שנת 2010, תקדימים מרגשים סטייל

31 דצמ

|מאת רוני|

הבלוג הזה הוקם לפני חודשים מספר, אך התחיל להתגבש זמן מה לפני. חגי, שירה ואני דנים, עוסקים והופכים בסוגיות חברתיות ומגדריות כבר זמן רב, כל אחת ואחד בתחומיו השונים, שבחלקם אנו משיקים.

לא חסר לנו על מה לכתוב. כמויות הטקסטים שחגי מפיק, למשל, יכולים למלא עוד כמה בלוגים. ופעמים רבות אנחנו תוהות אם לכתוב על משהו שקרה והיה בחדשות, משהו שמטריד אותנו והשפיע על חיינו, משהו שהיה לנו חשוב לפני שנה ושכחנו ממנו. פעמים רבות נושאים לפוסטים נגנזים עוד בטרם הפוסט נכתב – יש הרבה מה לומר, וצריך לברור בין המוץ והתבן לבין הבר, או לכל הפחות – בין החשוב לנו יותר והחשוב לנו פחות; בין מה שכבר אמרו עליו הרבה, לבין מה שטרם קיבל במה.

שנת 2010 היתה, כמו כל שנה בהיסטוריה האנושית, מלאה בהכל מהכל. תקדימים לצד נסיגות, שמחות לצד רגעי אבל כבדים, הצלחות לצד כשלונות צורבים. מבחינה חברתית-פוליטית, רבים ורבות ראו בשנת 2010 בישראל, שנה קשה בהרבה מקודמותיה: המפה הפוליטית שברה ימינה חזק מאי פעם, הגזענות נמצאת במגמת עלייה מפחידה, האלימות נגד נשים ומיעוטים מגדריים ואתניים המשיכה לעשות הדים, אך לא לקבל מענה הולם.

ואף על פי כן, אתמול היה יום מרגש עבורי. כשבאמצע יום העבודה הבוס שלי שאל אותי "מה עובר עלייך? את מלאת אנרגיה," לא ידעתי מה לענות לו. "אני מרגישה טוב," היתה התשובה הסתמית שלי, ורק אחר כך הבנתי – משה קצב הורשע בשני מעשי אונס, וזה מרגש. כפי שהיטיבה מרב מיכאלי לנסח זאת, "פסק הדין של אתמול אינו משמח. אין שמחה לאידו של משה קצב או של אף גבר אחר שמנצל מינית נשים או ילדים. אבל זהו פסק דין מרגש. הוא מרגש כי הוא נותן הכרה לנשים, למציאות החיים שלנו, למה שעובר עלינו." כן, התרגשתי אתמול. התרגשתי.

בדרך הביתה מהעבודה חשבתי שראוי להגיד כמה מילים על הדברים המרגשים שקרו השנה. כאמור, הם לא משמחים, שכן לרוב התקדימים הללו הגיעו לאחר שלא מעט א/נשים סבלו מאלימות ואפליה. אבל הם מרגשים, כי יש למה לצפות, ויש מי שכבר רואה את התוצאות בשטח. אז קבלו את שנת 2010, תקדימים מרגשים סטייל (ותודה לחגי על ההשראה והמחקר):

1. עיריית ירושלים חויבה לפצות את הבית הפתוח בגין אפליה במתן תקציב: במשך שנים, עיריית ירושלים מונעת תקציב מהבית הפתוח, מרכז לקהילת ההומואים, לסביות, הטרנס והבי בירושלים. בספטמבר השנה, בג"צ הורה לעיריית ירושלים לשלם לבית הפתוח 465,000 ₪ כפיצוי על אי-התקצוב המפלה בשנים 2005-2008. עיריית ירושלים מצדה ממשיכה להעמיד מכשולים בפני הבית הפתוח, וטוענת שהבית אינו עומד בקריטריונים לקבלת מימון, כך שייתכן ולפני הבית הפתוח עומד עוד מאבק ארוך ולא פשוט. אך בג"צ נתן גושפנקא משמעותית לדרישות הבית הפתוח השנה, שבאה לידי ביטוי בתקציב שמאפשר המשך פעילות חשובה מאין כמותה.

2. משה קצב, לשעבר נשיא מדינת ישראל, הורשע במעשי אונס: כל יום נשים מוטרדות מינית ונאנסות – ברחוב, במקום העבודה, בבית הספר, בבית. לצערנו הרב, לא כל יום הגברים שאונסים ומטרידים, משלמים על כך את המחיר. תלונות רבות לא מגיעות אפילו למעמד של פתיחת תיק פלילי, נשים שמתלוננות לעתים מתויגות כ"מתלוננות בעייתיות", וגם כאשר מוגש כתב אישום – הדרך להרשעה על סעיף של אונס, היא ארוכה ומפותלת. משה קצב היה נשיא במדינת ישראל. רבים ידעו על מעשיו הנפשעים, ושתקו. מקורבים לו העלימו עין ואף קידמו את מינוי לנשיא, תוך ידיעה שהוא אונס ומטריד. אך קשר השתיקה הזה ודאי אינו ייחודי למשה קצב. בעלי שררה, אנשים בעלי כוח, הם אנשים שמעשיהם "נעלמים" מן העין. הפעם, למרות צי עורכי הדין החזק והיקר שקצב שכר, למרות קרבתו לצלחת הכוח והממון, ולמרות התמיכה של "מקורבים" אין-ספור, הצדק יצא לאור. עכשיו נותר לקוות שקצב ישלם את המחיר הגבוה ביותר, ויישב פרק זמן נכבד מאחורי סורג ובריח.

3. בוטל חוק Don't Ask – Don't Tell האמריקאי, המתייחס להומואים בצבא ארה"ב: תחת חוק זה, הנהוג משנת 1993, נאסר על הומואים, לסביות וביסקסואלים המשרתים בשורות צבא ארה"ב, לספר על נטייתם המינית, לדבר עליה או על חוויות מיניות, או לדבר על אורח חייהם כהומוסקסואלים. כמו כן, הצבא מצידו לא אמור לחקור חיילים באשר לנטייתם המינית. כך, מבוסס השירות הצבאי של הומואים, לסביות ובי, על קשר שתיקה הדדי, בו הצבא אינו שואל שאלות – והחיילים אינם מנדבים מידע שאיש לא מעוניין לדעת לכאורה. עם הזמן הגיעה גם ההכרה שדרישה לשתוק ולהסתיר את חייך, היא דרישה שאינה רק מפלה ומנוגדת לחוקה האמריקאית, אלא גם לא מכבדת באופן בסיסי חיילים שתורמים לצבא בדיוק כמו חבריהם ההטרוסקסואלים. בצעד חשוב ואמיץ, הצליח ברק אובמה להביא לביטולו הרשמי של חוק Don't Ask – Don't Tell בדצמבר של השנה, ובשנה הקרובה ייעשו הצעדים הנחוצים להטמעת מדיניות חדשה, תחתיה לכל חייל באשר הוא חייל מותר לנהל אורח חיים כראות עיניו, מבלי להסתיר את זהותו מעיני כל.


4. רוקדים עם כוכבים מזמינה את גילי שם טוב להשתתף בתכנית, שמצידה מחליטה לרקוד עם אישה: גילי שם טוב, מגישת ספורט בטלוויזיה, היא לסבית מוצהרת שמקיימת זוגיות פומבית עם בת זוגה מאיה פרר. בתכנית רוקדים עם כוכבים, שם טוב החליטה שהיא רוצה לרקוד עם רקדנית ולא עם רקדן, וכך עלו על מסך הטלוויזיה שלנו – בפריים טיים – זוג נשים רוקדות, ולא הזוג ה"קלאסי" של גבר-אישה שאנו רגילים לראות. אמנם, מדובר בזוג נשים בלונדיניות, ואפשר לקרוץ ולשאול: מי לא אוהב לראות שתי נשים בלונדיניות ורזות רוקדות יחדיו בביגוד מינימלי? ונכון, יותר קל לנו "לעכל" שתי נשים מאשר שני גברים, ושתי נשים שנופלות לסטריאוטיפ הנשי הקלאסי לצורך העניין, אך עדיין – אין לפקפק בשיח שנוצר. לא רק בישראל היה הדבר יוצא דופן ומיוחד – העולם כולו דיבר בלהט ובפליאה על ה-Same-Sex Couple שרוקד על מסך הטלוויזיה שלנו (גם קלי אוסבורן שיבחה על כך את רוקדים עם כוכבים בתכנית האירוח של אלן דג'נרס). עוד צעד בכיוון כינון ההבנה שלסביות זה עניין רגיל, שלא רק שאין להתבייש בו ולהסתתר בגינו, אלא מותר ואף רצוי להציגו לעולם כדבר שבשגרה. ויפה שעה אחת קודם.

5. בג"צ מורה לממשלה לשלב נשים בועדת טירקל, ונוקט בשפה חריפה ביותר כנגד האפליה הגלומה בטיעוני המדינה: נכון, כולנו יודעים שבועדת טירקל לא יושבת ולו אישה אחת. וכולנו שמענו את ההצהרות המביכות של יושבי הועדה, של ראש הממשלה, ושל מי-לא, על אי-נחיצותן (בלשון המעטה) של נשים בפורום השיפוטי. אך קרב האיתנים שהתנהל מאחורי הקלעים, בהנהגת משפטניות נחושות שלא ויתרו עד הרגע האחרון, הגיע עד לבג"צ, שם חויבה הממשלה לשלב אישה בועדה. אך בשלב הקריטי הזה, לאחר כל ההתנגדויות האפשריות מצד הממשלה ושופטי הועדה, לא נמצאה ולו אישה אחת שתהיה מוכנה לשבת בועדה, באופן לא מפתיע. בג"צ מצידו המטיר על הממשלה מילים חריפות בגין האפליה החמורה שהיתה גלומה בטיעוניה לכל אורך הדרך, תוך עבירה ברורה על סעיף 6ג' בחוק שיווי זכויות האישה, אשר מחייב מינוי נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בוועדות ציבוריות וצוותים לעצוב מדיניות לאומית. אמנם, נותרנו ללא ייצוג נשים בועדת טירקל, אך אולי בעקבות פסיקת בג"צ זו, להבא הממשלה תשקול את צעדיה במשנה זהירות.

6. אתר הכצעקתה עולה לאוויר, ומשנה את פני השיח הציבורי בדבר הטרדות מיניות בישראל: כבר היה נדמה שאין עוד מה לומר על הטרדות מיניות. מאז חקיקת "החוק למניעת הטרדות מיניות" בשנת 1998 בישראל, נדמה כי השיח הציבורי נתקע. כן, כולם מסכימים שהטרדות מיניות זה רע. אבל לא, לא כולם מסכימים על ההגדרה של הטרדה מינית, ולא כולם מבינים מה ההשלכות של הטרדה מינית על המוטרדת. ואיפה קולן של המוטרדות – כמעט כל הנשים באשר הן? הנשים שעומדות מאחורי יוזמת "הכצעקתה" הבינו שיש צורך להקים קול זעקה, ולתת לכל מי שעברה הטרדה מינית – בעיקר ברחוב – לספר את הסיפור שלה. מרגע הקמת האתר, עשרות נשים שלחו סיפורים על הטרדות שהן חוו או חוות על בסיס יומיומי. האתר הכה גלים, עורר זעם, בלבול ומבוכה, העלה שאלות נוקבות וכואבות ותהיות – האם אנחנו עדיין כל כך פגיעות? האתר הלך צעד אחד קדימה וחסם את האפשרות להגיב באופן שיפוטי וביקורתי על הסיפורים הנשלחים אליו, כדי לייצר במה בטוחה עבור נשים לספר את הסיפורים הכואבים שלהן. בקרוב, צפויות יוזמות נוספות מבית היוצר של "הכצעקתה", אז יש למה לצפות.

7. בית המשפט הכיר בזכותו של הומוסקסואל לאמץ את ילדו מפונדקאות של בן זוגו: השנה, בית המשפט נתן לראשונה צו אימוץ במשפחה שבה שני בני זוג הומואים מגדלים את בנם, שנולד כתוצאה מתהליך פונדקאות. עד עתה החוק לא אפשר להומוסקסואלים לאמץ את הילדים של בני זוגם, מהסיבה שכבר יש לילד הורים רשמיים – אב ואם. ניתן לראות שבית המשפט מתמודד כיום עם התמורות והשינויים בתא המשפחתי, ולפעמים אף קובע תקדימים בהתאם. לדברי עו"ד אירית רוזנבלום, יו"ר ארגון משפחה חדשה: "זוהי פריצת דרך ללגיטימציה של המשפחה החד-מינית בישראל, שהולכת ומתרבה בשנה האחרונה. עשרות ילדים נולדו בתהליך פונדקאות, הקהילה ההומו-לסבית זוכה בהכרה חברתית בעקבות ההתנהלות המשפחתית שלה". כל שנותר לומר הוא here-here!

שנת 2010 טמנה בחובה עוד לא מעט תקדימים ואירועים מרגשים, חשובים ופורצי-דרך. חשבתם על אחד כזה? המשיכו את הרשימה שהתחלנו פה בתגובות, או בכל מקום שנראה לכם נכון ומתאים לדיון. נשמח לשמוע.

שנה טובה!

רוני, שירה וחגי.

מודעות פרסומת

6 תגובות to “שנת 2010, תקדימים מרגשים סטייל”

  1. hilanoga ינואר 1, 2011 בשעה 8:09 am #

    עשית לי בוקר טוב!

  2. חגי ינואר 1, 2011 בשעה 11:47 am #

    אז השנה היה גם ספטבר השחור שבו התאבדו בחודש אחד 11 ילדים על רקע רדיפה ובריונות בשל נטייתם המינית. התופעה עצמה (שתזכה פה לפוסט) היא מזעזעת, אבל התגובה מרגשת. כל בכירי הממשל האמריקראי, כוכבי התרבות והתקשורת ובערך כולם התגייסו למאבק באמירה It will get better. אפילו הנשיא אובמה התגייס (כמעט זלגה לי דמעה, אפשר לראות את זה כאן). פייסבוק הודיעו במקביל שהם יסירו כל אפליקציה הומופובית מהרשת החברתית. יש דברים טובים שקורים בעולם.

  3. גלעד ינואר 1, 2011 בשעה 10:05 pm #

    הערה קטנה, שלא לומר קטנונית בענין המוץ והתבן. המוץ הוא קליפת החיטה. התבן הוא הגבעול. מה שרוצים לברור הוא הבר – החיטה עצמה.

    ובענין שתי הרקדניות, דומני שאחד השופטים אפילו אמר בעצמו על הקשר שבין לסביות לפנטזיות גבריות. כשיראו שני גברים רוקדים, תתקשרו אלי שאדליק את הטלויזיה.

  4. דנה ינואר 2, 2011 בשעה 2:24 pm #

    אני לא אוהבת להרוס חגיגות אבל אם לשתף במה שאני הרגשתי ביום פסק הדין המרשיע זה רחוק מאוד משמחה.

    התקשורת יצאה מגדרה באמירות המהללות את המערכת המשפטית שלנו ואת הפרקליטות, כאילו שבעקבות הכרעת הדין בנות ישראל אמורות להרגיש מוגנות.

    מערכת המשפט שלנו הוכתרה כשויונית, בהיותה מטפלת באזרח הראשון באותו אופן שהיא מטפלת בכל עבריין אחר בעוד שפועל ההיפך הגמור הוא הנכון.

    קצב זכה ליחס מיוחד- אבל נראה כי נאשם אחר היה "ניצל" מהרשעה באונס ואולי גם מהעמדה לדין. היחס השונה שקצב קיבל, והטיפול בפרשה, רק מחדד את הטיפול העגום של המערכת בעבירות כאלה.

    בשונה ממקרה אונס קלאסי של מילה מול מילה ואפילו מול כמה "מילים" של כמה מתלוננות, בסופו של דבר התיק הגיע לבית המשפט, ולא נסגר או הגיע להסדר.בעקבות ביקורת בגצ והעובדה שקצב דחה את ההסדר, לפרקליטות לא הייתה ברירה והיא באמת טרחה לבקש מהמשטרה לחקור כמו שצריך וערכה השלמות חקירה.
    אם זה לא היה הנשיא- זה כנראה לא היה קורה.

    לא הייתה גם בעייה לנהל את התיק בבית משפט ולא נשמעו טענות על עומס…

    עם לצטט עוד משפט של הפרקליטה שנוהגת לכנות מתלוננות "בעייתיות": "יש סיבה שתיק מתנהל בבית משפט" למען מי שלא היה בפרקליטות אתרגם: אם יש מספיק ראיות, חבל לבזבז זמן בבית משפט, ועדיף להגיע להסדר טיעון. המשמעות- דווקא אלו שיש סיכוי טוב שיורשעו בבית משפט, זוכים להקלה בהסדר טיעון.
    נשמע אמנם אבסורד, אבל תיקים שלא מגיעים להסדר הם תיקים גבוליים.

    כאמור, כאן טיעון העומס לא מנע ללכת למשפט, וגם טיעון האין מספיק ראיות והמתלוננות בעייתיות לא מנע (סיטואציה נדירה)
    מספר 2 בפרקליטות במשך שנה לא עשתה שום דבר אחר, ויחד עם עוד שני פרקליטים הביאה את התיק בפני בית המשפט להוכחות.

    יחס כזה לא היה מקבל אף תיק דומה שבו האנס הוא סתם בוס של איזו מתלוננת…

    ורק להזכיר- שאפילו היחס המיוחד הזה קרה רק בזכות אותו בגצ של ארגוני הנשים שהרי הפרקליטות חשבה שהראיות חלשות והציעה הסדר טיעון בו לא יורשע באונס ולא ירצה מאסר.

    ביום בו הכרעת הדין התפרסמה, כולנו יכולנו לקרוא אותה ולגלות כי מדובר בנאשם שכמה וכמה נשים התלוננו נגדו. ציפיתי שיקום קול זעקה בציבור: כיצד הגיעו להסדר שמחק את סעיף האונס בתיק כזה???

    אבל זה לא ממש קרה… במקום, כולם טופחים לעצמם על השכם

    ונקודה אחרונה בתגובה לבלוג. שכחתם שגם כאן הייתה מתלוננת "בעייתית" הלוא היא א מבית הנשיא שחשפה את הפרשה ואשר שמה הוכפש והיא כלל לא הוזמנה להעיד ולא נכללה בכתב האישום…

    • חגי ינואר 2, 2011 בשעה 4:49 pm #

      כמו תמיד, גם הפעם אין ספק שאת צודקת. התיק לא "חשף" את איכותה של המערכת.

      נדמה לי שאנחת הרווחה נובעת מהעובדה שכולנו במקום מסויים ציפינו שתהיה תוצאה יותר גרועה, שעורכי הדין הממולחים והעשירים יצליחו לשלוף שפן מהכובע, או שבית המשפט יאשרר את התפישה שליוותה את הפרקליטות לאורך כל התיק כאילו אין בו בשר.

      ד"א, גם דברים אחרים שאנחנו מציינים כמשמחים לא תמיד מעידים שיש הרבה סיבה לשמחה. עיריית ירושלים פרסמה את הנוהלים החדשים לתקצוב ותנחשי מי נשאר בחוץ (הבית הפתוח כמובן), למרות הבטחות המדינה לבג"צ בפרשת טירקל נוהל לשילוב נשים טרם גובש ועוד ועוד.

      אולי אפשר להגיש שמה שיש לנו זאת רק שמחת עניים, אבל זאת גם סוג של שמחה.

    • רוני ינואר 2, 2011 בשעה 5:00 pm #

      היי דנה, תודה על ההארות. אמנם, אני יודעת מה קרה מאחורי הקלעים במשפט קצב וכפי שציינתי – אף אחד לא "שמח" פה – בעיקר לא על התהליך המפותל והעקום שהתנהל עד ההרשעה. כבר התייחסנו בבלוג לבעייתיות של המערכת המשפטית כשזה נוגע לתלונות על הטרדה מינית ואונס. אבל למרות הכל, ההרשעה הזו מעודדת לכשעצמה, ואפשר לקוות שהיא תהיה אבן דרך בשיפור היחס של מערכת המשפט למתלוננות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: