ארכיון | דצמבר, 2010

בלי שליט ובלי נשלט

25 דצמ

|מאת שירה|

חגי שאל אותי אתמול על הנטייה שלי לכתוב על ספרים או יצירות תרבות אחרות ולהשתמש בהם כדי לדבר על הנושאים שמעניינים אותנו. כשעניתי לו הבהרתי את הנקודה הזו גם לעצמי: המציאות, כמו שאנחנו מגלים בכל יום, רחוקה מלהיות מושלמת, וקיימים בה עיוותים עמוקים שקשה מאד להתמודד איתם בלי להתייאש. ביצירות בדיוניות לעומת זאת, ליוצר או היוצרת יש את הכוח לברוא או לשקף מציאות מורכבת יותר, מעניינת יותר ולעיתים צודקת יותר – לפחות במובן הרוחני. מציאות, שלא רק שמעודדת את רוחי אלא נוסכת בי תקווה שרעיונות ומילים יכולים באמת להשפיע על העולם.

בעולם ה"אמיתי" אני לא יכולה להפסיק לחשוב על כמה היסטוריה כולנו סוחבים על הגב. כמה מיתוסים לגבי מי שאנחנו ומה שאנחנו אמורים להיות טבועים בנו. בכמה ציפיות אנחנו מוקפים, לא רק לגבי עצמנו בהווה אלא גם לגבי המסלול של ההתפתחות שלנו. גם בלי ידיעתנו המלאה, התרבות, השיח הציבורי, הסביבה והמשפחות שלנו מעצבים לנו בהדרגה את התודעה (עיצוב שבשלב מסוים גם אנחנו לוקחים בו חלק) ועוד לפני שאנחנו לגמרי עומדים על דעתנו, פעמים רבות כבר הפנמנו את כל הציפיות הללו בלי היכולת להפריד אותן מאיזו מהות פנימית שנדמה שכולנו מרגישים שהיא קיימת.

להמשיך לקרוא

קצרצרים: הבנאליות של הפורנו

23 דצמ

|מאת רוני|

"השבוע בטיים אאוט: גיליון הסקס השנתי שיהפוך אתכם למאהבים הכי טובים בתל אביב. במרכזו: "דור הפורנו" – דור שלם של צעירים שגדלו באינטרנט עושים את זה בכל תנוחה אפשרית וחיים כמו כוכבי פורנו. ברוכים הבאים למהפכה המינית החדשה…" זה הטקסט שקידם את פניי בעמוד הרשמי של מגזין טיים אאוט בפייסבוק. זה, לצד תמונת השער של גיליון הסקס המדובר, המציג גוף של אישה בלונדינית, עטויה בגדים תחתונים סליזיים ונעלי עקב בומבסטיות, ורוקדת על עמוד ברזל. חשפנית, כמובן.

להמשיך לקרוא

להפסיק לחפש תירוצים

21 דצמ

*פוסט אורח, בעקבות אירועי השבוע החולף, והפוסט "כשאת אומרת 'לא', מי יודע(ת) למה את מתכוונת"*

|מאת שחר|


עבר בערך שבוע מאז שחילופי הדברים בפורום של המרכז לאמנות הפיתוי נחשפו ברשת, ותפסו מקום מרכזי, במהלכו עלו טיעונים שונים, לשני הכיוונים, בשיחות ובטוקבקים. אחד מהטיעונים המעניינים ששמעתי, ודווקא מאישה שהיא ידידה שלי, היה שצריך לרחם על המשתתפים בסדנאות של המרכז לאמנות הפיתוי בגלל שהם אנשים חסרי ביטחון, מסכנים, שנוצלו על ידי מנגנון תאב בצע וציני. הדברים שלה העלו אצלי שאלה מורכבת – איפה מסתיימת האחריות של האדם על המעשים שלו, והוא הופך לבובה על חוט של הנסיבות הספציפיות של חייו האישיים?

השאלה הנוגעת לאחריות של האדם על מעשיו, לעומת ההשפעה של נסיבות חיצוניות או תורשתיות על ההתנהגות היא שאלה מרכזית במדעי החברה, ובקרימינולוגיה בפרט. האם האדם נשלט על ידי דחפים, איזון כימי ודינאמיקות חברתיות, או שיש בו יכולת למצוא ריחוק מתוך הסיטואציה שבה הוא נמצא, ולהגיע להחלטה ערכית מוסרית? האם הילד האלים הוא פרט בעייתי עם אחריות למעשיו או שהוא תולדה של סביבה אלימה או מקפחת? האם הגבר המכה עושה זאת בגלל פגם מוסרי באישיות או שהוא מתיק את האגרסיביות שחווה אל מישהו חלש ממנו?
כל אלה תופעות מוכרות בפסיכולוגיה, ומתארות מצבים פתולוגיים. כאן עולה שאלה נוספת – האם מצב שבו גבר, בסיטואציה כמו שתוארה –  בה הוא לא פועל מתוך דחף מיני אלים, אלא מתוך רצון לכבוש אישה – פועל מתוך דחפים פתולוגיים, או שהוא מחזיק בדי שליטה עצמית כדי לעצור בעצמו? האם הוא סוטה או תוקף? חולה או פושע? פוגע או קורבן?

להמשיך לקרוא