ארכיון | נובמבר, 2010

איך מתמודדים עם הפחד הזה

23 נוב

|מאת חגי|

העולם שאנחנו חיים בו הוא עולם של כמויות ושל הסברים. אנחנו רגילים לבקש שיוכיחו לנו טענות. בשביל לטעון שמישהו סובל מאפליה, הוא צריך להראות מספרים התומכים בכך. ניסיון להצדיק מספרים לא שוויוניים יכול להתבסס על הנמקות רציונאליות, כמו הוכחת היעדר קשר בין הנתונים למסקנות המוסקות מהן, תקיפת אופן איסוף הנתונים וכיוצא בזה. הדרישה, בסופו של יום, היא אחת – תנו לנו מספרים, תנו לנו הוכחות.

חוויות שאיננו יודעים לקרוא להן בשם, שאנו מתקשים למלל אותן, מוגבלות למרחב האישי. הן עניינו של הפרט, ואין להן מקום במרחב הציבורי. אנחנו יודעים לכמת את אבדן ההכנסה העתידית הנובעת מאבדן יד או רגל בתאונה. איננו יודעים לתת ערך לאבדן תחושת הגוף, או הביטחון העצמי הנלווים לפגיעה. אנחנו יודעים למדוד את העלויות של טיפול רפואי במשקל, אבל לא יודעים להעריך את העלויות של דימוי גוף מעוות הנוצר מפרסומות אין סופיות לדיאטה, הסרת שיער וחדרי כושר. אנחנו יודעים לתמחר את הקוקטייל לטיפול באיידס, אבל מתקשים לכמת את הנזק הנגרם מדמוניזציה של החולים. אנחנו יודעים לתמחר את העלות של ניתוחים לשינוי מין, אבל איננו יכולים להצמיד מספר לכאב הנלווה בחיים בגוף שאינו הולם את מגדרו של האדם.

להמשיך לקרוא

שיח, תרבות ובעיית הנציגה

19 נוב

|מאת חגי|

אחד מהשיאים הפמניסטיים של סרטי דיסני הם הסרטים פוקהונטס ומולאן. עד לסרטים אלו, במשך 87 שנות פעילותם של אולפני דיסני, הציגו האולפנים דמויות של נשים חלשות ושבריריות. אמנם, כבר למן הסרטים הראשונים היו נשים גיבורות העלילה (דוגמת שלגיה והיפיפיה הנרדמת) אך המודל הבסיסי היה מודל המבוסס על הצורך של אישה "נפלאה" ושותקת לחכות לנסיך שיציל אותה מצרות שונות ומשונות בהן היא אשמה באופן ישיר או עקיף בשל פעולה אסורה שעשתה. לדוגמה, אכילת תפוח שהוצע על ידי אישה זרה כשהגברים אינם בבית בסרט שלגיה, או מעקב אחרי כוחות הפיתוי במעלה מגדל עד לדקירה בכישור בסרט היפיפיה הנרדמת. בכל הסרט היפיפיה הנרדמת שומעים את קולה של היפיפיה רק למשך דקות ספורות, כאשר מרביתן מוקדשות לשירה. בכל הסרט לא אומרת היפיפיה אף לא משפט אחד בעל משמעות.

עם התקדמות המודעות הפמיניסטית יצרו דיסני לאורך השנים דמויות נשים שנטלו חלק אקטיבי בעלילה, דוגמת בת הים הקטנה, שבאופן אקטיבי כרתה חוזה עם המכשפה ועלתה ליבשה. עם זאת, גם במקרה זה, הפעולה של בת הים הקטנה מתבררת כהרסנית, ורק התערבות האב והאהוב מצילים את בת הים ומאפשרים לה לחיות כבת חוה.

הסרטים פוקהונטס ומולאן מציגים נשים שונות.

להמשיך לקרוא

שיערך הארוך, נערה

16 נוב

|מאת רוני|

לפני ארבעה חודשים הקיץ התחיל. טוב, הוא התחיל לפני כן (וגם ממשיך הרבה אחרי שהיה צריך להיעלם!), אבל לפני ארבעה חודשים הגיע הרגע בו מדי שנה אני מבינה שכל מלבוש שמכסה את גופי מברכיי ומטה, אינו לביש או שמיש יותר. ובאמת כל שנה מגיע היום הזה: אני יוצאת מהבית לעוד יום תל אביבי, לבושה בג'ינס מצוי. בצהרי היום אני כבר צועקת על כל מי שנקרה בדרכי, יש לי וריד בצוואר שמאיים להתפוצף, והכל באשמת הבד החם-מדי שעוטף את רגליי המשוועות לאוויר המלוחלח של תל אביב. אך אליה וקוץ בה – באותו רגע של התגלות, אני בדרך כלל גם נזכרת שרגליי פשוט לא ראויות להיחשף בציבור במצבן החיוור וה… מה לעשות, די שעיר. בכל זאת, בתור רווקה מצויה אני מזמינה את עצמי להתעצל בחודשים הקרירים יותר, ומצבי חירום בלבד – נניח, מערכת יחסים עם בחור – הם המצבים היחידים המדרבנים אותי לעשות משהו בנדון (אך בחור שנשאר בחיי יותר מחודש מתחיל להיווכח שלא נבראתי בצלם בובת בארבי). אמנם כבר נתקלתי בעבר – ואני עדיין נתקלת – בבנות שמביעות שאט נפש משיער גופן גם כשהן בגפן, אבל לי הוא לא מפריע. הקיץ, כאמור, הוא זה הקורא לי לבחון את המציאות מחדש, ואני מוצאת את עצמי גוררת את רגליי אל הקוסמטיקאית.

להמשיך לקרוא