קצרצרים: הומו, הומו, הומו

22 ינו

|מאת חגי|

עיתון מפרסם תמונת אילוסטרציה בהקשר לליין מסיבות חדש שצולמה במועדון, אבל לא בערב של הליין המדובר, ושוכח לכתוב שמדובר ב"תמונה להמחשה בלבד, כל קשר בין המצולמים לכתבה מקרי בהחלט". לאחר שתשומת לב המערכת מופנית לטעות, מפרסם העיתון במקום מרכזי התנצלות והבהרה כי אין קשר בין המצולמים לאירוע. המצולמים לא אוזכרו בשמם, או באופן כלשהו שיגרום לכתבה לצוץ באירועים שונים בעתיד. על פניו, נראה שהכל בא על מקומו בשלום. כשהמצולמים מוצגים על רקע כתבה שעוסקת בהומואים (ומרמזת שאולי הם הומואים) מדובר בעוולה חמורה, פגיעה בפרטיות ובשם הטוב, שמצדיקה לא פחות מפיצוי של 45,000 שקל.

השופטת אביגיל כהן, מבית המשפט השלום בתל אביב, פסקה השבוע כי לקשר אדם גם בטעות לאירוע הומו-לסבי גורם לנזק כבד, המצדיק פיצוי גבוה (תא (ת"א) 165592-09 אלעד רוט, עו"ד נ' טיים אאוט (מגזין) ישראל בע"מ). עמדתה הבסיסית של השופטת הובהרה עוד המהלך הדיון, כאשר היא החליטה שלא לאפשר לאגודת הלהט"ב להצטרף כידידת בית משפט לתיק. עמדתה של האגודה, הגוף היציג של להט"בים מזה שלושים שנה, נדמתה לשופטת לא רלבנטית לשאלה האם הומו זה עדיין מונח שאפשר לזכות בגינו לפיצוי. יחד עם זאת, העובדה שהשופטת לא טרחה לשמוע אף לא עדות אחת של גורמי קהילה לא מנעה ממנה לחלוק עם הצדדים ועם הציבור שלל תובנות ביחס לקהילה.

המקומם שבפסק הדין אינו רק התוצאה האבסורדית אליה מגיעה השופטת (בעולם בו השופטת חיה, כך נדמה, ההבדל בין הומואים והטרואים הוא בערך כמו ההבדל בין ברונטים ובלונדינים, וחוסר הנעימות נוצר רק בגלל השיוך הלא נכון, בלי שום שיפוט ערכי) או השפה המכובסת שבה בוחרת השופטת להשתמש (השופטת חוזרת ומדגישה את ה"אובייקטיביות" של החוק ואת תפקידו הטכני כמעט של בית המשפט בישום החוק). המקומם שבפסק הדין הוא שלשופטת כהן יש את היומרה לדבר "בשם" הקהילה ולטעון שגם הקהילה הייתה רוצה להגיע לאותה תוצאה. השופטת מציינת שהבעיה היא בשיוך השגוי של הטרוסקסואליות לליין הומואים, והיא זהה לחלוטין למצב שהומוסקסואל ישויך לליין הטרוסקסואלי ובלשונה "כאשר עורכים מבחן אובייקטיבי, ניתן להגיע למסקנה ולפיה אדם, בין אם הוא הטרוסקסואל ובין אם הוא הומוסקסואל מוצהר, לא ירצה למצוא עצמו "משויך" ב"פרסום" כלשהו, כבעל נטייה שונה מנטייתו האמיתית" (עמ' 12). השופטת עוד מגדילה לעשות וטוענת כי יש שקילות בין המצב הנוכחי למצב בו עושים "אאוטינג" לחבר קהילה בארון.

נדמה לי שהאבסורד שבמהלכה של השופטת כהן זועק. הקביעה של השופטת כהן שבעצם פיצוי על תיאור מישהו כהומו במסגרת לשון הרע אין שום אמירה נורמטיבית לגבי היות הומוסקסואליות מקור לבושה חברתית היא מגוחכת. הניסיון לצמצם את הדיון ולקבוע כי השאלה היא שאלת ההתאמה בין הנטיה המינית המוצגת לאמיתית אינו מחזיק מים. השיוך השגוי הוא, למקרה שהשופטת לא יודעת, המצב הבסיסי והיומיומי שלנו. ההנחה שמניחים, בכל הקשר כמעט, היא שאנחנו סטרייטים. יתר על כן, ספק בעיני אם אפשר לתבוע במקרה שהומו הוצג כסטרייט, זה מעולם לא קרה, ובודאי שכל עורך דין בר דעת היה ממליץ לנפגע להמנע מהתביעה. גם אם התביעה הייתה מאושרת על ידי בית משפט, הסיכוי שהיו פוסקים פיצויים משמעותיים (להזכיר, השופטת כהן פסקה 45,000 ₪ פיצויים) הוא אפסי. גם ההקבלה בין הסיטואציה שעמדה בפני השופטת לאאוטינג היא מופרכת במקרה הטוב ודמגוגית במקרה הסביר. דווקא אותו נפגע מאאוטינג לא היה זוכה להגנת דיני איסור לשון הרע, שכן לא שויכה לו נטייה מינית ששונה מנטייתו. בדומה, אם צלם מצלם בתוך מועדון גייז ומפרסם תמונות של הומואים בארון, אין להם שום זכות תביעה כלפיו, למרות הנזק העצום שנגרם להם. נדמה שהשופטת, במהלכה להגן על הזכויות של הומואים (השופטת נשמעת כאילו היא עושה לקהילה טובה בכך שהיא מכריחה את העיתון לשלם) שכחה שדווקא הנפגעים החמורים ביותר לא יזכו לשום סיוע מהחוק.

מודעות פרסומת

10 תגובות to “קצרצרים: הומו, הומו, הומו”

  1. hilanoga ינואר 22, 2011 בשעה 7:42 pm #

    אתה חושב שהשופטת היתה צריכה לזרוק את התובע מכל המדרגות?

  2. יואב ינואר 22, 2011 בשעה 11:03 pm #

    שתי נקודות:
    1. הומו בארון שיצולם במועדון גייז אולי לא יזכה בתביעתו, אך הומו בארון שיעשו לו אאוטינג כן יזכה. אלו שתי תביעות שונות, והנזקים הם אולי שונים, אך חשוב להבהיר נקודה זו.
    2. האמירה שהומוסקסואליות היא מקור לבושה חברתית אכן יכולה להיות אמירה נורמטיבית, אך היא יכולה להיות גם אמירה דסקרפטיבית. האם אתה טוען שהומוסקסואליות אינה כלל מקור לבושה חברתית בישראל 2011?

  3. חגי ינואר 23, 2011 בשעה 12:32 am #

    הילה, בהחלט. אני חושב שהשופטת הייתה צריכה לדחות את התביעה על הסף, ולכל הפחות לדחות אותה לאחר דיון. הפוסט הזה הוא במסגרת קצרצרים ולכן לא ניתחתי בהרחבה את פסק הדין אבל יש בו עוד כמה וכמה דברים מקוממים. כך למשל, כתב התביעה הוא הומופובי במובהק. גם ההתבססות על תקדימים במקרה הזה היא מניפולטיבית. התקדימים בהקשר של לשון הרע על רקע יחוס הומוסקסואליות מתחילים מהתקופה שהומוסקסואליות הייתה לא חוקית. אז בתי משפט פסקו באופן עקרוני שיחוס עבירה פלילית לאדם היא לשון הרע. פסקי הדין מאז ממשיכים באותו הקו כאילו לא שונה חוק העונשין וחבל. ומעבר לכל זאת, מי בדיוק הוטעה בקשר למצולמים? האם חבריהם באמת חשבו פתאום שהם הפכו להומואים בלי לגלות לאף אחד? האם באמת נגרם להם איזשהו נזק? נראה לי שמדובר בסך הכל בעורך דין שזיהה הזדמנות ל"כסף קל" וקפץ עליה (התביעה ניסתה להתנער מהטיעון הזה באופן לא משכנע כלל וכלל).

    יואב, אני מניח שאתה טוען שבמקרה של אאוטינג ההגנה שתנתן היא ההגנה מכוח דיני הפרטיות. אני בכלל לא בטוח שזה המצב. התיק היחיד שאני מכיר שמתקרב לנקודה הזאת (אבל יכול מאוד להיות שיש עוד שאני לא מכיר)הוא שגב נ' ידיעות אחרונות, שם למרות התנגדות מפורשת של התובע העיתון המשיך להשתמש בתמונה של התובע במצעד הגאווה עם דגל הגאווה. במקרה הזה התובע קיבל פיצוי בגלל שהוא התנגד מפורשות לפרסום (על הפרסום הראשון, אליו לא התנגד התובע, לא ניתן פיצוי). בפרשה זהה כמעט בארצות הברית נקבע שאין לתת פיצוי כלל על פירסום מסוג זה.

    בכל מקרה, אני חושב שהניתוח של פסק הדין הוא מורכב, אבל לא ברור לי האם החוק באמת יגן על אדם שעשו לו אאוטינג, ובכל מקרה, תביעה כזאת, עד כמה שידוע לי, לא הייתה. דרך אגב, אני חושב שגם פסק הדין בפרשת שגב הוא שגוי, ומבוסס על הנחות מוצא הומופוביות. אייל גרוס התייחס לסוגיה הזאת בצורה מרתקת – http://aeyalgross.com/blog/?p=59504.

    אם קוראים את חוק הגנת הפרטיות מגלים שבשביל שפגיעה תהיה ברת תביעה צריך להוכיח שנגרם נזק של ממש. הנחת המוצא אם כן היא שהמידע שאדם הוא הומו או לסבית היא מעצם מהותה נזק של ממש. אני לא בטוח שזהו המצב הראוי. רק לשם ההשוואה, אם יכתב בעיתון על מישהי שהיא אמא – האם יש בכך משום פגיעה בפרטיות? הרי גם היא עלולה להפגע (למשל, מעסיקים יפלו אותה במקום העבודה). אפשר להמשיך לשחק עם הדוגמא הזאת (למשל, אם כותבים על מישהו שהוא גרוש, אם כותבים על מישהו שיש לו ילד להט"ב וכדומה) אבל נדמה לי שבאופן כמעט אינטואיטיבי בכל המצבים האלה אנחנו דורשים שיוכח נזק אמיתי. רק לגבי נטייה מינית הנזק "ברור מאליו".

    דרך אגב, אני לא מבין לא אתה חושב שיש הבדל בין המצב הראשון למצב השני. כל ההבדל הוא שבמצב הראשון מישהו אומר על מישהו אחר שהוא הומו, ובמצב השני מישהו מפרסם תמונה של מישהו אחר שמראה שהוא הומו. שני המצבים הם מצבים של אאוטינג.

    ולבסוף לנקודה האחרונה שלך – אני חושב שיש הבדל גדול בין להגיד על תפישות מסויימות בחברה שהן לא ראויות לבין לאשרר אותן באמצעות החוק. גם שמנים, נשים, מזרחים, ערבים, ועוד אין ספור קבוצות זוכות ליחס משפיל ומבזה בגין עצם ההשתייכות לקבוצה. יחד עם זאת, נראה לי מגוחך לטעון שאם יפרסמו על מישהו שהוא ערבי, או אם יפרסמו תמונה של מישהי שתחשוף שהיא אישה, יש בכך משום לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

    • יואב ינואר 23, 2011 בשעה 6:37 am #

      אל תשכח שבינתיים תוקן חוק הגנת הפרטיות, כך שצריך הסכמה מדעת, ואין ניתן להסתפק בהסכמה בלבד. ניתן בהחלט לטעון שאדם שמסתובב במצעד הגאווה עם דגל הגאווה (מקרה דומה לכך שאדם הולך למסיבת גייז) מוותר מדעת על פרטיותו, אך הדבר שונה מאדם שלא עשה כן ועדיין עשו לו אאוטינג.

      הנה דברים שהיה למיכאל בירנהק לכתוב בזמנו (שים לב שאני מדבר על מקרה בו אין עניין לציבור ושקשה להכניסו לתום לב, בין השאר לאור הצורך לקבל הסכמה *מדעת*):
      http://b.walla.co.il/?w=/3054/1536690

      נזק זו שאלה ראייתית, ואפשר להוכיח נזק בכל של פגיעה בפרטיות, בין אם מדובר בגילוי שהאדם הוא הומו או שהוא נוהג לאכול פירות ים אך חי בקהילה דתית באמצעות עדויות או באמצעות סקרים. אם לא ניתן להוכיח (וצריך להוכיח שלא ניתן להוכיח), ניתן לתבוע פיצוי סטטוטורי. אתה טוען שלא צריך לקבל שזאת פגיעה אוטומטית. אני מסכים עם זאת, אך עדיין שואל אותך האם אתה באמת חושב שהומוסקסואליות לא נתפסת כמקור לבושה והאם באמת צריך לבצע סקר כדי לדעת זאת או שהשופט בתוך עמו הוא חי?

      אתה יכול להגיד שזה מבוסס על תפיסת עולם הומופובית, אך כאן אני מחזיר אותך לנקודה השנייה שלי. החוק לא מאשרר תפיסת עולם זאת.

      זוהי תביעה נזיקית, ואם נחזור לדוגמא של אברך שתמונתו מובאת בכתבה על אכילת פירות ים – הרי שתביעה היפוטתית זו לא יוצאת כנגד אכילת פירות ים, אלא בסה"כ מתארת מצב בו לאברך הספציפי נגרם נזק כתוצאה מהפרסום, משום שבחברה שלו הדבר נתפס כמזיק. אפשר לדרוש מבתי המשפט להיות גורם מחנך, אך אני לא חושב שזה צריך להיעשות על גבם של ניזוקים ספציפיים, שחוו נזק ממשי. אם הומוסקסואליות *נתפסת* כדבר רע, הרי שאם נגרם לאדם נזק כתוצאה מהפרסום יש לפצותו. את אותו דבר ניתן להגיד גם לגבי שמנים. אם אדם שמן נתפס כמקור ללעג, אזי טקסט שמבזה אותו בעניין זה וגורם לו לנזק, ראוי לפצות עליו.

      ולגבי ההבדל בין המצבים – מצב אחד הוא של אאוטינג, מצב אחר הוא של אאוטינג שקרי. לכן גם העילות המשפטיות הן שונות. וההבדל בין אאוטינג לבין פרסומים כדוגמת ערבי או אישה נובע בדיוק מכך. נטיה מינית היא עניין של צנעת הפרט (אלא אם אתה טוען אחרת), והיות מישהי אישה אינה עניין של צנעת הפרט (אלא אם היא מסתירה זאת), ולכן לא נדרש לוותר על כך מדעת. באשר לשאלה האם עובדת מישהו הוא ערבי שייכת לצנעת הפרט, זו בהחלט שאלה מעניינת ואני לא בטוח מה דעתי בה.

      • יואב ינואר 23, 2011 בשעה 8:30 am #

        האמת היא שהמושג אאוטינג בהקשר של הדיון כאן הוא קצת מבלבל. אאוטינג יכול להיות לא רק של נטייה מינית, אלא יכול להיות גם לעניין דת או למין, והדבר תלוי בסיטואציה (למשל, אאוטינג של זהות במרחב הוירטואלי). אם זוהי עובדה שאינה גלויה, והיא חלק מצנעת הפרט, הרי שיש הפרה של הפרטיות. וזוהי השאלה הרלוונטית – האם המידע הזה שייך לצנעת הפרט או לא, וכאשר אנו מדברים על אאוטינג של נטייה מינית, הרי שהמונח אאוטינג כבר קובע שטרם מעשה החשיפה העובדה הזו לא הייתה ידיעה. כך השאלה האם פרסום מינו או דתו של אדם היא עבירה על דיני הפרטיות, תלויה בשאלה האם אכן נעשה אאוטינג.

  4. רועי רוטמן ינואר 23, 2011 בשעה 7:11 am #

    עניין השיוך השגוי האוטומטי של הומואים לקהילה הסטרייטית מאוד מעניין. מה שמעניין במיוחד הוא שהשיוך הזה נעשה בצורה אילמת: יהיה קשה מאוד למצוא תמונה של הומו במסיבה שהכיתוב המשוייך אליה יגיד "ליין מסיבות הסטרייטים של מועדון ". השיוך השגוי הזה הופך לשקוף לחלוטין.

Trackbacks/Pingbacks

  1. בין קורבנות אלימות מינית להומוסקסואליות – על צנזורה ובושה « - יוני 5, 2011

    […] הפרסום, בין אם בשל חשש משפטי מתביעות אפשריות (ראה ערך פרשת אלעד רוט, שהוא, למען הסר ספק, לא הומו) ואם מטעמים אנושיים מוסריים […]

  2. דיווח מתוך השמורה « - אוקטובר 25, 2011

    […] אף על ידי חברי פרלמנט להדרתם של הומואים ולסביות (קריאות שלא פעם אף חיות, נושמות ובועטות בשיח המשפטי). אנחנו בוחרות להאמין שהתומכים במנחם בן וחבר מרעיו […]

  3. שיתוף הפעולה עם “מעשי משפט” – האם ניתן לזהות קוויר על פי קולו/חגי קלעי « הטרקלין - מרץ 27, 2012

    […] שאינו "באמת" הומו הוא בגדר לשון הרע (על פסק דין זה כתבתי כאן); ופסק הדין בעניין הבית הפתוח, שניתן על ידי השופט יצחק […]

  4. האם ניתן לזהות קוויר על פי קולו? « - מרץ 28, 2012

    […] שאינו "באמת" הומו הוא בגדר לשון הרע (על פסק דין זה כתבתי כאן); ופסק הדין בעניין הבית הפתוח, שניתן על ידי השופט יצחק […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: