צורך בכך, אבל אין עוררין שזה יביא הרבה מרפא לחייהן של הנשים האלו.

    אני לא טוענת שאני מעודדת ניתוחים מיותרים לעיצוב מחדש של איבר המין החיצוני ודומיהם – להפך – אני רק אומרת שעליך להזהר מהכללות גם כלפי מנתחים פלסטיים, קבוצה שממילא זוכה לדמוניזציה לא הוגנת, והרבה פעמים לא רק מרפאת אלא מבצעת עבודת קודש של ממש.

  9. חגי פברואר 3, 2011 בשעה 2:46 pm #

    תודה על כל התגובות

    לגבי הטענה שיש פלסטיקאים שעושים עבודת קודש- אני חושב שאין על זה שום מחלוקת. הדוגמא שקפצה לי לראש עוד במהלך הכתיבה היא הדוגמא של ניתוחים לשינוי מין, שחלק גדול מהם הם ניתוחים פלסטיים.

    אני גם מסכים שיש איזשהו מרחב של עמימות כשנכנסים לקטגוריות של טיפולים קוסמטיים לצורך מרפא נפשי (למשל שיקום שד). לפעמים גם אם לא מדובר בבעיה שהיא תוצאה של הליך רפואי (כמו כריתת שד) עדיין יש ערך לטיפול. אבל אני חושב שהתחום האפור הזה הוא לא כל כך אפור. תחום הניתוחים הפלסטיים הוא התחום הרפואי היחיד כמעט בו מטופלים פרטיים יכולים לקבל טיפול בלי שום בדיקה רפואית או צורך רפואי מוכח (המציאות הזאת בשאר התחומים לא קיימת אפילו בשוליים, רופא משפחה שיתן אנטיביוטיקה לפונה רק בגלל שהוא ביקש יאבד את התעודה שלו ויורשע ברשלנות).

    אני חושב שדווקא הדוגמא של הפסיכיאטר היא דוגמא מצויינת להבחנה שאני מדבר עליה. פסיכיאטר הוא רופא כי המטרה המרכזית שלו היא לרפא את המטופל. לעומתו, סוחר סמים הוא לא רופא, אפילו כשהוא מספק בדיוק את אותן התרופות שנותן הפסיכיאטר (דרך אגב, יכול להיות שהרבה לקוחות של ספק הסמים יטענו שהוא עוזר להם לשלווה הנפשית). אז מה בעצם ההבדל בין פסיכיאטר לבין סוחר סמים? ההבדל הוא במטרה. נקודת המוצא של הפסיכיאטר היא שתרופות הן פתרון אפשרי אחד לבעיה שצריכה להיות בעיה אמיתית כשהמטרה היא לצמצם את הבעיה. לעומת זאת, נקודת המוצא של סוחר הסמים היא שתרופות הן סם שיכול להכניס לו כסף. ממש לא מעניין אותו האם הבעיה תפתר או תחמיר.

    לשם המחשבה נוספת, אם פסיכולוגית נותנת הקלות בלימודים למטופל על סמך אבחון זה בגדר הטיפול הפסיכולוגי, מאחר וההקלות נועדו לפתור בעיה של המטופל. לעומת זאת, אם פסיכולוגית (או פקיד במשרד החינוך) תתן הקלות לפונה כתלות בכסף ששולם לה היא תמעל בתפקידה באופן ברור ולא יהיה ניתן לטעון שהיא פעלה כפסיכולוגית.

    בדומה, העולם של הניתוחים הפלסטיים המסחריים ממש לא מתעניין בשאלה האם באמת נפתרת הבעיה של המטופלת או לא. השאלה כשנכנסים למכון היא "האם את יכולה לשלם על זה". בשנים האחרונות יש יותר ויותר מחקרים שמגלים תופעות כמו התמכרות לניתוחים פלסטיים, יש מנתחים פלסטיים שמנתחים בשביל הבידור (למשל בתוכניות כמו "הברבור"), יש ניתוחים פלסטיים שנועדו לגרום לאנשים להראות כמו תוצרי פוטו שופ (למשל השתלת ריבועים). זה רק עניין של זמן עד שתוכניות כמו האח הגדול יתנו למתמודדים אתגר להיות מנותחים או מודחים.

    אותה קבוצת אנשים, שאינה כלל המנתחים הפלסטים אבל חלק לא מבוטל ממנה, לא רק שאינם פותרים בעיות רפואיות, הם יוצרים הרבה מאוד בעיות פסיכולוגיות, הן למטופלים עצמם והן לחברה בכללותה (למשל, יוצרים סטנדרט יופי שבו נשים בנות 80 צריכות להראות בנות שלושים). ושוב, אני לא טוען שצריך לאסור על הפרקטיקה הזאת. אני רק טוען שצריך להיות מפוכחים ולהגיד שאותם אנשים אינם מתפקדים כרופאים כשהם עורכים את הניתוחים הללו.

    • יואב פברואר 3, 2011 בשעה 5:44 pm #

      בדבריך אתה נותן דוגמאות מתחום טיפולי הנפש – פעם אתה משתמש בפסיכולוגים ופעם בפסיכיאטרים. ובכל זאת, יש הבדל בין השניים, גם בהקשר של הפוסט הזה: פסיכיאטרים הם רופאים. בעוד כאשר פסיכיאטר רושם מרשם לתרופה, אכן עליו לוודא שקיימת בעיה רפואית המצדיקה זאת, לעומת זאת לא כל טיפול אצל הפסיכולוג הוא טיפול רפואי באנשים חולים או בעלי בעיה רפואית, וודאי לא במובן הקליני, או בעלי צורך שיקומי – לפעמים אלו סתם אנשים שאינם מרגישים טוב עם חייהם ועם מקומם בעולם, במובן הפשוט ביותר. לפעמים הטיפול הפסיכולוגי דומה מאוד באופיו לניתוח להגדלת שדיים, וחושף אותנו לאותן הסכנות: הן הסכנה האישית מחיטוט נפשי מיותר, והן ההשלכה החברתית הדומה לזו שאה מצביע עליה בהקשר של המודל האסתטי – מרוב שהפסיכולוגים מדברים על אושר, אנשים חושבים שיש איזה אידאל, וחושבים שיש ללכת לטיפול על מנת "לתקן" זאת. ולבטח יצא לך לצפות ביורם יובל (דווקא פסיכיאטר כמדומני) "מטפל" באנשים במסגרת סדרה כזו או אחרת…

      בקיצור, מה שאני אומר שאת אותה אבחנה חשוב לעשות גם לגבי פסיכולוגים/פסיכאטרים.

      • רוני פברואר 3, 2011 בשעה 5:58 pm #

        יואב, אני מסכימה שניתן לבקר את מוסד הפסיכולוגיה ודרכי הטיפול השונות בה היא מטפלת. אך ההשוואה שלך לניתוחים הפלסטיים לא ברורה לי. אנשים פונים לפסיכולוגים/פסיכיאטרים מתוך מקום של מצוקה – בין אם היא קיצונית, או כזו ש"אפשר לחיות איתה", אבל שהם רוצים לטפל בה בכל זאת. נכון, יש חסרונות לשיטת הטיפול הזו, והיא גם לא תמיד מצליחה. אבל מטרת הטיפול היא בכל זאת לעזור למי שמבקש עזרה לפתור את הבעיות שלו באופן עמוק ומעמיק, ולא לבצע ניתוח קוסמטי (תרתי משמע) של פני הדברים.

        ניתוחים פלסטיים עונים על צורך מיידי שקיים בחברה שלנו ומוזן על ידי אינסוף דימויי גוף שמותירים אותנו עם תחושת חוסר, אך הניתוחים הללו – לפי מחקרים די מבוססים – באמת לא פותרים שום בעיה, ואף להיפך. ישנה סטטיסטיקה שמראה שמי שעברה ניתוח פלסטי אחד, סיכוייה לעבור ניתוח פלסטי שני, שלישי, וכן הלאה – גדולים מאוד. זו התמכרות ל"מיידי", ל"שלמות" – והצורך הזה לעולם לא בא על סיפוקו. אם חוזרים להשוואה שלך לטיפול נפשי, הרי שאם נוצרת תלות בין המטפל למטופל, זו לא המטרה. אך תעשיית הניתוחים הפלסטיים בנויה על התלות הזו, על כך שנשים תחזורנה פעם אחר פעם (ראה הלינק לכתבה ששמתי בתגובה הקודמת שלי), ותשלמנה עוד ועוד כסף על עוד ועוד ניתוחים מסוכנים ומסכני-חיים (שוב, להבדיל מ"סיכון" של חשיפת הנפש שלך, שעדיין לא הובילה למקרי מוות ישירים).

      • יואב פברואר 3, 2011 בשעה 6:46 pm #

        במסגרת הביקורת על המוסד הזה, אני בהחלט חושב שניתן להשוות. הרי ניתן להגיד שגם אישה שפונה לניתוח להגדלת חזה פונה מתוך מצוקה אמיתית, בין אם היא נגרמת מנורמות חברתיות או לא (והרי זה לעולם לא מבודד, כפי שגם מצוקות פסיכולוגיות – להבדיל ממקרים קליניים של ממש – לעולם אינן מבודדות). "עמוק ומעמיק" זו רק דרך, ואני כופר בכך שתמיד יש צורך באותו טיפול עמוק ומעמיק. אך כשם שכל מה שיש למנתח הפלסטי הוא סכין המנתחים, כך כל מה שיש לפסיכולוג הוא ה"עמוק והמעמיק" הזה, שחותך גם הוא בבשר החי – ואלו וגם אלו לעיתים מקבלים כסף עבור הקלה על מצוקות של אנשים, ממש כמו הקואצ'ר או סוחר הסמים. כך שבהחלט ניתן להשוות, לא כל טיפול במצוקה הוא טיפול רפואי, כשם שלא כל טיפול בקרחת הוא טיפול מרפא. ואם הטיפול הפסיכולוגי אינו רפואי, אלא סתם בא כדי לפתור "מצוקה", במה הוא שונה מהותית? האם אינו טיפול קוסמטי לנפש?

        לעיתים גם הטיפול הפסיכולוגי עונה על צורך פסיכולוגי מיידי שקיים בחברה, ושנוצר ברובו עקב השיח ה"פסיכולוגי" המקדם זאת. אינני מכיר מחקרים בנושא, אך מתוך מדגם לא מייצג של האנשים סביבי, אני מכיר לא מעט שהלכו לטיפולים פסיכולוגיים מספר רב של פעמים בחייהם. הלכו והפסיקו והלכו והפסיקו, כך כמה סשנים. מה ההבדל בין מי ששמה עצמה פעם אחר פעם על שולחן המנתחים? גם במקרה זה, הפתרון לפעמים יוצר את הצורך. וזה מסוכן. אולי לא בדיוק באותו אופן, אך מסוכן באופן דומה, מספיק כדי להשוות.

      • רוני פברואר 3, 2011 בשעה 7:01 pm #

        טוב, אני חשה שמדובר בהשוואה קצת פשטנית שמבוססת על הכללות שאינן רגישות למצבים השונים ("ניתוחים פלסטיים עונים על צורך – טיפול פסיכולוגי עונה על צורך"; "ניתוחים פלסטיים מייצרים תלות – טיפול פסיכולוגי מייצר תלות"; "ניתוח פלסטי זה מסוכן – טיפול פסיכולוגי זה מסוכן"). אז נסכים שלא להסכים.

      • יואב פברואר 4, 2011 בשעה 7:36 am #

        שימי לב שאת עניין המענה על צורך והתלות את הכנסת למשוואה. טענת שזהו ההבדל ולכן אין מקום להשוות, אני רק עניתי שלדעתי אין הבדל בכך. ההשוואה הראשונית שלי בין רופאים/מנתחים פלסטיים לפסיכיאטרים/פסיכולוגים לא מבוססת על שני עניינים אלו כלל, ואני מחזיר אותך לקרוא את תגובתי הראשונה בנושא.

  10. עמיצי פברואר 3, 2011 בשעה 3:46 pm #

    הם רופאים מהסיבה הפשוטה שהם למדו רפואה, גם אם הם אינם עוסקים באופן ישיר במקצוע, ממש כמו עורכי דין.

  11. סרג'י פברואר 3, 2011 בשעה 8:50 pm #

    דיון מרתק.

    אבל אני מעוניין מעט להרחיב את הדיון, ולצאת רק מהתחום הפלסטי (בערך).
    מה לגבי ניתוחי לייזר להסרת המשקפיים? מדובר על ניתוחים שהם לרוב אסתטיים, ולא נחוצים. ואמנם הם מתבצעים היום במהירות, אבל זה לא הופך אותם לפחות מסוכנים (ולו רק בהסתכלות לטווח הארוך, שם אין לנו באמת מושג למה הניתוח הזה גורם)
    מה לגבי ניתוחי התקנת סטנטים בעורקים? כיום, ניתוח זה נהיה כל כך נפוץ, שיש אנשים שמעדיפים להמשיך לנהל אורח חיים הרסני, ולא לטפל בעצמם, מתוך ידיעה ברורה שהניתוח המונע הוא "קל".

    לדעתי הבעיה היא יותר מורכבת ויותר רחבה, לדעתי הבעיה היא תולדה של אורח החיים המודרני, וכל עוד נמשיך לעודד אותה (ואין בזה רמיזה שצריך להפסיק), אנחנו נמשיך לקבל רופאים, שכל עיסוקם הוא מהסוג המשפץ, ולא ה"מרפא" הקלאסי. ונדמה לי, שכאשר תשאלו את הרופאים האלה על מידת ה"קדושה" שבעבודה שלהם, הם לא ישללו את קיומה, אולי בכלל להפך

  12. שירה פברואר 5, 2011 בשעה 10:11 am #

    חגי, כרגיל, אחלה פוסט.
    רציתי להוסיף כאן כמה מחשבות על המרחב התרבותי שאני כל כך אוהבת להתעסק בו. ממש בימים אלו עלתה תוכנית חדשה לאוויר בערוץ E האמריקאי בשם Bridalplasty
    התוכנית המלבבת הזו היא בעצם תחרות ריאלטי בין כלות לעתיד כאשר הפרס הגדול הוא חתונת חלומות + ניתוחים פלסטיים עבור המנצחת. לא ניתוח פלסטי אחד אלא כמה שהיא רוצה – עד אינסוף. אין מה להגיד, בדיוק כשחשבנו שזה לא אפשרי הריאלטי ותופעת הניתוחים הפלסטיים עלו כאן לשלב חדש.

    לעומת התפיסה שניתוחים פלסטיים הם דרך "לתקן" משהו ספציפי במראה שלנו שאנחנו לא אוהבים ועל ידי כך גם להגיע לאיזה איזון עם עצמנו, כאן מאד ברור שזוהי תופעה חברתית גורפת ומפחידה. לאף אחת מן המתמודדות בתוכנית הזאת אין איזו בעיה ספציפית שהיא רוצה לטפל בה, המטרה שלהן היא החתונה המושלמת במראה המושלם.

    התופעה מטרידה אותי באופן באמת קיצוני אבל הקיצוניות הזאת לפחות מראה את הדברים כהווייתם. אחרי תוכנית כזאת אי אפשר להמשיך לומר שזוהי תופעה פרטית. שנשים שעוברות ניתוחים באופן קיצוני ומתמשך הם בעייתיות או מכורות באופן ספציפי(או בעלות מראה חיצוני "בעייתי" כמו שניתן היה לטעון סביב התוכנית הברבור). התוכנית הזו מראה בבירור שזוהי תופעה חברתית רחבה ורווחת שמובילה לתפיסה שלמי שיש את האפשרות אין סיבה להסס – כדאי לה ואפילו רצוי לעשות ניתוח פלסטי בשביל להיות יותר "מושלמת".

    ולא צריך לדאוג, אני בטוחה שהתוכנית בפורמט כזה או אחר כבר בדרך לישראל. עד אז, אני יכולה להנות מהפרסומות שקופצות לי בפייסבוק :"אף מושלם לפנים מושלמות", "החזה המושלם לאשה המושלמת" ועוד ועוד

  13. חגי פברואר 6, 2011 בשעה 11:58 am #

    שוב תודה על התגובות, אני קורא בעניין ומתלבט.

    אני חושב שאפשר להצביע פה על לפחות שני צירים שמתפתחים (ובמפתיע או שלא, הם צירים שחוזרים אצלנו בדיונים).

    ציר אחד הוא העובדה שמדובר בסקאלה. הדברים הם לא שחור ולבן מוחלט. למשל, דוגמא שחבר נתן לי אתמול, אם למישהי יש שד אחד שגדול באופן משמעותי מהשני, וזה פוגע בביטחון העצמי שלה בצורה חמורה, יש משהו מאוד פטרנליסטי בלהגיד לה "מצטערים, אנחנו נגד ניתוחים פלסטיים באשר הם, תתמודדי". כמו בהקשרים אחרים, אני חושב שהיום הקצה השלילי של הסקאלה הוא כל כך נוכח, שאפשר להתחיל בו. אולי המקרים האפורים מעוררים קושי, אבל יש הרבה מאוד מקרים שלא מעוררים קושי בכלל, כמו אנשים שעוברים ניתוחים חוזרים ונשנים והדימוי העצמי שלהם רק הולך ומתערער.

    הציר השני שמוביל לכיוון מרתק בעיני הוא המתח שבין אורח חיים של השלמה עצמית למול אורח חיים של תיקון. הציר הזה נכון בהרבה הקשרים שחורגים מהדיון הנוכחי (למשל, תפישה של קיימות במשאבי טבע מול תפישה של מיצוי משאבים ואיתור חדשים). בהחלט יש קשר הדוק בין המתח הזה למגדר (ולא בכדי הרבה מהשיח האקולוגי נשזר בשיח פמיניסטי ויש אפילו זרם של אקו-פמיניזם). בכל מקרה, אני עוד אחשוב על זה ואם יהיה לי משהו שאני חושב ששווה להגיד אותו בנושא, אני מבטיח לכתוב.

    לגבי הדיונים האחרים שהתפתחו פה – אני מסכים שאפשר לבקר באופן רחב את אופן הפעולה של רופאים, ואפילו את עצם התפישה של רפואה כמקרה פתולוגי (בניגוד לתפישה של אורח חיים בריא). אני גם מסכים שאפשר לבקר את מקצוע הפסיכולוגיה ואת אופן פעולתו. אבל אני לא חושב שמעצם העובדה שהפרקטיקה לא מושלמת אפשר להסיק משהו לגבי הכוונה של המבצעים של הפרקטיקה. גם אם פסיכיאטר ממהר מידי לתת תרופות, או פסיכולוג מזיק במקום לסייע, הם עדיין אמורים להתכוון לסייע. את הכוונה הזאת אני לא מזהה במכון לניתוחים קוסמטיים.

    ובסוף, חבר שלח לי לינק לבלוג שמתאר את חייו של מתמחה לרפואה בארץ, ואת המתח בין הרצון הטוב למציאות היום יומית הבלתי נסבלת בבתי החולים. מעבר לעובדה שזה כתוב מאוד יפה, זה גם נוגע איפשהו בדיוק בשאלה של כוונה ופרקטיקה ושווה קריאה.
    http://drcongored.blogspot.com/2010/04/1.html

  14. צלוליט ספטמבר 11, 2012 בשעה 8:33 pm #

    מה ההבדל בין מנתח שמבצע ניתוח אף לפתור בעיה בנשימה לבין בעיה אסתטית בשני המקרים הפעולה כמעט זהה והשינוי הוא יותר לגבי הסיבה של המטופל ,ואם נדבר על בעיית עפעפיים נפולים שמפריעים לראיה
    לבין מתיחת פנים כניתוח אסתטי הרי הכירורגיה זהה והשוני הוא בדרישת המטופל או בסיבותיו ,ויש עוד ועוד דוגמאות לבעיה בריאותית ומגבילה לה טיפול אסתטי
    כי אפשר להסכים שהתפתחות ענף האסתטיקה בה מהתפתחות טכנולוגית ברפואה

Trackbacks/Pingbacks

  1. סוס טרויאני « - מאי 25, 2012

    […] המישור האחד הוא המישור של הרופא המעורב בהגרלה, ד"ר גבריאל תמיר. סעיף 3(4) לתקנות הרופאים (פרסומת אסורה), תשס"ט-2008 קובע כי פרסומת אסורה היא, בין היתר: "פרסום מבצעים, הנחות, הגרלות, חלוקת פרסים, מתנות או מתן כל טובת הנאה (בפסקה זו – תמורה) בקשר עם מתן או קבלת טיפול רפואי, או מתן טיפול רפואי כתמורה לרכישה או לקבלה של שירות אחר". סעיף 2(ג) לתקנות קובע כי פרסומת אסורה היא: "פרסומת המכילה צילום, ציור או תמונה של אברי גוף מוצנעים". והנה, ד"ר תמיר נטל חלק במכוון באירוע יחצ"ני לשם שיווק ניתוח. הוא כרך טיפול רפואי בשירות אחר (שירותי המועדון), פרסם הגרלה בקשר עם מתן טיפול רפואי, וכן נעזר בפרסומת המכילה תמונה של אברי גוף מוצנעים (ובצורה משפילה למדי, כפי שניתן לראות בהזמנה למסיבה). מישור זה הוא מישור הפעולה שנדמה כפשוט ביותר מאחר שהוא כלל לא עוסק בפגיעה בנשים (על התופעה של רפואה קוסמטית כתבתי בעבר בפוסט "אל תקראו להם רופאים"). […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: