פוסט פתיחה

31 אוג

|מאת רוני|

הכל התחיל מזמן. אבל מזמן זה הרבה יותר מדי זמן לעסוק בו, למרות שבעתיד אולי נעשה פה ניסיונות שונים להתחקות אחרי היסטוריה מסוימת של (א)נשים בחברה בה אנו חיים. אבל אם לחזור לעניינינו – הכל התחיל לפני ארבעה חודשים: עד לא מזמן עבדתי בחברה לשיווק אינטרנטי, ולפני ארבעה חודשים עלה לאוויר פרויקט חדש – שיווק תערוכת אמנות שעוסקת בנשים ובסוגיות נשיות בחברה המודרנית. ההנחיות של מנהל הפרויקט היו ברורות: למצוא כמה שיותר בלוגים ישראלים שעוסקים באופן חיובי בנשים, במה שמעסיק נשים, בהעצמת נשים ועוד, על מנת לפנות אל כותבות או כותבי הבלוגים, ולהציע להם לסקר את התערוכה. כך יצאתי לדרך, בחיפוש אחר הבלוג (הפמיניסטי) המושלם.

אי אפשר להאשים אותי שלא חיפשתי. גם אי אפשר לומר שלא מצאתי – זה יהיה שקר, וחוסר כבוד בסיסי כלפי מה שיש כיום ברשת. אבל לא מצאתי בדיוק את מה שחיפשתי: בלוג המכיל תכנים מאתגרים הנוגעים לחיי ולחיי חבריי (צעירים תל אביבים שבעיקר מחפשים כיוון ועניין), נגיש במהותו ובעיצובו, וכזה שגורם לי להגיד: "מצאתי את מה שחיפשתי", או אפילו סתם, "וואלה, נכון!"

השנה סיימתי את שנתי השלישית ללימודי התואר הראשון בלימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. למדתי הרבה, נחשפתי לתיאוריות פמיניסטיות מכל קצוות הקשת הרחבה והכרתי (א)נשים מעניינים ומעוניינים, שחושבים כמוני – שמסוגיות ה"נשים-גברים-ומה שביניהם" אי אפשר להתחמק, ויותר מכך – אסור לנו להתחמק מהן. שכן, זהו חלק חשוב מהווייתנו כבני אדם. אבל ה"בית" התיאורטי שהעניקה לי האוניברסיטה הוא מוגבל ומגביל. אמנם, החוג למגדר הוא בין החוגים שעושים הכי הרבה מאמץ לקיים קשר פורה עם שקורה מחוץ לכותלי האוניברסיטה, ועל כך אני מעריכה מאוד את המרצות שמנהלות את החוג. רובן עובדות גם מחוץ לתחום האקדמי, ומקדמות זכויות נשים ומיעוטים בחברה בה אנו חיים. אבל האקדמיה נותרת אקדמיה, וכשאני נכנסת לדיונים האין-סופיים, הסבוכים והבוערים הקשורים למגדר עם חברים, משפחה או אפילו סתם אנשים ברחוב (כן, זה קורה לי, ועל כך בפוסטים נוספים שיגיעו), אני לרוב לא מצטטת מאמרים שקראתי וגם לא נותנת מראי-מקום. אני מדברת על החיים, כמו שרבים מהטקסטים שאני קוראת עושים, אבל אני מדברת על הדברים שלרוב חומקים מעינינו– פרסומת בטלוויזיה, ידיעה בעיתון, מקרה שקרה באוטובוס, או שיחה שניהלתי עם סבתא שלי; העולם הסובב אותי נותן לי סיבה מתמדת לחקור את התפיסות החברתיות שכולנו ניזונים מהן וחיים על פיהן.

 

Photo: Valie Export, "Aus der Mappe der Hundigkeit", 1968

 

אין להכחיש ואינני מעוניינת להכחיש – אני פמיניסטית, ומגדירה את עצמי ככזו. פמיניסטית? בחוג החברתי שאני מסתובבת בו, זו בושה לא להיות פמיניסטית, ואולי כדאי אף להכביר ולעשות, ולכנות את עצמך "פמיניסטית רדיקלית". פחות מזה just doesn't cut it. אבל סטייה קלה מתחומי החוג המצומצם הזה — מספיקה תזוזה קטנה ימינה או שמאלה, והמילה "פמיניזם" עדיין נחשבת לגנאי ולמותג ששומרת-נפשה תרחק ממנו. ואני לא מתכוונת על תזוזה אל מחוץ לגבולות תל אביב; נשים רבות וגברים רבים, שגרים בשכנות אליי ושחיים את אותם חיים כמו שלי, הצהירו בפניי פעם אחר פעם, שעל הפמיניזם פשוט אבד הכלח. אין בו צורך יותר. "אולי לפני עשר-עשרים שנה," אומרים לי, "היה צריך פמיניזם." היום, כל זה נחלת העבר. נשים יכולות כמו גברים, עושות כמו גברים, מנהלות חיים עצמאיים כמו גברים וכו'. מעבר לכך שלתפיסתי זו הנחה שאיננה מעוגנת במציאות, לעתים רחוקות אנשים בכלל מתייחסים אל חוסר השוויון שקיים גם כלפי קהילות מוחלשות נוספות – קהילת הלהטב"קים (לסביות, הומואים, טרנסקסואלים, בי-סקסואלים וקווירים) וקהילות מוחלשות נוספות והמאבק החברתי שלהן – שגם הוא – נתמך על ידי פמיניזם. השוויון – כך מדווחים לי פעם אחר פעם – הושג. ולמה בכלל צריך חוג למגדר באוניברסיטה? מה זה השטויות האלה?

ובכן, "השטויות האלה" מכתיבות לנו חלקים נכבדים מחיינו. המין הביולוגי שלנו, הנטייה המינית שלנו, המגדר שלנו (האופן בו המין והנטייה המינית שלנו מקבלים משמעויות בחברה), קובעים איך אנחנו מתלבשים, איך אנחנו הולכים, איך אנחנו מדברים, שותים, יושבים, מתפרנסים, עושים סקס, מתחתנים, אוהבים, מתאווים-עורגים-כמהים… איך אנחנו נתפסים בעיני אחרים וכן הלאה. הרשימה היא אין-סופית, ומספיקה שיחה אחת יומיומית עם חברה טובה שמחכה לטלפון מבחור פלוני, כדי לתת פתח לשיחה רחבה ועמוקה על התפקיד החברתי-מגדרי שאנחנו ממלאים, לפעמים – ובעיקר לעתים – בעל כורחנו וללא ידיעתנו המלאה.

ואולי פשוט שכחנו איך לדבר על הנושאים הרגישים הללו. יכול להיות שמעולם לא למדנו. כל כך הרבה פחד, מסיכות ומסכים קיימים היום בשיח המגדרי, שקשה להאשים אנשים שמבקשים לשמור ממנו מרחק, ומנסים להכחיש את חשיבותו. הגענו לעידן ה"פוסט": פוסט-מודרניזם, פוסט-פמיניזם, ונדמה שהרבה אנשים חושבים שניתן להניח מאחורינו את מאבקי העבר. כמו כן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שנעשתה כברת דרך, והמהפכה הפמיניסטית שהתחילה אי שם בתחילת-אמצע המאה הקודמת, זכתה להצלחה מסחררת והובילה שינוי חברתי מרחיק לכת; אני כותבת מילים אלה גם בזכות הרבה מאוד נשים אמיצות וחזקות שבאמצעות המאבקים שלהן, אפשרו לי להיות אינדיבידואלית בעלת ערך במארג החברתי בו אני חיה.

אבל עדיין יש עוד הרבה על מה לדבר – ובשביל זה אנחנו כאן. אני חושבת שהגיע הזמן שתהיה פלטפורמה לאינטראקציה שתהווה מקום לדיון אמיתי, אקטואלי ובלתי מתפשר בתפקיד המגדר בחיינו. החיפושים שלי אחר פלטפורמה כזו העלו יוזמות רבות, אך כפי שכבר כתבתי – לא כאלה שמדברות אליי, אל חבריי, ובאופן פוטנציאלי לאנשים נוספים, שעשויים לגלות עניין בעניין, אם רק נספק להם עניין.

צירפתי אל שורותיי את שירה וחגי, חברים טובים שיודעים מה טוב. שירה שוקדת על תואר שני בספרות, חגי סיים תואר ראשון במשפטים וספרות ומתחיל את לימודי התואר השני במשפטים, ואני מסיימת תואר ראשון במגדר וספרות. חוץ מזה, שלושתנו עסוקים בעוד דברים רבים, שבטח תתוודעו אליהם עם הזמן, אם אינכם כבר מכירים אותנו. אני מקווה שנצליח לעניין אתכם, לאתגר אתכם ולחדש לכם, ונראה לי שאפילו יהיה פה כיף (תראו את הבאנר השמח שלנו!). אנחנו מסכימים בינינו על נושאים רבים, וחלוקים בדעותינו בנושאים רבים, כך שהבלוג הזה דוגל בסיסמת "הרשות נתונה". נצלו אותה.

*אנצל הזדמנות זו כדי להודות מקרב לב לרועי ת. וליואב ה., שעיצבו ועזרו בהקמת הבלוג (כי בלוג זה לא עניין פשוט לתפעול!). תודה.

מודעות פרסומת

7 תגובות to “פוסט פתיחה”

  1. Gilad אוגוסט 31, 2010 בשעה 10:37 pm #

    את כותבת מעולה, הולך להיות פה מעניין
    שיהיה בהצלחה!

  2. דניאל ספטמבר 1, 2010 בשעה 1:58 am #

    טוב אז קודם כל שאפו. (מחיאות כפיים, קידה קלה, חיוך)
    באמת כבר חיכיתי יותר מידי זמן לזה. ואני מצפה בכליון עיניים לראות כאן דיו וירטואלי נשפך לרוב. יש לי הרבה מה להגיד ובעיקר אני רוצה לשמוע. יאללה תאתגרו (או שמא תאתגרנה!) אותי!
    רוצה לחשוב דברים שלא חשבתי
    להתלבט, להתנגד, להסתבך, להשכיל, להסכים, ללמוד ובעיקר להתפתח.
    אני סומכת עליכן/ם

    ומקווה למצוא כאן את פינת השאלה השבועית בה יתאפשר לקוראות/ים לשלוח שאלה-דילמה שבועית ונשמע וטובי המוחות פתרונות יצירתיים

  3. ענבל ספטמבר 1, 2010 בשעה 6:35 am #

    מקסים!
    מעוצב מהמם והכתיבה שלך פשוט מעולה!

    מחכה לפוסט הבא!

  4. יונת קלר ספטמבר 1, 2010 בשעה 3:11 pm #

    רוני יקירתי
    נילי שלחה לי את הבלוג החדש שלך. בתור פמיניסטית ותיקה אני ממש מאושרת להצטרפותן של נשים צעירות ומדהימות כמוך וכמו חברותייך. אז שיהיה לכם בהצלחה עם הבלוג החדש ושנה טובה יצירתית ומאושרת לך ולכם.

  5. אביה ספטמבר 1, 2010 בשעה 8:29 pm #

    ברוכות הבאות למרחב!

  6. טל ספטמבר 2, 2010 בשעה 11:00 am #

    יריית פתיחה נהדרת. אני גם מוסרת לייק א-פייסבוקי לואלי אקספורט (ואם אתן מקבלות בקשות, אשמח לרשומה ולרשמיכן עליה). וגם: תודה (*^•^*)

  7. נילי - אימא של ספטמבר 4, 2010 בשעה 3:03 pm #

    רוני,
    אני גאה בך ומאחלת לך ולשותפייך הצלחה גדולה בהעלאת המודעות לגבי נושאים מגדריים וחברתיים חשובים ומעניינים.

    אני מקווה שתצליחו להגיע גם לאוכלוסיות פחות שבויות שמחוץ לתל אביב – אל החברות השמרניות יותר והסגורות יותר כדי לגרום למהפכים מחשבתיים ושינויים תודעתיים.

    ובלי רצינות יתר – תהנו מכל רגע!

    אימא

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: