אל תזרקו את הדם הורוד

6 ספט

|מאת חגי|

(חגי מטייל בימים אלה בהודו, ולכן אני מפרסמת פוסט ראשון בשמו)

במדינת ישראל ובמרבית מדינות העולם כללי בנק הדם אוסרים תרומות דם של הומואים. הדם הורוד (ממש כמו הדם השחור של האתיופים בעבר) אינו אדום מספיק בשביל להתערבב בדם של כלל האוכלוסייה. בשביל להצדיק את האבחנה הזו מספרים לנו סיפור על איידס, סטטיסטיקה ומדע. זהו סיפור שאינו מבוסס על דבר למעט פחד. זהו סיפור שצריך להפסיק לספר אותו.

הפוסט הזה מבקש לספר סיפור אחר. הוא מבקש לספר כיצד תגובת הנגד לאיסור המשפטי על אפליה הובילה ליצירת "ידע" שמאפשר לדוגלים בשיוויון לכאורה לקיים מציאות של הדרה והחלשה. הוא מבקש לספר את הסיפור היסטורי של הומואים, נשים, ערבים, שחורים, אתיופים ומיעוטים נוספים. זהו סיפור על צדק ומדע, והיחסים ביניהם. זהו הסיפור על הקשר שבין הזכות של נשים להיות טייסות, הזכות של אמהות חד הוריות להתקשרות בהסכמי פונדקות והזכות של הומואים לתרום דם. זהו סיפור שנכתב בדם- דמם של ההומואים שנזרק ממאגר בנק הדם ודמם של הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואליים שנשפך באינספור אירוע אלימות בישראל ובעולם.

זהו סיפורו של הדם הורוד.

בניגוד לאמונה הרווחת, הן תיאוריות של זכויות האדם, והן הפרקטיקות של ישומן בחיי היום יום, אינן מאופיינות בהתעצמות והתגבשות; השיא של עידן זכויות האדם, שטומן בחובו קידום שיוויון זכויות לנשים, שחורים, הומואים ולסביות וקבוצות מוחלשות נוספות, סימן גם רגע של עליית מדרגה מצד כוחות רגרסיביים, השואפים לשמר את יחסי הכפיפות החברתיים. מבלי להרחיב יתר על המידה, ניתן לאפיין את השינוי שהתחולל באופן הבא: אם עד לאותו שלב התבססו טיעונים להצדקת הדרה על מאפייני סטטוס ומעמדיות חברתית, אזי שעקב התבססות שיח זכויות האדם, התפתחה מערכת טיעונים חלופית. אחד הכלים הוא כלי להצדקת אבחנה על בסיס מין, נטייה מינית, לאום וכדומה, והוא הכלי של שימוש בתכונה המאפיינת את הקבוצה ככלי להדרתה. מהלך זה, של אפליה באמצעות תכונה מאפיינת (Proxy) נידון בהרחבה במקומות רבים. ככלל, בשביל להצליח לפגוע בקבוצה מוחלשת באמצעות כלי זה, על התובעים להוכיח כי התכונה המדוברת הינה רלבנטית לסוגיה הנדונה.

סוג זה של טיעונים הפך, לאורך השנים, לרווח ונפוץ. בתחילה, הסכימו בתי המשפט לקבל את הטיעון הזה כמצדיק אפליה, וזאת אפילו אם הסיבה לאותה תכונה סטטיסטית קשורה קשר הדוק לקיומה של האפליה. כך למשל, טיעון מסוג זה מצדיק מעסיקים שיכולים לסרב להעסיק נשים בתפקידי ניהול בטענה שנשים מזוהות פחות עם תפקידי ניהול, וזאת על אף שהסיבה לכך שנשים אינם מזוהות עם תפקידי ניהול היא הדרתן מתפקידים אלו. באופן רדיקאלי ביותר, בתי המשפט והמחוקקים (במיוחד בארץ) פעלו לחסימת מהלך זה בעשורים האחרונים. כך, השופטות דורנר ושטרסברג כהן קבעו בפרשת אליס מילר (וספגו ביקורת רבה על כך) שזכויות אדם עולות כסף, וכי לא סביר להמשיך להדיר נשים מחיל האוויר בטוענה שאין מתקנים לנשים, כאשר הסיבה להיעדר המתקנים היא הדרת הנשים.

במכוון או שלא, מוסדות המחזיקים פרקטיקה של אבחנה בין קבוצות פיתחו טקטיקות משפטיות חדשות ומגוונות. פרקטיקה אחת הינה הדרת קבוצה החופפת רק בחלקה את הקבוצה המוחלשת. כך לדוגמא, דמיינו מצב שתאגיד גדול מחליט לקבל לעבודה נשים, אבל רק נשים רווקות ורזות (המתאימות למודל ה"יופי" הנוכחי). רב הנשים עדיין יהיו מודרות מהמרחב העסקי, ורק נשים המוכנות לשלם מחיר נוראי של הרעבה עצמית וויתור על חיי זוגיות והורות, יוכלו להתקבל למקום העבודה. עם זאת, נשים שבחרו לחיות במסגרת זוגית, לאכול בצורה בריאה וכדומה, לא יוכלו להעלות טענות אפליה, מאחר ואותו התאגיד מעסיק נשים. לפרקטיקה זו המשפט טרם מצא פתרון, והיא נהוגה ומקובלת (בפעם הבאה שתגיעו למקום העבודה הסתכלו סביבכן – האם העובדות הבכירות מאופיינות במראה מסוים או במצב משפחתי מסוים?).

פרקטיקה נוספת, מרתקת במיוחד, וזו העומדת במוקד הדיון אותו אני מבקש לעורר בפוסט זה, הינה פרקטיקה של הדרה על בסיס "אמיתות מדעיות" ובפרט "עובדות סטטיסטיות". פרקטיקת הדרה זו הינה פרקטיקה עוצמתית במיוחד, שכן היא מערערת על הבסיס הנורמטיבי-מוסרי של איסור האפליה, וטוענת כי האפליה הינה תוצר של טבע האדם וטבע העולם.

ההצדקה ה"מקצועית" לאפליה – את הסוג הראשון של הטענה, אודות "אמיתות מדעיות" ניתן לראות באופן חריף ביותר סביב אפליית הומואים, לסביות והורים יחידים (גברים ונשים כאחד) במנגנונים לאימוץ ילדים ובמנגנונים של הורות מלאכותית (פונדקאות, הפריה מלאכותית וכדומה). המוסדות לרווחת הילד בארץ ובמדינות רבות בעולם מתבססים על שני סוגים של מחקרים בשביל להצדיק הדרת של זוגות הומואים, לסביות והורים יחידים מאימוץ ילדים והכל בשם "טובת הילד". זהו למעשה הצידוק ה"מקצועי" לאפליה. טיעון אחד הינו הטיעון הפסיכולוגי הקלאסי שניתן לתמצת אותו בקביעה ש"כל ילד צריך אמא אחת ואבא אחד". הסוג השני של הטיעונים הוא שגם אם זוג הורים להט"ביים (לסביות / הומואים / טרנסקסואלים / בי-סקסואלים) כשירים לגדל ילד, הרי שהסביבה, שמאופיינת בעוינות לאחר, תזהה את השונות של הילד ועל בסיס שונות זו תפגע בו.

כמובן ששני הטיעונים הללו הינם בעייתיים ביותר. אי ההכרות של הסביבה ילדים של זוגות להט"ביים נובעת מאי מתן האפשרות לזוגות אלו להיות הורים לילדים, והייתה נעלמת אם היו נותנים לזוגות להט"ביים להיות הורים לילדים. אך למרות הבעייתיות הברורה בהצדקה ה"מקצועית" לכאורה לאפליה, המחוקק ובתי המשפט חוששים מהתערבות ומאפשרים פרקטיקות פסולות מסוג זה, תוך הטלת האחריות על אנשי המקצוע (ראוי לציין שאנשי המקצוע פעמים רבות מטילים את האחריות על המשפטנים וטוענים שאין שום חסם מקצועי בביטול האפליה).

ההצדקה הסטטיסטית לאפליה – כאמור, דרך שניה להצדיק פרקטיקות של אפליה הינו ביסוסן על טענה מדעית-סטטיסטית. במילים אחרות, הגורם המפלה טוען שההדרה של אוכלוסיה מוחלשת אינה מטעמים של דעה קדומה, אלא מטעמים של יעילות כלכלית או טובת הציבור. זוהי, למעשה, ההצדקה לאיסור על הומואים לתרום דם. במרבית מדינות העולם, ובישראל בפרט, אסורה תרומת דם של "מי שקיים יחסי מין עם גברים משנת 1977" (המילה הומוסקסואליות אינה מוזכרת). ה"דם הורוד" של ההומאים לא ראוי להכנס לבנק הדם (בדומה ליחס של בנק הדם עד לפני שנים ספורות ל"דם השחור" של אתיופים). ההצדקה לפסילת הדם של הומואים היא סטטיסטית- בקרב הומואים (כמו גם אתיופים) אחוז הנשאים של נגיף האיידס גבוה מהאחוז בחברה הכללית.

לפני שאתקדם בדיון בהצדקה הזו, כדאי לנסות לחשוב האם היינו מסכימים להדרה של אוכלוסיות במצבים מקבילים. למשל, האם מותר לחברת דן להודיע שסטטיסטית יש יותר מחבלים ערבים ולכן, למען טובת הציבור וביטחונו, היא אוסרת על ערבים לעלות לאוטובוסים? האם מותר לחברת החשמל, שהינה חברה ממשלתית, למנוע מחרדים חשמל, בטענה שאחוז המשתמטים מתשלום בקרבם גבוה יותר (ניתן גם להצדיק זו בשם טובת הציבור – מחיר החשמל לכלל הציבור שמשלם עולה בגין אוכלוסיות שאינן משלמות הרבה)? האם מותר לחברות הסלולאר לא לתת שירותים לעדה מסוימת תחת הטענה שסטטיסטית אנשי עדה זו מוציאים פחות על שירותי סלולאר, והרווח שהחברה מהם קטן יותר?

התשובה לשאלות אלו נראית כמעט אינטואיטיבית – ודאי שלא! נדמה שעצם הניסיון להצדיק את האפליה הינו ניסיון לא ראוי.

עם זאת, בפועל, כל הדוגמאות הללו קיימות. כך, לערבים מותר לעלות על אוטובוסים, אבל חופש התנועה של רבים החיים בשטחי ישראל והשטחים הכבושים נפגע על בסיס יומיומי; עד לאחרונה אסור היה להם לנסוע בכביש 443 (ובפועל גם כיום יש מנגנונים רבים למניעת תנועתם על הכביש) בשל הסיכון שבתנועתם על הציר. בדומה, חברת החשמל אמנם לא מדירה אוכלוסיות מוחלשות באופן גורף מחשמל, אבל מדיניותה ביחס לאוכלוסיות אלו קשוחה בהרבה ממדיניותה ביחס לאוכלוסייה הכללית, ובפועל גורמת לקשיים באספקת החשמל. חברות הסלולאר מפלות מבלי להניד עפעף בין לקוחות "מסחריים" – ובהם גם משפחותיהם, ילדיהם, הוריהם וחבריהם של האליטה החברתית – ובין לקוחות "פרטיים", שהינם בפועל השכבות החלשות (הקורלציה בין עוני לעדה, לאום וגזע בישראל הינה ידועה ומוכרת).

שפיכת הדם הורוד חמורה, אם כן, במספר רמות. ראשית, היא סמל של הדרה ודיכוי של הומואים בשל נטייתם המינית גרידא. שנית, היא משקפת תופעה רחבה של מערכי טיעון "סטטסטי", "משפטי" ו"עובדתי" שהפכו רווחים במשפט הישראלי ובשיח הישראלי. טיעונים אלו מאפשרים לבתי משפט להמנע מאיסור אפליה, ובו בזמן מעלימים את האפליה האמורה מהשיח הציבורי, ונותנים לגיטימציה לשיח של הדרה בקרב קבוצת רב הנחזית לשיוויונית.

השאלה הקארדינאלית אם כן היא האם טיעונים סטטיסטיים מהווים עילה לגיטימית לאפליה, ומדוע עלינו להיות חשדניים כלפייהם. החשדנות כלפי ההצדקה הסטטיסטית מבוססת על מספר יסודות:

ראשית, ראוי לבחון את המותודולוגיה העומדת מאחורי אותם מחקרים, הנערכים על ידי קבוצת הרוב ולטובתה. כך למשל, השפעה משמעותית על התוצאות קשורה בעצם האופן בו מוגדרת שאלת המחקר. לדוגמא, השאלות "מהו אחוז הנשאים בקרב הומואים", "מה אחוז הנשאים בקרב הומואים בישראל" ו-"מה אחוז הנשאים בקרב הומואים בישראל שנגשים לתרום דם?" (משמע, הומואים שעושים זאת מבורות ביחס להיותם נשאים, או לחילופין בכוונת זדון) יובילו לתוצאות שונות זו מזו. גם הגדרת הקבוצה יכולה להיות מוטלת בספק. למשל, השאלה "מה אחוז הנשאים בקרב מקיימי יחסי מין לא מוגן" לעומת מי שמקיים יחסי מין מוגנים תוביל למסקנות אחרות לחלוטין מהמסקנות מהשאלה "מה אחוז הנשאים בקרב קבוצות שונות על בסיס נטייתם המינית / זהותם האתנית" (חשוב לציין כי בעוד שדו"חות משרד הבריאות טורחים לעמוד על אחוז הנשאים על בסיס נטייה מינית ואתניות, הנתון של מידת הבטיחות של נשאי האיידס אינו נבדק על ידם).

שנית, גם בהנחה שמקובלת עלינו המתודולוגיה המחקרית של עורכי המחקר, ישנה חשיבות רבה לבחינת המחקר בהקשרו. פעמים רבות ישנם פרמטרים מורכבים ומגוונים המובילים לתוצאה מסויימת. המחקר, שנועד לא פעם לתמוך הנחה קודמת או מצב קיים, מאיר גורם משפיע אחד, ומותיר בחשכה גורמים אחרים. כך לדוגמא בתחום הביטוח נהוג לגבות מחיר גבוה יותר על בסיס משקל (המהווה פרוקסי מובהק למצב סוציו אקונומי). לעומת זאת, נתונים אחרים שניתן תיאורטית לאסוף על העובדים, ושיובילו להעלאת הפרמיה של אוכלוסיות חזקות, אינם נחקרים ואינם נבדקים. כך, הבחירה להתבונן בגורם אחד בלבד משקפת בפני עצמה אפליה, הפעם במושאי המחקר (הדבר חריף במיוחד מאחר והמחקרים נעשים לא פעם בתמיכה כלכלית של המדינה, המעודדת תחומים מסויימים). בהקשר לאפלית דמם של ההומואים, ניתן היה, לדוגמא, לבחון קבוצת גיל מסויימת ואת אחוז הנשאים בקרבה, ואפשר שהיה מתגלה קשר לא פחות הדוק בין מאפיין זה לנשאי הנגיף. לחילופין, ניתן היה לבחון את היחס בין מי שמצהיר שנבדק באשר לנשיאת הנגיף ובין מי שלא נבדק (באופן כמעט אינטואיטיבי, נראה שסביר להניח שאוכלוסייה מודעת שנבדקת באופן שוטף תהווה קבוצה בטוחה בהרבה מהקבוצה שלא נבדקה). סוג מחקר אחר שהיה יכול לסייע לדיון הינו מחקר באשר לכמות מנות הדם הנגועות שהתגלו בפועל, וזאת למול מדינות בהן אין איסור על תרומות דם של הומואים.

שלישית, מן הראוי לבחון תוצאת המחקר בפועל. המקרה של זריקת הדם הורוד הוא דוגמה מובהקת לכך. על פי הדוח האפידמיולוגי של משרד הבריאות לשנת 2009 בישראל כ-6374 נשאים, מתוכם 4525 נשאים רשומים (משמע, המודעים להיותם חולים). המשמעות היא שיש בישראל כולה, מתוך אוכלוסייה של 7,400,000 אזרחים (מתוך סקר מפקד אוכלוסין לשנת 2008), 1849 נשאים לא מודעים (משמע, כ-30% מהנשאים לא מודעים להיותם נשאים, שהם 0.0002 מהאוכלוסייה). שליש מהנשאים הן נשים. 829 מבין הנשאים המודעים הם הומואים. משמע, הומאים מהווים 18% מהנשאים (בעוד שההערכה היא שהומואים מהווים 5%-10% מהאוכלוסיה). בהנחה שהיחס בין נשאים מודעים ולא מודעים באוכלוסייה הכללית ובאוכלוסיית ההומואים דומה, המשמעות היא שכ-6% מהנשאים הם הומואים שלא מודעים להיותם נשאים. במספרים, המשמעות היא שבכל מדינת ישראל מדובר על 249 הומאים נשאי איידס שאינם מודעים לכך, שהם 0.00003 מכלל האוכלוסיה. בהנחה שאחוז התורמים מקרב הנשאים הלא מודעים זהה לאחוז התרומות בכלל האוכלוסייה (באוכלוסייה הכללית, על פי נתוני מד"א, מדובר על 3% תרומות דם) יגיעו לבנק הדם 41 מנות דם נגועות (אין להתייחס בהקשר זה לקבוצה של נשאים המודעים להיותם נשאים ותורמים דם בזדון בכדי להדביק בנגיף מאחר שסביר שאלו ישקרו ממילא בנוגע לנטייתם המינית). מתוך אלו, כ-7 מנות דם יהיו של הומואים נשאי איידס, ו-34 מנות דם של מנשאים סטרייטים. כל אחת ממנות הדם תעבור בדיקת לאיתור הנגיף, שאחוז הודאות שלה הוא ביחס להדבקות בנגיף למעלה משלושה חודשים לפני התרומה הוא 99.9%. ודאות הבדיקה הינה פחותה ככל שהזמן בין ההדבקה לבין הבדיקה קצר יותר. אם נניח את ההנחה הסבירה שמרבית הנדבקים נדבקו יותר משלושה חודשים לפני הבדיקה (לצורך ההמחשה נניח 70%), או שאינם משקרים בנוגע לקיום יחסי מין לא מוגנים, יוצא שמספר מנות הדם הנגועות במאגר הדם יהיה 12, מתוכן 2 מנות דם שמקורן בהומואים ו-10 מנות דם מהאוכלוסיה ההטרוסקסואלית. במונחים מספריים המשמעות היא שהסיכוי שמנת דם של הומו הנגועה באיידס תגיע למאגר הדם הוא 1 ל-145,000 (0.000006), והסיכוי שמנת דם נגועה באיידס שמקורה בהטרוסקסואליים הוא 1 ל-29,000 (0.00003).

אם כן, בחינה מהותית של תוצאות המחקר מראה שהפער בין האוכלוסיות הינו זניח וכמעט בלתי קיים. בשם ההבדל לכאורה הזה מצדיק ארגון מגן דוד אדום הדרה של 5%-10% מהאוכלוסיה מתרומת דם, שמשמעותה אבדן של 11,000 מנות דם. בהקשר זה, לשם השוואה, ניתן להתבונן על קבוצת סיכון משמעותית בהרבה – נשאים בגילאי 25-34. הנשאים בגילאים 25-34 מהווים למעלה מ-30% מהנשאים, הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה. עם זאת, בנק הדם אינו פוסל את הדם של בני העשרים והשלושים. הסיבה להבדל זה אינו בפער הזניח בין הסיכון שנובע מדם של הומואים לדם של סטרייטים. הסיבה היא שדם של סטרייט בין 25-34 אדום יותר מדמו של הומו בכל גיל שהוא.

רביעית, חשוב לבחון את הסיכון הנובע ממנת דם נגועה בנגיף האיידס בהקשר של סיכונים נוספים ומחלות נוספות המועברות בדם, חומרתם וסיכויי גילויים.

חמישית, למול אותו סיכון זניח שתועבר מנת דם נגועה, חשוב לזכור את התועלת האדירה מתרומות הדם. ההדרה של חמישה אחוזים מהאוכלוסיה מהאפשרות לתרום דם, מקטינה בצורה משמעותית את מאגר הדם (כאמור, המדובר הינו באבדן של כ-11,000 מנות דם). המחסור במנות דם (ביחוד בסוגים נדירים של דם) הינו מחסור הגורם למותם של חולים. אין ספק שהעלות החברתית מאי השימוש בדם הינה גבוהה בהרבה מהעלות החברתית של השימוש בו.

שישית, יש לשאול האם השאלון המצורף לבדיקת הדם הינו כלי אפקטיבי להתמודדות עם הסיכון ככל שזה קיים. בפועל, אין לבנק הדם שום אמצעי לבדוק את אמיתות ההצהרה בשאלון בדבר קיום יחסי מין בין גברים מאז שנת 1977. אין ספק שהאתרים המרכזיים לתרומת דם הינם אתרים חברתיים (הצבא, מקומות עבודה וכדומה). במצב כזה, אדם הניגש למלא את השאלון עומד לבחינה על ידי חבריו (וכך גם אדם הנמנע מעצם תרומת הדם). אם אותו אדם הוא הומו בארון, המשמעות היא שבשביל לענות בכנות על השאלון עליו לצאת מהארון. לעומת זאת, אם הוא רוצה להמנע מיציאה מהארון, מבנה השאלון הנוכחי כמעט מחייב אותו לשקר ולתרום את הדם. למותר לציין שניסוחים חלופיים, כגון "האם קיימת יחסי מין לא מוגנים החל משנת 1977" יכולים לפתור את הקושי האמור ולאפשר לאדם להצהיר שקיים יחסים כאלו מבלי לצאת מהארון. כך, נוסח שונה של השאלון למעשה יגביר את הודאות בכך שהשאלונים אמינים, ובהתאמה בכך שמנות הדם נקיות מהנגיף.

לבסוף, חשוב לחזור לנקודת ההתחלה. גם אם נניח שיש עלות חברתית למניעת אפלייה הומואים בתרומות דם, וגם אם נניח שזוהי עלות שאינה זניחה לחלוטין, ואפילו אם נניח שהעלות החברתית נמוכה מהתועלת החברתית, עדיין עלינו לשאול האם מדובר בעלות המצדיקה אפליה כה בוטה על רקע נטייה מינית. לא פעם, לשם קידום ערכים חברתיים שונים אנו מוכנים לשאת בעלויות חברתיות. כך לדוגמא, אין ספק שחזקת החפות במשפט הפלילי, והקביעה שיש להוכיח את אשמתו של אדם מעבר לספק סביר, היא קביעה שיוצרת סיכונים לציבור. כל פעם שאדם מזוכה מחמת הספק לחפות, נוצר סיכון כלשהו לציבור. באינספור מקרים דומים אנו מכירים בכך שחירויות הפרט וזכויות האדם מצדיקים את המדיניות הקיימת למרות הסיכון הגלום בה. אנו, כחברה, רואים את הסיכון שבהרשעת אדם חף מפשע כחמור במיוחד, ולשם מניעתו מוכנים לאפשרות שעבריינים לא יורשעו.

אז למה המאבק על הדם הורוד כל כך חשוב?

המאבק על הדם הורוד הוא מאבק עקרוני ומהותי. הוא מאבק סימבולי על ההכרה שדמם של כולם סמוק באותה המידה. הוא מאבק לפתרון מצוקתם של הומואים רבים הניצבים פעם אחר פעם מול שאלון משפיל ולא ראוי. הוא מאבק להצלת חייהם של חולים הנזקקים נואשות למנות הדם שאינן נתרמות, הוא מאבק עקרוני למניעת הדרת אוכלוסיות מוחלשות באמצעות הוכחות "מדעיות" לכאורה. זהו מאבק שקורא לחשוף מיהם בני האדם מאחורי המספרים ה"אובייקטיבים" ומדוע הם בוחרים לספר סיפור שאינו מבוסס על דבר למעט הפנמה של דעות קדומות.

הזכות לשיוויון נשמעת לפעמים זכות אוטופית. זוהי הקריאה להחזיר את השיוויון לחיי היומיום.

אז אנא – אל תזרקו את הדם הורוד.

מודעות פרסומת

12 תגובות to “אל תזרקו את הדם הורוד”

  1. גיא ספטמבר 7, 2010 בשעה 7:29 am #

    היי חגי,
    קראתי את הפוסט שלך בעניין… כל הכבוד על ההשקעה עד הפרט האחרון. אני מראש באתי מתוך הנחה שצריך לתת להומואים לתרום דם, אבל מול העובדות שהצגת, גם הספקנים ביותר לא יוכלו להטיל ספק (כמובן שתמיד ימצאו את הדרכים הצדדיות, כי כפי שאתה בעצמך אמרת – זה מנגנון שמבוסס על פחד ושנאה, ואנשים מתקשים לוותר כל כך בקלות על פחד ושנאה).
    בכל מקרה, פוסט מבריק.

  2. אב ספטמבר 8, 2010 בשעה 12:07 am #

    חגי, כל הכבוד!!
    פוסט חד ומקיף ומרגש.

    דרך אגב, כשהייתי בצבא נהגתי לשאול את ה'אחות' בזמן מילוי השאלון – "לאחרונה קיימתי יחסי מין עם חתול. מותר לי לתרום?". התשובה תמיד הייתה: "זה בסדר. חתולים אמנם יכולים להיות נשאים של הנגיף, אך לא בצורה שבני אדם יכולים להדבק מהם".

    בקיצור – מין עם חתולים – כן. עם גברים – לא.

    נ.ב.
    מסור ד'ש לאמא-הודו.

  3. רוני ספטמבר 8, 2010 בשעה 9:28 am #

    אב, תודה על המידע החשוב הזה! איזה כיף לדעת שלפחות אנשים עם העדפה מינית לחתולים זוכים לשוויון זכויות בישראל של שנת 2010.

  4. חנן ספטמבר 12, 2010 בשעה 8:01 am #

    כתיבה מבוססת ומשובחת בנושא חשוב וכאוב.
    אני מקווה שהפוסט יוכל להעלות דיון ציבורי שיקרב אותנו לשינוי.

    להפיץ!

  5. חגי מרץ 19, 2011 בשעה 11:07 am #

    ממשלת בריטניה עשויה להכריז השבוע על הסרת האיסור על תרומת דם ע"י הומואים

    http://www.havana.org.il/news/2011/03/18/4785?utm_source=feedburner&utm_medium=email&utm_campaign=Feed%3A+havana1705+%28%E2%80%AB%D7%94%D7%91%D7%A0%22%D7%94+-+IDAHO%E2%80%AC%29

  6. דוד אפריל 2, 2011 בשעה 10:42 pm #

    מוחמץ לטעמי. הפסקה הלפני אחרונה מאיינת לחלוטין את תוכן המאמר והופכת אותו למאמר למשוכנעים בלבד, או פמפלט שנועד לספק טיעוני תעמולה לאלה שכבר מקובעים בעמדתם.

    אני דווקא התרשמתי מהיסוד השלישי, שבסופו של דבר מנבא תוחלת של 22 מנות נגועות (שהן 22 אנשים שימותו מאיידס על לא עוול בכפם), מתוכן 12, הרוב, מקורן בהומוסקסואלים.

    השאלה אפוא, ביודעך כל זאת, לו יצויר שבתך הקטנה תצטרך לעבור עירוי דם ויוצע לך לבחור בין שני מאגרים שההבדל היחידי ביניהם הוא קבלת תרומות מהומוסקסואלים, במה תבחר?

    ושנינו יודעים היטב את התשובה, וזה כל הסיפור.

    הסוגיה המעניינת יותר היא באמת כמה אנשים מתים ממחסור בתרומות דם, וכמה אנשים כאלה צפוי ביטול המדיניות להציל. העלית כאן שאלה טובה שהתשובה עליה יכולה להפוך את הקערה על פיה, אבל או שאינך מאמין שזה מה שיקרה, או שביושרך התעקשת לומר שכך או כך לא זה באמת העניין בעיניך.

    • חגי אפריל 3, 2011 בשעה 9:57 am #

      היי דוד

      למרות שאני מאוד מעריך את השיפוט שלך את הטקסט כמוחמץ, אני חושב שהשיפוט מהיר מידי, לא מבוסס, ומנסה לעורר ויכוח אלים במקום דיון.

      לגופו של עניין, ביחס לטענות המוסריות והעקרוניות אין לי מה להוסיף על הכתוב.

      ביחס להיבטים הסטטיסטיים – קוראים שונים, הבקיאים ממני בסטטיסטיקה, הסבירו לי שהניתוח לי לא מדויק, וכי הסבירות להדבקות במנה נגועה נמוכה בהרבה מהחישוב שלי.

      יתר על כן, כפי שכבר הסברתי בפוסט, המנגנון הנוכחי לא מונע מהומואים לתרום דם- להיפך, הוא יוצר מצב חברתי שבו הומו שמצוי בהחלטה האם לתרום דם יעשה זאת, שכן החלטה הפוכה משמעותה יציאה מהארון. במצב זה, גם אוכלוסיית הסיכון האמיתית, קרי פרטים המקיימים מין לא מוגן עם פרטנרים רבים, תתרום דם, והסיכון יהיה משמעותי יותר.

      כפי שכבר ציינתי, במדינות רבות בעולם האיסור הזה נשקל מחדש, והועדה האמריקאית שאחראית לנושא כבר הסבירה שאין שום שיקול רפואי המצדיק כיום את הסעיף.

      יתר על כן, ביחס לקבוצות אחרות, דוגמאות יוצאי מדינות אפריקה, הוכח באין ספור מחקרים שהאיסור לא יעיל ולא מקטין את כמות הדם הנגוע (אפילו בויקיפדיה יש מיליון לינקים למאמרים כאלה, כנס לשם וקרא).

      לבסוף, ראוי לציין שהדוגמא שלך היא דמגוגיה. כיום יש בדיקות שבודקות את המנה ל-10 ימים, משמע בתקופת התוקף שלה. מכאן, שאפילו הייתה האוכלוסייה של הומואים חשודה יותר, בשביל למנוע את האפליה כל מה שצריך הוא עוד קצת כסף. לא מדובר בסיכון חיי אדם. לגבי העובדה שזכויות אדם עולות כסף נדמה שאין מחלוקת, לפחות לא בקונצנזוס הישראלי.

      • דוד אפריל 12, 2011 בשעה 8:01 am #

        אני מקווה שברור לך שאם הייתה בדיקת פלאים בעלת סגוליות של 100% שמזהה על המקום מנת דם טהורה מ-HIV, HCV ושאר מרעין בישין, אז לא הייתה שום סוגיה על הפרק והיו מקבלים תרומות מכולם.

        הסיבה שלא מקבלים תרומות מכולם (ולא רק מהומואים) היא שאין בדיקה כזו, והרי במנות דם צריך להשתמש גם בתוך 12 הימים לפני שבדיקת NAAT מסוגלת לזהות את הנגיף. למרבה הצער לבדיקה אין סגוליות של 100% אלא של 99.8%:
        http://www.dshs.state.tx.us/WorkArea/linkit.aspx?LinkIdentifier=id&ItemID=30030

        כמובן שאם הפרקטיקה הייתה לחכות 12 יום לפני שמשמישים את הבדיקה אז שוב לא הייתה כאן שאלה וניתן היה לקחת מכולם, הסיבה שזה לא קורה היא משום שזה לא אפשרי.

        ולכן כשאתה תאלץ לבחור מאיזה מאגר לתת דם לבתך, אתה תצטרך לקחת בחשבון שמהמאגר "הוורוד" היא עלולה לקבל דם נגוע שנלקח לפני פחות מ-12 יום, ושגם לאחר 12 יום אין לך בטחון של 100% שהבדיקה איתרה את כל המנות הנגועות, ולכן הדילמה שהצבתי היא במקומה, ושנינו יודעים במה תבחר.

        אפשר כמובן לנסות לטעון שהאישי הוא לא פוליטי, אבל לא טענת זאת וגם לטעמי זהו טיעון חלש.

      • חגי אפריל 12, 2011 בשעה 8:50 am #

        דוד,

        אני מרגיש שאתה מתייחס באופן סלקטיבי לדברים.

        עדיין לא הבנתי מכל התייחסויותך איך בדיוק השאלה הזאת מדירה הומואים. לא הבנתי גם למה קבוצת הסיכון היא הומואים ולא מי שמקיים יחסי מין לא מוגנים עם פרטנרים מזדמנים (למשל, אם היה פילוח על פי השאלה "האם קיימת מין לא מוגן בשלושת החודשים האחרונים" אני בטוח שהייתה מתגלה קבוצת סיכון הרבה יותר משמעותית, יכול להיות שתוכה עדיין היו יותר הומואים).

        כמו כן, לא ברור לי איך אתה מתעלם מהנזק שנגרם מהמחסור במנות הדם. על פי כל חישוב סביר הסיכוי שדווקא מנת דם נגועה של מישהו שנדבק ב-12 הימים האחרונים תגיע למאגר הוא כמעט זהה בזניחותו בין הומואים והטרואים. אותו בן אדם יכול היה להיות מסונן מהמאגר מאחר והוא בפירוש קיים יחסי מין לא מוגנים ב-12 הימים האחרונים. עם זאת, הפתרון של בנק הדם אינו לשאול את השאלה המתבקשת אלא להפסיק אלפי מנות דם טובות לכל דבר.

        אם על הדיון הזה תוסיף את העובדה שהבעיה של הדבקה מוגברת קיימת באופן מובהק רק אצל הומואים צעירים (עד 30), כבר אתה יכול לכלול במאגר כל הומו מעל גיל 30.

        לגבי הסטטיסטיקה עצמה, אני ממליץ לך, אם אתה מתעניין בנושא, לקרוא את הדיונים סביב השאלה הזאת בארה"ב ובבריטניה. אנשים מומחים בהרבה ממני השמיעו את קולם.

        בכל מקרה, בבריטניה שינו עכשיו את האיסור (אמנם לאיסור מטופש לא פחות -קיום יחסי מין בעשור האחרון עם גבר). אולי זה צעד קטן בכיוון הנכון.

        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4055338,00.html

  7. איציק הימן פברואר 14, 2012 בשעה 6:21 am #

    הדיון בפוסט הוא עקרוני וחשוב, אבל הבחירה בדוגמת תרומת הדם מפספסת אותו לגמרי לדעתי. בפרט אין שום צורך להכנס לחישובים סטטיסטיים בכלל, שעליהם מדקדקים פה בתגובות, כי המקרה הזה לא לגמרי נוגע לנושא הפוסט.

    *מטרת השאלון היא הסרת אחריות ממקבלי התרומה – בנק הדם – והעברתה לתורם*

    אנחנו הרי יודעים שתורמים רבים בוחרים לשקר ביודעין בשאלון, כיוון שברור לכולם שהשאלה הזו מגוחכת, אלא שבכך הם נוטלים את האחריות למקרה הדבקה אפשרי על עצמם. התוצאה המופרכת היא *הגדלת הסיכון*, כי לא מובטח שהתורם מודע לסיכון בו הוא נמצא – אין לו למשל האפשרות לברר עם רופא במעמד התרומה האם הוא בסיכון או לא. כדוגמא – נניח שהתנזר לחלוטין מזה 3 חודשים ונבדק זה עתה – הוא בטוח יותר מכל סטרייט תורם שלא נבדק כלל, אבל אם לעומת זאת עשה משהו שיש בו משום סיכון בתקופה הזו, אפילו סיכון נמוך – יש מקום לסרוב לקבל את תרומתו. שלא לדבר על מקרים בהם אנשים כלל לא מודעים לגורמי סיכון שהם נחשפים להם. כך או כך, כיוון שאין לו יעוץ כזה והוא מחליט על דעת עצמו, הסיכון להדבקה גדל ולא קטן, ללא קשר לחישובים שעשית כאן. אבל מה – עכשיו האחריות היא על התורם, ולא על בנק הדם. לדעתי זה צריך לקומם את כולם, כל מי שמבין מה שתארתי כאן ויודע שהוא עצמו נחשף לסיכון גדול יותר בגלל ההחלטה. כמובן, הוא גם צריך להבין שמספר הגברים שקיימו יחסי מין עם גברים מאז 1977 הוא עצום (הרבה יותר מאוכלוסיית ההומואים המוערכת, כאומדן גס 10%) ואם באמת יימנעו מלתרום דם (או יצהירו על כך, שזה שווה ערך) – ייגרם נזק עצום למאגר תורמי הדם.

  8. חגי מרץ 27, 2012 בשעה 7:56 am #

    האם מתסתמן שינוי?

    http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1672704

Trackbacks/Pingbacks

  1. אנחנו לא (תמיד) נחמדות « - פברואר 14, 2012

    […] על תרומות דם של הומואים בישראל. האיסור הזה, עליו כתבתי בהרחבה כאן, הוא כבר מזמן לא מדעי, ומבוסס בגלוי על התנגדות פוליטית […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: